שואל ומשיב/ג/ג/כו

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן כו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראיתי ונתתי אל לבי בדבר מעשה שהי' שקרה ר"ל מת בבית הסמוך ולא באותו בית שהכהן שם והכהן הי' אבל ב"מ באותה שעה אם חייבים להגיד לו גם היה בימי החורף בלילה והקור היה חזק והוא עני ואין לו כסות בקרה ואמרתי לעיין בזה. והנה מקודם נברר הדין אם טומאה בבית הסמוך אם הוא טמא מן התורה או לא. והנה כבר נודע דעת הש"ך ביו"ד סי' שע"ב ס"ק ג' דאינו רק מדרבנן והמג"א סימן שמ"ג ס"ק ב' חולק עליו. והנה לכאורה מצאתי ראיה ברורה לדברי המג"א ממ"ש רבינו בפ"ג מאבל ה"ג וכן אם נכנס לאוהל טמא שנכנס' לו הטומאה לוקה אף שעצמה של טומאה בבית אחר הרי מפורש דהוא מן התורה מדלוקה ונפלאתי איך לא הזכירו מזה הש"ך והמג"א ודברי רמב"ם אלו הביאם הב"י יו"ד סי' שס"ט ע"ש [שוב ראיתי במג"א וכמדומה שרמז לראיה זו] איברא שראיתי בב"י בסי' שע"א ביו"ד הביא בשם הכל בו דכהן שנכנס לאהל המת בשגגה וכו' וישב שם כדי השתחויה לוקה וכתב דלאו דוקא אלא מכת מרדות דאינו עושה מעשה אבל זה אפשר לומר בלשון הכל בו שאינו מדקדק כ"כ בדיני חיוב מלקות וחיבורו אינו מיוסד ע"ז אבל בדברי רבינו מעט מזעיר שימצא דלוקה שכתב יהיו כוונתו על מכות מרדות ומצאתי בלח"מ בפ"ג מאבל ה"ד שתמה על הב"י וכתב שרבינו כוונתו למלקות גמור עכ"פ מבואר מלשון רבינו שהוא איסור דאורייתא כמ"ש בהדיא לוקה. ולפמ"ש האחרונים דאף לדעת הש"ך מ"מ במקום שסוף הטומאה לצאת הוא מן התורה א"כ יש לומר דמיירי בכה"ג. וראיתי בשו"ת מאמר מרדכי תשובה ארוכה בענין ביבין הקמורין ושם האריך בענין הלז ואינו ת"י ובישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' שמ"ג האריך ג"כ בזה ומ"ש שם הגאון מהר"ם סופר ז"ל האבד"ק פ"ב בהך דגלגלתו של ארונה היבוסי מצאו הא קברי עכו"ם אין מטמאין באהל ומ"ש ביש"י בזה ובמח"כ שניהם לא זכרו דברי המשנה למלך פ"א מבית הבחירה הלכה י"ג דרך כלל וכיון שעכ"פ דעת רוב אחרונים דבבית הסמוך אינו רק טומאה דרבנן ולפ"ז הנה מבואר בסי' שע"ב דאינו מחויב להקיצו ועיין בש"ך ס"ק ג' וכן אם אינו מלובש כ"צ אינו מחויב להגיד לו והוא משו"ת התה"ד סי' רפ"ה ועיין בהגהות הגאון בעל אבן העוזר בש"ע קטנים דפוס אמשטרדם בבה"ט שחולק על הש"ע וכתב דאף החלוק ובתי שוקיים יוכל ללבוש ואף דבשו"ת חוות יאיר סי' צ"ה וסי' צ"ו חולק בזה המעיין יראה שדברי הגאון בעל אבן העוזר נכונים ועיין במגן גבורים סי' י"ג בזה ובחידושי בעל אבן העוזר בברכות דף כ' שם ולפ"ז נראה לפענ"ד דה"ה אם הכהן אבל ב"מ ואינו רשאי לצאת מפתח ביתו נראה לפענ"ד דא"צ להגיד לו ולא גרע מאם הכהן חלה קצת דמביא הבאר היטב סי' שע"ב שם בשם ישמח ישראל דאינו מחויב להגיד לו מכ"ש באבל גם יש לצרף דעת הראב"ד פ"ה מנזירות הלכה י"ז דכל שכבר טמא אינו מוזהר על הטומאה ולפ"ז כהנים בזה"ז אינם מוזהרים על הטומאה לדעתו וכפי הנראה מהמלמ"ל פ"ג מאבל אינו רק איסור דרבנן א"כ הוה תרי דרבנן והכהן בעצמו הוא שוגג ועיין בהגהות דגול מרבבה סימן שע"ב להשיג עליו עכ"פ לסניף נוכל לצרף דעת הראב"ד דבכה"ג אינו מחויב להגיד לו ובלא"ה נראה לפענ"ד דאדרבא אינו מצוה להגיד לו דכ"ז שאינו מגיד לו אינו רק איסור דרבנן ולדעת הראב"ד הוה תרי דרבנן בשוגג וכשמגידין לו הוא עושה איסור כ"ז שעודו תחת הבית וא"א לצאת ברגע אחת ואף דמקרי אנוס שא"י לרוץ ברגע אחת סוף סוף נעשה האיסור ומה לי ששוהה הרבה או מעט לענין איסור בין כך ובין כך הוא טמא וא"ל דכל רגע ורגע הוא עושה איסור דזה אינו דלדעת הראב"ד כל שכבר נטמא שוב לא אכפת לן ומוטב שיהי' שוגג משיהיה מזיד ואדרבא אולי ישהה קצת ויהיה בהול ללבוש עצמו מפני הקור ועושה איסור בשהייתו במזיד כנלפענ"ד אך חלילה לסמוך עלי כי קטן אני ודל מחוות דעי בענינים האלו שהם חמורים ובפרט כהונה קדושה מקודשת:

והנה לכאורה יש ראיה לדעת המ"א דגם טומאה מבית לבית הוא מן התורה מהא דפירש"י והתוס' והר"ן בשבת דף קנ"ז גבי הא דפקקו המאור בטפיח ופירש"י דמיירי קודם שימות המת וכתב בשו"ת הר"י הלוי סי' ל"ד דדוקא קודם שימות המת לא חשוב כמתקן אבל אחר מיתה אסור לסותמו דהו"ל מתקן ואם נימא דטומאה מבית לבית אינו רק מדרבנן ומדאורייתא בעינן דוקא שיהיה באהל אחד וכמ"ש רש"י בסוכה דף י"ח ועפ"י שם וא"כ שם שהיה הטומאה באה ע"י טע"ט מבית אחר וא"כ לא היה מן התורה והרי כלי שנטמא בולד הטומאה מותר להטבילו בי"ט משום דל"ח כמתקן כמ"ש רש"י בביצה דף ח"י וה"ה בזה וע"כ דהוה מן התורה וכבר נתקשה בזה בישעו"י סי' שמ"ג והביא מזה ראיה לדעת ה"ה שכתב דכלים הנקחים מן הגוי אסור להטבילם דאף דא"צ טבילה רק מדרבנן מכל מקום שאני כלי שנטמא בולד הטומאה דיש לו תקנה לחולין אף בלי טבילה ולתרומה מותר ג"כ מן התורה בזה שפיר ל"ח תיקון כ"כ ע"ש. ובזה אני אומר הא דכתב הר"י הלוי דקודם שימות המת ל"ח תיקון והדבר תמוה דהא הוא עשה כדי שלא יטמאו אח"כ במות המת וחשוב תיקון ועכ"פ מחזי כמתקן כיון דנודע כוונתו ועיין בישוע"י שם שתמה בזה על הר"י הלוי ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דאינו רק מדרבנן ועכ"פ כעת שרי לה בלי הסתימה כ"ז שלא מת ובכה"ג ודאי מותר דהו"ל דומיא דולד הטומאה דדוקא בכלים הנקחים מן הגוי דעכ"פ אין לו תיקון כעת בלי טבילה מדרבנן משא"כ כאן דעכ"פ כל זמן שלא מת א"צ תיקון וכשימות ג"כ אין צריך טבילה מן התורה וא"כ לא חשוב כמתקן וז"ב מאד לדעתי ובזה מיושב מה שהקשה המג"א דאף לאחר שימות המת לא חשוב תיקון דהכלים שכבר בבית כבר נטמאו ולהכלים שיבאו אח"כ מהראוי שיהיה מותר דהוה כמו קודם שימות המת דלא חשוב תיקון. ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא קודם מות המת דעדיין לא נטמאו שפיר אמרינן דכיון דכעת א"צ תיקון כלל ולכשיטמא ג"כ יהיו מותר מן התורה שפיר הוה כמו ולד הטומאה דעכ"פ מקרי אפשר בלא התיקון דשמא לא ימות ולכשימות ג"כ יהיה מותר מן התורה שפיר מותר אבל לענין הכלים שיבואו לאחר שימות ניהו דאינו רק מדרבנן מכל מקום כיון דאי אפשר בענין אחר הו"ל ככלים הנקחים מן הגוי וז"ב מאד והבן כי הוא דק שכלי ובלא"ה כבר השיגו עליו דעכ"פ מקרי מתקן להבית שיהיה מותר להכניס לתוכו כלים שלא יטמאו וזה ודאי מקרי תיקון. ובזה מיושב הא דכתב המהרי"ל סי' ס"ט שדוחק לאוקמא הא דדלו תיבותא בפרק בני העיר בשבת והקשה המג"א דאיך אפשר לאוקמא בשבת והא אסור דהו"ל מתקן ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שם דהוה הבי כנישתא פתוח להאי אדרונא וא"כ לא הי' הטומאה באותו בית ואינו רק מדרבנן וא"כ לא נקרא מתקן כלל דשם העיקר התיקון הי' בשביל הכהנים שיכנסו וא"כ גוף הבית לא היה שייך תיקון דבאמת לא יכניסו להבי כנישתא כלים באותו שבת ומה תאמר שמתקן הבית שיהיה מותר לכנס בו הכהנים א"כ כיון דעכ"פ אפשר שיכנסו בו ישראלים לבד דלא אכפת להו בטומאה וגם הכהנים שיכנסו לא יטמאו רק מדרבנן שפיר ל"ח תיקון כיון דאינו רק מדרבנן א"כ שוב היה מותר לסתום דל"מ מתקן וז"ב כשמש. והנה מהש"ס שם לכאורה ראיה דאין נושאין כפים בכל יום דאל"כ למה לא הי' הכהנים נכנסים לפרוס כפיהם דזה ודאי מותר דכיון דאינו רק טומאה מדרבנן פשיטא דעשה דנ"כ דוחה אותו ועיין בירושלמי סוטה גבי ר"א דהגיע עונת נ"כ ולא שאלין לי' והיינו משום דשם הוה באותו בית שהמת בתוכו ופשיטא דאסור אבל בבית הסמוך ודאי מותר וגם לפמ"ש המהרי"ל דמיירי בשבת מוכח דגם בשבת אין נושאין כפים דאל"כ מהראוי לדחות וכמ"ש הר"א נין ששון הובא בברכי יוסף סי' שי"א ועיין בתוס' סוטה דף ל"ט ד"ה כל ובריטב"א בחידושיו לכתובות דף כ"ב ובפ"י בברכות דף י"ט ויש לי אריכות דברים בזה ואכ"מ:

והנה לכאורה קשה לי על המהרי"ל דאיך אפשר לאוקמא בשבת דא"כ היאך היו יכול לדלות תיבותא ולחוץ הא בעינן שיבטלה שם דבלא"ה עדיין ל"מ ואינו חוצץ בפני הטומאה ובשבת אסור לבטל דהו"ל כבונה אבל באמת ל"ק דכבר הוכיחו התוס' בב"ב דף י"ט ד"ה הוא ובשבת דף מ"ג ע"ב ד"ה ואין דהך דמגילה ע"כ לא מיירי בבטלו אתי שפיר ודו"ק איברא דגוף דברי התוס' שכתבו דע"כ הך דפקקו בטפיח לא מיירי בביטלו דא"כ הו"ל כבונה היה מקום ליישב לפמ"ש רש"י הובא בתוס' בשבת דף י"ד ד"ה ור"ש דמשאצ"ל מקרי כשברצונו שלא יבא הדבר ואינו עושה רק לסלק הנזק א"כ שם קודם שמת המת לא היה חפץ שימות ופשיטא דהוה משאצ"ל דאינו רק דרבנן ולא גזרי משום דמחזי כבונה וגם לשיטת התוס' היה מקום לומר דמקרי משאצ"ל ודו"ק שם בתוס'. ובזה היה מקום ליישב דלכך הוה דוקא קודם שימות דאל"כ הו"ל בונה והי' מקרי משאצ"ל דאחר המיתה צריך להדבר ומיהו גם לאחר מיתה אפשר דמקרי משאצ"ל ל"מ לשיטת התוס' דאינו חפץ מחמת אותו דבר מעצמו וגם לשיטת רש"י אינו רק לסלק הנזק שלא יטמאו כליו ודו"ק היטב. עכ"פ ממ"ש נתבאר כדברי הש"ך דבכה"ג הוה טומאה מדרבנן ול"ח מתקן ומן האמור אני תמה על מ"ש המ"א סי' שכ"א שפלפל אם מותר להדיח בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה דחשוב תיקון וקשה הא אינו רק מדרבנן האיסור ול"ח תיקון וגם הא יוכל לאכול צלי וא"כ אף לה"ה מהראוי שיהיה מותר. ומצאתי בישוע"י לדו"ז ז"ל שהעיר בזה בכללות דבריו אך לפענ"ד נראה דע"כ לא אמרו דבדרבנן לא חשוב תיקון רק בכלי שנטמא בולד הטומאה דמן התורה אין עליו שם טומאה כלל שפיר יש לומר דמן התורה לא תיקן כלל אבל שם כיון דחז"ל אסרו משום שנתקשה דמו בתוכו ולא יבא לידי הוצאת הדם ע"י מליחה והדם הוא איסור תורה א"כ מה לי בזה דחז"ל אסרו מכל מקום כיון שהאיסור הוא לתא דאורייתא ושפיר חשוב מתקן וא"ל דאכתי יהי' דם שמלחו או דם שבשלו דאינו רק דרבנן דז"א דעכ"פ הדם כאשר הוא איסור תורה עליו ואדרבא רבנן אסרו למולחו ולבשלו ושפיר נתקן הבשר. שוב דקדקתי היטב בדברי מ"א וכפי הנראה לא אסרו בשביל זה שנאסר הבשר כיון דזה לא הוה בגוף הבשר רק כמסיר גרף הרעי וכמו הדחת כוס וכמ"ש המ"א ורק דעיקר האיסור בשביל שאין צורך לו לבו ביום ע"ש היטב וא"כ אין מקום לקושיא זו. ובזה מיושב היטב מה שהקשה דו"ז בהא דכתבו התוס' בחולין דף י"ד דאיך שרי הבשר ליומא והא אסור למלוח בשבת וכתבו דמשכחת לה לאכול באומצא בשר חי והקשה דאכתי הא צריך הדחה קודם להעביר הדם שע"פ הבשר ולפמ"ש זה ודאי מותר דהוה כהדחת הכוס וכיון שמותר לאכלו בו ביום שוב מותר להדיחו. ובזה יש ליישב קושית הכו"פ בסי' ע"ה שהקשה דהא משכחת לה בבני מעיים שא"צ מליחה. ולפמ"ש יש לומר דהרי שיטת הבל"י דעכ"פ הדחה צריך ושם לא הוה משום דם שע"פ הבשר יעו"ש ושפיר אסור וגם דמדיח אגב זה שאר הבשר שא"י לאכלו ושפיר אסור ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף