שואל ומשיב/ג/ג/קסב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן קסב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין הפקר ב"ד הפקר:

מה שהארכת בכלל דהפקר ב"ד הפקר. הנה רבות חידשתי בזה וקשה עתיקא ואכתוב מה שחידשתי בימים האלו במה דאמרו בשבת דף ח"י נר וגיגית וקדירה אפקורי מפקר לי' והקשו התוס' דאיך מועיל הפקר כל דלא הוה בפני שלשה וכתב בחידושי הרשב"א וכ"כ הר"ן באלפסי בשמו דמשום הפקר ב"ד נגעו בי' דלב ב"ד מתנין עלי' שיהי' הפקר כדי לאפרושי מאיסורא. ולפענ"ד נראה לפמ"ש התוס' ביבמות דף פ"ט דלא שייך הפקר ב"ד הפקר כל דלאחר כך נמי שלו הוא ועליו לתקנו ע"ש בד"ה הפקר ולפ"ז כאן דגם לאחר שהפקירו הכלים הרי הם שלו דלא הפקירו רק מחמת איסור שבת לבד וכמבואר בטוש"ע או"ח סי' רמ"ו לענין בהמה יעו"ש וא"כ איך שייך הפקר ב"ד בכה"ג דגם לאח"כ הוא שלו ולכך הוצרכו התוס' לחדש דהדבר באמת הוא מופקר מצד עצמו דאנן סהדי דלא ניחא ליה ודו"ק. איברא דגוף דברי הב"י שכתב שאינו מפקירו רק ליום השבת בלבד ואין אחר יכול לזכות בו ל"מ אם נימא דלא הפקירו רק מחמת איסור שבת דהדבר תמוה כמ"ש הט"ז בסי' רמ"ו ובסי' תמ"ח ס"ק וא"ו דא"כ לא הוה מכירה והפקר כלל גם אם נימא דהוא הפקירו ואינו עובר עליו ומ"מ אין אחד יכול לזכות בו דלא הפקיר רק ליום שבת בלבד הוא תימה דהפקר לזמן בודאי לא מועיל עד שיצא לרשות הזוכה וכל שאסור לאחר לזכות היאך מקרי הפקר וכבר תמה בזה המחנה אפרים הלכות זכייה מהפקר סי' ב' ולפענ"ד נראה דהנה בלא"ה תמוהין דברי הב"י במ"ש דשום אדם לא יוכל לזכות בו כיון דביום השבת רשות הגוי עלי' שהיא מושכרת לו א"י אחר לזכות בו וע"ז תמה דלמה לא יוכל לזכות בו כיון דאין להגוי עלי' רק ק"פ וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. אך לפענ"ד נראה דמכאן ראיה למ"ש הט"ז סי' רמ"ה בחו"מ דאף בחוב ע"פ אין כח בידו להפקיר שעבודו של חבירו ועיין קצה"ח שם דהעלה כהט"ז משום דבע"ח גובה מהפקר ובתשובה הארכתי בזה במחלוקת הט"ז עם הסמ"ע שם וא"כ מכ"ש כאן דכבר היא מושכרת ביד הגוי ואיך יזכה בו אחר וא"ל שיזכה בו על לאחר שבת דהרי לא הפקירו רק ליום השבת בלבד וביום השבת רשות העכו"ם עלי' וז"ב. ובלא"ה יש לומר דבאמת שכירות ליומא הוה ממכר ורק דכבר אמרו דשכירות ליומא לא הוה ממכר רק לענין אונאה והנימוק"י והריב"ש כתבו דאף דממכר הוא היינו שיהיה זוכה בהפירות אבל לא בהגוף ע"ש בש"ך בסי' שי"ג ואינו לפני כעת ולפ"ז זה כשהשכירו ולא הפקירו אבל כיון שזה הפקירו א"כ נסתלק כחו מעלי' ושוב הדרא השכירות להיות לעכו"ם כח הגוף ג"כ ובזה לכ"ע קנין פירות כקנין הגוף דמי דהרי באמת שכירות גופא ממכר היא רק דלא רצה להשכיר לו הגוף אבל כל שזה הפקירו על יום השבת נעשה ביום השבת לגמרי של העכו"ם. ובזה נכון היטב דלכך לא יוכל אחר לזכות בו דאף דאינו הפקר גמור שלא הפקיר רק לזמן וגם אחר אינו יכול לזכות בה מכל מקום ע"י השכירות של העכו"ם נקנה לו להעכו"ם על יום השבת וגם עכ"פ אתי ליד העכו"ם ומהראוי שהוא יזכה בו ולא אחר ואף שהעכו"ם לא נתכוין לזכות הא בהפקר מדעת דעת רבים מהקדמונים דא"צ דעת הקונה ומקרי דעת מקנה ואף להחולקים ועיין מלמ"ל פכ"ט ממכירה מכל מקום כאן דכבר זכה בו העכו"ם ולענין אונאה שכירות הוה כמכר ממש פשיטא דכל שהפקירו זכה בו העכו"ם וז"ב ומיושבים כל קושיות המחנה אפרים וא"ל דלפמ"ש דעכו"ם זוכה בו א"כ עכ"פ העכו"ם יכול לזכות בו לעולם ולמה כתב הב"י שאינו מופקר רק ליום השבת. אך באמת כיון שמתחלה לא הפקירו רק לזמן ניהו שאם רצה לזכות בו הי' זוכה בו לעולם כל שהפקירו לזמן אבל כיון שלא הפקירו רק מחמת איסור שבת ל"מ אם נימא כמ"ש המורה שהביא הט"ז סי' רמ"ו דלא הוה הפקר רק מחמת איסור שבת פשיטא דאתי שפיר ואף לדעת הט"ז מכל מקום כיון דלא רצה שיזכה בו שום אדם רק הוא א"כ יכול לקנותו ממנו אחר השבת כמ"ש הט"ז בסי' תמ"ח לענין חמץ ודו"ק. אחר שכתבתי זאת ראיתי לשארי הגאון במקור חיים סימן תמ"ח שהאריך ג"כ להקשות על הב"י דאיך מועיל ההפקר רק ליום השבת בלבד הא אחר יכול לזכות בו אף שמושכר ביד אחרים וכמו דיכול להקדיש ולמכור דבר המושכר ביד אחרים כמ"ש התוס' בכתובות דף נ"ט ע"ש ולפמ"ש הדברים נכונים. ומה שהביא מתוס' כתובות הנ"ל במחכ"ת לא שמיה מתיא דשם שאני דפשיטא דהמשכיר יכול להקדיש אף שמושכר ביד אחרים הא יש לו קנין הגוף ולא השכיר לאחר רק הקנין פירות אבל מה ענינו לכאן דכאן השכיר לאחרים והפקיר הדבר פשיטא דזכה בו העכו"ם וכמ"ש והדברים ברורים ת"ל ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת. וראיתי ברמב"ן בספר המצות שורש ב' שהביא ראיה דדבר דרבנן יש לו דין תורה והביא מהך דהפקר ב"ד הפקר המוזכר בהשולח דף ל"ו דמה"ת לא משמטא שביעית ותקנו רבנן דמשמט ותמהני דשם כיון דהפקירו הממון נעשה תורה וכמ"ש וגם מה שהביא מהא דאמרו בגיטין דף נ"ד כרת שע"י דבריהם בא לו אוקמה רבנן ברשותו כי היכא דלחייב עלה גם זה תמוה דכל דחז"ל אוקמא ברשותא ממילא אין נ"מ אם מה"ת הוא שלו או מדרבנן סוף סוף הדבר ברשותו וממילא קנהו ונעשה הקדש וחייב כרת וזה כלל גדול דקנין דרבנן נעשה כשל תורה ועיין מלמ"ל פ"ב מנערה ופ"ז מתרומות ה"א וכל ספרי הכללים ולא זכרו דברי רמב"ן אלו שנדחה כל הכלל בזה והרמב"ן כפי הנראה הבין שע"י שחייב כרת מדבריה' והפקר ב"ד הפקר באמת היא מדרבנן חייב כרת וזה אי אפשר לומר כלל וכדאמרו כרת מדבריהם מי איכא וע"כ דבריו צע"ג. ודרך אגב אומר בהא דאמר רבא שם משעת הקדשה שלא יהא חוטא נשכר וע"ז שאל אותי הרב החריף מוה' ליפא נ"י אבד"ק קנעניטש לפמ"ש התוס' בכתובות דף י"א דרבא לא ס"ל שלא יהא חוטא נשכר כל דמן הדין הוא שלו לא שייך לומר בשביל שלא יהא חוטא נשכר ליקח מאתו מה שהוא שלו ע"ש וא"כ כאן דבאמת הקשו התוס' דיהיה שינוי קונה וכתבו דקנסא קניס ר"מ שלא יקנה הגיזות וולדות וא"כ כיון דמן הדין הוא של גנב בכה"ג ל"ש שלא יהא חוטא נשכר. והשבתי בפשיטות דמלבד דהמעיין בתוס' שם ימצא כי יש לחלק הענינים אף גם דבפשיטות יש לחלק כיון דעכ"פ קנסא קנסו שלא יהי' נקנה בשינוי ושוב מן הדין מהראוי לחזור דגזילה היא ורק דהתורה אמרה דשינוי קונה וכל דרבנן אמרו דשינוי אינו קונה והפקיעו הקנין והפקר ב"ד הפקר שוב מן הדין אינו שלו ומהראוי שיקנסו אותו כדי שלא יהא חוטא נשכר ודו"ק:

והנה מה שחידש הג"פ סי' ק"כ והמק"ח סי' תמ"ח דהפקר ב"ד הפקר הוא דהוה ולא קנין וכבר כתבתי במק"א דביש"ש ביבמות פרק האשה רבה מבואר דתלוי בשני הלימודים אי יליף מקרא דכל אשר לא יבא יחרם כל רכושו אינו רק הפקר ולא קנין ואי יליף מקרא אחרינא דמקיש לנחלה א"כ הוה קנין ובזה היה נראה לפענ"ד כעת ענין חדש דודאי מעמ"ש דהוה הלכתא בלא טעמא יהי' רק הפקר ב"ד הפקר דכל דחז"ל ראו שהוא תיקון הסוחרים שיהי' מעמ"ש כמ"ש הרא"ש א"כ הפקירו ב"ד מעותי' של זה ונקנה לזה ואף אם נימא דהפקר ב"ד אינו עושה קנין היינו כשהי' מקום לחז"ל להפקיר נכסי' של זה אמרינן דהוה הפקר ולא קנין אבל כאן דעל מה היה להם להפקיר נכסי' של זה שלא פשע כלום רק דרצו לעשות תיקון העולם וכל שלא יהי' נקנה לזה שוב אין מקום להפקר וא"כ הוצרכו לתקן שיהיה ההפקר מזה לזה ועי"ז שיקנה הלזה יהיה הפקר ביד המקנה במעמ"ש וא"כ ההפקר נצמח ע"י קנינו של זה ובכה"ג ודאי דהפקר ב"ד עושה קנין וז"ב כשמש וזה נ"ל דקנין סטימתא הוא רק מטעם הפקר שע"י שנהגו להקנות בזה נעשה ממונו של זה הפקר מזה לזה ואל"ה במה קנה ודו"ק היטב כי היא הערה חדשה. ובזה נראה לפענ"ד דחלוק מעמ"ש מכל קנין דרבנן דכל קנין דרבנן כל ששייך עכ"פ תורת קנין יש לומר דאינו רק קנין דרבנן עד"מ מכירת שטרות דשייך עכ"פ קנין אבל מעמ"ש דלא שייך כלל קנין ובמה קנה ולא עשה שום דבר רק באמירה בעלמא וע"כ אתה בא מתורת הפקר ב"ד הפקר וא"כ שוב בודאי נעשה קנין תורה: ובזה יש ליישב דברי הרמב"ן שכתב בפרק הספינה להוכיח דמכירת שטרות דאורייתא דאל"כ היאך מוקי פלוגתא דר"מ ורבנן בקידושין דף מ"ח במכירת שטרות והא ר"מ אמר מקודשת ומשמע מן התורה ותמה הפ"י דהא הוה מן התורה ומטעם דקנין דרבנן מהני להיות תורה וע"כ צ"ל כן דהרי פליגי גם במעמ"ש ומעמ"ש ודאי דאינו רק דרבנן ואפ"ה קתני מקודשת וכ"כ ע"ז דברים רבים בתשובות מפוזרות. ולפמ"ש אתי שפיר דשם ע"כ הוה תורה דאין שם קנין רק הפקר ב"ד בלבד וא"כ נעשה המעות שלה מן התורה דזכתה במעות ע"י הפקר ב"ד אבל קנין דרבנן אינו רק קנין דרבנן ולא קנין תורה ועיין בב"י באהע"ז סי' כ"ח ובב"ש שם ס"ק וא"ו ולפמ"ש יש לפלפל הרבה ואכ"מ. עכ"פ גוף מעמ"ש נראה לפענ"ד דאינו קנין כלל רק הפקר ב"ד ע"י קנינו של זה ומכל מקום הוה הלכתא בלא טעמא דלמה יקנה זה ויהיה עי"ז הפקר רק דחז"ל רצו לתקן זה בשביל תיקון הסוחרים והפקירו מזה ונתנו לזה ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד דצדקו דברי מהר"י אלשקר סי' ס"ז דאם נתן לזה במעמ"ש שיקנה לו סחורה ל"מ וביאר הש"ך בסי' קכ"ו דדוקא כשהממחה מסלק עצמו מכל וכל אבל כאן אין הממחה מסלק עצמו לגמרי. ולכאורה צריך ביאור דמנ"ל זאת ולפמ"ש אתי שפיר דהרי נודע דברי התוס' ביבמות דף פ"ט דלא שייך הפקר ב"ד כל שיהי' אח"כ שלו וא"כ בשלמא כשנתן הממחה כל זכותו מזה שייך הפקר ב"ד הפקר אבל כל שלא המחהו רק לקנות סחורה שוב לא שייך הפקר ב"ד הפקר ולא שייך קנין כלל וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש התומים דה"ה בהמחה לזה שיתן לחבירו בתורת הלואה דל"ש מעמ"ש והביא ראיה ברורה לזה ובקצה"ח כתב מדעתא דנפשיה דבהלואה כיון שאותן המעות להוצאה ניתנה הרי נסתלק מכל וכל ולא הזכיר דברי התומים הנ"ל ולפמ"ש אף בהלואה שייך זאת דכל שלא הפקירו ב"ד המעות דעדיין נשאר לו כח שנתחייב לו ומה נ"מ אם אותן המעות או מעות אחר מכל מקום נשאר לו עדן כח ולא שייך מעמ"ש ויש להאריך בזה בכל פרטי מעמ"ש ולא נפניתי כעת. והנה האיר ד' עיני ומצאתי דרך למודי בב"ב דף קע"א בשלמא ב"ד אלימי לאפקועי ממונא ופירשב"ם דלכך יכלו לכתוב מזמן ראשון דהפקר ב"ד הפקר עושה קנין דאל"כ קשה היאך יגבה הלוה ע"י שהפקירו נכסי הלוה וע"כ דהוה קנין ובזה אמרתי פרפרת נאה במ"ש רשב"ם דהפקר ב"ד הפקר ילפינן בגיטין מאלה הנחלות והשמיט הך דכל אשר יחרם ולפמ"ש מזה ראי' להיש"ש דמאלה הנחלות ילפינן דהוה קנין ולא הפקר בלבד ודו"ק היטב כי נחמד הוא. והנה בהא דאמרו בגיטין דף כ' יכילנא למפסל כל גיטי דעלמא מ"ט אילימא משום דכתיב וכתב והכא איהו קא כתב לי' ודלמא אקנויי אקני לי' רבנן אלא משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב לה מידי ופירש"י דהגט אינו שו"פ והוא תמוה דא"כ איך פוסל לכל גיטא והא רוב גיטין שו"פ ואם הקושיא הי' מגיטין שאינן שו"פ א"כ היאך דחי דלמא נתינת הגט תדע דכתב על א"ה כשר הא הוה תדע מכח קושיא וכבר נתקשה בזה הפ"י ועוד קושיות. ולפענ"ד נראה דהנה רש"י פירש ודלמא אקנויי אקני לי' רבנן משום דהפקר ב"ד הפקר וכבר נודע דברי התוס' ביבמות דכל דסופו שיהיה שלו לא שייך הפקר ב"ד הפקר ולפ"ז הכי קא מקשה דאיך שייך הפקר ב"ד הפקר והיינו דהוה הגט שלו אם היא או הסופר כותבין גט הא כיון דכתיב ונתן והכא לא קא יהיב מידי דהא משלה הוא דקיהיב לה וחוזר אלי' ובכה"ג לא שייך הפקר ב"ד הפקר ושוב קשה דבעי וכתב ול"ש דאקנויי אקנו רבנן דהא סופו שיחזיר לה דהא בעינן ונתן וה"ה כל גיטי דעלמא תקנו רבנן דהיא תתן שכר הסופר וע"ז משני דסגי בנתינת הגט גרידא אף דל"ש מידי וא"כ שוב יש לומר דהפקר ב"ד הפקר דא"ל דהא מחזיר לה דבעינן ונתן דזה אינו דבאמת סגי בנתינת הגט גרידא וזה לא אקני ליה רק גוף שכר הסופר והגט וזה באמת הפקר ב"ד הפקר ודו"ק היטב:

והנה בענין הפקר לזמן שהבאתי בשם המחנה אפרים דל"מ כל שלא בא ליד הזוכה וכתב שכן מוכח מכל הסוגיא בנדרים דף מ"ד וכפי הנראה כוון למ"ש הר"ן בטעמא דעולא דכל שלא רצה להפקירו לגמרי רק לזמן אכתי אגיד גביה אפי' באותו זמן שהפקירו לא יצא מרשותו עד דאתי לרשות זוכה הנה הר"ן כתב שם למעלה להיפך דבהפקר לזמן מדלא הפקירו לגמרי ע"כ דהי' בלא הערמה דאם הערים למה לא הפקירו לגמרי כיון דדעתו לחזור ולזכות בו וע"כ דדעתו להפקירו לזמן בלי הערמה ע"ש וצ"ל דניהו דכוון בלי הערמה מכל מקום כל כמה דלא בא לרשות זוכה לא נפיק מרשותו ואכתי אגיד גבי'. וראיתי לשארי הגאון במק"ח סימן תמ"ח שדעתו שאם הפקיר קודם שלשה ימים דלא שייך הערמה כדאמרו בנדרים שם א"כ בחמץ סגי אף שלא הפקירו רק לזמן ולפמ"ש הר"ן צריך עכ"פ אחר לזכות בו דאל"כ לא יצא מרשות המפקיר וגם הערמה נראה לפענ"ד דשייך בזה ולא שייך לומר דאם רצה להערים ולחזור ולזכות בו למה לא הפקידו לעולם דזה אינו דזה דוקא שם דאינו מוכרח להפקיר אבל כאן דמשום איסור ב"י עושה כן א"כ באמת שייך הערמה דרוצה לחזור ולזכות בו ואינו מפקירו עד עבור הפסח שלא יצטרך לבערו וגם נראה לפענ"ד דמעיקרא דדינא פירכא דכל הטעם דלא שייך הערמה בהפקיר שלשה ימים משום דאם רצה לחזור למה נתאחר עד שלשה ימים וכמ"ש הר"ן בסוגיא שם וזה לא שייך כאן דצריך להמתין עד שיעבור הפסח ויחזור בו וז"ב ופשוט וע"כ נראה לפענ"ד דדברי' תמוהין ועיין קצה"ח סי' ער"ג מה שהביא בשם שו"ת עבוה"ג והחו"י דחאו ומהתימה שלא זכרו שהן הן דברי הרשב"א בתשובה סי' ע' שפירש כהעה"ג ויפה השיג בקצה"ח על החו"י ועיין מח"א שם ודו"ק ובגוף הסוגיא יש שם ג' פירושים כמ"ש הלח"מ פ"ב מנדרים ובפירוש רש"י יש לי הוויות רבות ולא נפניתי כעת לברר והמעיין יראה וימצא. אחר כמה שנים כה הראני הרב מוה' אברהם קאמפף ני' מ"ש בשיטה מקובצת בב"ב ומלכא אמר לא לקני ארעא אלא באגרתא וז"ל הצריך לענינינו בשם הר"ר יונה בעליות שלא הוזכר דינא דמלכותא אלא בהפקעה שהנכסים מופקעים מבעליהם בדין המלך וכענין הפקר ב"ד הפקר ומי שיורד בהם במצות המלך ומי שיורד בהם שלא במצות המלך זוכה בחזקה עכ"ל. ומזה נראה שהפקר ב"ד אינו רק הפקר ולא קנין והנה לא ראיתי בשיטה כ"א מה שהעתיק הרב הנ"ל וע"כ לא אוכל לשפוט ע"ז: והנה בהך דהפקר ב"ד הפקר מה שמצאתי בב"ב דף קע"א מן האמור תשובה מוצאת למ"ש המהרי"ק בשורש א' דבמלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ולא הוה מגדר מלתא וסייג ותקנה אלא דבר הרשות אין כח ביד גדולי הדור להפקיע ממון ואפילו הוו כדר' אמי ור' אסי ובאמת שדבריו תמוהים כמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' כ"ט לדחות דבריו אך בשו"ת מהר"י בן לב ח"א בהשמטות בסוף הח"א והוא דף ע"א בדפוס אמשטרדם הקשה מהא דיליף ר"א מאלה הנחלות דהפקר ב"ד הפקר וע"ז כתב המהר"יבל שם דבאמת לא קיי"ל כר"א בזה וא"מ הפקר ב"ד הפקר בדבר הרשות כל שיש רווחא להאי ופסידא להאי והדבר תמוה מכאן דהרי הש"ס אמר כאן בפשיטות בשלמא ב"ד אלים לאפקועי ממונא ופירשב"ם לטרוף ממון שלא כדין משום דהפקר ב"ד הפקר ולר"א דיליף מאלה הנחלות הרי דכל ב"ד אלים להפקיע ממון אף שלא כדין ואין בו משום סייג וגדר ותקנה והוא רשות לגמרי ואפ"ה פשיטא לי' לחז"ל דב"ד יוכלו להפקיע כח הממון של זה וינתן לזה וע"ז לא נחלק אדם מעולם ומזה תשובה נצחת על המהרי"ק. ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י דהפקר ב"ד הפקר מר"א דאלה הנחלות ועמדתי לעיל דלמה לא פירש כר"י ולפמ"ש אתי שפיר דמר"י אין ראיה דשם היה לסייג וגדר כמ"ש המהריב"ל ולכך פירש מדר"א ודו"ק היטב. שוב ראיתי דהוא תימה מהך דיבמות דף פ"ט ע"ב דאמרו והא מדאורייתא אביה ירית לה ומדרבנן ירית לה בעל ומשני הפקר ב"ד הפקר והביא הך דר' יצחק ור' אלעזר ופירש"י שם וכל מידי דממונא לאו עקירא היא והרי שם אינו רק ממון גרידא ולא סייג ומגדר מלתא אם לא ירשנה בעלה ואפ"ה אמרינן הפקר ב"ד הפקר והרי למהרי"ק לר"י לא אמרינן הפקר ב"ד הפקר רק במקום דאיכא סייג ומגדר מלתא וצע"ג ובשלמא להדיעה הסוברת דדוקא ר"א ור"א דהי' גדולי הדור יכולין לתקן ל"ק דא"כ היאך אמרינן דירית לה בעל והא בזמן הזה ליכא חשובים משום דאחרי שכבר תקנו חז"ל שירש הבעל והם הי' להם אותו כח א"כ אנחנו שליחותייהו דקמאי קעבדינן וכבר הפקירו חז"ל אותו הממון אבל למהרי"ק ולמהריב"ל גם ר"א ור"א אין להם כח בכל שאין למגדר מלתא ולסייג ואיכא רווחא להאי ופסידא להאי וא"כ קשה. והנה מדברי רבינו בפרק כ"ד מסנהדרין ה"ו שכתב וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן לפי מה שיראה לגדור פרצת הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם והרי הוא אומר בעזרא וכל אשר לא יבא וגו' מכאן שהפקר ב"ד הפקר הנה מבואר לכאורה כהמהרי"ק וכפי מ"ש המהריב"ל דלר' יצחק אינו מועיל הפקר ב"ד רק למגדר מלתא ולפרצת הדת ולכך הביא הך דר"י ולא הביא הך דר"א אבל בחידושי ריטב"א ביבמות דף פ"ט מצאתי שהביא דברי הרמב"ם אלו ומסיים ע"ז וכתב מכאן סמך להכרזות שנהגו במלכותינו כי מפני שיש בו תיקון לקוחות ולמוכרים מפקיעים זכותו של מערער מפני שלא מיחה ע"ש הרי בהדיא דב"ד שבכל דור ודור יכול להפקיר אף בדבר רשות ויש בו רווחא להאי ופסידא להאי וזה מבואר בהדיא דלא כמהרי"ק ועיין בב"ב דף מ"ם ברשב"ם ד"ה אמר רבא דמבואר דהפקר ב"ד הפקר אף במקום דאיכא חובה להאי ואינו מגדר מלתא ע"ש ודו"ק ועיין בב"י בי"ד סי' ק"ס שכתב בשם המרדכי דלכך מותר להלוות בריבית ממון יתומים משום הפקר ב"ד הפקר ודוקא ב"ד ע"ש הרי דאף דשם ליכא סייג וגדר יכולים להפקיר המעות וזה שלא כמהרי"ק. שוב מצאתי במלמ"ל פ"ד ממלוה ולוה שבהי"ד מביא דברי המרדכי הנ"ל ופירש דדוקא בדרבנן הפקר ב"ד הפקר אף בלי מגדר מלתא אבל בדאורייתא בעינן מגדר מלתא דוקא ע"ש ובמחכ"ת הוא לא נזכר לא מדברי המהרי"ק ולא מהאלשיך הנ"ל וצע"ג. והנה מצאתי ראיה להמהרי"ק דלא שייך הפקר ב"ד הפקר במקום דליכא מגדר מלתא מהא דאמרו בכתובות דף צ"ד חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא ופירשו בשיטה מקובצת שם בשם הרא"ה והריטב"א דכיון דשודא הוא מתורת הפקר ב"ד הפקר א"כ לא שייך שודא במקום שיש גדול ממנו או דיין קבוע ע"ש וזו קצת ראיה להמהרי"ק אבל משם אין ראיה דמלבד דבדיעבד כתבו הרא"ה והריטב"א בהדיא דדיניהם דין אף גם דרק בפני הגדול אין לעשות אבל שלא במקום הגדול ממנו יכול לעשות כהפקר וע"ש בשם תר"י שכתבו בהדיא דוקא בפני הגדול והביאו ראיה ברורה דהרי השליח יכול לעשות שודא וע"ש שכתב דבזמן הזה אין לעשות שודא דשמא לא ידקדקו בדבר כראוי ע"ש שכ"כ בשם הגאונים ולפענ"ד הסברא ברורה דשודא אינו רק אומדנא וכבר כתבו הרמב"ם וטוש"ע חו"מ סי' ט"ו דבזמן הזה אין דנין באומדנא ולכך לא דנין באומדנא ושודא לא עדיף מאומדנא וז"ב ופשוט: והנה בהא דאמרו אסמכתא בב"ד חשוב מסלק האסמכתא כתב הר"ן בנדרים דף כ"ז דהיינו ב"ד דר' אמי ור"א דאלימי לאפקועי ממונא והרבה פוסקים ס"ל דאף שאינו חשוב ויש חשובים במקומות אחרים יותר מהם מכל מקום כל שהם חשובים באותו עיר יכולים להפקיע ממונא וא"כ מבואר שלא כמהרי"ק ודו"ק: והנה בשנת תרט"ז ט' אלול הגיעני תשובה מבריסק אודות שהגאון המנוח מוה' יעקב מאיר ז"ל פדוואה אב"ד דשם תיקן באסיפת הנכבדים ששום אדם לא יקנה אתרוג בין בבריסק בין בעיירות הסמוכות והרחוקות ערך חמישים פרסאות חוץ מבת הרב הגאון המנוח הקדוש מוה' ארי' ליב ז"ל אבד"ק ואם אדם יקנה אתרוג שלא מהאשה הנ"ל א"י בברכתו וקבלו עליהם בג' אותיות וכחתיכה דאיסורא קבלו עליהם זאת ובעודו חי הרב המנוח מוה' יעקב מאיר ז"ל רצה איש אחד לפרוק עול ולסחור עם אתרוגים על חוץ לבריסק ובקשה האשה הנ"ל מהגאון שיתיר לכל איש הג' אותיות לסחור ולשלחם החוצה והתירה הגאון ז"ל ובכ"ז לא הי' איש אחד אשר רצה לסחור אף ע"פ חוץ והנה כעת שמת הגאון עמדו איזה אנשים וכתבו פאשקוועלין להתיר זאת באמרם שאחר שמת הגאון הנ"ל ז"ל בטל כל האיסור וע"ז קמו הגבירים הנכבדים וחזקו האיסור ובקשו גם מאתי לכתוב בזה חוות דעתי ואני אומר ישר כחכם והנה גוף התקונה אף דהוא רווחא להאי ופסידא להאי כבר כתבתי מחלוקת הפוסקים בזה באופן שיכולים ורשאים ומה גם שהוא לזכות ולטובת הצדיקת הלז בת איש קדוש וכבר כתב הרמב"ם פ"ח ממ"ע וכ"ה בטוש"ע יו"ד סי' רמ"ט ס"ו דהמעלה הנבחרת משמנה מעלות של צדקה הוא להחזיק לאיש המך בעסק מלאכה או מסחר לבל יצטרך לבריות ח"ו וע"ז נאמר והחזקת בו אף כי בת גדולים כמוה אין לך מצוה גדולה מזו ומ"ש דכשמת הרב בטל האיסור לא ידעתי דהא חל על דורות הבאים כמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סל"ה וע"ש בט"ז וביד שאול ואף אם נימא דשם מיירי באומר בפירוש שיחול על דורות הבאים לא בזה שלא ביאר אבל לא ידעתי דפשיטא דכל דהי' לטובת זה וזה חי דנמשך התקנה כל ימי היותו ואם לא נותנו זמן פשיטא דחל לעולם כמבואר בסי' רי"ט ומכ"ש כשאסרו ע"ד אחר וא"כ מה בכך שמת האב"ד שאסר אבל האנשים קבלו על עצמם לטובת האשה הלז פשיטא דחל לעולם ועיין בסי' רכ"ח ס"כ ובש"ך ס"ק נ"ג ומכ"ש בכה"ג דקבלו לטובת האשה הלזו דכ"ז שחי' התקנה במקומה עומדת ועיין בב"ש סי' נ"ג ס"ק יו"ד דכל שזה חי לא אמרינן אומדנא בחיוב ומכ"ש בכה"ג שעיקר התקנה היתה בשבילה וז"ב ופשוט ועיין בספר מגיני ארץ בסופו שם מבואר דחל על כל הדורות ע"ש הרבה פרטים בזה והביא בשם ריב"ש סי' שצ"ט ומהר"ם אלשקר סי' מ"ט דבחרמי הקהל חל בסתם גם על דורות הבאים והביאו ראיה ממה דדריש בב"ב פי"נ גבי פלגש בגבעה ממנו ולא מבניו אלמא דבכ"מ חל גם על דורות הבאים ועיין רש"י דף צ"ז ע"ב בב"מ ד"ה נמעול ב"ד ומזה יש ג"כ ראיה דלא כמהרי"ק ודו"ק והנה בלא"ה ל"ש זאת דמניעת הריוח לא מקרי פסידא ועיין באו"ח סי' תקל"ט ויש לי אריכות דברים שם בזה ואכ"מ וגם מקרי לדבר מצוה להחזיק בת גדול הדור ומקרא מלא הוא לא ראיתי צדיק נעזב:

והנה בשנת תרי"ז א' ויחי הגיעני מכתב מהרב מוה' איסר יהודא ראב"ד ומ"ץ דק' בריסק בהגיע תשובתי כתב ליישב קושיתי על המהרי"ק ומהריב"ל דמה שהקשיתי מהך דב"ב קע"א הנ"ל דשם הוה דבר הגון שלא יפסיד המלוה והוא תימא דהא דבר הגון בעינן לכ"ע דאל"כ לא מצו הב"ד להפקיר וכמ"ש במרדכי פ"ג דקידושין דלא מצו מפקרי כ"א כשיש להם טעם אבל המהרי"ק ומהריב"ל ס"ל דצריך דוקא שיהי' מגדר מלתא וא"כ כל שאינו מגדר מלתא ודבר מצוה לא שייך הפקר ב"ד הפקר ומ"ש ליישב הדקדוק ברשב"ם שהקשיתי עפ"י דברי המק"ח סי' תמ"ח יפה כוון וגם אני כתבתי כן בתשובתי גם מ"ש על מ"ש ראיה מרש"י יבמות פ"ט וע"ז כתב דהעלמתי עין מדברי רש"י גיטין דף ל"ו שכתב משום מגדר מלתא תמהני דשם שייך משום מגדר מלתא אבל בהך דיבמות לא שייך מגדר מלתא ולמה יהי' הפקר ב"ד וע"כ דל"צ מגדר מלתא. והנה בחורף הלז בחדש שבט הגיעני מכתב ושם נכתב דברי המערערים שערערו מתשובת הרשב"א ח"א סי' תשפ"א והנה לפי שאז נתקבלתי לאב"ד פה"ק לבוב לא יכולתי לעיין כי הייתי מוטרד מאוד בהוראה ובד"מ וגם הדרשה שדרשתי בשבת פרשת משפטים כ"ז שבט פ' שקלים וביום א' תרומה נתתי לבי ע"ז וראיתי כי כל דבריהם אין בו ממש והם הבינו כי הרשב"א מיירי בקהל אחד אם יכולין להחרים זה את זה אבל א"כ הי' הדבר תמוה מאד דהרי באמת יכולין לכוף בני העיר זה את זה ואף במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי נחלקו הפוסקים ואף להחולקים זה דוקא במה דאיכא שינוי ממה שהיה אבל לתקן תקנה רשאים כמבואר ברמ"א בחו"מ סי' ב'. אמנם באמת דברי הרשב"א האלו חסרים בסוף כאשר יראה המעיין אמנם גם בתחלה חסרים ויגעתי ומצאתי בשו"ת מהר"ם אלשיך ז"ל סי' כ"ט ושם מוזכרים דברי הרשב"א בכת"י ושם נמצאו כל הדברים בשלימות ושם מיירי הרשב"א אם יש רשות בעיר שיש בה קהלות חלוקות עד"מ אמשטרדם יש בה אשכנזים וספרדיים וכדומה וגם עד"מ יש עיירות הכפופות להעיר הגדולה עד"מ עיר קרייז שכל העיירות שייכים לזה וע"ז כתב הרשב"א כי אין בכח קהל אחד שיגזרו על קהל אחרת אבל בני העיר יכולין לתקן זה ע"ז וע"כ מ"ש בשו"ת הרשב"א סי' תשפ"א שאלה אם יכולים להחרים הקהל שלא בפני היחידים זה טעות מהמעתיק שהבין דהרשב"א כתב כן בקהל אחת שלא בפני היחידים אבל זה אינו דהרשב"א מיירי מקהלה אחת על קהלה אחרת אבל בבני קהל אחת פשיטא שיכולין לתקן תקנה עפ"י טובי העיר והנכבדים בכל מה שירצו ובפרט שהיתה עפ"י הרב הגאון המנוח ז"ל ואין להשיב ודו"ק. שוב ראיתי בשו"ת מהר"ם אלשיך ז"ל הנ"ל בסופו ושם ביאר בהדיא דברי הרשב"א וכוונתו דוקא בבני העיר זו על בני עיר אחרת אבל בעיר אחת כ"ע מודים דיכולים לכוף הרבים להמיעוט ואף דלפמ"ש דהרשב"א מיירי בקהלות חלוקות כגון ספרדיים אשכנזים פארטגעזין וכדומה דהם חלוקים במסים וארנוניות וכדומה ובכמה דינים מחולקים א"כ יש לומר דאף בעיר אחת הדין כן אבל עכ"פ בנ"ד פשיטא דהרבים מבני עיר וזט"ה יכולין לכוף המועטים וכמ"ש וב"ה שהנחני בדרך האמת:

והנה בש"ק דברים ד' אב תרי"ז הגיעני שאלה מהרב מו' מאיר נ"י בהרב מזיקוב והנה שאלתו בעסק תקנת הקהל בצירוף הרב להשכיר המלח לאדם אחד וישלם להקהל והוא נצרך לצורך דבר גדול וקם אחד וצעק שפסקו חיותו בזה אי חוששין לו או לאו והנה מעלתו האריך בדברי המרדכי פ"ק דב"ב ותמה על הסמ"ע שנסתפק היכא דהוא מגדר מלתא אם יכולים לתקן היכא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וע"ז תמה מעלתו שהרי במרדכי מבואר בהדיא כן דאל"כ דברי המהר"ם סתרי אהדדי ונסתייע מדברי המהרי"ק ותמהני שאחרי שבא להזדקק לזה למה לא ידע שדברי המהרי"ק דחויים בזה כמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' נ"ט ושם מבואר דהך דברי מהר"ם לא סתרי שמהר"ם מתחלה כתב אליבא דל"ק דר"ת ואח"כ הביא המרדכי שר"ת חזר בו וא"כ בתר חזרה כתב המהר"ם דאין יכולין לתקן וא"כ יכול להיות דלפי החזרה אף במגדר מלתא א"י לתקן וז"פ ושפיר נסתפק הסמ"ע ומכל מקום לענין דינא זה ודאי דכל דהוא למגדר מלתא ודאי יכולין לתקן אף היכא דאיכא פסידא להאי כמ"ש המהר"ם אלשיך באורך וגם המהריב"ל בח"א בהשמטות בסוף ספרו דף ע"א בדפוס אמשטרדם דמחזיק בכל עוז דברי המהרי"ק ומכל מקום מודה דכל שהוא למגדר מלתא יכולין לעשות אמנם מ"ש דגם כאן הוא מגדר מלתא תמהני דע"כ לא אמרינן במגדר מלתא רק היכא שגוף התקנה היא למגדר מלתא כמו בפרוזבול וכדומה אבל כאן גוף מה שלקחו המלח ונתנו לאיש אחד אינו מגדר מלתא ורק שהמעות יבא למגדר מלתא וזה אינו נקרא מגדר מלתא וכמ"ש ומ"מ תלוי במנהג כמ"ש הרמ"א בחו"מ סי' ב' ועיין רש"י סנהדרין דף ה' ע"א ד"ה שבט שכתבו משום הפקר ב"ד הפקר ושם בסתם מיירי אף דליכא סייג וזה סתירה למהר"י בן לב הנ"ל:

והנה בשנת תבר"ך כ"א שבט הגיעני מכתב מהרב החריף מוה' יחיאל מיכל היילפרין נ"י מפאמארין אודות תקנה שהי' שם שלא יקנו שמרים מהאדון עד שישכרו מהקהל שיהי' להם לצורך ציבור וכעת זה שנתיים אשר קדם אחד ופרץ התקנה וכעת מת ובנו עודו מחזיק בזה ואינו רוצה להחזיר להקהל והנה האריך בענין התקנה של ציבור אם חל והשבתי כאשר כתוב כאן דאף לדבר הרשות חל התקנה ומכ"ש לדבר מצוה אך כתבתי שיש מקום עיון שהרי נסתפקו במ"ק ובגיטין ובבכורות אי קנסו בנו אחרי' וגם כאן שייך זאת כיון שכבר עבר אבי' ע"ז. אך נראה דלפמ"ש הנוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' כ' דכל שחל התקנה על גוף החפץ גם לבנו קנסו א"כ ה"ה בתקנת הציבור דהוא חרם ואיסור חפצא דחל גם על בנים. ובלא"ה נראה לפענ"ד דשאני כל הנך דאיסור דעבד עבד אבל כאן האיסור עודנו חל דהתקנה היה על דורות ושייך גם על הבן אותו תקנה וז"ב. ובזה יש ליישב גם מחמץ דכל שעבר הפסח על החמץ חל האיסור לעולם ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף