שואל ומשיב/ג/ג/מג

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן מג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ד אשר שאלת בהא דאמרו במנחות דף נ"ז דר"ע ס"ל דאשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ והיינו משום דמגבלה במים והוה מי פירות עם מים והרי ר"ע ס"ל בפסחים דף ל"ו דמי פירות עם מים ג"כ מותר דהרי קאמר דלשתי להם עם יין וחלב ולא אמרו לי דבר ודעת הרי"ף דהי' אף במים ועיין ברא"ש שם. הנה יפה שאלת ויפה הערת ותיתי לי דגם לי היה קשה הדבר וחפשתי ומצאתי בשו"ת מוהראנ"ח ח"ב הנקרא בשם מים עמוקים שעמד בזה בסי' ע"ד שם. ולפענ"ד נראה דר"י דס"ל דר"ע ס"ל מנחת נסכים לחימוץ באמת יפרש דר"ע לש ביין וחלב לבד וקמ"ל דלא אכפת לן משום מצה עשירה וע"כ לא כתבו הרי"ף והרא"ש וגם התוס' שם דף ל"ה לפרש דברי ר"ע רק אליבא דס"ל במנחות שם דאס"ד דריה"ג ס"ל לרבות מנחת נסכים לחימוץ ולדידיה שפיר מצי ר"ע לסבור אף מ"פ עם מים. ובזה מיושב היטב דברי רבינו בפי"ב ממעה"ק הלכה י"ט שכתב דהמחמץ מנחת נסכים אין בה מלקות שאם גבלה במים הרי נפסלה קודם שתתחמץ ואם גבלה ביין של נסכים מי פירות הן ואין מחמיצין ותמה הכ"מ דהרי בש"ס אמרינן לרבות מנחת נסכים לחימוץ וכתב דריה"ג ס"ל כן דלא כר"ע ודבריו תמוהין דלפי המסקנא מפכינן דר"ע ס"ל כן וכבר תמה בזה הבה"ז והנוב"י מהד"ק סי' כ"ב. ולפמ"ש אתי שפיר דרבינו לשיטתו דפסק בפ"ה מהלכות חמץ כשיטת הרי"ף ודעימיה דר"ע לש עם יין ומים ואפ"ה מותר וא"כ א"א לומר דר"ע ס"ל דמי פירות עם מים מחמיצין וע"כ דריה"ג ס"ל כן. אמנם עדיין קשה דהש"ס לא מסיק כן וגם גוף הדבר אטו רבינו לא מודה דמי פירות עם מים מחמיצין רק דס"ל דיכול לשמרה יפה שלא תחמיץ וכמו שהיא דעת הרי"ף וא"כ ממילא גם לר"ע ל"ק דשפיר משכחת לה מנחת נסכים לחימוץ כשלא שמרה יפה וכמ"ש המהראנ"ח שם באורך. אמנם בגוף קושית הכ"מ נראה לי דבר חדש דהנה בהא דפריך במנחות מי פירות הן ואין מחמיצין ומשני אומר היה ר"ל דריה"ג ס"ל דמגבלה במים והקשו בתוס' לשיטת רש"י דס"ל דמי פירות בלבד הוה נוקשה א"כ ל"ל דמגבלה במים וכתב המוהראנ"ח שם כיון דמי פירות לבד הם רק נוקשה ניהו דפסול למצות כדיליף בדף נ"ג שם דאינו מצה לעיכובא אבל לענין חמץ דכאן כתיב לא תאפה חמץ וזה אינו חמץ ולכך בעינן דמגבלה במים והוה חמץ ע"ש. וכפי הנראה גם התוס' בדף נ"ד כוונו לזה אלא שלא ביארו היטב וגם הוא רמז לזה ולפ"ז קשה לי טובא דאכתי איך לקי בכל מנחות הא קודם שנעשה חמץ גמור הי' מקודם שיאור וסידוק וכדומה דהוי נוקשה והוה מנחה פסולה והמחמץ מנחה פסולה אינו לוקה כמ"ש רבינו שם הלכה י"ח ואף דקי"ל דהמחמץ אחר מחמץ לוקה כמ"ש שם הלכה ט"ו היינו משום דלא נפסלה בדבר אחר וכמו דאמרו בירושלמי פ"ה דפסחים והובא במ"ל פ"א מק"פ הלכה ה' לחלק בין פסולה מחמת חימוץ דגם מחמץ אחר חייב אבל כשפסולה מחמת דבר אחר אינו לוקה. ולפ"ז כאן דכ"ז שהוא שיאור או סידוק דהוה נוקשה אינו פסול מחמת חמץ דאף לענין חמץ נוקשה אינו רק מדרבנן לשיטת כמה פוסקים ולמנחות אינו פסול רק דבעינן מצה לעיכובא אבל כיון שלא נקרא חמץ הרי הוה כנפסלה מחמת דבר אחר ואיך ילקה אח"כ משום מחמץ והיא קושיא גדולה וצריך לומר דכיון דבאמת דחימוץ בא ע"י השיאור והסידוק הלז אלא שכ"ז שלא נגמר הוה נוקשה לא נקרא פעולה חלוקה והוה גם מחמץ גמור וחייב משום מחמץ וא"ל כיון דהמי פירות עם מים ממהר להחמיץ א"כ לא בא ע"י מים לבד רק ע"י המי פירות ולא הוה פעולה אחת דזה אינו דבשאר מנחות דהוה מי פירות מועטים והרוב היה ע"י מים וכמ"ש התוס' במנחות דף נ"ו א"כ מי פירות מעט לא גרם החימוץ כלל ועיין מג"א סי' תמ"ב ועיקר בא ע"י המים וא"כ הוה מעשה אחת כל שנגמר החימוץ אח"כ וז"ב. אך לפ"ז יקשה בהא דמרבה מנחת נסכים לחימוץ והא שם הוה מי פירות מרובים דמש"ה ק"ל ממנחת נסכים כמ"ש תוס' ורש"י שם וא"כ שם ע"י המי פירות עם מים ממהר להחמיץ וכ"ז שלא נגמר החימוץ הו"ל נוקשה בלבד וא"כ אינו פסול רק משום דלא הוה מצה ואח"כ כשיגמר החימוץ כשנשתהה ע"י המים אז הו"ל מחמץ מנחה פסולה וצריך לומר דבאמת לא אתרבי מלקות רק לאיסור בלבד ומעתה נכונים דברי רבינו שכתב דאינו לוקה שאם גבלה כמים הרי נפסלה קודם שתתחמץ והוא הדבר אשר דברתי שהרי נעשה מקודם נוקשה כ"ז שלא נגמר החימוץ ואנן חמץ בעינן לענין לא תאפה חמץ והו"ל מחמץ מנחה פסולה וז"ב ומדוקדק דברי רבינו היטב שלפי פירוש הפשוט היה לו לרבינו לומר בקיצור דבמים פסול לגבל ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק כי הוא חריף. ומן האמור יצא לנו מזה דאף אם נימא דמי פירות עם מים אינו רק נוקשה היינו בתחלת חימוצו שממהר להחמיץ אבל אח"כ נעשה חמץ גמור:

ובזה הן נסתר מחמתו כל בנינו של הנוב"י סי' כ"ב שם ואכ"מ להאריך והנה אם נימא כשיטת הש"ג והרשב"א סי' ד' שהרמב"ם חזר בו וס"ל דמי פירות לבד הוה נוקשה הוה אתי שפיר טפי דברי רבינו דמנחת נסכים כיון שהי' מ"פ הרבה נעשה נוקשה אלא שאני תמה דמה יעשו בדברי רבינו פה שכתב בהדיא דאם גבלה ביין הו"ל מי פירות ואין מחמיצין משמע דאינו מחמץ כלל וצ"ע. והנה אי קשיא הא קשיא שהרי רבינו כתב בפ"ב ממעה"ק הלכה א' ב' דמנחת נסכים היה טעון מלח וכדאמרו במנחות דף כ"א ולפ"ז למה אצטריך לשנויי דמגבלה במים הא מלח לבד להרבה פוסקים דין מים יש לו ועיין באו"ח סי' תס"ב וכן האריך בשו"ת מהראנ"ח שם להחזיק דיעה זו ע"ש והיא קושיא גדולה. אמנם נראה כיון דהמלח שנעשה במנחת נסכים היה בראשו של מזבח כדאמרו במנחות שם וברבינו שם והרי רבינו כתב כאן בהלכה י"ח דחמצה בראשו של מזבח אינו לוקה שנאמר אשר תקריבו וכבר קרבה והרי מנחת נסכים מרבינן מאשר תקריבו וזו כבר קרבה ויש להאריך בזה דהנ"מ בין הלימודים אם ילפינן מאשר תקריבו או ממקום אחר ואכ"מ ודו"ק. אחר זמן רב עיינתי בקושיא זו שהקשיתי דהא מנחת נסכים טעון מלח ואמרתי בזה דלפמ"ש הד"מ באו"ח סי' תס"ב דבמלח שחופרין מהקרקע י"ל דאינו מחמיץ ובזה נחלקו הר"ן והטור ע"ש ובמג"א שם וא"כ יש לומר דשם דמולחו במלח אסתרקנית והוה כעין מלח שחופרין מן הקרקע וגם נראה דלפמ"ש בהגהת מהרל"ח בסי' תנ"ה דכל שאין המלח עם מים הוה מי פירות ורק כשבא למים הוה מי פירות עם מים דחוזר להיות מים ע"ש שבזה מישב דברי הטור וא"כ שם להס"ד דלא מגבלו במים לא אכפת לן במלח ולפי המסקנא דמגבלו עם מים שוב בלא"ה מי פירות עם מים מחמיץ. ובזה יש ליישב מה שהאריך הנוב"י להכריח דמי פירות עם מים הוה נוקשה ואסור מן התורה דאל"כ אכתי קשה דאף שמגבלו במים איך נעשה חמץ. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דמסקינן דמגבל במים שוב הוה מלח עם מים והמלח נעשה מים ומחמיץ וא"כ הוה חמץ גמור ולא נוקשה ודו"ק ועיין בנוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' נ"ג מה שפלפלו שם בענין מלח וגם בסוף הספר דפוס פראג נדפס שם קונטרס גדול בביאור ענין זה יעו"ש ודו"ק. והנה לכאורה קשה לי מה פריך הש"ס מי פירות הוא ואין מחמיץ הא שמן היה נותן במנחה והרי שמן זית הוא חריף ועז כמ"ש בפסקי תוס' בע"ז פ"ב סי' ע"ה וכבר הארכתי בזה בגליון הש"ע סי' תנ"ג על דברת המג"א ובהגדג"מ שם וא"כ הרי מבואר דפלפלין ותבלין הניתן בעיסה מחמם ומחמיץ וא"כ שוב משכחת לה שתחמיץ ע"י השמן ואף דבאמת מנחות הי' שמן מעט מכל מקום הרי במנחת נסכים היה שמנו מרובה ומשכחת שתחמיץ וצ"ל דניהו דפלפלין ותבלין מחמיצין ולדעת הרבה פוסקים אפילו בדיעבד אסור ועיין סי' תנ"ה ס"ו ובמג"א שם היינו כשיש בעיסה מים אבל כל שאין בה מים אף שתתחמץ אינו רק מי פירות ומי פירות אין בו כח להחמיץ ולפ"ז לפי מה דמסיק דמגבלו במים שוב נתחמץ מחמת השמן וא"כ שוב מיושב קושית הנוב"י דאף דמי פירות עם מים לא הוה רק נוקשה אבל בדבר חריף כשמן שוב הוה חמץ גמור ודו"ק ועיין בשבות יעקב ובספר באר יעקב ביו"ד סי' ק"ד שהאריכו הרבה בפרט זה. ובזה מיושב היטב דברי רבינו שכתב דמנחת נסכים אין בה מלקות שאם גבלה במים הרי נפסלה קודם שתתחמץ ואם גבלה ביין של נסכים מי פירות הם ואין מחימצין. והנה הנ"ב דקדק מה ענינו שגבלה ביין היה לו לומר שאם גבלה בשמן והנה אף שמנחת נסכים הוא כולל שמן ויין ועיין ברמב"ם פ"ב ממעה"ק ה"א מכל מקום עכ"פ היו לו להזכיר שמן ג"כ וגם הלשון שאם גבלה במים הרי נפסלה קודם שתתחמץ (ואם גבלה ביין של נסכים) והרי בזה גופא נתחמץ דמי פירות עם מים מחמיצין והרי נתנו שמן בכלי קודם שנתנו הסלת ואף דהרמב"ם ס"ל דגם מי פירות עם מים אין ממהרין להחמיץ רק כשאר עיסה מכל מקום ע"י השמן הוה דבר חריף ומחמיץ וצ"ל כיון דהמים נתגבלו בעיסה המים מבטלים כח החריפות של שמן ומעתה זה שאמר אם גבלה במים הרי נפסלה קודם שתתחמץ והיינו דניהו דהוה רק מי פירות עם מים מכל מקום עכ"פ נפסלה קודם שתתחמץ. ולזה אמר שאם גבלה ביין היינו שכיון שהיה צריך יין דבזה היה מגבלה הו"ל מ"פ בלי מים ואין מחמיצין ודו"ק ובאמת מכאן מבואר בהדיא דלא חזר בו הרמב"ם ועיין ברשב"א דאם נימא דס"ל דמי פירות בלבד הוה נוקשה ע"כ דמי פירות עם מים ס"ל דהוה חמץ גמור א"כ איך יתפרש כאן הלשון שאם גבלה במים הרי נפסלה קודם שתתחמץ הא בזה גופא הו"ל חמוץ ואף דיש לדחות דבלא מים אינו חמץ רק שאינו מצה ובמי פירות עם מים הוה חמץ נוקשה מכל מקום הלשון לא משמע כן ודו"ק ויש לי מקום עיון על מה דר"ע לש עם שמן ומלח וע"כ דשהן לבד בלי מים אינו רק מי פירות אף דהוא חריף ועז ועיין בפסחים דף ל"ט ע"ב דותיקא במשחא ובמלחא שרי צ"ל דמשחא לאו היינו שמן זית דהרי שמן זית הוא חריף ועז ובזה מדוקדק דלא נקט שמן רק משחא דהרי הבאר יעקב שם כתב דשמן סתם אינו רק שמן זית ומשחא כולל שאר שמנים ג"כ מיהו בלא"ה אין ראיה דהרי מלח לדעת הפוסקים ודאי מחמיץ והרי שם הוא במלחא ג"כ וע"כ דאינו רק מי פירות לבד אף שמחמיץ וה"ה לענין שמן ועיין באבן עזרא פ' ויקרא בפסוק כי כל שאור וכל דבש כתב שהדבש ג"כ מחמיץ כמו שאור ובאמת אמרו בפסחים דף ל"ו דלש בדבש וצ"ל דאינו רק מי פירות ואינו רק חמץ נוקשה ואינו מחמיץ מן התורה. והנה בשו"ת רדב"ז ח"א סי' רמ"ב כתב דמעשה אירע שנמצא שעורה בגבינה והתיר הגבינה משום דמי פירות אין מחמיצין וכ"ש חלב דעדיף ואף לדעת האומרים דמי פירות חמץ נוקשה הוה הרי נתערב קודם הפסח ובטל ושאל אחד מהלתמידים דלפמ"ש המ"א סי' תמ"ז דחמץ נוקשה בטל בששים א"כ הי' לו לומר דנתבטל בששים ויותר וכמ"ש למעלה לענין חטה בתרנגולת ויפה אמר דמי פירות לבד ודאי גם הנוב"י מודה דלא הוה רק דרבנן רק במי פירות עם מים וא"כ שוב מהראוי שתתבטל בששים וע"כ דס"ל נוקשה דאורייתא ודו"ק. ובגוף דברי הנוב"י הנ"ל נראה לפענ"ד דאין שום ראיה דבאמת יש לומר דנוקשה אינו דאורייתא אמנם זה בחמץ דהתורה הקפידה שלא יהיה חמץ יש לומר דחמץ הוא דאסור אבל נוקשה שרי וכעין דאמרו בסוטה דף כ"ט גבי כל טהור יאכל בשר ע"ש אבל במנחות דמוקמינן דעיקר קפידא הוא משום דכתיב מצה לעיכובא ולפ"ז נוקשה אסור דמצה עכ"פ לא הוה והא דאמר בדף נ"ג אלא דר"י לר"י היינו לפי הס"ד דרצה למעט מלא תאפה חמץ דוקא וא"כ שיאור נוקשה מותר לאכול אבל להמסקנא דוקא מצה בעינן ולא נוקשה. ובזה יש לדחות דברי התוס' בדף נ"ד שכתבו דאף לרש"י דבלא מים ג"כ הוה נוקשה מכל מקום לר"י שרי נוקשה ולפמ"ש לפי המסקנא ודאי נוקשה אסור במנחות ומיהו יש לומר דמנחת נסכים דמרבי לחימוץ מקרא דלד' לא תעשה חמץ א"כ נוקשה שוב מהראוי להתיר וע"ז משני דמגבלה במים והו"ל מי פירות עם מים ואף דמי פירות עם מים לא הוה נוקשה ס"ל לר"ת דכיון דבעינן במנחות ששיריה נאכלים שיהיה מצה גם באינם נאכלים מרבינן שאסור בחמוץ אף בנוקשה שעכ"פ לענין זה נקרא חמוץ דאינו מצה ובמנחו' בעי מצה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף