שואל ומשיב/ג/ב/קפב
שואל ומשיב 
ג ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ובזה מיושב היטב מ"ש הרא"ש בהגוזל ומיהו לאו ראיה היא דאיכא למימר דפליגי בישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ותמהו המעד"מ והש"ך חו"מ סי' ש"ו דאין הבנה להדברים דסוף סוף צ"ל דאין אומן קונה בשבח כלי דאל"כ למה לא תתקדש בשבחא. ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דמיירי דמקדש בשכירות ובשבחא דאיתא גבי' וא"כ הו"ל מלוה ופרוטה ודעתו אמלוה כדמוקי לה בהוסיף לה נופך ואף די"ל דכל דמקדש בשבחא דאית לה גבה היאך שייך לקדשה בשכירות דהא זהו בעד השבח אך זה אינו דיש לומר דבאמת השבח שוה הרבה יותר מהשכירות והשבח הוא במה שעשה לכלי וא"כ מקדשה עד"מ במה שנשבח ונעשה הכלי ומתחלה היותה גולמי כלי שוה ארבעה זהובים ועכשיו חמשה וגם מה שמגיע לו פרוטה שכר מלאכה דזה אינו נקנה לו בגוף הכלי רק במה שנשבח הכלי קנה השבח ולא השכירות כנלפענ"ד וצ"ע בזה. ומדי דברי זכור אזכור דברי הלח"מ פ"ג מנחלות הלכה ב' שהקשה בהא דכתב רבינו שם דהניח להם אביהם פרה מוחכרת או מושכרת דנוטל בה ובולדה פי שנים והקשה הלח"מ דמשמע דנוטל משכירות והא אמרו בערכין דף י"ח גבי ספינה והא איכא שכירות ומשני דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ומה"ט חשוב לי' עני וא"כ ראוי הוא ותירץ דאנן קי"ל ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ע"ש שכתב שהתירוץ הלז הוא עיקר. ותמהתי מאד דאף למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מכל מקום שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף דבזה לא נחלק אדם מעולם ויליף לה בב"מ דף ס"ה מקרא דשכיר שנה בשנה וכ"כ התוס' להדיא בקידושין דף מ"ח ובב"ק דף צ"ט והבאתיו למעלה דאף למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מכל מקום מודו דאינה משתלמת אלא לבסוף ע"ש. וגם פה שגה במכ"ת הגאון מהרי"פ ז"ל שציין בערכין י"ח קידושין מ"ח ס"ג ובמחכ"ת ערבב וטרף ישנה לשכירות או אינה לשכירות עם שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והם שתי ענינים נפרדים. וביותר תמה אקרא היאך לא הרגיש הלח"מ בדברי רבינו בהלכה שלפניה שכתב דבספינה אינו יורש פי שנים ולמדה מהשג יד כמ"ש הראב"ד וא"כ ע"כ דס"ל דגם בשכירות אינו נוטל כדאמרו בספינה שם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואף דהרשב"א וה"ה תמהו על דברי רבינו ובש"ע השמיט דברי הרמב"ם לענין ספינה אבל בזה לא נחלקו רק שאינו ענין לסידור ב"ח ע"ש וע"כ דברי הלח"מ תמוהים מאד ומי שמיישבן שכר הרבה יטול מן השמים. וראיתי בקצה"ח סי' ער"ח שהביא דברי הלח"מ אלו והקשה דניהו דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מכל מקום לא עדיף ממלוה שהגיע זמן פרעון בחיי אביו ואפ"ה אינו נוטל פי שנים. ולפענ"ד ל"ק משם דשאני מלוה דאף בהגיע הזמן הוה ראוי ממש דמחסר גוביינא אבל שכירות סד"א כיון דמחמת הפרה קאתי יהי' עדיף אבל מה שהקשיתי על הלח"מ תמוה מאד וצ"ע. ומצאתי בשיטה מקובצת ב"ב דף פ"ג גבי יפה לו קרקע כל שהוא שכתב דבשכירות פרוטה קונה ול"ש בזה ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף דכ"ז שלא הי' פרוטה ל"ש דנעשה מלוה בפחות משו"פ ע"ש. ולפ"ז בקידושין בשכירות פרוטה מקודשת ולא שייך ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והוא דין חדש וצ"ע בש"ע אהע"ז סי' כ"ח. והנה המקנה בסי' כ"ח סי"א הקשה על דברת הרא"ש פ"ק דקידושין על הא דאמרו מנה אין כאן שהביא הרא"ש ראי' מהא דעשה לי שירים ונזמים דל"מ משכון כ"א שלא בשעת הלואתו ואח"כ כתב דבמשכון דידה מועיל אף בשעת הלואתו. והדברים תמוהים דממנ"פ אי סבר דמה שתופס האומן מקרי משכון א"כ הוה משכון דידה ולמה לא יועיל ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ל"מ דכיון דאינו מגיע לו שכר עד לבסוף כשיחזיר ל"מ תפיס לי' אאגרא ובשלמא אם משכן בשעת הלואה קני א"כ הוה עכ"פ משכון אף שלא תפיס אאגרא דאינו מגיע לו שכר עדיין מכל מקום קצת הנאה יש לו ולא גרע ממשכן בשעת הלואה דודאי אין לו הנאה דיכול לקדש במעותיו ולקנות וע"כ דמשכון בשעת הלואתו לא קני וא"כ אין בין משכון דידה למשכון דאחרים דסוף סוף עכ"פ לא מגיע לו עדן שכירות והו"ל כמשכון דאחרים דלא הו"ל מה למחול וז"ב ופשוט. ובמ"ש למעלה בשם הרשב"א בתשובתיו סימן אלף רל"ג דע"כ לא אמרינן דדעתו אפרוטה רק היכא דהפרוטה בעין נתיישב היטב מה דקשה בהא דמקדש במלוה דאינה מקודשת והרי בהנאת מחילת מלוה מקודשת וא"כ הרי המקדש במלוה יש בו הנאת מחילת מלוה ונימא דדעתו על הנאת מחילת מלוה שבה ובר"ן ותוס' רי"ד הרגישו בזה וכתבו דמקדש במלוה אין דעתו רק על המעות בעצמן ואינו מובן כלל ועיין שערי משפט סי' קצ"ט מ"ש בזה. ולפמ"ש הרשב"א א"ש דכל שאינו בעין רק שבכלל המלוה היא הנאת מחילת מלוה בכה"ג לא אמרינן דדעתו ע"ז כמו שאין דעתו באם מקדש בעיר ובמה שבתוכה על תלוש דוקא ע"ש:
ומה שהקשה הב"ש דהא במסקנא מיירי הברייתא בפקדון שקיבל אחריות ואפ"ה אי יודעת סכום הפקדון לא נתקדשה יש ליישב דהברייתא אתיא כמ"ד דבמלוה ופרוטה דעתה אמלוה וא"כ אף דכאן מגיע לה הנאה מחודשת מכל מקום אינו זה הנאה שנתרצית להתקדש בו אבל הב"ח קאי לדידן דדעתה אפרוטה א"כ כאן ניהו דדעתה הי' על כל החפץ מ"מ עכ"פ נשתייר בו פרוטה וא"כ ממנ"פ מה תאמר שאין רצונה להתקדש באותה הנאה שוב הי' דעתה עכ"פ יותר על הפרוטה שנשאר בעין וכל הטעם דמלוה ופרוטה דעתה אמלוה שהנאתה מרובה והרי כאן יש לה הנאה מרובה גם כעת ואף שאין דעתה על אותה הנאה מכל מקום עכ"פ דעתה על הפרוטה יותר וא"כ שוב מקודשת. ובזה יש ליישב גם קושית הב"ש הנ"ל די"ל דפקדון כל שקבלה אחריות שוב נתחייבה בשעת קבלתה ושוב לא הגיע לה הנאה מחודשת והוה כמלוה דידה שאף שיגיע לו הנאה מ"מ כעת אין הנאה מחודשת משא"כ בשאלה דדעת הנימוק"י דרק משעת האונס נתחייב ולא הגיע הזמן רק בעת האונס והו"ל הנאה מחודשת ודו"ק היטב. והנה בהא דהמקדש במלוה אינה מקודשת רק בהנאת מחילת מלוה ושיטת הרמב"ם דדוקא כשירויח לה החוב בעת שהלוה לה. לפענ"ד נראה סברת הרמב"ם דבאמת לכאורה הרווחת הזמן לא הוה דררא דממונא דהרי מבטל כיסו של חבירו פטור. אמנם הדבר נכון דהנה בהא דמבואר בחו"מ סימן ע"ג באם ע"א אומר סוף הזמן דחייב שבועה האריך בשו"ת מהרי"ט ובתומים וקצה"ח דאמאי חייב שבועה הא אינו כפירת ממון דהוה מבטל כיסו של חבירו. וכתבתי דל"ק לפמ"ש בש"ע חו"מ סי' רצ"ב ס"ז בהג"ה דחייב ליתן הריווח מכאן ולהבא וא"כ שפיר הוה כפירת ממון ולפ"ז לענין קידושין נראה לפענ"ד דמכל מקום אינה מקודשת דכל דאינו ברור שתרוויח בזה א"כ לא הו"ל הנאה ברורה ולא סמכה דעתה. ובזה מיושב קושית הט"ז סי' כ"ח שהקשה דהרווחת זמן מהראוי שיהי' ריבית גמורה דהרווחת הזמן מחייב שבועה. ולפמ"ש אתי שפיר דר"ק ודאי לא הוה דאינו ברור ולפ"ז לכך פירש הרמב"ם דבעת הלואה הרוויח הזמן וזה הוה ממון גמור דאי בעי לא הלוה לה ודו"ק:
והנה בהך דהתקדשי לי בשט"ח עיין ב"ש ס"ק כ' שהאריך בזה אם דעתה היה על הנייר ולכאורה הי' נ"ל דבר חדש דבאמת בהא דשמין את הנייר הקשו דלמה לא תהי' מקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי. אך דלפענ"ד נראה דבאמת בהך דשמא שו"פ במדי הקשו הקדמונים דהוה כמקדש בלי עדים וכתבו דכל מה שיש ספק לפנינו גם לעדים ספק זה ע"ש. ולפ"ז זהו כשמקדש באותו דבר אבל כאן שבאמת מקדש בהמלוה שבשטר רק דאינה מקודשת במלוה ושמין השטר אבל יש לומר דהעדים חשבו שמקדשה במלוה עצמה וא"כ הוה כמקדשה בלי עדים. ולפ"ז אף דמבואר סכ"ב דגם בזה הוה ספק שמא שו"פ היינו דוקא אם אמר התקדשי בשט"ח אבל אם אמר תתקדש לי במלוה ודאי ל"ש שמא שו"פ במדי ודו"ק היטב. ולפענ"ד ראיה לפירוש הרמב"ם דבאמת ק"ל על מה דאמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת בהנאת מחילת מלוה מקודשת דלכאורה הך דבמלוה אינה מקודשת היא מיותר וכבר אשמעינן רב זה הדין וביותר יקשה דבאמת ק"ל למה לא אמר אביי הטעם דלהוצאה נתנה כדאמר רב. ופירשתי עפ"י דברת הרמב"ן במלחמות פרק דו"ה דמלוה א"י להקדיש ולקדש בו דהו"ל דבר שלבל"ע. ולכאורה תמוה דא"כ רב דס"ל כר' ינאי דיכול להקנות דבר שלבל"ע א"כ גם לקדש יכול. וכתבתי דהרמב"ן הוסיף שם דיכול להחליף המעות וא"כ אין על מה לחול ההקדש או הקידושין ולא מקרי עבידי דאתי וזה ענין להוצאה ניתנה והארכתי בזה בתשובה לדחות דברי המהרי"ק סי' פ"ט וא"כ זה לרב אבל אביי ל"צ לטעם דלהוצאה נתנה דהא קי"ל דא"י להקנות דבר שלא בא לעולם וא"כ לפ"ז יקשה בודאי למה הוצרך אביי לומר זאת אבל לשיטת הרמב"ם אתי שפיר דכל שהלוה כבר אף הרווחת הזמן ל"מ ושפיר קמ"ל זאת וז"ב ודו"ק. (ומדי דברי זכור אזכור מ"ש אחי הקצה"ח בקונטרס הספיקות סי' ז' דהא דשכירות אינה משתלמת אלא בסופה הוא דוקא בפועל דיכול לחזור בו אבל בשכירות בתים וקרקעות תיכף ששכר חייב בכל השכירות ובאבני מלואים סי' כ"ח ס"ק מ"ו השיג עליו מתשובת הרא"ש. ואני תמה על שניהם דנעלם מהם דברי התוס' בכתובות דף ס"ט ד"ה מעמלא דבתי ושם מבואר בהדיא דלא כאחי הקצה"ח וגם בב"מ במקומו בדף ס"ה ד"ה שכירות מבואר שלא כדבריו וצע"ג) ועיין קצה"ח סי' ש"ו ס"ק ב' במה שחידש דצריך הבעה"ב לשלם להאומן שכר מלאכה והדבר מבואר בריטב"א הובא בש"ך סי' קכ"ו ס"ק ע"ו ובב"ש סי' כ"ח ס"ק ל"ח מביא דברי הריטב"א. ועיין חידושי רשב"א בב"ק דף צ"ה דאמר ש"מ ר"מ סבר שינוי קונה והקשה דלמא שאני התם דאומן קונה בשבח כלי. ולא זכיתי להבין דכיון ששינה וצבע אדום והבעה"ב צוה לצבוע שחור הרי שינה מדעת בעה"ב והוה גזלן וע"כ דשינוי קונה וע"כ לא פריך הש"ס בב"ק דף ק"ו רק מהקדיחתו יורה דרצה לצבוע וקרה לו מקרה נמצא בשעה שהתחיל לצבוע קנה בשבח כלי משא"כ כאן והרשב"א בעצמו תירץ כן לבסוף אבל הוא תלה לה משום דר"מ לשיטתו. ולפענ"ד בזה כ"ע מודו דעכ"פ שינה ואיך שייך שיקנה דבר שא"ש וזה לא רצה בזה וגם (מה) שבח שייך בזה ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |