שואל ומשיב/ג/ג/קמא

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן קמא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב החריף וכו' מוה' ישראל מאיר קערשין בוים נ"י מדזיקיב:

מה ששאל על דברת רש"י בפסחים דף כ"ט דרנבה"ק דס"ל ח"כ פטורין דוקא במזיד אבל לא בשוגג והתוס' חולקין עליו ובעה"מ ורמב"ן ר"פ שלישי מכתובות נחלקו ג"כ בזה וע"ז תמה דבתוספתא ב"ק פ"ט הי"ב מבואר הדליק גדיש חבירו ביוה"כ אפילו בשוגג פטור מפני שנדון בנפשו ע"ש והוא אליבא דרנבה"ק וא"כ מבואר דאף בשוגג פטור. באמת שהוא תימה רבה על כל הקדמונים שלא הרגישו בזה. והנה לחומר הקושי' כתבתי לו דאעפ"י שהוא שוגג היינו שוגג בקרבן דל"ש שגגה כרבנן דמונבז בשבת ס"ט וכמ"ש הרמב"ם פ"ב משגגות ה"ב דבכריתות שגגת קרבן ל"ש שגגה ולכך באמת פטור דהא באמת הזיד בכרת אבל זה דחוק דהא תני סתם אעפ"י שהוא שוגג. אמנם נראה דהנה באמת צריך ביאור למה לא יהי' שוגג ג"כ פטור כמו בח"מ שוגגין ועיין רמב"ן במלחמות שם שכתב שכמו שבחייבי מלקות שוגגין לא אתקוש לח"מ שוגגין ה"ה בכריתות שוגג לרנבה"ק לא אתקוש לח"מ שוגג ע"ש והנה באמת תמוה דלמה לא נימא דאתקש לגמרי ואני מוסיף דהרי ל"מ לשיטת הט"ז ביו"ד סי' רמ"ב דאם נקיש דבר לחבירו הוא שוה לגמרי ע"ש ס"ק א' א"כ באמת קשה דכל שמקשינן ח"כ כח"מ נימא דלגמרי אתקש. אך אף אם נימא כשיטת הפרישה דאינו שוה לגמרי הרי כתב שם הפרישה דבמורא רבו כמורא שמים דכתיב בחד קרא את ד' אלקיך תירא לרבות מורא רבו כמורא שמים וכתיבי בחד קרא אתקש לגמרי. ולפ"ז יש לומר דבר חדש דלאביי דיליף אסון אסון א"כ אינו בחד קרא יש לומר דלא אתקש לגמרי אבל לרבא דאמר מקרא דאם העלם יעלימו עיניהם מן האיש ההוא והיינו מיתת ב"ד והכרת א"כ ההיקש כרת שלי כמיתה שלכם כתיב בחד קרא מהראוי להשוות לגמרי וא"כ איכא נ"מ בין רבא לאביי בזה דלרבא מהראוי אף שגגת כרת פטור מתשלומין משא"כ לאביי איברא דלפ"ז הא דאמרו מאי איכא בין רבא לאביי א"ב זר שאכל תרומה ולא אמר דח"כ שוגגין א"ב. אמנם נראה דלרבא דס"ל כר"ל דאף חייבי מלקות שוגגין פטורין דיליף הכאה הכאה וכאשר צדד הר"ש ריש פ"ז דתרומות א"כ באמת לרבא גם לרנבה"ק דח"כ פטורין גם בשוגג דכל טעמו של רמב"ן כמו בחייבי מלקות שוגגין וא"כ לר"ל ורבא דס"ל כוותיה גם לרנבה"ק פטור ולכך לא ברור ליה להש"ס לומר דנ"מ בזה בין אביי לרבא דלרבא בלא"ה פטור בח"כ שוגגין. ועכ"פ נתברר דלרבא ח"כ שוגגין פטורין. ובאמת לפמ"ש הפרישה אתי שפיר לענין חייבי מלקות שוגגין דלאביי דיליף מרשע רשע א"כ יש לומר דלא הוקש לגמרי ולכך לר"י חייב אבל לרבא דיליף הכאה הכאה ושם כתיב בחד קרא כדדרשו שם סמיכות א"כ הוקש לגמרי וכמ"ש וקושית הר"ש דהרי רבא אמר דכל מקום דפליגי ר"י ור"ל הלכה כר"י יש ליישב לפענ"ד דכל דהוקש בחד קרא יש לומר דבזה הלכה כר"ל ור"י לא היה לו גז"ש זו רק מרשע רשע ויהי' איך שיהיה הרי בררתי דלרבא בח"כ שוגגין פטורין לגמרי וא"כ התוספתא פוסק כטעמו של רבא ולכך פטור אף בשוגג אבל רש"י אזל אליבא דאביי ולאביי באמת רנבה"ק מחייב בשוגג כנלפענ"ד לחומר הנושא ודו"ק:

ודרך אגב אבאר מה שרשם בעין משפט בדף למ"ד לאביי פטור מיימוני פ"ו מתרומות ה"ו זה טעות דאמת דהרמב"ם פוסק דפטור אבל זה מחמת מלקות וממון אבל לא מחמת כרת דהא אנן לא קיי"ל כרנבה"ק וגם מה שרשם בדף למ"ד א' טעות דזה לרנבה"ק ואנן לא קיי"ל כן וכמ"ש והגאון מהרי"פ סגר עליו ובלי ספק מה"ט. שוב ראיתי בפ"י כתובות דף למ"ד דגם הוא רצה לומר דלרבא דיליף מקרא דהכרת יהי' לרנבה"ק גם בשוגג פטור אלא דנדחק דא"כ למה לא אמר הך א"ב ואני תמה דהא בלא"ה ע"כ לרבא דס"ל כר"ל א"כ לדידיה כיון דחייבי מלקות שוגגין פטורין וממילא ח"כ לרנבה"ק שוה דהא לפי דברי הרמב"ן הוא רק מטעם חייבי מלקות שוגגין לא אתקש לח"מ ולרבא הא אתקש וא"כ לא שייך א"ב דהא בלאו הך ילפותא דאסון אסון יש חילוק לענין ח"כ שוגגין לרבא וכמ"ש ודו"ק ולפמ"ש יטעם ביותר ודו"ק:

ומה שהאריך בדברי רבינו פ"ה מערכין הל' י"ז ובלח"מ שם הנה באמת דברי רבינו שם וגם פירש"י שם נאחזים בסבך וע"כ אמרתי גם אני אענה חלקי וז"ל הרמב"ם המקדיש בהמה תמימה לדמיה הריזה נתקדש גופה כיצד האומר דמי בהמה זו הקדש למזבח היא עצמה תקרב הקדיש אחד מאבריה לדמיו ואמר דמי רגלה של פרה זו הקדש למזבח הרי זה ספק אם פשטה קדושה בכולה או לא פשטה ולפיכך תקרב היא ותפדה וכיצד עושין מוכרין אותה כולה למי שיקריב אותה ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר עכ"ל והכ"מ תמה דהרי ע"כ אבעיא זו דש"ס היא אליבא דר' יוסי דאילו לר"מ ור' יהודה אף כי אמר רגלה של זו עולה לא פשטה קדושה בכולה מכ"ש כשאמר לדמיו דלא פשטה וכתב הכ"מ דרבינו מפרש דקדושת דמם חמור טפי והלח"מ תמה וזה דאדרבא קדושת הגוף חמיר טפי ועוד הרבה קושיות. ולפענ"ד נראה דהמעיין ברמב"ם יראה דהכי מפרש לאבעיא דבתחלה הקדיש אבר לדמיו ואח"כ אמר פעם שנית דמי אבר זה הקדש למזבח א"כ בכה"ג חמור ומסתבר טפי שיהיה יוכל לחול עליו קדושת מזבח ושאני האומר רגלה של זו עולה דלא אמר רק על רגל זה ומקודם לא היתה קדש בזה ס"ל לר"מ ור"י דלא חל הקדושה רק על מה שאמר אבל כל שכבר חל על האבר קדושת דמים ואח"כ אומר שיהיה למזבח שוב יש לומר דפשטה קדושה בכולה. ובזה מיושב קושית הלח"מ דבאמת קדושת דמים קיל ורק בכאן חל כבר קדושת דמים ואח"כ אמר שיהיה למזבח בזה יש לומר דפשטה קדושה בכולה ובאמת פסק כר"מ ור"י רק דכאן שאני. ובזה מיושב היטב מה דפריך ותפשוט ליה מדידיה דכל שהקדיש לדמיו חל עליו קדושת הגוף מכ"ש כאן דכבר חל קדושת דמים וע"ז משני דשם הקדיש בכלו משא"כ כאן. ובזה מיושב מה שהקשה הלח"מ דלמה תצא לחולין והא הוה ספק אי פשטה בכלה ולפמ"ש יש לומר דבאמת רבינו פסק כר"מ ור"י ורק דהכא שאני שכבר חל על האבר קדושת דמים ויש לומר דפשטה בכלה אבל זה דוקא על גוף הבהמה אבל הדמים לא פשטה והדמים חולין ודו"ק כי קצרתי ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת ועיין שעה"מ ומרכבת ח"א דפוס פ"פ דאדר: ודרך אגב אזכיר מה דקשה לי בהא דאמרו ביומא דף ס"ד מ"ט דרב דיליף ממחוסר זמן אע"ג דלא חזי כי הדר מחזי שפיר דמי ה"נ ל"ש. וקשה לי לפמ"ש התוס' בבכורות כ"א ובתמורה י"ט דאם עבר והקדיש מחוסר זמן קדוש א"כ לא דמי דבע"ח הנדחין אף אם עבר וקדש לא קדוש משא"כ במחוסר זמן ואפשר דמש"ה קדוש כיון דחזי לאחר זמן וא"כ שפיר למדו משם ודו"ק. ובש"ק האזינו תרכ"ח היה אצלי הרב וכו' מו"ה בנימן ווייס ני' האבד"ק קנעהניטש הקשה אותי דלפמ"ש התוס' בתמורה דאם מקדיש במעי אמן ל"ש מחוסר זמן א"כ שוב מה דחי הש"ס התם לא אחזי כלל דהא אכתי חזי שהיו יכול להקדיש במעי אמן. והשבתי דזה אינו דאם הקדיש בעודן במעי אמן לכשיהיו ראוי לא מקרי דיחוי ותדע אטו אם אמר בהמה זו תקדש לאחר שלשים יום נימא דהוה מחוסר זמן וע"כ דלא שייך מחוסר זמן בזה דהא אינו רוצה להקדיש רק לאחר זמן וה"ה בזה וא"ל דל"ד דשם היו יכול להקדישה תיכף וכאן במעי אמן לא יכול להקדיש כעת וא"כ הו"ל מחוסר זמן דזה אינו דכל שעדן במעי אמן ואינו ראוי כלל ל"ח מחוסר זמן אם מקדיש לכשיהי' ראוי וצ"ע: והנה במ"ש למעלה בענין ח"כ שוגגין כעת ביום ב' חקת ה' תמוז תר"ל אמרתי עוד בזה דהנה אם מיתה בידי שמים חמור ממיתה או כרת חמור עפ"ד מביאת מקדש בראב"ד וכ"מ ומלמ"ל ובהגהות הכתובים על הרמב"ם הארכתי בזה והבאתי דבשבת דף ס"ט נחלקו אביי ורבא דרבא ס"ל מיתה במקום כרת עומדת ואביי חולק בזה וי"ל דפליגי אם כרת חמור ממיתה ולפ"ז יש לי לומר דכרת שוגג פטור לרנבה"ק דכרת חמור אבל מיתה בידי שמים אינו פוטר בשוגג אף לרנבה"ק. עוד יש לי לומר דבר חדש דאם נימא דחייבו כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן וא"כ שוב לא עבדינן החומרא דהא כשילקה יפטר מכרת ואפ"ה במזיד פטור א"כ ה"ה בשוגג משא"כ במיתה בידי שמים דאין מקום לפטר ועיין לח"מ פי"ט מסנהדרין אי מיתה בידי שמים פטור כשלקה וצ"ע אם נימא דמלקות במקום מיתה עומדת כדאמרו בסנהדרין דף יו"ד ועיין בסנהדרין דף ל"ג ע"ב דאביי ורבא נחלקו בזה א"כ כל שילקה הרי פטור לגמרי ודו"ק. ובאמת מה דאמרו רנבה"ק היה עושה יוה"כ כשבת לתשלומין משמע דלגמרי הוה כשבת ואף בשוגג פטור כמו בשבת. ובזה יש לומר דלכך נקט דוקא יוה"כ ולא כל ח"כ ובטורי אבן במגילה הרגיש בזה ולא נזכר מדברי הירושלמי פ"ג דכתובות ולפמ"ש יוה"כ דוקא דהיא בכרת וגם לפמ"ש למעלה דוקא כריתות יוה"כ דהיא אבידת הנפש זה פוטר דוקא ודו"ק:

והנה הפ"י האריך למה לרנבה"ק יתחייב בשוגג הא דרשינן אסון אסון ויפטור אף בשוגג ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה קים לי' בדרבה מיניה דפטור נפקא לן מכדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו וכמ"ש רש"י בב"מ דף י"א ולכך לצאת ידי שמים חייב והנה כבר נודע שיטת רש"ל דאם עושין החומרא אף לצאת ידי שמים פטור רק כשאין עושין החומרא חייב לצאת ידי שמים ולפ"ז גוף הפטור דפטור בח"מ שוגגין אף שאין עושין החומרא כלל ומנ"ל דפטור וצ"ל כיון דדין ד' מיתות לא בטלו וא"כ עכ"פ מגיע לו בעוה"ז העונש ולכך פטור אף בשוגג ולפ"ז בח"כ שלא נעשה שום עונש בעוה"ז אף אם היה מזיד א"כ ניהו דרנבה"ק פוטר במזיד אבל ח"כ שוגגין למה יפטור ובשלמא בח"מ שוגגין אם היו מזיד היו נעשה לו חומרא לכך פטור אבל ח"כ שוגגין במזיד ג"כ חידוש שיפטור והא ל"ש כדי רשעתו כלל ואין לך בו אלא חידושו ולמה יפטור בשוגג הא לא שייך כדי רשעתו כלל וז"ב. איברא דלפ"ז לתנא דבי חזקי' דנפקא ליה פטור ח"מ שוגגין ממכה בהמה א"כ שוב ח"כ שוגגין ג"כ שייך משום פטור זה דהא לא נפקא ליה מכדי רשעתו:

והנה בהא דאמרו בכתובות דף ל"ה ומי איכא למ"ד ח"מ שוגגין חייבין הא תנא דבי חזקי' כתבו התוס' שם דאף דר' חגי מדרומא פליג עליו מ"מ תנא דבי חזקי' עיקר בשביל שהיו שונה ברייתות של ר"ח אביו ולפ"ז התוספתא דהוא תוספתא דר"ח שפיר פוטר ח"כ שוגגין ג"כ אבל לדידן י"ל דקי"ל מכדי רשעתו וא"כ ח"כ שוגגין לא שייך למפטרי' כלל ודו"ק ויש לפקפק בזה הרבה. והנה כבר הבאתי קושית הרשב"א דלמה יפטור הבא במחתרת דהא ב"ד לא חייבו אותו ולכאורה תמוה דמה קושיא השתא ח"מ שוגגין פטורין אף דלא היה שם מיתה בזה מכל שכן במחתרת דאם היה בא עליו היה הורגו. אמנם צ"ל דהקושיא היא דשאני ח"מ שוגגין דעכ"פ ראוי הדבר למיתה כשהיה מזיד היו הב"ד מחייבין מיתה אבל הבא במחתרת דלא חייבו ב"ד מיתה כלל ולפ"ז נכון הדבר דח"כ שוגגין חייבין לרנבה"ק דהא גם במזיד הב"ד לא חייבו כרת א"כ ניהו דלרנבה"ק פטור במזיד אבל אין לך בו אלא חידושו ובשוגג חייב ולפ"ז לתנא דבי חזקי' דמקרא דמכה אדם נפיק לי' שוב גם ח"כ שוגגין פטורין וא"כ התוספתא ג"כ שפיר פטור ודו"ק היטב: ובזה יש ליישב הא דהקשו הפ"י והפלאה בכתובות בהא דאמרו במגלה דף ז' ע"ב מני מתניתין רנבה"ק והקשו שיטת רש"י דח"כ בשוגג חייבין לרנבה"ק א"כ לא הוה מתניתין כרנבה"ק ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא מזה ראיה לשיטתם דהא המתניתין אמרה אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בידי שמים והיינו כמ"ש דזה זדונו בידי אדם וא"כ כיון שהב"ד מחייבין עכ"פ בזדון א"כ גם שוגג דידהו הוה פטור מתשלומין אבל זה זדונו בידי שמים א"כ הב"ד לא מחייבי כלל א"כ די לנו שיהיה יוה"כ כשבת לתשלומין במזיד אבל לא בשוגג ודו"ק היטב. ובזה יש ליישב מה שמקשה בטורי אבן דלאביי גם מיתה ביד"ש פטור מתשלומין א"כ למה נקט דוקא יוה"כ בלבד. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מיתה בידי שמים ג"כ פטור רק דנקט כרת לרבותא דאף בכרת בשוגג אינו פטור כנ"ל כמ"ש. והנה הרשב"א כתב דמלא יהיה אסון משמע דכל שאפשר לבא לידי אסון פטור וק"ל טובא דא"כ בהא דאמרו בכתובות דף ל"ז והא מהכא נפקא מהתם נפקא משום כדי רשעתו ומק' דכדי רשעתו אפשר דוקא במזיד אבל בשוגג לא לכך אצטריך ולא יהי' אסון. ואף אם נימא דח"מ שוגגין מדחזקי' נפקא אכתי קשה דאצטריך להבא במחתרת דאף בזדון לא מחייבי ב"ד כלל וסד"א דנתחייבו וצ"ע וא"ל דהקושיא היא להיפך לכתוב ולא יהיה אסון לבד וע"ז אמר דאצטריך למלקות וממון ודו"ק: והנה בגוף קושית הרשב"א דלמה יפטר במחתרת הא הב"ד אין מחייבין כלום לפענ"ד הדבר ברור דכל הטעם דקלב"מ פטור מכדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו והיינו לפי שכל חיובי התורה ועונשיה הוא לא לנקום נקם רק למען ישמעו ויראו ולא יזידון עוד א"כ כל שיש שני עונשין לא רצתה התורה להענישו בשתים כי בלא"ה לא יזיד לעשות בשביל העונש החמור שאנו עושין ולפ"ז בבא במחתרת שאין לו דמים שהוא בחיוב מיתה ויכולין הבעלים להרגו ועביד איניש דינא לנפשיה א"כ בודאי לא יעשה זאת שא"צ אפילו ב"ד לעשות רק הוא בעצמו ושייך ג"כ משום כדי רשעתו. איברא לפ"ז ח"מ שוגגין דלא נעשה לו המעשה והעונש למה יפטר. אך באמת כיון שהוא שוגג ודאי פטור דלא יעשה במזיד דהא יתחייב מיתה ושוגג הוא שוגג ול"ש להענישו כ"כ כיון דהוא בשוגג וז"ב. ומדי דברי זכור אזכור מה שהקשה הש"ס בסנהדרין שם מגונב כיס דלמא מיירי בגנב דרך גג ולא נתחייב מיתה זולת בהתראה. מיהו זה אינו דשם חייב מכח איסור שבת ושפיר פריך. אברא דק"ל למה לא מייתי בכתובות דף ל"ה ראי' דח"מ שוגגין פטורין מהא דבא במחתרת דאם אין לו דמים פטור אף שניצל והוה ח"מ שוגגין וכמ"ש רש"י. מיהו לפמ"ש רש"י זה חמור יותר שהרי לא יעשה בשביל שמתיירא משום הבעלים שלא יהרגוהו ודו"ק. ובזה יש ליישב מה שטען הש"ך בחו"מ סי' שמ"א דדוקא במחתרת כל שיצא מהמחתרת ליכא חיוב מיתה ולכך חייב בממון אבל באיסור שבת דהחיוב נמשך והולך לא ולפמ"ש אתי שפיר דמה בכך דהחיוב נמשך הא כל הטעם דק"ל ב"מ משום דלא יעשה משום העונש שנתחייב כבר וא"כ מה נ"מ אם נמשך או לא ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף