שואל ומשיב/ג/ג/ג

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן ג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהא דיש נוהגין להניח ביום השבת קדרות צוננות על בית החורף קודם שתסיק השפחה נכרית אם אריך לעשות כן או לא. הנה בש"ע סימן רנ"ג מבואר בהגהת רמ"א דשרי ומקורו מדברי תה"ד סי' ס"ו. והנה טרם יהיה כל שיח אומר במ"ש התה"ד שם דאם הישראל היה עושה כן וישראל אחד הי' מסיק היה הישראל ראשון עושה איסור דרבנן דאחד מביא העצים ואחד מביא אור פטור אבל אסור. והנה דברי רבינו פ"ט משבת ה"ד נאחזים בסבך ועיין כ"מ שם בשם הר"י בי רב מ"ש בזה ובלח"מ. ולפענ"ד נראה ליישב דברי רבינו דהנה מקודם צריך ביאור מדוע באם נתן אור קודם כלם חייבים והא הוה שנים שעשאוהו דפטורין וכמ"ש רבינו בפ"א משבת ה"ט ונתקשיתי בזה בראשית ההשקפה ומצאתי בקרית ספר להמבי"ט שכתב דלכך חייב דמיירי שעשו בב"א ובב"א לא הי' אדם יכול לעשות הכל וא"כ כל שא"י שתיהן לעשות כל אחד בפני עצמו כל המעשה בכה"ג חייב וזה דחוק מאוד דאמאי לא יכול לעשות כל אחד כל המעשים אף שיעשם זא"ז מכל מקום מקרי יכול לעשות ולפענ"ד נראה בפשיטות דע"כ לא פטרינן בשנים שעשו רק שעשו שתיהן מעשה אחת כדצייר רבינו שכתבו בקולמוס אחד אבל כאן כל אחד עושה פעולה חלוקה שזה מביא עצים וזה תבלין וזה קדירה וכלם ביחד ענין בישול הוא אבל אינם עושים מעשה אחת ובכה"ג לא מקרי שנים שעשו וז"ש רבינו שכל העושה דבר מצרכי בישול הר"ז מבשל והיינו שכל אחד עושה פעולה אחרת ועניני בישול וז"ב מאוד. ולפ"ז כלם חייבים משום בישול אבל בסיפא דהביא האור אח"כ וא"כ קודם שהביא האור לא שייך פעולות חלוקות שדוקא כל שכבר יש אור שייך בענין הבישול פעולות חלוקות אבל כל שליכא עדן האור לא שייך בישול ולכך אינם חייבים רק האחרונים משום מבשל דהוה פעולות חלוקות בענין בישול ובזה מיושב קושית הלח"מ דלמה לא חייב משום מבעיר. ולפמ"ש אתי שפיר דלענין מבעיר הו"ל שנים שעשאוהו. ובזה ניחא מה דאינו חייב אותו שמביא את האור. ולפמ"ש אתי שפיר דזה הוה שנים שעשאוהו כמ"ש וע"כ דמה שנתן את האור היא מלאכה בפני עצמה כמ"ש רש"י בביצה דף ל"ד דחייב משום מבעיר שע"י הולכתו מבעירה ע"ש וא"כ עשה המלאכה בפ"ע וגם ברישא אינו בכלל שרבינו לא חשב רק מה שחייבים כלם משום בישול אף דהוה לכאורה שנים שעשאוהו אבל המביא האור שהוא בכלל מבעיר ועשהו בפ"ע זה לא חשוב ופשיטא שחייב וה"ה בסיפא לא חשוב רבינו רק מה שחייבים השנים האחרונים משום בישול אבל מה שחייב המביא האור משום מבעיר זה לא חשוב בכלל וזה ברור כשמש. ומה שאמרו בש"ס שם דהאחרון חייב כשמביא לבסוף היינו רק המביא אור בלבד דכ"ז שאין אור הוו כלהו שנים שעשאוהו דכ"ז שאין אור לא שייך פעולות חלוקות בבישול וכמ"ש ורבינו שהביא ע"פ התוספתא שמביא האור באמצע חשוב רבותא דשנים האחרונים חייבים משום בישול וז"ב והוא נקודה נפלאה לדעתי בכוונת רבינו. ובזה מיושב מה שדקדק הר"י בי רב בכ"מ שם שברישא נקט רבינו אחד נותן ואחד נותן ובסיפא נקט ובא אחר ולפמ"ש אתי שפיר דרבותא נקט בכל אחת דברישא אף שעשאוהו כלם בב"א כדמורה לשון אחד נותן כמ"ש הר"י בירב שם מכל מקום לא הוה שנים שעשאוהו כיון דישנו פעולות חלוקות בענין הבישול ובסיפא נקיט רבותא דאף שעשאוהו בזאח"ז כל שלא הי' עדן אור הוה שנים שעשאוהו ומ"ש הראב"ד להקשות על מ"ש רבינו בשופת את הקדירה דבש"ס מוקי לה בקדירה חדשה ומשום ליבון רעפים וה"ה לא השיב בזה ועיין בלח"מ פ"ג מיו"ט הי"א מ"ש בזה לפענ"ד ל"ק דזה דוקא בקדירה ריקנית אבל במליאה תבשיל בודאי הוה כמו נתן מים בקדירה וכ"כ התה"ד בהדיא והא דפריך בש"ס ביצה שם שופת הקדירה מה קעביד ולא מוקי לה במלאה תבשיל צ"ל דהש"ס שם לפי מה דמביא לשון הברייתא לא נזכר שם דמלאה בשר וא"כ מה נ"מ בשפיתתה ושפיר פריך והוצרך לאוקמא בקדירה חדשה אבל רבינו שהביא התוספתא ומוזכר ביש בשר ותבלין בתוכה שפיר צריך שפיתה ולכך לא הזכיר רבינו קדרה קדשה דוקא ודו"ק כי דברי רבינו נפלאים מאד. ומעתה אחרי הודיענו ד' את כל זאת מעתה נבא לענין דינא הנה אחר שביארנו דאין כאן רק שבות א"כ ממילא כשעכו"ם מסיק אח"כ הוה שבות דשבות ובאמת מותר כיון שזה מחשב קצת מצוה ועונג שבת שלא יאכלו מאכלים קרים ועיין בסי' ש"ז דבמקצת חולי יש להתיר או לצורך רב וכאן ג"כ איכא קצת חולי ועכ"פ צורך רב יש כאן ועונג שבת ואדרבא היה נראה לפענ"ד דיש להתיר יותר ע"י שהישראל יניח מקודם על בית החורף דאז כשיסיק העכו"ם אח"כ אז אם הי' הישראל מסיק הי' שנים שעשאוהו וכמ"ש וגם לפי פשטת לשון רבינו דוקא כשעשו בב"א הוא דחייבין כולם אבל בשלא בב"א פטור וכמ"ש הכ"מ בשם ר"י בר רב ז"ל א"כ בכה"ג הוא שבות דשבות אבל כשהעכו"ם יעשה זאת הוה רק חד שבות דאם היה הישראל עושה כלו הי' חייב אבל מה אעשה שהתה"ד ואא"ז הרמ"א ז"ל אסרו ע"י ישראל מסתפינא מגחלתם וע"כ נראה דמכל מקום יש לעשות ע"י עכו"ם משום דע"י ישראל ניהו דהוה שבות דשבות עכ"פ נראה כמתכוונת שהעכו"ם יחמם אח"כ ויודעת שתהיה כן ונראה כמתכוונת שיתבשל אח"כ והוה כמסייע לזה וכמ"ש התה"ד עוד ראי' מהמרדכי אבל ע"י עכו"ם שרי והמ"א שהעתיק הטעם ראשון של התה"ד לא כוון יפה לפענ"ד. ומעתה נעתיק עצמינו למ"ש התה"ד כיון דעיקר הכוונה לחמם בית החורף אף שהוה פ"ר לענין החמין מכל מקום פ"ר דרבנן שרי וכ"כ בסי' ס"ד והמג"א סי' שי"ד האריך לתמוה עליו וגם הגאון מהראו"ו ז"ל בביאורי' לש"ע או"ח סי' רנ"ג תמה על התה"ד דזה דוקא בלא ניחא לי' אבל בניחא ליה אסור משום פ"ר והוה דאורייתא והביא משבת ק"ג וקל"ג וכוונתו להא דעביד בארעא דחברי' ולענין מילה בעביד אחר ובאמת שלפענ"ד משם יש לדחות דשם הוה איסורי תורה משא"כ כאן דהוה איסורי דרבנן אך ראית המג"א משי"ו ס"ד גבי צידת דבורים אף שאין במינם ניצוד היא ראיה ברורה ועיין בסי' שי"ו ס"ק ט' במ"א שם והאחרונים תמהו דהא בסוכה דף ל"ג פריך והא פסיק רישא הוא אף דשם אינו רק דמחזי כמתקן מנא ואינו רק איסור דרבנן וכן הקשה השעה"מ פכ"ה משבת ע"ש שהביא עוד ראיות. ולפענ"ד נראה דאין מכל אלה ראיה משני טעמים דבאמת גם התה"ד סובר דפ"ר בדרבנן אסור אך היינו דוקא דניחא לי' אבל כאן ובסימן ס"ד הוה פ"ר דלא ניחא צי' ובסי' ס"ד הדבר ברור דלא ניחא לי' דמה איכפת לי' אי יוסיף הנקב או לא יוסיף ואדרבא אינו רוצה שיתקלקל הכותל יותר והוא א"צ רק שיוציא הסכין משם וגם כאן אטו היא מכוונת שיתחמם כ"כ עד שיהיה בישול ממש ומה איכפת לה בזה וגם מה לה בזה היא עושית מה שצוה עליה הבעה"ב וגם הוא אינו רוצה רק בחימום קצת שלא יהיה קר אבל לא בישול ממש וא"כ הוה פ"ר דלא ניחא לי' ובכה"ג בודאי שרי דהרי אף בדאורייתא דעת הערוך דפ"ר דלא ניחא לי' מותר ואף שהתוס' והרא"ש חלקו עליו ועיין לקמן סי' ש"ך אבל עכ"פ בדרבנן בכה"ג בודאי מותר. ובלא"ה נראה דע"כ לא אסור פסיק רישא דלא ניחא לי' רק בישראל דמכל מקום עושה מלאכה בשבת וע"כ נעשית המלאכה והתורה צותה שישבות מעשות אבל כשעושה ע"י עכו"ם הא עיקר המלאכה לא איכפת לן דאינו מתכוין שרי ורק דהוה פ"ר וכיון שכן ע"י עכו"ם ודאי שרי דגוף המלאכה אין בה איסור שא"מ ומכל מקום גופו שובת ואף דבדאורייתא מכל מקום אסור דמכל מקום נעשית המלאכה ע"י צויי' וחז"ל אסרו אמירה לנכרי אבל בכה"ג דהוה פ"ר פשיטא דשרי ע"י נכרי ועכ"פ קושית הגאון ודאי מיושב שהקשה דהוה פ"ר דניחא לי' ואסור. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דגוף המלאכה לא אכפת לן ורק מה שניחא לי' וזה ודאי אינ' עושה בידים ומכל מקום שובת ובפרט דלא אסרה תורה רק דיבור ע"י עכו"ם כמ"ש רש"י מטעם ודבר דבר וכיון דהרהור שרי ועיין בתוס' שבת בהקדמה להלכות שבת סי' רמ"ג וא"כ מה דניחא לי' לא עדיף מהרהור וז"ב לפענ"ד ואף אם נימא דגם הרהור מה שיעשה בשבת אסור כמ"ש בתשובה אחרת מכל מקום כאן שבעת שהעכו"ם מניח עוד לא עשה איסור רק שאח"כ נתחמם בכה"ג ודאי מותר ודו"ק:

ובזה מיושב גם קושית הט"ז על התה"ד דכיון שהעכו"ם מתכוין לבישול ג"כ אסור והביא מיו"ד סי' קי"ג לענין בישולי עכו"ם. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דלא נתכונה לבישול ממש רק שיתחמם שלא יהיה קר פשיטא דשרי דמה"ת לחוש שתכוונה לבישול ממש ובפרט כיון דלהישראל א"צ בזה מה אכפת לן דהעכו"ם מתכוונת וזה העכו"ם ע"ד דנפשיה עביד וז"ב. וגם בגוף הדין נראה לפענ"ד דאין בית מיחוש כיון שהעכו"ם מסיק לצורך הצינה שזה מותר שהכל חולין אצל צינה א"כ מה בכך שמתכוונת לחמם התבשיל ג"כ וגם בישראל כה"ג הי' מותר אם מסיק לצורך חולה ואגב זה מונח קדירה ג"כ ונתבשלה ג"כ נראה לפענ"ד שלא יתחייב ע"ז דמה עביד הוא דידיה עביד והקדירה ממילא נתבשלה ודאי אם הי' מושיב אח"כ הקדירה היה חייב דמבשל בשבת אבל אם הי' מונח כבר והוא מסיק לצורך החולה מה עשה בזה והוא לא הרבה בשביל הבריא ודאי אם היה מתכוין גם ע"ז היה מקום לאסור דהוה הערמה בדאורייתא אבל ע"י עכו"ם דהוה הערמה בדרבנן פשיטא דשרי וכמ"ש הבכ"ש כעין זה לחלק בין הערמה בדאורייתא לדרבנן וכן מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קל"ח לחלק כן והאחרונים תמהו על הבכ"ש והרי מצאתי לו חבר ורב מובהק שכ"כ ע"ש. ועכ"פ בנידון דידן נראה לפענ"ד דהיתר גמור הוא ומכל הטעמים שכתבתי נראה לפענ"ד דלית דין צריך בשש ושרי ומנהג ישראל תורה:

עוד נראה לי דבר חדש דלפמ"ש ה"ה פי"ב משבת הלכה ב' לענין צירוף דכל שאינו מתכוין לא שייך פסיק רישא דכשהוא מתכוין עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אינו עושה מלאכה כלל וא"כ ממילא באינו מתכוין שתתבשל לא שייך בישול דעיקר הכוונה לחמם הבית חורף בשביל הצינה ולא שייך פסיק רישא ואף דדברי ה"ה תמוהין כמ"ש האחרונים דא"כ מה פריך בסוכה שם והא הוה פסיק רישא כיון דאינו מתכוין כ"כ בזה בחידושי לסוכה שם ועיין במג"א סי' שי"ח ס"ק ל"ו שהעתיק דברי ה"ה גם לענין מיחם ועיין בדגול מרבבה שם ועכ"פ בנ"ד ע"י עכו"ם פשיטא דלא שייך בזה פסיק רישא כלל כל שאינה מתכוונת בשביל זה וכדאי ה"ה להיות סניף בפ"ר דרבנן ודו"ק. עוד נראה לי דבר חדש דכאן לא שייך פסיק רישא דהנה הרשב"א בחידושיו ס"פ האורג גבי מצא צבי נעול בתוך ביתו דמותר לנעול בעדו ובעד הצבי וכתב הש"ג ומצינו למדין דאע"ג דקיי"ל פסיק רישא אסור היינו דוקא שבאותה מעשה דעביד הפ"ר אינו מתכוין ואינו עושה דבר היתר עמו אבל אם באותו פ"ר שעושה עושה ג"כ דבר היתר עמו ומתכוין גם לדבר היתר אז אע"ג דקעביד פ"ר ומכוין גם לו שרי ע"ש ולפ"ז כאן שהיא מסיקה לצורך הצינה דהכל חולים אצל צינה ואגב זה מתחמם התבשיל א"כ לא שייך פ"ר דמתכוין לדבר היתר. ולפ"ז היה נראה לי דבר חדש דלפ"ז היכא שמסיק בשביל החולה דמשום חולה דיש בו סכנה ודאי מותר לישראל להסיק א"כ כשהעמיד מקודם קדירה להתבשל שרי ולא מקרי פ"ר ואף דהר"ן חולק על הרשב"א הנ"ל אמנם גם לחלוקו של הש"ג בשם הריא"ז דהיכא דמשכחת הדבר שיעשה בהיתר אף דעושה לא מקרי פ"ר וכמו שהאריך הרב בעל מרכבת המשנה בה"ש פ"א באורך א"כ כאן כיון דאפשר להתחמם שלא יהיה בישול גמור וגם אפשר לסלקו קודם שתתבשל מן הבית חורף שפיר מותר כנ"ל. והנה במ"ש למעלה הלא מראש בדברי רבינו באחד נותן את העצים ואחד נותן את האור דבש"ס אמרו דבאייתי אור מעיקרא כלם חייבין אחר זמן רב שכתבתי זאת בלמדי מס' ב"ק הוה קשה לי בהא דאמרו בב"ק דף נ"ט ע"ב אחד מביא את האור ואחד את העצים המביא את העצים חייב אחד מביא את העצים ואחד מביא את האור המביא את האור חייב וכן קי"ל וקשה בשלמא באייתי אור לבסוף פטור המביא עצים דהוא הוא דעביד מעשה כדאמרו שם אבל באחד מביא את האור מהראוי שיתחייב גם המביא האור כדאמרו שם דבאייתי אור מעיקרא כלם חייבים וצ"ל דלפי מה דאמר ר"א בב"ק שם דף ס' לענין זורה ורוח מסייעתו דוקא בשבת דהו"ל מלאכת מחשבת משא"כ הכא דגרמא פטור וא"כ גם כאן אינו רק גרמא בעלמא אותו שהביא את האור. ובזה אומר אני מה שהאריך הכ"מ בפ"ד מנ"מ ובב"י סי' תי"ח דלא קי"ל כר"א לפמ"ש מוכרחין אנו לחלק כסברת ר"א וגם על מ"ש בש"ך סי' תי"ח ס"ק ד' דלכך כתב רבינו סתם ולא חילק משום דאזיל לשיטתו דאף בגרמא חייב א"כ יקשה למה לא חייב המביא האור וצ"ע ועיין בשו"ת תורת השלמים להמנחת יעקב בסופו סימן י"ג מ"ש בזה וע"כ דבר זה צ"ע. ובמה שהבאתי למעלה דברי הרשב"א בפ' ר"א דאורג דאם נתכווין לנעול את ביתו ולשמור את הצבי דמותר שהביא מהירושלמי בתינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות מחילה של דגים עמו דמותר והר"ן נחלק עליו וכתב דל"ד לשם דשם פ"נ הוא ואף דעושה דבר רשות עם פ"נ של זה מותר כדי שלא ימנע מלהתעסק במלאכת מצוה ופ"נ משא"כ בזה ששניהם רשות והוה פסיק רישא דניחא לי' דחייב אני תמה מאד על שני מאורות הגדולים הרשב"א והר"ן ז"ל דלמה לא הביאו הא דמבואר במנחות דף ס"ד שמע שטבע תינוק ופירש מצודה לעלות דגים והעלה דגים ותינוק דחייב לרבא ולרבה פטור הרי דלרבה פטור ואפילו תימא דשאני התם כיון דשמע מהתינוק אמרינן דדעתו אתינוק וכדמפרש שם אכתי קשה מהא דאמרו דאם פירש להעלות דגים והעלה הדגים ותינוק דרבה אומר פטור ומטעם דזיל בתר מעשיו הרי התם דלא נתכוין לדבר מצוה כלל דהוא נתכוין רק לדגים ואפ"ה כל שבמעשיו נזדמן לו דבר שרשאי ומצוה עליו פטור מכ"ש כאן דהוא מתכוין לנעול ביתו מה בכך דנועל הצבי ג"כ מ"מ לפענ"ד הא עדיפא מהך דהעלה דגים ותינוק דשם הפרישת מצודה הי' לאיסור וכאן המחשבה והמעשה הם בהיתר דנעילת ביתו מותר ומה שע"י ננעל גם הצבי פשיטא דבין אם אזלינן בתר מחשבה בין בתר מעשה בשניהם פטור וצע"ג:

שוב ראיתי ברמב"ם פ"ב משבת הלכה ט"ז דאף בלא שמע שטבע תינוק כל שהעלה דגים ותינוק דפטור וא"כ הרי דלא שמע כלל ולא נתכוין רק לאיסור ואפ"ה כל שעלה בידו היתר פטור אף דשם עלה בידו מצוה וכאן דבר הרשות מכל מקום כאן ק"ו הוא מהתם דהתם מחשבתו לאיסור וגם במעשה דהעלאת דגים יש איסור משא"כ כאן דהנעילה בעצם אינו איסור ומחשבתו ג"כ אינו לאיסור מהראוי לפטור וצ"ע ועיין ביומא דף פ"ד ובמהרמב"ח ביום הכיפורים שם וצ"ע. והנה המג"א סי' רכ"ג ס"ק מ"ג כתב דהא דשרינן דוקא בתבשיל חם אבל בתבשיל קר או שאר דברים עסי' שי"ח איזה אסור משום בישול דאורייתא וכן כתב בסי' שי"ח ס"ק י"א שכל הדינים דאסורים משום בישול אפילו ליתן על הכירה או על התנור קודם היסק אסור כמ"ש ס"ס רנ"ג. ובאמת שאין העולם נזהרים בזה ומניחין תבשילין שיש בהם מרק או שעכ"פ אינו יבש על התנור קודם ההיסק וכפי הנראה יצא להם ההיתר ממה דמבוא' סי' רנ"ג ובאמת כל שיש בו משום בישול אסור הן אמת דגוף דברי המג"א צריכין ביאור דמה דמותר כשלא שייך בישול הוא רק משום דמה שמבער הגוי התנור הוא בשביל הצינה וממילא הוחם גם הדבר שמניחין ע"ג וא"כ גם בבישול יהיה מותר דהוה כאילו נתבשל מעצמו והגוי לצורך עצמו הבעיר וכל דלא שייך החשש שמא ירבה בשבילו מותר ועיין סי' שי"ח ס"ב:

אמנם נראה דהדבר נכון וטרם יהיה כל שיח נבאר דברי הט"ז סי' שי"ח ס"ק ג' שהאריך להסכים דברי הרא"ש עם הטור ותורף דבריו דבנצטנן יש חיוב חטאת אף במקום דלא שייך בישול ובלימוד הישיבה אמרתי דביאור הדברים דמבשל יש בו משום שני איסורים משום מבשל סממנים ומשום מחמם ועיין ברמב"ם פ"ט ופי"ב והמג"א סי' שי"ח ס"ק יו"ד כתב דסתרי אהדדי ובלח"מ פי"ב שם כתב דלרמב"ם יש בו משום מבעיר ומחמם ומשום מבשל ולפ"ז לענין חיוב בישול תלוי במקום דשייך בישול אחר בישול או לא אבל לענין מחמם אף במקום דלא שייך בישול אסור עכ"פ משום מחמם ולפ"ז בנצטנן שייך חיוב חטאת אף בנתבשל כ"צ משא"כ משום מבשל לא שייך בזה וכל שהוא רותח לא שייך משום מחמם ושייך משום בישול ותלוי אי יש בישול אחר בישול ובזה מבואר כל דברי הט"ז ודברי הט"ז ס"ק ד' הם תמוהים ועיין בפרמ"ג שלא עמד בזה על כוונת הט"ז ועיקר כמ"ש. ויש להמתיק הדברים לפמ"ש הרשב"א בשבת דף ק"ל בשם רבינו יונה ז"ל דשבות דאית בי' מעשה היינו מה שהוא עושה פעולה בגוף הדבר כמו בבישול ושחיטה שגוף הדבר קיבל פעולה חדשה משא"כ הוצאה שלא נתפעל המלאכה בזה ע"ש והרבה הארכתי בזה לפ"ז בנצטנן דנתחמם הדבר זה אסור בכ"מ אבל אם אנו דנין מתורת בישול א"כ כל שהוא בישול אחר בישול לא נתפעל הדבר באיכות ולא עשה בו פעולה חדשה ותורת בישול הוא רק כשנשתנה הדבר בזה. ובזה נראה לפענ"ד דזה שיטת הרי"ו דדוקא אם מצטמק ויפה לו והיינו דכל שאינו מצטמק ויפה לו א"כ לא פעל הבישול שינוי עצמיות בהדבר שבישל ולא שייך בישול אחר בישול וגם משום מחמם לא שייך בזה דהא אינו רוצה בהחימום רק שתפוג צינתן ועיין בט"ז ס"ק ד'. ובזה מיושב היטב שיטת רא"מ דבישול אחר צלייה ואפייה יש בו משום בישול והביא ראיה מהא דאמרו בפסחים דף מ"א לענין ק"פ שצלאו ואח"כ בשלו חייב והראבי"ה דחה דבריו דשאני מצה דבעי טעם מצה וליכא וכדאמרו בברכות דף ל"ח והט"ז סי' שי"ח ס"ק וא"ו כתב דגם בשבת שייך לומר דעכ"פ נשתנה הטעם והוה כמצטמק ויפה לו כיון דעכ"פ ניחא לי' ודבריו דחוקים דאדרבא ע"י הבישול נשתנה הטעם ואינו לא צלי ולא מבושל ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר תלוי שהתבשיל יתפעל ע"י הבישול וכל שבמצה נשתנה הטעם א"כ קיבל הצלי התפעליות ונשתנה לכך חייב וז"ב כשמש. ובזה מיושב מה דמבואר בסמ"ג בשם הרא"ם דאף צלי לאחר בישול ג"כ אסור וכ"כ המג"א בהדיא בס"ק י"ז בשם פסקי רקנטי. ובאמת שבראשית ההשקפה תמהתי דראיית הרא"ם היא רק מצלי ואח"כ בישול והיינו דבישול כחו יותר חזק לשנות הצלי אבל מנ"ל דצלי יהי' מועיל אחר בישול. ולפמ"ש כל דקיבל הבישול התפעלות ע"י הצלי זה נקרא מעשה שבת כמ"ש רבינו יונה ע"ש. ומעתה מבואר היטב החילוק דבשלמא לענין מחמם דלא קיבל המאכל התפעליות ע"י החימום רק שמפיג הצינה א"כ כל שהסיק בשביל הצינה שוב מותר אבל בישול דהתבשיל קיבל התפעלות אסור אף דהחימום היה בשביל הצינה מכל מקום התבשיל קיבל התפעלות במקום דשייך בישול אחר בישול ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף