שואל ומשיב/ג/ג/לח
שואל ומשיב 
ג ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לחכם אחד:
ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי התוס' שם שמתחלה רצו לומר דמטעם חזקה דאין אדם מעיז הוא דפטור כופר הכל וע"ז דחו דא"כ בבנו דיכול להעיז אמאי פטור כופר הכל וע"ז הביאו ראיה מע"א דל"ל ע"א ת"ל דכ"ה חייב והתמיה גלויה כמ"ש המהר"ם שיף בחידושיו דהא אצטריך ע"א במקום שאינו יכול להעיז דאז פטור כ"ה ואיצטריך ע"א ובחידושי הארכתי בזה בכמה אופנים. ולפמ"ש אתי שפיר דזה כוונת התוס' מדמחייב ע"א והא אינו נאמן במקום חזקה וע"כ דלא מטעם חזקה אתינן עלה דאל"כ איך נאמן ע"א וכיון דלא מטעם חזקה אתינן עלה ע"כ דכ"ה פטור מטעם אחר ושפיר יקשה דא"כ ל"ל ע"א וע"כ דכ"ה פטור ומטעם אחר וע"ז דחי דאצטריך ע"א בטענו בספק והיינו דבאמת כ"ה במקום שא"י להעיז פטור מטעם חזקה וע"א דנאמן מיירי בכה"ג דטענו בספק דאז יכול להעיז וא"כ שפיר איצטריך ע"א ולא הוה במקום חזקה דרק העזה בפני בע"ח אבל בפני עד ל"ח חזקה דהעזה כולי האי ושפיר נאמן העד. ובזה יש ליישב קושית הגאון מוה' משלם ז"ל שהקשה דא"כ יתבענו פ"ש והוא לא ידע ואז יצטרך לשבע דס"ד השתא דכ"ה חייב כיון שצריך לשבע וא"י הו"ל מחושואיל"מ ואין עד המסייע פוטר. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם השתא ס"ל לתוס' דבמקום שא"י להעיז כ"ה פטור ויפטור ויש לפקפק דאפשר דכיון דלא טענו רק עפ"י ע"א שפיר יכול להעיז דהוא א"י וטענו עפ"י עד וגם במקום דאיכא מסייע אמרינן דמעיז ומעיז וצ"ע בזה עכ"פ קושית המהר"ם שיף מיושב לנכון ודו"ק. אמנם בגוף קושית האחרונים הנ"ל היאך ע"א נאמן להוציא מחזקה נראה לי הדבר ברור דע"כ לא נאמן הע"א להוציא מחזקה רק כשהדבר בחזקת איסור והוא אומר שמותר ומשנה הדבר מכמות שהי' מוחזק או שמוציאו מכלל הרוב בזה לא האמינה תורה לע"א אבל כאן אטו האמינה תורה לע"א לחייב ממון על ידו דאז הי' מקרי הוצאה מחזקה דע"י החזקה דאין אדם מעיז מחזיקין אותו בפטור והוא מחייבו אבל ע"א אינו מחייב שבועה והשבועה אינו רק מברר הספק א"כ שפיר נאמן הע"א עכ"פ לעשות ספק שיהי' צריך בירור השבועה ואם ישבע פטור וז"ב כשמש בעיני. ובזה מיושב היטב דברי הרא"ש וסייעתו שכתבו בשם הר"מ מרוטנבורג דעד המסייע פוטר מק"ו דאם יכול לחייב שבועה להוציא מיד המוחזק מכ"ש לסייע להמוחזק ושמעתי מקשים משם הגאון בעל נוב"י דמה ק"ו הוא הא אדרבא כיון דיכול לחייב שבועה (להוציא מיד המוחזק מכ"ש לסייע להמוחזק) וכשנשבע נפטר ע"כ דשבועה בירור יותר מע"א וא"כ היאך מצי למפטר משבועה הא השבועה עדיף יותר מע"א וכבר כתבתי בזה במק"א ליישב. ולפמ"ש אתי שפיר דכך הוא הק"ו דאם נאמן העד נגד חזקה עכ"פ לחייב שבועה מכ"ש שנאמן היכא דמסייע להחזקה ולא שייך לומר דחזינן דהשבועה עדיף יותר דש"ה דהעד מעיד נגד החזקה ולכך השבועה דמסייע להחזקה עדיף יותר משא"כ לפטור משבועה דמסייע להמוחזק ודאי דעד נאמן יותר ודו"ק היטב ועיין שב שמעתא שמעתא וא"ו פכ"ב לענין תרי ותרי נגד רובא ע"ש ויש להאריך ג"כ במ"ש דהעדים מבררים המיעוט מהרוב ולכך נאמנים ודו"ק. וראיה ברורה נראה לפענ"ד מהא דאמרו בסנהדרין דף למ"ד אמר להם ע"א שאביהם אמר שמעשר הוא אינו נאמן והטעם משום דאין ע"א נאמן והקשה הר"ן בחידושיו למה לא יהיה נאמן ע"א באיסורין וכתב משום דפתיך ביה ממונא וקשה ת"ל הא רוב מעות חולין הם וכמ"ש התוס' בב"מ דף ל"ח ד"ה חיישינן ע"ש וא"כ אין ע"א נאמן במקום רוב וע"כ כיון דמברר המיעוט מהרוב היה מהראוי להאמינו. ובאמת שדברי התוס' צל"ע דמשמע מדבריהם דלכך אין נאמן משום דהרוב להיפך והרי הוא מברר המיעוט מן הרוב וצ"ע ובלא"ה לשיטת הר"ן דבדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא וקשה הא מעשר שני מקרי יש לו מתירין וע' ב"מ דף נ"ד ועיין במלמ"ל פ"ז ממעילה שהאריך בדברי ר"ן אלו וגם יקשה הא מטבע חשוב ובפרט לשיטת התוס' שהביא במלמ"ל שם וצ"ע כעת בכ"ז וגם צ"ע במ"ש הרשב"א הובא בטוש"ע יו"ד סי' קכ"ז דע"א נאמן לומר שנתנסך יינך אף שאתחזיק היתר והבע"ד אינו מכחישו ואיך נאמן הא פתיך בי' ממונא ומוציא מחזקת היתר ואין ע"א נאמן וצע"ג:
והנה בט"ז אהע"ז סי' קל"ג הקשה דלמה לא כתבו שם דין ע"א בגירושין דהרי בקדושין איכא שיטת הסמ"ג דחוששין בע"א לקידושין ולמה בגירושין לא חשו לע"א ועיין בבית מאיר שם. ולפענ"ד דבר תימה אמר דשאני קדושין דאינו נגד החזקה דאף דיש לה חזקת פנויה מכל מקום חזקת פנויה לא חשיבה כ"כ חזקה כמ"ש התוס' בסוגיא דהי' בה מומין דלגבי חזקת הגוף ל"ח חזקת פנויה חזקה כלל. והטעם נראה לפענ"ד דעומדת להנשא אבל בגירושין איך אפשר דע"א יהיה נאמן נגד חזקת א"א וזה לא יאמר אדם ואף דהתוס' כתבו בגיטין דף ד' ד"ה דקי"ל דבקידושין וגירושין לא מועיל הודאת בע"ד דמחייבה לאחריני אף דבלא"ה הוה בגירושין חזקה זה אינו דהא לגבי דנפשיה ל"ש חזקה דאדם נאמן לגבי עצמו יותר מחזקה ורוב וכמ"ש הרשב"א בקידושין ובפ"י כתובות דף כ"ב ולכך שלולי דחב לאחריני וע"ז לא שייך הודאת בע"ד היה נאמן אבל ע"א במקום חזקה זה א"א. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש הב"ש סי' קל"ג ס"ק א' לענין עדי מסירה בזאח"ז אם מועיל והביא הב"ש מעידי חתימה דמבואר בגיטין דף ל"ג דמועיל ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דעידי חתימה לא הוה נגד חזקה א"כ כל אחד נאמן דהא לא מרעא עדן חזקת א"א דכ"ז שלא נתן לה הגט לא שייך חזקה אבל עדי מסירה מה מועיל בזאח"ז הא לגבי כל אחד ל"מ נגד החזקה והוה כמאן דליתא ושוב לא יוכל להצטרף להאחר וז"ב ודו"ק היטב. ודרך אגב אכתוב מה ששאל אותי הרב מוה' אברהם צבי אבד"ק ניץ ני' במה שיש בידו מכתב מהגאון מוה' משה ז"ל אבד"ק סניטין ויאס ז"ל שנתן לאשה התרה שנתגרשת ולא חתימי שם רק הוא לבדו וע"ז כתב דבב"ש סי' קמ"ב ס"ק ז' מבואר בשם הט"ז דל"מ ע"א להוציא מחזקת א"א ואין הרב נאמן ע"ז. הנה יפה תמה ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' קל"ו מבואר בהדיא כן יעו"ש אף שלא הזכיר דברי הט"ז והב"ש. אמנם מפני תקנת עגונות נראה לפענ"ד למצוא היתר דהנה האריך שם דיש לחלק דבט"ז מיירי אם באה למקום שנתחזקה א"א אבל מה שהתיר הוא אם תבא למקום שלא נתחזקה וע"ז הקשה דא"כ למה צריכה התרה הא היא נאמנת מכח הפה שאסר ורק דחשש שמא תבא למקום שתהיה מוחזקת בא"א או כמ"ש בספר יהושע דכעת שלובשת צעיף א"כ בזה נתחזקה בא"א א"כ שוב צריכה התרה שנתגרשה דמ"ש בספר יהושע דנאמנת מטעם מלתא דעל"ג דחה מעלתו דבדבר שבערוה ל"מ מה דעל"ג והביא ראיות והנני יוסיף דגם בממון אינו נאמן ע"א במלתא דעל"ג כמבואר בש"ע חו"מ סימן ל' סעיף י"ד בהג"ה ודבר שבערוה יליף דבר דבר מממון ואף דבשו"ת תשב"ץ ח"א מסי' ע"ז עד סי' פ"ד פ"ה האריך לחלוק על הריב"ש אבל לא קי"ל כן וא"כ ה"ה בדבר שבערוה. אמנם לפענ"ד נראה דל"מ אם נימא דלא כספר יהושע ואינה מוחזקת בא"א בשאר מקומות רק במקום שהיתה מוחזקת בא"א א"כ כיון דבמקום שנתגרשה לא נתחזקה בא"א א"כ ע"ז נאמן הרב וכל דיצאת בחזקת היתר אף דאח"כ באתה למקום שנתחזקה אי אפשר להוציאה מחזקת היתר שהיה לה וכעין מ"ש הט"ז ביו"ד סי' ח"י לענין סכין דכל דיצאתה בחזקת היתר מחזיקין בחזקתה ועיין תוס' כתובות כ"ו ד"ה אנן. אמנם אף להספר יהושע דבכ"מ היא בחזקת א"א נראה לפענ"ד כיון דהך חזקה אינה אלא חזקה דאתיא מכח רובא דרוב נשים הנושאות צעיף הן א"א אבל עכ"פ יש מיעוט אלמנות וגרושות דאף שנושאות צעיף מכל מקום אינה אשת איש כעת וכן יש זונות ההולכות בצעיף כמ"ש בפ"מ ח"א סי' ל"ה ובשו"ת שבות יעקב א"כ אינה רק מבררת המיעוט מתוך הרוב ובזה ע"א נאמן כמ"ש הנימוק"י והר"ן פרק האומר ודו"ק היטב:
ואחר שנים רבות בשנת תרי"ט אור ליום ד' בשלח ראיתי בספר ישועות יעקב באהע"ז סי' קכ"ח ס"ק א' שכתב דהא דס"ד דע"א מהימן לומר מת בעלך מה"ת אף דיש לבעל חזקת חי משום דע"א נאמן לסתור החזקה כמו דמהימן ברוב לברר המיעוט מתוך הרוב ע"ש. ובמחכ"ת נפלאתי עליו דהיאך אפשר לומר דע"א יהיה נאמן נגד חזקת חי ול"ד לרוב דיש מיעוט ועד מברר שזה היה מן המיעוט אבל לגבי חזקה שזה האיש היה לו חזקה מה מיעוט שייך בזה ותדע שכן הוא דהא ע"א באמת אינו נאמן נגד החזקה והרי נגד הרוב מהימן וע"כ דלא דמי חזקה לרוב בזה אף דרוב עדיף מחזקה ומה דמהימן נגד חזקת חי צ"ל משום חזקת דייקא או מלתא דעבידא לגלויי וז"פ וברור ועיין כעין זה בש"ש ש"ו פכ"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |