שואל ומשיב/ג/ג/ב

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן ב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד:

עוד נראה לי עפמ"ש בריטב"א שם דהיאך הוה מושבע ועומד מהר סיני הא נתינה בע"כ לא הוה נתינה ודלמא לא תרצה לקבלו וכתב דיכול לזרוק בע"כ. אך לפענ"ד נראה עפמ"ש הרשב"א דנתינה בע"כ אף למ"ד דלא הוה נתינה מכל מקום א"י להעמיד את האדם בחובו ע"ש בחידושיו לגיטין דף ע"ג. ולפ"ז כיון שהוא מחוייב לקיים המצוה א"י להעמידו בחובו וא"ל כיון שהוא אינו רוצה ליטול הוא אינו מחוייב ליתן דזה אינו דבאמת מחוייב הוא דאם אינו רוצה לקבל במתנה מחוייבים לפתוח לו בהלואה כדאמרו בכתובות דף ס"ח ולכך ממילא שפיר מושבע ועומד מהר סיני דכתיב נתן תתן לו ואינו יכול להעמידו בחובו. ומעתה זה דוקא לענין מ"ע דנתן תתן אבל לענין לא תקפוץ לא הוה מושבע ועומד דכל שאינו רוצה לקבל פשיטא דעכ"פ אינו עובר בלא תקפוץ וז"ב ודו"ק. אמנם בגוף הספק נראה לפענ"ד דזה תלוי אם עשה חמור מל"ת דדעת הרמב"ן פרשת יתרו דעשה חמור מל"ת ולכך דחי הל"ת ולכך לא יחול על עשה אבל באמת הל"ת חמור כדאמרו ביבמות דף ז' וי"ל דמצי לחול וצ"ע בזה. וראיתי בתוס' חולין דף ק"כ ד"ה מה להנך שכתבו דאף למ"ד לאו לאברים עומדת מכל מקום הי' בה איסור שאינה זבוחה והרי מבואר בהדיא דאף בעוף שייך האיסור שאינו זבוח וכמ"ש לעיל לדחות דברי הפרמ"ג ומדברי התוס' ראיה דבעי שיעור אף לענין איסור שאינו זבוח דהרי הש"ס שם אמר דאם לא כתיב הטמאים ונילף מהני הא די' וכו' מה התם בכזית הרי דכלהו בכזית אף נבלת עוף. וע"כ דדברי הפרי מגדים בשורש ב' נדחים וכמ"ש ודו"ק שוב ראיתי בלב אריה שהרגיש בראיה ראשונה על פרמ"ג ונהניתי שבהשקפה ראשונה חשבתי כן ת"ל. שבתי וראיתי דאין מדברי התוס' ראיה לדידן דבאמת יש לומר דהרי הפמ"ג כתב למ"ד דאין אבמ"ה נוהג בחיה ועוף וא"כ יש לומר דכאן אזלו התוס' אם נימא דאבמ"ה נוהג בחיה ועוף אף גם דהרי התוס' בחולין דף ל"ג הקשו דלמ"ד אבמ"ה אינו נוהג בחיה ועוף א"כ שייך מי איכא מידי דלכותי אסור משום אבמה"ח (והיינו כשיטת הראב"ד פ"ט ממלכים דגם בעוף נוהג אמ"ה לב"נ דלא כרמב"ם מיהו גם לרמב"ם כתבו המ"ע והכ"מ דאיסור יש) וכתבו דמכל מקום אסור לישראל משום דבעי שחיטה ע"ש ולפ"ז לר"ל דס"ל בנזיר דף נ"ט דאין שחיטה לעוף מן התורה א"כ שייך מי איכא מידי ע"כ לדידיה יש איסור דשאינו זבוח דהיינו עכ"פ נחירה. מיהו זה אינו דמלבד דזה דוחק לומר דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת צריך נחירה עכ"פ משום מי איכא מידי דלא נזכר כלל אף גם דבלא"ה כתבו התוס' שם דלר"ל ע"כ צ"ל דל"ל מי איכא מידי דהא אמ"ה א"צ שיעור ובמשהו בשר גידין ועצמות חייב ולישראל לא אסור רק בכזית דח"ש מותר מן התורה. ודבר זה היה בהעלם עין לפי שעה מהכו"פ סי' ס"ב ס"ק ג' שכתב להקשות לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה א"כ הא קי"ל דלב"נ אף משהו אסור דלא ניתן שיעורין לב"נ כמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים א"כ שייך מי איכא מידי ע"ש שכתב דלר"ל ע"כ צ"ל דשיעורין גם לב"נ נאמרה וזה דחוק דשיעורין הם הל"מ ולב"נ לא ניתן הל"מ אבל באמת כבר כתבו התוס' דלר"ל לא ס"ל הך כללא דמי איכא מידי ואף דמדברי התוס' שם נראה דגם לב"נ צריך שיעור שכתבו דאסור במשהו בשר גידין ועצמות באמת שכמדומה שהאחרונים הרגישו בזה אבל לפענ"ד כוונת התוס' דשם אבמ"ה עכ"פ צריך בשר גידין ועצמות דבהכי מקרי אבר אבל א"צ שיעור לב"נ רק במשהו סגי כנלפענ"ד. ומ"ש הפ"מ שם דנ"מ לענין מומר לתיאבון דמבואר בסימן ב' ביו"ד דאינו נאמן אף בשבועה ששחט יפה משום דמושבע ועומד מהר סיני אם הוא חשוד על חצי שיעור נבילה מהראוי שנאמינו אם נשבע דאינו מושבע ועומד מהר סיני. במחכת"ה דבריו תמוהין לפענ"ד דע"כ לא כתבו התוס' דבחצי שיעור לא הוה מושבע ועומד היינו כשנשבע לאכול ח"ש נבילה שפיר אמרינן דהשבועה חל עליו דהאיסור אינו חמור כ"כ כיון שאין בו מלקות שלא יהיה נתפס עליו איסור שבועה החמור שיש בו מלקות אבל מה ענינו לשם שם כתב הרשב"א דאם הוא מומר לאכול נבלות לתיאבון ואינו חושש על השחיטה אינו נאמן בשבועה דהרי חשוד הוא לאותו דבר וכמ"ש הש"ך שם בנקודות הכסף ורמזו בש"ך והכריתי נתקשה שם במה שדייק הש"ך חשוד לאותו דבר. אבל כיון ליישב בזה קושית הט"ז וכמ"ש בנקה"כ ועכ"פ כיון דמשום חשוד לאותו דבר קאתינן עלה נראה פשוט לדעתי דאף בנחשד על חצי שיעור דאינו רק איסור ולא מלקות ג"כ אינו נאמן על השבועה דעכ"פ חשוד לאותו דבר הוא ועיין בש"ך סי' קי"ט ס"ק כ"ב שכתב שאף בחשוד באיסור דרבנן שייך לומר דחשוד הוא דמושבע ועומד מהר סיני עליו ואף דיש לחלק בין איסור דרבנן דשייך לא תסור בין איסור חצי שיעור מן התורה וכעין שמחלק הרלב"ח הובא בש"ך יו"ד סי' רל"ה ס"ק י"ט ע"ש מכל מקום לענין חשוד לא מסתבר דיהיה עיקר תלוי במלקות ורק דכל שהוא חשוד לאותו דבר אינו נאמן בשבועתו שוב ראיתי בתבואות שור סי' ב' אות י"ב שכתב בהדיא דאף בחצי שיעור אינו נאמן בשבועה וכפי הנראה כוון למ"ש. וראיתי בפרמ"ג בסי' ב' שם שהביא דברי התב"ש וגמגם עליו ע"ש אבל באמת לפענ"ד הדבר פשוט דאין ענינו לשם כלל ודו"ק. והנה בהא דאמרו בחולין דף ל"ג מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור והקשו התוס' דנימא דשאני ישראל דבר שחיטה הוא וכדאמרו לענין יפ"ת. ולפענ"ד נראה דאם נימא דבהמה בחייה בחזקת איסור אבמה"ח עומדת והיינו חזקת אבמה"ח א"כ שפיר שייך לומר דלישראל השחיטה תיקון של אבמה"ח משא"כ לעכו"ם אבל אם נימא דבחזקת שאינו זבוח הוא כשיטת הריב"א א"כ לא שייך לומר דבר שחיטה דמה ששוחט הוא לקיים מצות זבוח אבל מכל מקום שייך אבמה"ח ושייך מי איכא מידי. ובזה מיושב קושית התוס' לר"מ דס"ל דבטהורין ג"כ אינו נוהג אבמה"ח בטהורין עופות וחיות א"כ יקשה מי איכא מידי ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם הוא משום דכתיב וזבחת מבקרך וא"כ בעופות דלא שייך איסור וזבחת א"כ עיקר השחיטה דהל"מ היא לענין אבמה"ח א"כ ל"ש מי איכא מידי דלישראל בשחיטה תלוי וז"ב. ובזה י"ל מה שנסתפק התב"ש סימן כ"ז אם נמצאת טריפה אם שרי לעכו"ם לדידן דאמרינן מי איכא מידי ולפמ"ש יש לומר דבאמת כיון דאינו בא בשביל אבמה"ח רק לתקן איסור שאינו זבוח ושייך מי איכא מידי ולא שייך לומר דבני שחיטה הן וכמ"ש אבל בטריפה דאינו בא לתקן האיסור שאינו זבוח דהרי נטרפה בשחיטתה ורק דאהני לטהר מידי נבילה וא"כ בכה"ג שוב לא שייך מי איכא מידי דעיקרו הוה לתקן להוציאו מידי אבמה"ח דהאיסור שאינו זבוח לא נתקן וא"כ אין דברי התב"ש מוכרחים ורק דמכל מקום יש לומר כיון דאינו בא לתקן איסור אבמה"ח רק להוציא מידי נבילה שוב שייך מי איכא מידי וז"ב. ובזה יש ליישב מה שהקשו האחרונים דאמאי נסתפק התב"ש והא הדבר מבואר בחולין דף ק"ב א"ר שיזבי אף אנן נמי תנינא אכל אבמה"ח ממנה אין סופג את ארבעים ואין שחיטה מטהרתו במאן וכו' אלא לאו בב"נ ופירשו התוס' דמרישא ל"ק דקתני רישא ושחיטתה מטהרה מטומאתה ול"ק ואין שחיטתה מטהרתה משום דכיון דלישראל שרי מותר אף לב"נ משום איכא מידי והרי שם מיירי בטריפה ואפ"ה לא קאמר ואין שחיטתה מטהרתה וע"כ דגם בנטרפה אמרינן מי איכא מידי והדבר מבואר כמ"ש התב"ש והתב"ש לא כתב שום הכרע לזה וכן שמעתי מהרב בעהמ"ח ס' מנחת יהודה ז"ל שהקשה כן על התב"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך להבין איך שייך בעוף מי איכא מידי דהא בעוף לא שייך איסור שאינו זבוח רק לתקן מידי אבר מה"ח ולא שייך מי איכא מידי דשאני ישראל דבני שחיטה ננהו כדי לתקן איסור אבמה"ח וצ"ל דלהך ברייתא ס"ל דגם בעוף שייך איסור שאינו זבוח כמ"ש הפר"מ דדוקא לר"מ דס"ל דאין אבמה"ח נוהג בחיה ועוף מטעם דכתיב וזבחת מבקרך וצאנך וא"כ ע"כ דס"ל דבעוף לא שייך שאינו זבוח אבל לדידן יש לומר דהוקש עוף לבהמה. ולפ"ז יש לומר דלכך אין חילוק בין טריפה לכשירה דכיון דס"ל להאי תנא שחיטתה מטהרתה מידי טומאתה וא"כ בא לתקן איזה דבר ולא איסור אבמה"ח ובפרט דשם הך סיפא דשחיטתה מטהרתה דברי ר"מ ור"מ לשיטתי' דלא ס"ל אבמה"ח בעוף א"כ ע"כ שייך מי איכא מידי ולא שייך לומר דבני שחיטה משום דר"י ס"ל דאין שחיטה לעוף דהרי לא ס"ל דוזבחת קאי אעוף אבל בבהמה שפיר יש לומר דכל שנטרפה לא שייך מי איכא מידי דאינו בא לתקן איסור שאינו זבוח ועקרו בא לתקן אבמה"ח ויש לפקפק ע"ז וצ"ע. והנה בהא דכתב הרמב"ם וכ"כ בש"ע סי' כ"ז דבאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה אסור ושיטת הרמב"ם דעובר בלאו דלא תאכלו על הדם ושיטת רש"י דאינו רק איסור דרבנן ובתב"ש שם נדחק בדברי רש"י דמנ"ל זאת ולפענ"ד דרש"י לשיטתו דפירש דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דהיינו חזקת אבמה"ח ולפ"ז כיון דאמר עד שיוודע לך במה נשחטה משמע דהשחיטה מוציאה מכלל איסור ומותר לאכול תיכף דאל"כ עדיין בכלל חי הוא עד שתמות היא ואיך יצאה מכלל אבמה"ח וע"כ דמותר לאכול תיכף:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף