שואל ומשיב/ג/ג/סח

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן סח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להחריף מוה' יעקב יוסף ווילער ני':

אשר שאל במ"ש הר"ש פ"א דחלה משנה ח' דעיסת הכלבים מיירי כשיכול לפייסן בנבלה וע"ז הקשה דהא זה אמרו בביצה כ"א לר"ח דוקא ולא לרבה דאית ליה הואיל אך צ"ל כמ"ש הר"ן דגם לרבה אף דאית ליה הואיל מדרבנן אסור וע"ז הקשה דעדן קשה קושית התוס' ד"ה עיסה דהפת נאפית יפה ותירוצם לא שייך לרבה דאית לי' הואיל. הנה יפה הקשה ומצאתי במהר"ם שיף שהקשה על התוס' הנ"ל מהך דעיסת כלבים ודבריו תמוהין דהא שם קאי אליבא דר"ח דלית ליה הואיל. ואולי הכוונה למ"ש הר"ן דגם לרבה צ"ל כן או דס"ל להמהר"ם שיף דהן שני תירוצים בתוס' ואף למאן דלית ליה הואיל כל שיכול לאכול כל אחד ואחד שייך הפת נאפה יפה אבל כל שא"י לאכול לא שייך זאת והואיל לא אמרינן ועכ"פ קושית מעלתו נכונה להתירוץ של ועוד שכתבו התוס' וגם דהמפרשים כתבו דהך ועוד אינו בפני עצמו והוא תירוץ אחד ודאי קשה. אך לפענ"ד נראה דהטעם דנאפה יפה לא שייך כלל בעיסת כלבים דהרי באמת הוא מזמינו לכלבי' רק דאמרינן דאפשר לפייסן בנבלה ויעויין בחידושי הרשב"א ולפ"ז מה שייך דנאפית יפה הא באמת בלא"ה אינו ראוי לאכילה כ"כ דמורסן מעורב וע"כ לא שרינן משום נאפית יפה בפת שרוצה לאכול והוא טוב אבל בזה הפת שאינו ראוי ורק בשעת הדחק אוכלין הרועים אבל נאפית יפה לא שייך בזה דעקרו עשוי לכלבים ולא התירו האפי' בזה ודו"ק. ודרך אגב אזכיר מה דהקשו האחרונים בהא דאמרו בחולין ט"ו כגון שהי' לו חולה והבריא והקשו דא"כ למה יתחייב הרי התוס' בפסחים דף מ"ו הקשו דלמ"ד הואיל בטלת כל מלאכת שבת דחזי לחולה שיש בו סכנה וכתבו דל"ש חולה ולפ"ז לפמ"ש התוס' בחולין שם ד"ה כגון דשכיח שיחזור לחולי' וא"כ שוב שייך הואיל. ולפענ"ד נראה דהנה צריך ביאור מה שייך הואיל הא גם חולה אינו רק דחוי' והיאך שייך שיתבטל מלאכת שבת דחזי לחולה כיון דגם כשיהי' חולה לא יהי' רק דחוי' ולא הותרה והיאך שייך שנתיר עכשיו בשביל דיהי' חזי לחולה דגם שם אינו רק דחוי' וכעין זה כתב בטורי אבן בחגיגה באבני מלואים שם דף י"ח אמנם נראה דע"כ ל"ש דחוי' רק אם משכחת לה איסור ורק דאירע פ"נ שייך לומר דחוי' אבל אם נימא דלא משכחת לה מלאכת שבת כלל א"כ לא שייך דחוי' דהא כל דחזי לחולה שוב בטל מלאכת שבת כמ"ש התוס' דבטלת מלאכת שבת ולא שייך דחוי' כלל. ויש להמתיק הדבר דלפמ"ש ענין דחוי' בפ"נ הוא אדרבא להורות כמה חביב נפש מישראל שאף איסור שבת החמור נדחה ואם הי' היתר לא היה חשיבות כ"כ דמצוה עושה וליכא חילול שבת אבל השתא רצתה התורה שיהיה חילול שבת ולהדחות מפני פ"נ ולפ"ז כל שבטל מלאכת שבת לא שייך ענין דחוי' כלל דלא ניכר החשיבות כלל ולפ"ז כיון דחולה ל"ש שוב אף במקום דשכיח חולה שוב איכא חילול שבת דאינו רק דחויה וז"ב כשמש. ובזה אני אומר דבר נחמד במה דאמר ר"פ פעמים שהשוחט מותר כגון שהי' לו חולה מבעוד יום מבשל אסור כגון שקצץ לו דלעת והקשו בתוס' דא"כ למה נקט מבשל ואני תמה דאם מיירי כשהי' לו חולה מבעוד יום מה הרבותא בזה דמותר ואטו לא ידענא דכל שיש חולה מותר פ"נ ולבריא ג"כ מותר משום דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה כדאמר רב דימי אך נראה דמיירי בחולי שהבריא וס"ל לר"פ כמ"ד פ"נ הותרה דהרשב"א תל' לה בפלוגתא דטומאה דחויה או הותרה וס"ל לר"פ דהותרה וא"כ שוב שייך הואיל ואי דל"ש הא כל שהי' חולה מבעוד יום הי' שכיח אבל בדלעת אף דהי' חולה מבע"י מ"מ ל"ש הואיל דכל שעדיין אינו ראוי עד שיבשל שוב ל"ש הואיל בעת הקציצה וכמו שפירשתי בהא דאמרו בפסחים וכתישה מי שרי והיינו דכל דצריך לעשות עוד איזה דבר לא שייך הואיל וה"ה בזה ובזה מיושב היטב מה דק"ל טובא דבשוחט מיירי מבעוד יום ובמבשל מיירי לפירש"י שנחלה בשבת ואינו דמיון דשוחט ולפמ"ש אתי שפיר. איברא דבנדרים דף מ"ט משמע דדלעת ראויה לאכול לחולים רק דרכיכי אף בלא בישול אמנם יש לדחות דבבישול מיירי וגם אדרבא אם ראוי לאכול בלא בישול שוב בודאי חייב על הבישול:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף