שואל ומשיב/ג/ב/קצ

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קצ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שוב ראיתי בתוס' ב"מ דף ק"ד ע"ב ד"ה אהני שכתבו דמדעתו מקנה לו הלוה כיון שמחזירו לימים רבים וא"כ אינו בידו בתורת השבת העבוט אלא בתורת שאלה ע"ש ועכ"פ מזה ראיה ברורה דכל שלא בשעת הלואה אינו מחזירו בתורת השבת העבוט אלא בתורת שאלה וא"כ לא שייך ריבית וממילא במשכנו בשעת הלואתו דודאי אינו בתורת השבת העבוט רק בתורת שאלה מה ריבית שייך בזה ועיין בשיטה מקובצת שם ובדברי התוס' והקדמונים שם יש לבאר כוונת הש"ס דאם אינו קונה משכון צדקה מנין דהיינו כיון דאהני לגרעון דהחסרון שמחסרו הוא על המלוה. וכמ"ש הראב"ד שם באורך בשיטה וא"כ זה מקרי צדקה בממונו שמותר משלו אבל אם אינו קונה משכון א"כ אינו באחריות המלוה החסרון והגירעון וא"כ לא מקרי צדקה והוא כעין התירוץ השני של התוס' בקידושין שם ודו"ק. ועיין מורה נבוכים פרק שלשה וחמשים במאמר השלישי ע"ש שביאר מלת צדקה ותבין עפ"ז דברי התוס' בתירוצם השני יעו"ש:

והנה שאלני הרב החריף מוהר"א מבראד בהא דאמרו בפסחים דף ל"א דישראל מנכרי לא קני משכון משום דלא שייך בזה ולך תהיה צדקה וע"ז הקשה דאטו בשביל זה קונה משכון בשביל שלך תהיה צדקה אדרבא בש"ס מוכח דקונה משכון דאם אינו קונה משכון צדקה מנין ואיך עשו הש"ס סבה מן המסובב. והשבתיו דבאמת כיון דהש"ס מסתפק אי קונה משכון ע"כ שמצד הסברא אינו מהראוי שיקנה דהרי חייבה תורה להחזיר הכסות ביום והכר בלילה אך דכיון שרצה הקב"ה לזכות את ישראל ע"כ אמר שישראל קונה משכון וניתן להם מצוה שיחזירו ויהיה להם לצדקה. ולפ"ז בישראל מנכרי שלא יהיה להם לצדקה במה שעושה לו טובה גם לא חייבה התורה להחזיר לו שוב באמת לא קני משכון כיון דאינו רק משכון ויכול לסלוקי בדבר אחר ועיין בסי' כ"ז וא"כ שוב אינו קונה משכון ודו"ק. והנה בב"מ דף קי"ד ע"ב פריך הש"ס ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכב ופירש"י והרי הוה ריבית אצלו שישתמש במשכונו חנם. ובאמת לפמ"ש הקצה"ח כל שקונה המשכון לא שייך ריבית דבדידי' קא משתמש ואף אם נימא דמיירו במשכנו בשעת הלואה הא גם במשכנו בשעת הלואה הוה ספק אם קונה משכון וגם פשטת הקרא מוסב על המקרא הקודם יוציא אליך את העבוט החוצה דזה מיירי במשכנו שלא בשעת הלואה. וראיתי להש"ך בסי' ע"ב ס"ק ט' במה שהאריך שם לדחות דברי הרמב"ן וכתב דמאן לימא לן דהמלוה לא יוכל להשתמש בהמשכון כל זמן שהוא בידו כגון במחרישה בלילה והכר ביום ונפלאתי ע"ז דפשיטא דאינו רשאי להשתמש דהרי מחסר קצת בהשימוש ועיין בב"מ דף פ"ב במלוה צריך למשכון ופירש"י בנכייתא והרי רש"י ס"ל דקונה המשכון אף לאונסין ואף דמיירי במשכנו בשעת הלואתו מכל מקום קנהו במקצת ועיין ר"ס ע"ב וגם משכונו של עכו"ם אסור להשתמש בו ועיין ביו"ד סי' ק"כ בט"ז ועיין קצה"ח סי' צ"ז שהקשה על הש"ך מב"מ דף קי"ד הנ"ל דבעשיר דא"צ להחזיר המשכון ודאי קונה המשכון להיות כשלו ורשאי להשתמש בו וכבר כתבתי בתשובה אחת על דברת הש"ך הנ"ל וכתבתי דלק"מ דלא מיירי שם בעשיר ממש רק שהוא עשיר במטלטלין דא"צ לאותו כסות והארכתי שה בזה אבל עכ"פ מה שרצה הש"ך לומר דמותר להשתמש קשה טובא דכאן מבואר דאף בעבוטו של עני אסור וא"ל דמיירי בשעת הלואה דעכ"פ אין כאן קושיא די"ל דהא דעשיר שכב מיירי שלא בשעת הלואתו וליכא משום ריבית וע"ש בכל הסוגיא דלמה ממשכנים מעיקרא מבואר שם דלא כהש"ך והש"ך הרגיש בזה קצת מהא דאמרו בדף ק"ד למה חוזרין וממשכנים שלא תהא שביעית משמטתו וכתב דאין דרך להשתמש אבל זה דחוק וגם בהסוגיא שם ובתוספת ד"ה למה לא משמע כדבריו ודו"ק:

והנה נשאלתי מהרב החריף מוה' יעקב סגן כהן נ"י ממקילניץ במעשה שאירע לידו שאחד הלוה על המשכון בריבית רק שלא התנה בדרך היתר ונאבד המשכון וזה מודה שבודאי לא היה נותן המשכון בחנם אף בלי היתר עיסקא אם חשוב ש"ש לפמ"ש הסמ"ע סי' ע"ב ס"ק י"ז והש"ך ס"ק כ"א דכל שלוקח ריבית הוה ש"ש בשביל הריבית וכאן שבאמת עפ"י הדין אינו רשאי ליקח ריבית רק שהוא אמר שלא היה חושש לאיסור ריבית והיה לוקח אם הוה ש"ש בשביל זה. והשבתי דלפמ"ש התוספת מה שמחזיר המשכון חשוב ריבית דברים וא"כ כיון שרוצה ליקח ריבית מכ"ש שלא הי' מחזיר המשכון על יו"ט וכדומה בלי מתנה וכל שלא קנה משכון שוב הו"ל הנאה וזה ודאי דזה הי' ליקח דזה לא משמע לי' לאינשי לריבית ועל שיוכל להגיע לו הנאה אף בדרך רחוק הוה ש"ש וכמו במעות שותפיו כל דיכול להשתמש בו הו"ל ש"ש וגם עכ"פ תפיס לי' אחוביה והו"ל ש"ש וגם נראה כיון דיכול לקדש בו אשה וכדומה מחשב ש"ש ואף דבמשכנו בשעת הלואתו לא חשיב ש"ש דלא קני לי' וא"י לקדש בו האשה מכל מקום כיון דזה רצה ליקח ריבית מכ"ש ריבית כזה שישתמש בו לקדש האשה או לקנות על ידו דזה אינו רק ריבית דרבנן ואי תפס לא מפקינן מיניה ומן התורה מותר ריבית כזה שוב הו"ל ש"ש דהא יוכל להנות בו עכ"פ שימוש פרוטה די בכך. וע"כ נראה לפענ"ד דהוה ש"ש ועדיין צ"ע:

והנה בשנת תרכ"ה כ"ה אדר א' ויקרא הקשה אותי אחד מלומדי למד אחי הרב המאה"ג אבד"ק אנטינא מוהר"י הכהן נ"י במ"ש רש"י דהוה ריבית במשתמש בעבוטו והא אין כאן רבית קצוצה ואינו אסור אלא מדבריהם וא"כ מה מקשה על המקרא ולכאורה יש לומר עפמ"ש בטור וש"ע סי' קס"ו דאם הלוה לו כבר ואח"כ אמר לו שידור בחצרו שיטת רש"י דאסור כל שמרווח לו זמן ע"ש וא"כ גם כאן יוכל להיות שירווח לו זמן עי"ז ואז אסור ומקרי רבית קצוצה. אך זה דחוק וגם קשה לי על התוס' בקידושין שכתבו דהוה ריבית דברים והא ריבית דברים אינו רק דרבנן ואיך שייך לומר על הקרא דכתיב ושכב בשלמתו וברכך דע"כ דקני משכון דאל"כ הו"ל ריבית דברים דמה בכך דהוה ריבית דברים הא מה"ת אין כאן איסור רק מה שקיצץ לו מעות בשעת הלואה וצריך לדחוק דניהו דמן התורה שרי אבל שהתורה תאמר שרשאי לעשות כן ושכב בשלמתו וברכך זה לא שייך דניהו דמותר לו לעשות כן מן התורה אבל שהתורה תאמר שיברכהו ע"ז או שירשה לו לשכב בעבוטו כשהוא עשיר זה א"א דניהו דאינו איסור אבל היתר לעשות כן מן התורה זה א"א כנלפענ"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף