שואל ומשיב/ד/א/ג
שואל ומשיב 
ד א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראיתי בספר דברי אמת קונטרס חמישי הביא הא דכתב הר"ן ר"פ כל הנשבעין קושית הרשב"א שבועת העדות מאן מוכח דעבר עליו במזיד אפילו איכא עדים קרובים למלוה או ללוה דמתרו בי' דלמא אשתלי ולאו מזיד הוא וע"ז כתב הר"ן דכל שהיו עדות קרוב כ"כ דלא מצי לומר דשכחו לא תלינן בשכחה וזה דאמרו בכתובות דף ל"ג נתרו בהו אימת אי מעיקרא אמרי אשתליין היינו כל שיש לתלות בו שכחה קרינן ביה מעיקרא ע"ש וע"ז האריך בדברי אמת שם לתמוה מהא דאמרו בסנהדרין דף מ"ד ע"ב המית בתכ"ד ופירש"י דאל"ה מצי לומר אשתליין וכ"כ התוס' דף ל"ז הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו ופירשו בתוס' שם דבשבועת עדות לא משכחת לה דאי אפשר לדעת אם הם מזידים דיכולין לומר שכחנו ע"ש שהאריך ולפענ"ד נראה ליישב דברי הר"ן עפמ"ש האחרונים לענין הבחנה שהקשו בתוס' ניחוש שמא לא נקלט עד יום ג' וע"ז הקשו האחרונים דהא עפ"י רוב נקלט תיכף וכתבו כיון דבעי הבחנה בעינן בירור גמור ואף רוב ל"מ יעו"ש וה"ה כאן כיון דבהתראה בעינן דבר ברור שלא ניתן התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד א"כ כל שיכולים לומר שכחנו עכ"פ דבר ברור לא הוה דשמא שכחו וניהו דאין לנו לתלות דשכח דעפ"י רוב אין אדם שוכח בזמן מועט אבל עכ"פ בירור אינו וא"כ שפיר כתב הר"ן דחשוד על שבועת עדות הוה דעפ"י רוב לא תלינן בשכחה ונעשה חשוד אבל התראה לא הוה דיכול לומר אשתלי וז"ב איברא דלפ"ז צריך ביאור מה דנדחק הר"ן בהא דאמרו בכתובות דף ל"ג נתרי בהו מעיקרא אמרו אשתליין דהיינו כל שיש לתלות בו שכחה קרי ליה מעיקרא ולא פירש כפשוטו דלענין התראה יכולין לומר שכחנו אפילו בזמן מועט דעכ"פ התראה לא הוה ולפענ"ד דלשיטת הר"ן יש לפרש דשם קאי על הא דאמר ר"א דעדים זוממין ממונא משלם מלקי לא לקי משום דלאו בני התראה נינהו ופירש"י דא"א עונש הגוף בלי התראה ואף דב"ג וב"ח מלקין בלי התראה התם גזירת הכתוב דענשינן בלי התראה דאי אפשר לקיים בהו כאשר זמם אבל כל דאפשר לקיים הזמה לא שייך בהו מלקות. ולפ"ז רואה אני הדברים ק"ו השתא בב"ג וב"ח מלקין אף בלי התראה משום דא"א מכ"ש גבי התראה דיכולין לקיים בהו התראה אף דאינו התראה גמורה דיכולין לומר אשתליין אף דעפ"י הרוב לא שכחו רק שאינו הבחנה גמורה אבל ל"ש לומר דלאו בני התראה נינהו ולכך לא מלקי דזה אינו דעכ"פ התראה משכחת להו אף שאינו בירור גמור סגי בהתראה עפ"י רוב ולכך הוכרח הר"ן לפרש דקאי כל שיכולין לתלות ששכחו דהיינו שאינו זמן קרוב ודו"ק. ובזה מיושב מה שהקשה מדברי הר"ן ברי"ף במסכתא מכות גבי נזיר שהיה שותה אף דבאמת בלא"ה ז"א מהר"ן רק נמוק"י כנודע וגם מה שהקשה מדברי הרמב"ן בספר המצות בשורש ט' שכתב גם כן דיכולין לומר אשתליין שוב אינו התראה והבחנה בבירור ובזה מיושב דברי הרשב"א בתשובה שכתב דאין אדם נאמן לומר שכחתי דא"כ גם שבועת עדות יוכל לטעון שכחתי ומביא ראיה מהא דאמרו נתרי בהו אימת נתרי בהו מעיקרא אמרי אשתליין והוא תמוה דמביא ראיה לסתור דשם מצו לומר שכחנו ולפמ"ש א"ש דדוקא בהתראה מצו לומר אשתליין אבל האדם בעצמו אינו נאמן לומר אשתלי וכמ"ש שוב ראיתי בקצה"ח סי' כ"ח ס"ק ח' שכתב כעין זה בכוונת הרשב"א אבל לא ביאר הדברים בטעמם ועכ"פ מיושב כל הקושיות של הגאון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |