שואל ומשיב/ג/ג/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ג

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן א   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אל כבוד ש"ב הרב הגדול החריף המופלג השנון שלשלת היוחסין מוה' נפתלי הירץ בערינשטיין נ"י:

מה ששאל אותי בהא דאמרו בביצה דף ל"ט ע"ב לרחוץ בבור הכא במ"ע למלאות מר מדידי' קא ממלא ומר מדידיה קא ממלא ופירש"י דאמרינן ברירה דאמרינן שהוברר הדבר שזה חלקו המגיע לו מן השמים והקשה מעלתו הא לרבנן דאסור בחצר השותפין משום דאין ברירה א"כ ה"ה למלאות מים אסור וכן מבואר בהדיא בב"ק דף נ"ב גבי משימסור לו דליו ואזדו לטעמי' וכו' הנה קושיא גדולה היא ולפענ"ד נראה דבאמת צריך להבין דברי הש"ס בב"ק היאך אמר ואזד' לטעמייהו הא הר"ן הקשה ריש השותפין שנדרו דניהו דאין ברירה והא הוה החצר השותפין שאין בו דין חלוקה דאין אדם אוסר על חבירו וכתב כיון דא"א לומר דקנה קנין הגוף בשעה שמשתמש א"כ כל אחד ששימש בחלק חבירו שימש ע"ש באורך דבריו כי נעמו ולפ"ז בשלמא שם דמשתמש בחצר ובעי שיקנה קנין הגוף כחצר ממש שפיר אסרו רבנן משום דאין ברירה אבל לענין למלאות מים דהמים שמלא שפיר קונה ומה ענין לברירה אך הדבר נכון דשם הספק אם קנהו השני להיות כשואל עליו להיות חייב בנזקיו א"כ צריך שיקנה בגוף הבור להיות חייב על נזקיו א"כ שפיר אמרו דמשמניחו משתמש נעשה שואל עליו משום דאין ברירה ויוכל להיות גם של שני דלא הוברר איזה מגיע לחלקו וז"ב. ומעתה זה שם אבל כאן דאין לו נ"מ בבור רק במים שפיר אמרינן דמר ממלא בדידיה ומר ממלא בדידיה וז"ב. ואגב אעתיק מ"ש בחידושי לרמב"ם שנשאלתי מחכם אחד עמ"ש רבינו בפ"ז מנדרים ה"ב דבאר הוא של שותפין ונשאלתי הא בש"ס מסיק דבירא דהפקירא הוא והשבתי דבאמת קשה מה פריך הש"ס מבאר הא באמת קי"ל כראב"י דמתיר בשותפין בחצר וצ"ל דעיקר הקושיא לת"ק דסבר דאוסר בשותפין ואיך סתם רבי אח"כ דמותר בבור אי נימא דשותפא הוא והא לת"ק מהראוי לאסור. ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו דאמאי לא מקשה מסיפא ולפמ"ש יש לומר דעיקר הקושיא על רבי דאיך סתם אח"כ שלא כת"ק. ומעתה מיושב דברי רבינו דלפי מה שפסק כראב"י שפיר מותר בבור אף דשותפין הוא ודו"ק. אחר כותבי זאת מצאתי ביש"ש בב"ק פ"ה בדיני ברירה שהקשה קושיתו דמעלתו ונדחק ולפמ"ש אתי שפיר ת"ל ברווחא ודו"ק:

והנה הש"א סי' פ"ט הקשה בהא דאמר בסנהדרין דף קי"ב דבהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אסורה עיסה חציה של עיר הנדחת וכו' מותרת מ"ט בהמה אי אפשר למפלגה עיסה כמאן דפליגא דמיא והקשה הוא דאנן קי"ל בדאורייתא אין ברירה וא"כ גם עיסה ליתסר. והנראה בזה דהנה בהא דתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה דפליגי ראב"י ורבנן אי מותרין לכנס ומוקמינן לפלוגתייהי בברירה והקשה הר"ן דניהו דאין ברירה מכל מקום הא כיון שאין בו כדי חלוקה וכ"א יכול להשתמש בכל החצר א"כ איך אוסר דבר שאינו שלו ע"ש. והנה לכאורה דבריו תמוהין דהא שותף יכול לאסור כדאמרו בחולין דף מ"א והיא לכאורה פליאה גדולה וצריך לומר דסברת הר"ן דכיון דבשעה שמשתמש הוא של כל אחד לבדו כמו שהאריך הר"ן שם לענין ברירה ולפ"ז לא שייך שותף דבשעה שמשתמש כ"א בשלו משתמש ולא שייך שותפות וזה שדייק הר"ן דכל אחד שמשתמש בשלו הוא משתמש וז"ב בכוונתו. ולפ"ז כאן לענין בהמת עיר הנדחת יקשה הא ניהו דאין ברירה הא מכל מקום אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וצ"ל דכיון דשותפות יש לו בגווה שפיר יכול לאסור וז"ב. ומעתה מיושב היטב קושית השאג"א דהנה הרמב"ם בפ"י מטומאת המת ה"ה כתב דהחורש את הקבר בשדה שא"ש אינו עושה בית הפרס שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואפילו שותף וכו' והקשה בשו"ת מהרלב"ח סי' ס"ח דהא בפ"ח מע"ז כתב דבהמה של שותפות ששחטה לעכו"ם אסורה וכתב הוא לחלק דבהמה כיון דאי אפשר לחלקה א"כ יש לו חלק בכלה ושפיר יכול לאסור משא"כ כאן בשדה דיכול לחלק וכיון שיכול לחלק שוב אין אדם אוסר דבר שאינו שלו משום דהא יש לו שותפות וא"כ ה"ה בעיסה דכמאן דפליגא דמי וכיון דיכול לחלקה ניהו דאין ברירה הא מכל מקום אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכמאן דפליגא דמי וז"ב ועיין רש"י שם שנדחק בטעמו של דבר ועיין בחידושי הר"ן שם שהקשה דלפי טעמו של רש"י יקשה מאי קמבעיא לי' ר"ח אח"כ אם שחטה מוציאה מידי נבילה הא אי אפשר למשחטה ולפמ"ש אתי שפיר דא"צ לפירש"י כלל וכמ"ש וכן נראה ממ"ש רבינו בפ"ד מע"ז הלכה י"א בסתם דעיסה אפשר לחלק ובבהמה לא ביאר כלל הטעם דנאסר ולפמ"ש אתי שפיר בפשיטות וע"ש בהלכה י"ב שכתב דבהמת עיר הנדחת ששחטה אסורה בהנאה ועיין כ"מ שם דלא מסתבר כלל שיהיה מותר בהנאה ואסור באכילה. ולכאורה לפמ"ש הרא"ה לענין בהמה ששחטה לע"ז דאף דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מכל מקום עכ"פ לא שרי לה ועיין בש"ע יו"ד סי' ד' בט"ז וש"ך ולפ"ז שפיר יש לומר דבהנאה מותרת ובאכילה אסורה אלא שלפמ"ש לא שייך כאן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו משום דיש לו שותפות בגווה ודברי רבינו נכונים וקצת צ"ע דלמה השמיט הדין לענין טומאת נבילות שנסתפק ר"ח והעתיק במקומו דין אחר מה שאינו מדרכו של רבינו וצ"ע עכ"פ דברי הש"ס אתי שפיר איברא דלפ"ז עדיין צריך ביאור דהא בנדרים מוקי הש"ס פלוגתא דראב"י ורבנן באין בו כדי חלוקה ולפ"ז לדברי הרלב"ח בא"י לחלוק שוב יכול לאסור דהו"ל שותפות בגווה ועכ"פ טפי הו"ל להיות איפכא דביש בו חלוקה יהיה מותר. אך הדבר נכון אחר העיון דהמעיין בר"ן בסוגית הש"ס שם יראה דכל שאין בו כדי חלוקה כתב הר"ן דשייך הסברא דכל אחד בשלו משתמש וא"כ לא שייך שותפות בגויה וגם להס"ד שם המעיין בר"ן שם ימצא דלפי טעמו אין קושיא משם והיה מקום בזה ליישב דברי הרמב"ם והטור שם לענין בה"כ של שותפות ע"ש ואכ"מ להאריך ובזה מיושב ג"כ מה דקשה דבשותפות מהראוי לתסר גבי חורש בשדה שאינו שלו דנימא אין ברירה ולפמ"ש אתי שפיר דכל דלא שייך שותפות בגווה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכמ"ש המהרלב"ח מיהו בלא"ה אין קושיא דבית הפרס דרבנן ובדרבנן יש ברירה. והן נסתר מחמתו דברי השאגת ארי' סי' פ"ט שם שרצה לחדש דאם ע"י שנימא דאין ברירה בדרבנן יהיה קולא אמרינן להיפך ע"ש דא"כ אמאי יאסר חלקו עכ"פ נימא להיפך דאין ברירה והו"ל א"ש ואינו אסור אמנם עדיין קשה דהא ע"י מעשה ודאי דיוכל לאסור עכ"פ ואף במעשה זוטא לדעת הרבה פוסקים וא"כ בחרש בה קבר הו"ל מעשה זוטא עכ"פ ולמה לא יוכל לאסור וגם ק"ל דלפמ"ש התוס' ביבמות דף פ"ג ד"ה אין דבמעשה לא שייך אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ור"כ הרע"ב דאטו אם ישליך אחד בשר נבלה לתוך הקדירה לא יאסור וע"ש בתוס' יו"ט פ"א מכלאים וא"כ כאן דחרש בה קבר פשיטא דיוכל לאסור וע"כ מחוורתא כמ"ש בגליון הרמב"ם שלי שם דכיון דאינו רק גזירה דרבנן ובדבר שאינו שלו לא גזרו על בית הפרס וכמו דעכו"ם אינו עושה בית הפרס ותדע דאל"כ עכ"פ הי' לו להקשות מזה בחולין דף מ"א על מ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו מתוספתא הלז לענין בית הפרס וע"כ דבכה"ג לא גזרו ובמ"ש למעלה יש ליישב קושיית המק"ח סי' תמ"ח בהא שכתב הר"ן דגם קודם חלוקה מותרין דאנן סהדי דע"מ כן לא נשתתפו שיאסור חבירו עליו והקשה דא"כ במנסך דמוקי ביש לו שותפות לימא דאדעתא דהכי לא נשתתפתי ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דעשה מעשה יוכל לאסור אך לפ"ז יקשה א"כ ל"ל שותפות כלל הא עשה מעשה ניסוך ולמה לא יאסר (וצ"ל דזה לא מקרי מעשה אף שעשה מעשה כיון דעיקרו תלוי במחשבתו שחשב לנסך לע"א ועיין שם בתוס') וגם יקשה קושית המק"ח בבהמה ששחטה לע"ז דמוקי ביש לו שותפות בגווה ויקשה קושייתו וגם תירוצו של המק"ח לא יועיל ע"ש וכעת צ"ע. ובחידושי אמרתי בהא דאמרו בסוכה דף כ"ז ע"ב דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת ופירש"י דע"כ בשאולה דאל"כ אי אפשר שתהא של כלם דלא מטי פרוטה לכל חד והתוס' כתבו דבחנם דחק דשותפין ממועט מלך ע"ש שהאריכו ובר"ן ובריב"ש סי' שמ"ז האריך בזה ולפמ"ש הר"ן דבשותפין אמרינן דכל אחד בשעה שמשתמש נעשה שלו לגמרי א"כ אי אפשר למעט שותפין מלך דהרי באמת הוא שלו בשעה שיושב בה לבדו והו"ל קנין הגוף. איברא דיש לומר דהחכמים דהכא כחכמים דהתם דפליגי על ראב"י דל"ל ברירה דלדידהו לא אמרינן דהוברר הדבר דשלו הוא בשעה שמשתמש בה ובזה יש ליישב קושית התוס' דלר"א הכא דבעי סוכה שלכם אין שנים יוצאין בסוכה אחת לעולם ויצטרך אדם לכל בני הבית סוכה לכל אחד. ולפמ"ש יש לומר דר"א ס"ל כראב"י דהתם וא"כ אמרינן דבשעה שמשתמש כל אחד בשלו הוא משתמש ואף דיש לפקפק דמכל מקום הרי משתמשים כלם ביחד ואינו כל אחד ואחד בפני עצמו מ"מ יש לומר דעכ"פ לפמ"ש הרמב"ן הובא בר"ן שם דלכך אמרינן בזה ברירה דאל"כ יאסר על חבירו לגמרי ויוציא חבירו בע"כ ואינו בדין שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"ש וה"ה כאן י"ל דאדרבא לר"ע דבעי שלכם ממש וא"כ ע"כ נעשה שלו בעת שמשתמש כל אחד ואחד ואף אם משתמשין ביחד י"ל דכל אחד נקנה לו כל הסוכה לשמושו דאל"כ יאסר על חבירו דבעינן לכם וא"א שיוציא את חבירו משלו לגמרי וכמ"ש הרמב"ן לענין קונמות שם אבל לחכמים המכשירין בשאול ממילא י"ל דלא יהי' שלו לגמרי דהרי שאול כשר ג"כ ועכ"פ דברי הריב"ש ודאי נכונים דאם שאול כשר מכ"ש שותפות ולפמ"ש אתי שפיר לכל השיטות בר"ן שם וצ"ע על הריב"ש שלא ביאר הדברים היטב ע"ש. והנה בהגהת אשר"י בחולין פרק גיד הנשה באות ל"ג דהורה הר"י הצרפתי כששחט שלש אווזות ונתנבלה אחד ונתערבה בין שתי החתיכות ולא הוכרה הנבילה וצוה להשליך אחת לחוץ ושתים לאכול ואמר אבא מארי כי שגגה גדולה שגגו כו' ולפענ"ד נראה סברת הררי"ץ הי' כך דהנה התוס' הקשו בתמורה דף למ"ד ד"ה ואידך דבכל איסור המעורב בהיתר לשקול חד ונימא דהוא החיסור ואידך לשתרי למ"ד יש ברירה וכתבו בשם הרמ"ר כלל גדול בדין זה דכל שהוברר האיסור מתחלה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכינן אברירה כיון שתערובתו הי' באיסור אבל הני תערובתו בהיתר כי האיסור לא הי' מבורר קודם תערובתו ולאחר תערובתו נולד האיסור אז סמכינן אברירה וביאור הדברים כתבו האחרונים דכל דגם קמי שמיא לא נתברר ביחוד מי ומי האיסור כמו שם גבי תשעה וכלב וזה שנטלה העשרה לא נתברר מי מהטלאים נגד הכלב רק שאחד הוא נגד הכלב בכה"ג שייך ברירה ולפ"ז כאן עכ"פ נתברר קמי שמיא מי האיסור אבל לפי פשטת הדברים לא נראה כן. ולפענ"ד נראה בכוונת התוס' דבאמת כל שנתערב האיסור הו"ל קבוע כמ"ש התוס' בבכורות דף ס"ג דלכך אין נבילה בטלה בשחיטה דהו"ל קבוע ולפ"ז כיון שהוא קבוע והו"ל פלגא ופלגא לא שייך רוב דנימא דבטל ברוב ואותן הנשארים כאן הן רוב ההיתר דהו"ל פלגא ופלגא ולפ"ז כיון דכל דלא ניכר האיסור לא שייך קבוע כמבואר סי' ק"י א"כ כל שלא ניכר האיסור לא שייך קבוע ושפיר סמכינן אברירה ואמרינן דמה שנשאר הם מרוב ההיתר אבל כאן הא לא שייך ברירה דהי' ניכר האיסור והו"ל קבוע וז"ב בכוונת התוס'. ולפ"ז כאן שנתנבלה בשחיטה ונתערב ולא ניכר הקביעות של האיסור שפיר שייך ענין ברירה ואף דאנן קיי"ל דאין ברירה הא מחלקינן בין דאורייתא לדרבנן וכאן כיון שמן התורה חד בתרי בטל ביבש במב"מ ואין כאן רק איסור דרבנן ובכה"ג שייך ברירה. ובזה מיושב קושית האבא מארי דאמאי בנתבשל גיד בין הגידין או חתיכה נבילה שנתערבה בין הגידין לא אמרינן דאף באינו מכירו זורק אחד מהם ולפמ"ש אתי שפיר דשם כבר ניכר הקביעות וכבר הי' ניכר הגיד האיסור או החתיכה נבילה ועכשיו נתערבו בכה"ג ל"ש ברירה וכבר כתבו האחרונים דכל שיש אחד בעולם שיוכל להכיר הקביעות הוה קבוע וז"ש הרי"ץ והמורה כוון כשורה וק"ל אין ברירה והיינו בכה"ג אין ברירה ודו"ק. ובמ"ש בכוונת הרמ"ר דכל שהאיסור ניכר הו"ל קבוע ולא שייך ביטול צ"ל דע"כ מיירי בחתיכה הראויה להתכבד או שאר דבר חשוב דהו"ל קבוע דרבנן דאל"כ לא שייך קבוע כמ"ש התוס' והרשב"א והר"ן פרק ג"ה דכל שבטל חד בתרי לא שייך גזירה שמא יקח מן הקבוע דכבר נתבטל ולפ"ז בכל איסור המעורב בהיתר היכא דאינו ב"ח ודבר חשוב יקשה קושית התוס' דתתבטל ברוב וצ"ל דכל דרבנן תקנו דצריך ששים א"כ לא נתבטל ברוב מדרבנן ושוב הו"ל קבוע כל שניכר הקביעות. ובזה יש ליישב מה שהקשו לשיטת הרמ"ר מהא דאמרו במעילה דף כ"א ומודה ר"ע באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא כל הכיס ולפי מה דרצה לומר שם דר"ע ס"ל דיש ברירה א"כ יקשה כיון שהוציא אחד לימא דהוברר הדבר שזה ההקדש ואידך לשתרי. ולפמ"ש יש ליישב דכל הטעם היא דכיון דלא הוה קבוע אמרינן ברירה בדרבנן וכיון דשם לא שייך ביטול דהו"ל דבר שיל"מ או מטבע חשוב כמ"ש התוס' והכ"מ א"כ אף בדרבנן לא אמרינן ברירה כמו שהארכתי בזה בתשובה אחרת ודו"ק:

והנה במ"ש בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ה דמה שנוהגין הסופרים לומר שמעבדין לשם ס"ת ולתפילין הוא בכלל ברירה ע"ש. ולפענ"ד העבודת הגרשוני לשיטתו דס"ל שם דגם בעיבוד לס"ת אסור לשנות לכתוב עלי' תפילין אבל לפמ"ש הב"י והלבוש והמג"א סי' ש"ב ס"ק י' דאם עבדו לשם ס"ת מותר לשנות לכתוב עליו תפילין משום דהזמנה לדבר חמור מותר לשנותו לקדושה קלה א"כ אין מקום לענין ברירה דכיון דאח"כ נתברר מה שכותב נתברר הקדושה על מה חל ואף אם חל על החמור מכל מקום יכול לשנותו לקדושה קלה וגם להפך אף שלא נתברר למפרע אם זה הקלף נתעבד לשם ס"ת הא הוא התנה בהדיא דיהיה לס"ת ולתפילין ובכה"ג היכא דתולה במה שנברר אח"כ הו"ל כאומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים שכתבו התוס' בעירובין ובהרבה מקומות דבכה"ג לא שייך ענין ברירה. ובזה ישבתי מה שהקשה אותי משכיל אחד מראהטין בהא דאמרו בפסחים דף ל"ח דחלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו יצא בהם י"ח מצה מ"ט דאמר אי מזדבן מזדבן ואם לאו יהי' לעצמי והקשה הוא הא בעינן לשמה ואין ברירה שלא הוברר על מה חל הכוונה לשם מצה אם למצת תודה או למצה של פסח. ואני הוספתי דלפמ"ש התוס' בגיטין דכל דבעי לשם כריתות אף למאן דלית לי' ברירה אפ"ה בעינן לשמה א"כ כאן לא הוה לשמה. ולפמ"ש הדבר דומה למעבד לשם ס"ת ותפילין דכל בהזמנה לא איכפת לן אם משנה לקדושה קלה או להיפך דכל שמכוין לשם קדושה סגי וה"ה בזה כנלפענ"ד והדבר צ"ע. והנה כבוד אבי מורי הגאון נ"י הקשה בהא דפריך הש"ס בעירובין דף ל"ח על ר"ש דאמר אם רציתי אלך והא ר"ש לית לי' ברירה והקשה דלמא הכוונה ע"מ שלא אמחה כדאמרו בקידושין דף ס"ג ע"מ שלא אמחה ונמצא כל שהלך נתברר שלא מיחה וסגי אף בשהלך ורצה בלילה דכל שהלך ונתרצה נתברר השלילה שלא מיחה ובשלילה כזו ל"ש ברירה ולפענ"ד נראה דדוקא בתולה ברצון אחר שייך לומר ע"מ שלא ימחה אבל כאן שתלה ברצונו הא הליכתו או שלא הלך מברר אם מיחה או לא ואיך שייך שתלה כל שלא ימחה והא כל שלא הלך לא רצה וז"ב לפענ"ד והבן כי דק שכלי הוא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף