שואל ומשיב/ג/ב/קסג

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קסג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

באשר שאלתני איך הדין אם הקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ונשבע לו או נדר אם מועיל לענין הקנין ג"כ. הנה דבר זה מפורש בש"ע חו"מ סימן ר"ט ס"ד בהג"ה דאם נשבע לקיים המקח צריך לקיים שבועתו ולכן אם לא נוכל לכופו אותו לקיים שבועתו כגון שמת או שנשאל על שבועה אין הקנין קיים והנה בגליון הש"ע כתבתי דיש לתמוה על הריב"ש שכתב כן בסי' של"ה ופירש דברי הרא"ש בתשובה שהכוונה היא מכח השבועה חייב ולא שמחזק הקנין. ובאמת ששני תשובות הרא"ש אין מורין כן ומורין כפשוטן דהקנין קיים ע"י השבועה והריב"ש אזיל לשיטתו שכתב בסימן שכ"ח על מ"ש השואל בשם בעל הטור שמצא כתוב בשמו שאם הקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ונשבע ע"ז דקנה והוא דחה דבריו ע"ש. ובאמת כעת שזכינו שנדפס הטור על התורה הביא כן בשם הרא"ש לענין קניית הבכורה שקנה יעקב מעשו אף דהוה מה שאירש מאבא מכור לך דל"מ משום דנשבע לו ע"ז וכתב הרא"ש שם דמכאן נלמד דבכל דבר שאין הקנין מועיל ונשבע ע"ז לא לבד שנתחייב מכח השבועה רק שנקנה עי"ז. והנה לא כיחש לו המגיד שנמצא כן ברא"ש ולו ראו עיניו כל דברי המחברת והיה רואה זאת כתוב כן אולי היה מודה לו וע"כ לדינא צ"ע ע"כ כתבתי בגליון שם. והנה כעת קשה לי ע"ז דא"כ דשבועה מועיל לקנין דבר שלא בא לעולם וממילא ה"ה נדר דמ"ש לפ"ז יקשה האיך נפרנס ש"ס ערוך בכתובות דף נ"ט שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנו תקדש דלא קדשי והרי לדעת הרמב"ם בפכ"ב ממכירה חייב לקיים נדרו כשנדר להקדיש אף בדבר שלא בא לעולם ואף אם לא אמר הרי עלי רק יהיה הקדש וע"כ צריך לומר דניהו דחייב משום נדרו אבל מ"מ לא חל עליו הקדושה וכמ"ש בש"ך רי"ב ס"ק י"ב בהג"ה שם והרי לכאורה מפורש דאף דחייב עצמו בנדר אפ"ה לא נקנה בדבר שלא בא לעולם והיא סתירה גמורה לשיטת הרא"ש הנ"ל. אך אחר העיון יש לדחות דע"כ לא כתב הרא"ש רק אם הקנה לו דבר שלב"ל רק שלא מועיל הקנין בזה אמרינן דיועיל מצד שבועתו דשבועה חיזוק על קנין וגמר בכל לבבו שיקנהו אבל כאן דעיקר הנדר הוא הקנין וא"כ היאך יועיל לקנין והוא לא הקדישו כ"א ע"י נדרו זה וכשאתה אומר דל"מ הקדש בדבר שלב"ל מה בכך שאמר שיהיה הקדש אבל לא הקנהו להקדש ואינו חייב רק משום נדר וז"ב. ועדיין יש לפקפק דמכל מקום י"ל דכל שנשבע או נדר גמר בלבו היטב שיקנהו ומהראוי שיהיה חל הקדש אף בדבר שלא בא לעולם ועיין בסימן ר"ט ס"ח בהג"ה דאם רוצה לקנות מקנה ג"כ ומכ"ש כשנשבע דודאי רוצה בכל לבו כדי שלא יעבור על השבועה. מיהו על הרא"ש לא קשה דהוא אזיל לשיטתו דחולק על רבינו וס"ל דאם אמר לכשאקחנו יהי' הקדש אינו כלום ועיין בסי' רי"ב ס"ט וא"כ הש"ס דמיירי באומר לכשאקחנה ממך תקדש שפיר לא קדשה. אבל מדברי רבינו פכ"ב ממכירה ופ"ו מערכין מבואר שלא כדברי הרא"ש הנ"ל ומסתייעים דברי הריב"ש סיוע שיש בו ממש שכתב בהדיא שאע"פי שאינו מתקדש לפי שאינו בעולם ה"ז חייב לקיים דברו שנאמר ככל היוצא מפיו יעשה. איברא לפי מה שרצה הלח"מ לפרש בפ"ו מערכין שם דבאומר יהי' הקדש גם רבינו מודה שאינו עובר משום בל יחל ובל תאחר רק משום ככל היוצא מפיו יעשה אפשר דכיון דאינו עובר על בל יחל ובל תאחר לא חשוב נדר גמור ולכך לא מועיל לענין הקדש שיקנהו קנין גמור ובאמת שדברי הלח"מ נראין דגוף דינו של רבינו חידוש הוא דמנ"ל שנתחייב כלל הא לא חייב עצמו כלל והוא דבר שלא בא לעולם וכל הפוסקים חולקים עליו בזה כמבואר בסימן רי"ב ס"ז בהג"ה ודי לנו שנאמר דרבינו ס"ל דחייב לקיים משום כל היוצא מפיו יעשה שהרי בכ"מ וב"י רוצה להסכים שגם הרמב"ם סובר כשיטת הרא"ש. איברא דדבריו תמוהין דאיך אפשר שהרמב"ם ז"ל מסכים להרא"ש והרי דבריו ברור מללו דאף באומר יהי' הקדש מכל מקום חייב משום נדר והיותר תימה על הרב המגיד שהביא דברי הראב"ד בהשגות שמחלק בין אתן לונתן והוא כתב שגם רבינו סובר כן ואיך אפשר לומר כן שהרי רבינו כתב שאף דיהיה הקדש חייב וכבר תמה הלח"מ על ה"ה בערכין שם. אך לפענ"ד נראה במחכ"ת הלח"מ שלא הבין דברי ה"ה דה"ה כוון כוונת עמוקה שהרי הראב"ד כפי הנראה הבין מדברי הרמב"ם שהוא סובר שמועיל קנין בהקדש אף בדבר שלב"ל וע"ז השיג עליו שהרי"ף כתב בהדיא דל"מ קנין בדבר שלב"ל וגם חולק על הראב"ד דסובר דגם ביהיה הקדש חייב משום נדר וכתב דדוקא באומר אתן חייב משום נדר ויצא לו כן להראב"ד דסובר הרמב"ם דקנה אף דבר שלב"ל ממ"ש אם צוה כשהוא שכ"מ ואמר כל מה שיוציא אילן זה יהי' לעניים דזכו בו עניים דע"כ דקנה אף בדבר שלב"ל דבאמת זה דבר שאי אפשר דיקנה דבר שלב"ל בהקדש והרי"ף לא ס"ל כן וע"ז בא ה"ה לשלול זאת מדעת רבינו וכתב דגם רבינו מודה דא"א לקנות דבר שלב"ל בהקדש וכמ"ש בהדיא דאינו מתקדש לפי שאינו בעולם אבל מתורת נדר הוא דמתחייב. ומ"ש במתנת שכ"מ דזכו בו עניים היינו משום מצוה לקיים דברי המת אבל לא מתורת קנין רק דמשום שנדר הוא ומת מצוה על היורשים לקיים דברי המת וז"ש שגם רבינו סובר כהראב"ד הוא בחלק הלז דגם הקדש אינו נקנה בדבר שלב"ל אבל ביהיה הקדש דסובר רבינו דחייב משום נדר בזה פשיטא דאין הרמב"ם מסכים בזה עם ראב"ד וז"פ. ומיושב תמיהת הלח"מ על ה"ה שכתב שדברי רבינו במכירה מוסכם עם דבריו בערכין והקשה דאכתי אינו מוסכם דבערכין לא כתב דבאומר יהיה חייב דה"ה לא בא לומר רק דרבינו כוון דמתורת נדר הוא דחייב לא מתורת קנין וז"ב. וגם הכ"מ כוון לזה דרבינו מודה להרא"ש דאינו רק מתורת נדר אבל ביהי' בזה חולק על הרא"ש (ושוב ראיתי בדרישה בסי' רי"א שהעיר על הב"י והכ"מ ולפמ"ש אתי שפיר) הארכתי בזה כי פשטת לשון הכ"מ וה"ה תמוהין מאד כאשר יראה המעיין ומ"ש הלח"מ דלדברי רבינו יקשה בהא דאמרו בב"ק דף ל"ו דאנן יד עניי אנן ות"ל משום נדר לק"מ דרבינו מפרש כמ"ש התוס' בשם ר"ח שם ע"ש. עכ"פ יהיה איך שיהיה דברי רבינו כפשטם מורים כמ"ש הריב"ש. הן אמת דשוב יקשה דאיך קנה יעקב הבכורה והא הוה דבר שלב"ל ומ"ש הריב"ש דקודם מתן תורה גם דבר שלב"ל נקנה מבואר להיפך מרמב"ם שבפ"ו מערכין הביא ראיה מיעקב דאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ואם איתא מה ראי' הא הוה קודם הדיבור ויש ליישב קושית הטור בע"א ועיין בטור שם ובאור החיים לר"ח בן עטר פ' תולדות. שוב ראיתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ל"ט שהאריך בדברי רבינו פכ"ב ממכירה ונתקשה למה יזכו העניים ולא ראה דברי הכ"מ וב"י שכ' בזה גם כוון מדעתא דנפשי' למ"ש ה"ה בזה וכמ"ש לעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף