שואל ומשיב/ג/ג/מב

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן מב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה כבר ביארתי זאת בתשובה אחרת ומבואר בטוש"ע סי' שע"ד בשם הרשב"א והוא ש"ס ערוך במס' נדה דף ח"י דרוב מועיל גבי תשע צפרדעים ע"ש. אחר זמן רב שכתבתי זאת מצאתי תשובה ארוכה בשו"ת פ"מ ח"ב סי' נ"ד וסי' קנ"ב תשובת הרב מהר"י אלפנדרי ותשובת הפ"מ כנגדו ות"ל שאני הרגשתי הרבה דברים שמפלפלים שם. אמנם ראיתי שם שמפלפלים אם שדה שאבד בה קבר דאף ברה"י אינו רק מדרבנן והביאו דברי רש"י ותוס' בשבת דף ט"ו גבי ספק בית הפרס והבין הרב מהר"י אלפנדרי שרש"י ס"ל דגם בשדה שנאבד בה קבר אף ברה"י טהור מדאורייתא והפ"מ השיג ע"ז דמנ"ל ליחס לרש"י זאת. הנה בגוף הדין צדקו דברי הפ"מ דבאמת שדה שנאבד בה קבר בודאי טמא ברה"י ועיין פסחים דף יו"ד דמדמה חמץ לשדה שנאבד בה קבר ולשיטת הרבה מהפוסקים מיירי אף בלא ביטל ועיין בכורות דף כ"ה ועיין פסחים דף צ"ב דרש"י בעצמו כ' בית הפרס היינו בנחרש בה קבר ולא פירש בנאבד בה קבר דזה טמא מדאורייתא. והנה בשבת דפירש"י היינו תרומה שנכנסה בבית הפרס דהוא שדה שנאבד בה קבר לפענ"ד היה נראה דמיירי שנכנס בה תרומה ע"י שנגררת מעצמה או ע"י חש"ו ובע"ח דהוה דבר שאין בו דעת לשאול ואף ברה"י טהור וז"ש שנכנסה תרומה בבית הפרס והיינו לא שבא ע"י אדם שיהיה מקרי ספק טומאה הבאה ע"י אדם דנשאלין עליו וכמ"ש בנדה דף ה' אבל לא שיסבור רש"י דשדה שאבד בה קבר אינה טמאה רק מדרבנן דהא ספק טומאה ברה"י טמא וכמו שהאריך בזה הפ"מ שם להשיב על הרב מהר"י אלפנדרי וכל דבריו נכונים. ולכאורה היה נראה דבר חדש דלפמ"ש התוס' בר"פ שני נזירים דהיכא דודאי אחד מהם טהור אי אפשר לומר ספק טומאה ברה"י דטמא דא"א לעשות כודאי דהא איכא ודאי טהרה ג"כ ואחד מהם טהור בודאי ע"ש ולפ"ז שדה שאבד בה קבר אם אנו דנין שמא נגע במקום הקבר באמת הוה ספק טומאה ברה"י דטמא אבל אם אנו דנין על כל השדה א"כ כשם שאקבע בו קבר בודאי כמו כן נודע בודאי שלא נטמא כל השדה ויש בהשדה מקום טהור בודאי ואדרבא רוב השדה טהור והרי ברוב אף ברה"י תלינן לטהר כמבואר בשו"ת הרשב"א ואף דאקבע איסורא וכל קבוע כמחצה על מחצה אבל עכ"פ ודאי אי אפשר לחשבו דהא באמת הרוב של השדה טהור. (והרי ברוב אף ברה"י תלינן לטהר) וא"כ שוב לא שייך ספק טומאה ברה"י וכיון דאינו רק ספק שפיר קאמרו חכמים דתולין דלא שייך ספק טומאה ברה"י בזה וע"כ דחיישינן שמא נדוש הקבר בתוכה ויש בו עצם כשעורה וזה אינו טמא מדאורייתא והוה כמו שדה שנחרש בה קבר דל"ש בי' רוב דחיישינן שמא נתפזר ע"פ כל השדה. ומיושב היטב דברי רש"י בשבת הנ"ל. ובזה נראה לפענ"ד ליישב גם דברי רש"י בנזיר דף נ"ז דפירש דבית הפרס היינו שדה שנאבד בה קבר ונחרש והתוס' שם כתבו דדוקא נחרש אבל לא באבד קבר. ולפמ"ש כוונת רש"י דבזה לא שייך ספק טומאה ברה"י דכיון דהרוב הוא טהור ואתה ע"כ חושש שמא נתפזר ע"פ כל השדה ולא נודע מקום טהור בבירור וא"כ זה אינו רק בית הפרס דרבנן וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשיתי למעלה דהך שדה שאבד בה קבר היאך מיירי אם ברה"י ספיקו טמא ואי ברה"ר ספיקו טהור. ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי ברה"י רק דבשדה שאבד בה קבר לא שייך ספק טומאה ברה"י אם לא משום חשש בית הפרס וכבר כתבו התוס' בכתובות דף כ"ח דבית הפרס אף ברה"ר טמא משום דהשדה תמיד בספק וא"כ אין נ"מ בין רה"ר לרה"י וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד סברת המחלוקת דרבי ורשב"ג בשדה שנאבד בה קבר ונמצא דרבי ס"ל דהיינו הך שנאבד היינו הך שנמצא והיינו דבאמת מהראוי ליזול בתר רוב דאינו טמא רק דהו"ל קבוע ולפ"ז כל שנמצא עכ"פ הקביעות נתברר דכל ענין קבוע הוא שאנו חוששין למיעוט כמו להרוב ונעשה כמחצה על מחצה ולפ"ז כל שנמצא קבר מהכ"ת לחוש לקבוע שאינו ניכר ולא לתלות דזהו הוא הקביעות שנאבד מקודם וא"ל דחיישינן שמא נתפזר ע"פ כולו ואף ברה"ר טמא דזה אינו דכל הטעם הוא משום דכל השדה בספק טומאה ולא יוכר הטומאה ולפ"ז כל שנמצא הקבר ויכול לתלות בזה פשיטא דלא חיישינן בזה ורשב"ג מטמא גם בזה וז"ב. עכ"פ זה ודאי בשדה שאבד בה קבר ל"ש דעשה ספק כודאי ואינו רק ספק טומאה ורק משום חשש בית הפרס שמא נחרש ע"פ כל השדה ואין דינו רק כבית הפרס והנה האיר ה' עיני ומצאתי ברמב"ם פ"ח מטומאת מת ה"א שכתב שדה שאבד קבר בתוכה עפרה מטמא במגע ובמשא כבית הפרס שמא נדש הקבר בה ויהיו עצמות כשעורה בתוך עפרה וכל השדה כלה המאהיל עליו נטמא ע"ש והוא תימה דתלה שדה שאבד בה קבר דטמא עפרה כבית הפרס והרי בית הפרס אינו רק דרבנן ושדה שאבד בה קבר טמא מדאורייתא ועיין בר"ש פי"ח דאהלות. ולפמ"ש אתי שפיר דלא שייך טומאה מדאורייתא רק מחשש בית הפרס וכמ"ש ודו"ק. ובזה מיושב מה שהאריך הפ"מ בסי' י"ד דלא שייך כאן ס"ס ספק שמא הושלכו משם המומרים ישראלים ואת"ל לא הושלכו שמא לא נגע משום דברה"י אף ס"ס טמא. ולפמ"ש אתי שפיר דכאן לא שייך רה"י דהא הרוב הוא טהור ולא שייך בזה ס"ס ואף דעכ"פ כמחצה על מחצה שוב מועיל ס"ס כל דלא עשה הכתוב ספק כודאי:

ובזה יש ליישב גם מ"ש מהר"י אלפנדרי דאזלינן בתר רוב ותמה הפ"מ דהו"ל קבוע ולפמ"ש א"ש ודו"ק. ובזה נלפענ"ד הא דכתבו התוס' בשבת שם ובנזיר שם דשדה שנחרש טהור מדאורייתא ולא חיישינן לעצם כשעורה הואיל ואינו רק מדרבנן והיינו אף ברה"י ולכאורה הא הוה ספק טומאה ברה"י דטמא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל דלא יכול להיות ודאי טמא אינו טמא אף ברה"י וכמ"ש התוס' בנזיר ר"פ שני נזירים ולפ"ז באמת שדה שנחרש בה קבר באמת לא הוה ספק טומאה ברה"י דהא הרוב באמת טהור ואי אפשר לדון עליו טומאה ודאית דבשלמא כשהספק היא בקביעות אף דהוה כמחצה על מחצה עכ"פ אנו יכולים לדון דאותו המקום טמא ודאי דהרי הוה כמחצה על מחצה והו"ל ספק טומאה ברה"י דעשה הכתוב כודאי אבל כל שיש רוב הרי הרוב מכחיש דאי אפשר להיות ודאי טמא וכבר הארכתי בזה בחידושי לטוש"ע יו"ד סי' שע"ד דלכך דעת הרשב"א דאזלינן בתר רובא ברה"י בטומאה וכן קי"ל שם משום דהרוב מעיד שעכ"פ אינו ודאי טומאה. ולפ"ז עיקר מה דהוה רה"י ע"י דחיישינן שמא נדוש לעצם כשעורה ונתפזר ע"פ השדה. ולפ"ז מדאורייתא דל"ש בית הפרס ולא ירדה תורה לחוש שמא נתפזר א"כ שוב הוה רוב נגד הספק טומאה ולכך טהור אף ברה"י. ובזה מיושב היטב מה שהקשה הפ"מ על דברת התוס' בכתובות דף כ"ח שכתבו דבית הפרס הוה ספק טומאה ברה"ר ולהכי אינו טמא רק מדרבנן והקשה דאף אי הוה ברה"י טהור בבית הפרס ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם ברה"י טהור ונעשה כספק טומאה ברה"ר כיון דמה"ת לא חיישינן לעצם כשעורה הו"ל ספק טומאה ברה"ר דאי אפשר להיות כודאי מה"ת. ובזה נראה לפענ"ד שצדקו דברי הרב מוהר"י אלפנדרי שכתב דלא שייך בית הפרס בח"ל כמ"ש הרמב"ם פ"ג מטומאת מת ותמה הכ"מ דזה דוקא בשדה שנחרש אבל שדה שאבד בה קבר דטמא מדאורייתא ברה"י גם בח"ל גזרו וכן גזרו גם גבי נכרי ולפמ"ש אתי שפיר דכל דל"ש בית הפרס ולא חיישינן שמא נתפזר ע"פ כל השדה א"כ שוב לא שייך ספק טומאה ברה"י דא"א לעשותו כודאי דהרי הרוב מכחישו ושוב לא הוה רק ספק וכל שיש רוב טהור וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ועמוק ת"ל ובזה מיושב ראיית התוס' שהביאו דשדה שאבד בה קבר טמא מדאורייתא ממ"ק דף ה' וכוונתם למה דמחלק שם בין שדה שאבד בו קבר דחייב לציין מדאורייתא ובין שדה שנחרש בה קבר דאינו טמא רק מדרבנן וכמ"ש הפ"מ בכוונת התוס'. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת חייב לציין דניהו דלא הוה ודאי טומאה ברה"י אבל עכ"פ ספק טומאה הוה וטמא מספק וא"כ לכך חייב לציין כדי שלא לכנס שם ואף רוב כל דאיכא לברורי מבררינן משא"כ בנחרש בה קבר אינו רק דרבנן ואינו חייב לציין מה"ת והציון הוא מן התורה כדמשמע במ"ק שם כמ"ש התוס' שם ד"ה הא ודוק. והנה מה שהאריכו שם לענין קברי עכו"ם אם מטמאים במגע ובמשא כשיטת כל הפוסקים וכפשטא דש"ס יבמות דף ס"א וכשיטת היראים. הנה באמת מ"ש הפ"מ דס"ל ליראים דזה דוקא רבינא ס"ל כן אבל סתמא דש"ס ס"ל דאינו מטמא גם במגע ומשא זה דחוק. אבל העיקר בזה כמ"ש המלמ"ל פ"ג מאבל דזה דוקא לענין מקדש וקדשיו הוא דמטמא במגע ומשא אבל הכהן אינו מוזהר על טומאה ע"ש. ולפענ"ד ראיה לזה דהנה בע"ז דף ל"ט אמרו שפר נונא שרי קדש נונא אסור וסימנך קדש לד' איכא דאמרי קבר נונא אסור וסימנך קברי נכרים וכתבו התוס' שר"ח גרס אפכא שפר נונא אסור קדש נונא שרי ואיכא דאמרי קבר נונא שרי וסימנך קברי כותים דאינם מטמאים באהל ובשו"ת פ"מ שם כתב דגרסת ר"ח עיקר דא"כ למה תפס קברי כותים דוקא ולא סתם קבר וע"כ דלהיתירא נקט. ואני אומר דאכתי מי ניחא דמנ"ל זאת להיתירא דלמא לאיסור כמו שמטמא במגע והסימן צריך להיות ברור ולא מדיוקא וע"כ כשיטת היראים דקברי נכרים אף במגע ומשא אינו מטמא. וזה לדעתי הסימן של קדש לד' דהיינו דנתנו על שניהם הסימנים דשפר נונא אסור דכתיב קודש לה' וגם קברי נכרים מותרים ולא מטמא במגע ובמשא רק לטומאת מקדש וקדשיו והיינו קדש לד'. אבל באמת גוף קושייתו ל"ק דלא הו"מ לומר סתם קבר דאז הי' קבר צדיקים בכלל והרי קברי צדיקים אינם מטמאים ולכך נקט קברי נכרים דהם ודאי מטמאים ולגירסא אחריתא דגריס קדש ישראל ימתק יותר דדוקא ישראל שייך לומר דצדיקים אינם מטמאים לא בקבר נכרי ודוק. והנה במ"ש למעלה לישב שיטת רש"י דשדה שנחרש בה קבר אינו ספק טומאה ברה"י וכמ"ש העירני תלמודי ני' דאין מקום כאן לומר דאזלינן בתר רוב שדה כיון דעכ"פ אתחזיק כאן טומאה באותה שדה והוה כמו אקבע איסורא ועוד עדיף יותר דאיזה מקום תציין שהוא מהרוב ואיזה חלק הוא מהמיעוט ול"ד להך דהרשב"א דשם יש מקום לומר דזה המת הוא עכו"ם שאינו מטמא כלל דרוב המתים הם מאנשי העיר שהם רובם גוים וכן בהך דט' צפרדעים דלא אתחזיק כלל טומאה דיש לומר דברוב נגע והם צפרדעים אבל כאן הא אתחזק כאן טומאה וא"כ אטו ע"י הרוב נסתלק כאן הטומאה והרי מכל מקום הטומאה יש כאן וכ"כ המהרש"א דכאן לא שייך רובא דאיתחזיק טומאה ע"ש שכתב דלכך לא הקשו התוס' מרוקין וכלים ע"ש אלמא דלא שייך כאן רוב. אמנם אחר העיון נראה דניהו דלא הוה כאן רוב אבל עכ"פ אי אפשר לומר דכל השדה היא טמא דזה אי אפשר דהא זה נודע דלא היה כאן רק קבר אחד במקום אחד מהשדה וא"כ עכ"פ ספק טומאה ברה"י לא הוה דס"ס ברה"י הוא כל שיש לומר דהוה כודאי משא"כ כאן דאינו רק ספק והוה כלא אתחזיק היתר ולא איסור דהוה ספק ואסור מספק וה"ה כאן אינו רק טמא מספק וא"כ מיושב כל הקושיות דלא שייך כאן חילוק רשויות דבין ברה"י ובין ברה"ר אינו רק ספק טומאה דטמא מספק ודו"ק. ובזה א"ש מה דכתב הרמב"ם פ"ח מט"מ ה"א שדה שאבד בה קבר עפרה מטמא במגע ובמשא כבית הפרס שמא נדוש והוא תימה דלמה לי' שיהיה כבה"פ ומשום שמא נדוש והא שדה שאבד בה קבר הו"ל ספק טומאה ברה"י וא"ל דמיירי ברה"ר דא"כ ראוי להיות דטהור ובאמת הר"ש כתב דבית הפרס טמא אף ברה"ר וכ"כ התוס' בכתובות דף כ"ח אבל אכתי קשה על הרמב"ם דא"כ היה לו לבאר וגם קשה דא"כ למה מטמא באהל. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בשדה יש רוב רק דכל שהוא בשדה עצמה הרי אקבע איסורא והו"ל עכ"פ ספק טומאה ולא שייך חילוק בין רה"י לרה"ר אבל לענין עפרה אי נלקח ממנה א"כ מהראוי לומר דעפר הלז הנפרש ממנה הוא מן הרוב ולכך חידש הרמב"ם דמכל מקום יש לחוש שמא הוא מעורב בעצם כשעורה והו"ל בית הפרס וז"ב מאד לדעתי ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף