שואל ומשיב/ג/ג/לו

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן לו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה התוס' כתבו שם דהא דאמרו דלכ"ע בעשה היינו עשה ודבק באשתו ולא באשת חבירו וע"ז הקשו דאמאי לא נילף דמיתת הבעל מתיר מק"ו דגט דהא גט שאינו מתיר ליבם ואפ"ה מתיר לעלמא מיתת הבעל שמתיר ליבם אינו דין שיתיר לעלמא. ורבים שואלין ודורשין הקישור של התוס' וזה הי' להם להקשות בתחלת הסוגיא ומה ענינו להך דיליף התוס' דעשה היינו ודבק באשתו. ולפענ"ד נראה בפשיטות דבאמת אין התחלה לקושית התוס' דבשלמא גט שעוקר מה שקידש בתחלה ונשא א"כ היאך שייך דתהיה זקוקה ליבם דהוא אחיו של מת והא אין כאן שום זיקה כלל של קידושין מאחיו וא"כ שוב הו"ל אשת אח שלא במקום מצוה אבל מיתת הבעל מה דאינו מתיר לעלמא הוא משום שעוד לא נפקעו קידושיו של ראשון והיא עודנה זקוקה להמת א"כ בדין הוא שתהי' מותרת ליבם דהא יקים ע"ש אחיו המת קאמר רחמנא וא"כ אדרבא בשביל שמיתת הבעל לא מתיר א"כ קם ע"ש אחיו המת וא"צ קידושין כלל דזיקת קידושין של אחיו עוד לא נפקעו והיא תימה רבה לכאורה דאין כאן ק"ו כלל (ומצאתי בפ"י שהעיר קצת בזה ושמחתי). אך נראה דכוונת התוס' דלכאורה כיון דלכ"ע היא בעשה והיינו ודבק באשתו ולא באשת חבירו וא"כ שוב אי אפשר לומר דהא דמותרת ליבם הוא בשביל שלא פקעו קידושי אחיו דא"כ שוב נאסרה לאחיו בשעת שקדשה האח משום ודבק באשתו ולא באשת חבירו ואיך מיבמה אח"כ ואף דקם ע"ש אחיו המת היינו אם מיתה מתרת וא"כ אין כאן אשת המת כלל רק שהתורה אמרה דכל שמת בלא בנים אסורה לעלמא א"כ שפיר מותרת ליבם דאין כאן אשת אחיו אבל אם מיתת הבעל אינו מתיר א"כ שוב מדחזינן שמותרת ליבם ולא נאסרה משום ודבק באשתו ולא באשת חבירו ע"כ משום דהמיתה הפקיעה לו אשת המת א"כ שוב הוה ק"ו מגט דאם גט ע"י שיפקיע אשת המת מרשותו נפקע הקידושין שלו והותרה לכל עולם אף שאסורה לאחיו מכ"ש במיתה שג"כ ע"כ הפקיע הקידושין מדמותרת ליבם וא"כ שוב תהיה מותרת לעלמא ומעתה זהו לאחר שהקדימו בש"ס דלכ"ע בעשה ופירשו התוס' דעיקר האיסור משום דהוא אשת חבירו ואפ"ה מותרת ליבם א"כ שפיר הוה ק"ו וז"ב כשמש בכוונת התוס'. איברא דגוף קושית התוס' לכאורה לפי מה דס"ל לב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר א"כ אין כאן ק"ו כלל דלכך בגירושין אינו מתיר ליבם דהא אסור משום דהו"ל סוטה ואף צרת סוטה אסורה לאחיו וא"כ לכך אי אפשר ליבמה אחר הגירושין דסוטת אחיו אסורה משא"כ לעלמא משא"כ מיתת הבעל יש לומר דלעלמא אסורה ולאחיו מותר אך נראה הדבר נכון דהנה בקידושין דף ע"ז אמרו דלא יאמר גרושה בכה"ג ואנא מייתי לה מק"ו דכהן הדיוט ומסיק הש"ס דכשם דחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כן חלוקה אלמנה מגרושה וזונה וחללה בכה"ג דהיינו דאם היתה אלמנה וגרושה וחללה וזונה חייב על כל אחת בפני עצמה והנה שם בש"ס אמרו דלכך חל גרושה על אלמנה משום דאלמנה אסורה לכה"ג ושריא לכה"ד הוי לי' גרושה מיגו דאיתוסף איסורא לגבי כה"ד איתוסף איסור לכה"ג ולפ"ז צריך ביאור דאם נימא דמיתת הבעל אינו מתיר וא"כ הא דאסר רחמנא לכה"ג היינו בלאו אבל לכ"ע הוא בעשה ולפ"ז יקשה היאך משכחת לה אלמנה לכה"ג וגרושה דא"ל דחל איסור גרושה דשרי לכה"ד מצד אלמנות דז"א דאסור לכ"ע משום עשה וא"ל דעכ"פ אינו רק עשה ואיסור לאו חל על איסור עשה וכמו דחל איסור אלמנה לכה"ג אף דלכ"ע בעשה והמפרשים הקשו כן בשם פורת יוסף וע"כ צ"ל כמ"ש דלאו מקרי איסור חמור מעשה. אבל אכתי יקשה דאכתי איך משכחת איסור גרושה דהא הוה זונה וא"כ בלא"ה אסורה לכה"ד משום זונה לב"ש וא"ל דעכ"פ לכ"ע שריא דז"א דלכ"ע הרי אסורה משום עשה וא"כ לא משכחת לה צד שתאסר משום גרושה להכה"ג דבכה"ד אסור זונה ולכ"ע אסורה בעשה משום אלמנות וע"כ דלא ס"ל כב"ש וא"כ שפיר מקשו התוס' דניליף ק"ו. ולכך לא הקשו רק עתה דאמר לכה"ג אסור בלאו ולכ"ע בעשה ודו"ק היטב כי אף שהוא נאמר באורחא רחיקתא שאין דרכי בכך מ"מ כך עלתה במחשבה לפני ולא נמנעתי לכתבה אבל מ"ש בראשונה הוא כפתור ופרח בכוונתם. והנה מן האמור בסוגיא זו נראה לפענ"ד דיש לתמוה על מ"ש התה"ד בפסקי' סי' ק"ב והובא בד"מ באהע"ז ר"ס מ"ז וב"ש שם ס"ק י"ג שכתב דאשת אליהו הנביא או אשת ריב"ל שיכולים להנשא לאיש אחר דאשת רעהו אמר רחמנא ולא אשת מלאך שנהפך גופני לרוחני ע"ש שהביא ראיה לזה. ולפענ"ד הוא תמוה דהרי כמה כרכורים כרכרו כאן ללמוד דאשת המת מותרת ורצו לומר דמיתת הבעל אינו מתיר ואסיק הש"ס מקרא דמקיש מיתה לגירושין וא"כ עכ"פ מיתה בעינן והרי אליהו הנביא וריב"ל לא מתו ואכתי שם אשת רעהו עליו ודוקא מיתה מתיר ולדברי המהרי"א אשת משה רבינו שנזדכך גופו ונעשה רוחני כמ"ש האברבנאל וגם הצדיקים לע"ל שיהי' רוחנים כמ"ש הרא"ה הובא בעקרים מאמר ד' יהיו נשותיהם מותרין ואף דיש לומר דהצדיקים מעיקרא בעת הקידושין הי' רוחנים אבל משה רבינו דנזדכך אח"כ יהי' נשותיהם מותרות אתמהה ומנ"ל למדרש דרשא כזו. ובזה נראה לפענ"ד ליישב כוונת התוס' הנ"ל והקישור דהנה כבר כתבתי למעלה שהקו' אינו מובן ומצאתי בפ"י שהעיר בזה קצת דשאני גט דכל דנתגרשה פקעי קידושין ולכך אסורה ליבם דהו"ל אשת אחיו שנתגרשה דאינו מצוה משא"כ מיתת הבעל דליבם עדן קידושין ראשונים עליו וזקוקה ליבם ולאחר אסורה. ולפמ"ש אתי שפיר די"ל דלפמ"ש התוס' דלכך אסור משום ודבק באשתו ולא באשת חבירו א"כ אף דהוא כבר מת ופקע אישותו אפ"ה מקריא עדיין אשת רעהו דהמיתה לא התירה א"כ שפיר הוה ק"ו דמה גרושה שהוה גרושת אחיו ובודאי פקע אישותו ממנו אפ"ה אסורה ליבם דעכ"פ הוה גרושת אשת אחיו מכ"ש באם מת דעדן אשת אחיו מקרי והמיתה לא התיר והו"ל כאשת חבירו דמה בכך שמת הא הוא לא הפקיע הקידושין. ועכ"פ דברי הפסקי מהרא"י תמוהין דהרי ס"ד דהש"ס דאף מיתת הבעל אינו מתיר וקרינן ביה אשת חבירו אף דודאי נעשה רוחני ואטו מי ליכא צדיקי בעלמא שגופם נזדכך ונעשה רוחני לאחר מיתה ואפ"ה כל שאין מיתה מתרת נאסרה משום שכבר נתקדשה ולא נתגרשה מכ"ש בזה שלא מתו וע"כ הדבר צ"ע לפענ"ד. והנה קשה לי בהא דחז"ל חתרו למצוא מקום דמיתת הבעל מתיר וקשה לי טובא דאמאי לא מביא מקרא מפורש ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה ואם נימא דמיתת הבעל אינו מתיר הרי לא שבה אל בית אביה ועדיין מקרי נשואה לישראל ולמה תאכל וא"ל דמכל מקום שבה אל בית אביה מקרי' דעכ"פ תחת הבעל אינה. אבל זה אינו דהרי דרשו ביבמות דף פ"ח ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם והיינו משום דעדיין אגידא גבי' וא"כ אם נימא דמיתת הבעל אינו מתיר עדן אגידא גביה דבעל מקרי ודוחק לומר ולחלק בין אגידא גבי' דבעל שעכ"פ מת לבין אגידא דיבם שחי דמה נ"מ סוף סוף לא מקרי שבה לבית אביה דעדן זקוקה לגבי בעל ומקרי נשואה לזר ולמה תאכל וע"כ דמיתת הבעל מתיר ודו"ק גם אם נימא דמזונות אשה דבר תורה וא"כ אם מיתת הבעל אינו מתיר פשיטא דעדן לא ניתק שם אישות ממנה א"כ שוב לא יתיישב מלחם אביה תאכל והא יש לה מזונות מבעלה וצע"ג. והנה במ"ש למעלה דדך אגב ארשום במה שנסתפק המשנה למלך פ"ג מיבום ה"א בהא דאמרו דהאומר יש לי בנים נאמן ומטעם דבידו לגרשה ונסתפק המלמ"ל היאך הדין באונס דאין בידו לגרשה וע"ז נשאלתי מהרב הה"ג מו"ה ענזיל נ"י אבד"ק סטריא דהא כל הטעם הוא דהתורה הטילה עליו שתהיה לאשה לו כל ימי' וא"כ כאן שגרשה שלא תזקק ליבם וא"כ ע"כ הוה בשעה אחת סמוך למיתה וא"כ בכה"ג שאינו מגרשה רק על לאחר מיתה לא שייך העשה ולו תהיה לאשה ולא יוכל לשלחה דהא אין משלחה רק על לאחר מיתה ואז אצטריך העשה והל"ת. והשבתי כיון דצריך שתהי' חל עכ"פ שעה אחת סמוך למיתה דאל"כ אין גט לאחר מיתה וכיון שצריך שתחול למפרע ואז לא מת עוד שייך העשה והל"ת וז"ב מאד לפענ"ד ויש להמתיק יותר דבאמת שעה אחת בין השעות הוה ענין ברירה ואין ברירה רק דאם יתברר השעה בין השעות וכמ"ש הקצה"ח סי' ס"א וא"כ ניהו שיתברר או יחי' או ימות כל שיוכל לחיות אז לא הי' יכול לגרשה וגם לפמ"ש למעלה ליישב ענין ברירה דלענין גט כריתות שמותר לבעל בזה צריך ענין ברירה דבעינן גט כריתות משא"כ כאן מהבעל ממנ"פ מותרת רק דעיקר הגט הוא שלא תזקק ליבם ולענין יבום חל הגט ולא התחיל היבום והזיקה כלל ולפ"ז באונס דגם הבעל א"י לגרשה א"כ הספק על הבעל עצמו ועל הבעל נופל ענין ברירה ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף