שואל ומשיב/ג/ב/קנח

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קנח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ד הקידושין שקידש במה שחטף פת מן החנות העומד למכור בשוק ושאל השואל אם יכול לקדש בהו. נראה דאם הוא דבר דקיץ דמי' יכול לקדש עמו אף דחטפו ולא שילם עבורו כיון דיכול לשלם בעדו עכ"פ הוא קונה הדבר רק דנתחייב דמים עבורו ודמי לאחד שלוה מעות מחבירו וקידש בו האשה דפשיטא דמקודשת וה"ה כאן ועיין בט"ז או"ח סי' תנ"ד ועיין באהע"ז סימן כ"ח סי"ח וסעיף י"ט שוב ראיתי שלכאורה הוא ש"ס מפורש בב"ב דף פ"ח גבי האי גברא דאייתי קרא אתו כ"ע למשקל מיניה אמר הרי הם מקודשים לשמים ופירשב"ם לפי שכ"ע שקלו ולא הי' יודע אצל מי ישאל מעותיו אתי לקמי' דר"כ א"ל אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ופירשב"ם דהלוקח זכה במה שבידו וא"כ פשיטא דיכול לקדש בו אשה ודו"ק. אחר כמה שנים שכתבתי זאת הגיע לידי שו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע"ז ונשאל ג"כ כעין זה וכתב דאף שקיץ דמי' כל שאינו שלו א"י לזכות בו ושאני גבי קרי בב"ב שם שהביא קרי ע"מ למכור אבל כאן לקחו ע"מ לגזלו ואין אדם יכול לזכות בדבר שאינו שלו ודבריו נכונים ע"ש שהאריך ואני מביא ראיה לדבריו מדברי הט"ז בסי' תנ"ד הנ"ל שלא כתב כן רק לענין שאילה ולא לענין גזולה ודו"ק שם. אחר כמה שנים שכתבתי זאת בשנת תר"ג מנין הסמוך לארבעים במספר בני ישראל ד' בחקותי הגיעני קונטרס דברי ריבות שנדפס בענין מכירת חמץ שהגאון מוה' יוסף אבד"ק יאס הורה ותיקן ענינים במכירת חמץ שימכרו הכל לישראלים יודעי דת ודין והמה ימכרו להנכרים ובשביל שא"א להעמיד בע"פ שהזמן בהול המוזגים הנכרים שימזגו יי"ש עבור הנכרי הקונה עשו תקנה שהבעה"ב או איש אחר יבקש מנכרי אחד שיהי' מוזג של פלוני העכו"ם הקונה והקונה מסכים ע"ז אף שא"י מי הוא והוא נותן מעות הפדיום להנכרי הקונה וע"ז כתב הרב מוהר"י הנ"ל שא"צ להעמידו בפני הקונה ודי בהסכמתו וגם במקום שצריך שליחות א"צ למנות בפניו כמבואר באהע"ז סימן קמ"א לענין שליח לקבלה שיכולה למנות גם שלא בפניו וע"ז כתב הגאון וז"ל ידוע מ"ש הר"ן פרק א"מ שהדבר העומד להמכר מותר ליקח בלי דעת הבעה"ב ע"מ לשלם עכ"ל הצריך לענין הלז והנה טמן וכיסה ברמז ולא ציין מקומו וכפי הנראה כוון למ"ש הנימוקי פרק אלו מציאות גבי תפילין שם דמיהן ומניחן דמותר לקחת אותם לו בדמים כיון דקייצי דמי' ע"ש ובאמת דמשם אין ראיה כ"כ דהרי הרמב"ם מסיים מפני שעשוין למצותן והיינו דניחא ליה לאיניש שיתקיים המצוה על ידו בדבר דאין בו הקפדה ועיין בטוש"ע חו"מ סימן רס"ז סעיף כ"א ובסמ"ע ס"ק למ"ד ובש"ך שם אבל ביותר הי' לו להביא הך דקרי דהדבר מבואר כן בהדיא ועיין ברמב"ם פ"ו מערכין הלכה כ"ד ובנימוק"י פרק המוכר הספינה בעובדא דקרי ובגליון הש"ע סימן רס"ז כתבתי דלפענ"ד נראה דעכשיו דאכשיר דרי ומקפידין במצות תפילין שיהי' מסופר כשר וצדיק ולפעמים מעלים בדמים עבור זה עד סך רב פשיטא דשייך הקפדה ול"ש דנותן דמיו דאולי הוא מאיזה סופר מפורסם אשר בעד כל הון לא ימכרם ע"ש. אח"כ כתב כי כוונתו לדברי הנימוק"י פרק אלו מגלחין גבי ר"ל דאשכחי' מנטר פרדיסא וכו' ובאמת לא הי' צריך לכ"ז דהנימוק"י רמז שם לש"ס ב"ב הנ"ל. והנה בזה כתבתי ליישב דברי הרי"ף בשיטה דאמר לחנוני דהרי"ף מפרש דמיירי שהפירות מונחים צבורות ברה"ר והחנווני תובע הדינר והלוקח טוען שכבר נתנו דהלוקח נשבע ונוטל הפירות והש"ך סימן צ"א האריך לדחות פירושו ואח"כ כתב דגוף דינו של רי"ף ליתא דאף באם חנוני טוען שמא והלוקח ברי מ"מ נשבע החנוני היסת ומשום דמוקמינן בחזקת מרא קמא ע"ש והנה ראיתי להקצה"ח שרצה ליישב דלא שייך חזקת מרא קמא דכיון דלא נחלקו על המכירה רק על הדמים וכל שמכר בדרכי הקניה כמ"ש הה"מ א"כ כבר יצא מרשות המוכר ולא שייך חזקת מרא קמא אבל זה אינו רק לשיטת הה"מ אבל מסתימת לשון הרי"ף והרמב"ם וטוש"ע משמע דאף כשלא הגביהם כל שלוקח טוען שכבר קנאם הדין עם הלוקח וכ"כ התוי"ט בהדיא וחלילה להש"ך שיטעה בזה. וגם בגוף הדין אף שכבר הגביהם נראה לי כיון דזה הגביהם ע"מ לתת הדמים וזה לא כוון להקנותם רק באופן זה א"כ כל שלא נתן המעות לא רצה זה להקנות. וגדולה מזו כתב הרא"ש בפ"ב דכתובות בשם הרמ"ה גבי נכסי דבר שטיא דבמכירה צריך שיהיה דעת הלוקח ליתן דמים כי המוכר לא הקנה רק ע"מ שיתן לו דמים וכל שזה שוטה לא רצה להקנות לו ע"ש ומכ"ש בזה שלא רצה להקנות רק ע"מ שיקבל דמים וכשזה טוען שלא קיבל שוב אין במכירתו כלום אך לפענ"ד נראה דדברי הרי"ף והרמב"ם נכונים דהרי במקום דקייצו דמיהו מותר ליטול אף בלא דעת המוכר ע"מ לשלם דמיו. ולפ"ז כיון ששניהם מודים דעכ"פ כבר נקצץ דמיו א"כ הי' רשאי ליטלו לביתו בלי דעת המוכר ע"מ לשלם וא"כ בכה"ג לא שייך חזקת מרא קמא דהרי הלוקח יכול לקדש בו אשה והמוכר א"י לקדש בו אשה דהו"ל דבר שא"ב וא"ש וא"כ פשיטא דל"ש חזקת מרא קמא אבל כשזה טוען שלא מכר א"כ לא הוה קייצו דמיה דהחנוני יכול לטעון אני לא רציתי למכור כ"א בסך הלז וכדומה או שלא רציתי למכור לאחרים וכדומה וא"כ פשיטא דהמוכר מקרי מוחזק ונשבע החנוני ומה שהקשה הקצה"ח דיהיה החנוני נאמן במיגו דאילו בעי הי' טוען שלא מכר כלל ז"א לפמ"ש דכל שטען למכרו לא שייך חזקת מרא קמא א"כ לא שייך מיגו דהחנוני אינו נאמן רק משום דחזקת מרא קמא מסייע לו וכאן לא שייך חזקת מרא קמא והו"ל כאילו לא היה כאן חזקת מרא קמא דלא שייך מגו כל שאינו נאמן מצד עצמות הטענה. ומה שהקשה כיון דאין החנוני טוען רק על המעות א"כ גם החנוני מוחזק יצטרך נק"ח כמו במלוה על המשכון כיון שטוען על הדמים והמכירה כבר נגמרה בדרכי הקנין כמ"ש הה"מ. הנה כבר כתבתי דכל דהחנוני מוחזק שוב לא שייך שנגמר הקנין דהוא לא הקנה לו רק ע"מ ליתן דמים אבל כל שהם מונחים במקום העומדים למכר דאז כל שקייצי דמי' יכול ליטול בלי ידיעת המוכר ולשלם דמיו לא שייך מוחזק וז"ב. ומה"ט נראה דהשמיטו הפוסקים הך דינא דה"ה דמיירי שהגביהם הלוקח דהא לפמ"ש אינו נ"מ לדינא. וכפי הנראה הה"מ הוצרך לזה לענין מ"ש הרי"ף והרמב"ם דאם היה ביד הלוקח היה נשבע היסת וק"ל דמה בכך הא הבעה"ב לא קנאו כיון שהי' מונח ברה"ר ורה"ר אין קונה ודמים ל"מ ובעי משיכה לדידן לזה כתב דמיירי דזה הגביהם והגבהה קונה בכ"מ אבל יש לומר כיון שהפירות מונחים ברה"ר מעורב עם שאר פירות בכה"ג קונה בכסף לבד דממנ"פ אם יניחם שם יטרח להציל מפני שמעורב עם פירותיו וגם הו"ל כמו שהפקיד אח"כ בחצירו של החנוני דקונה במעות וז"ב. ובזה ל"ק מה שהקשה בשערי משפט דמ"ש מהא דמבואר בסי' קצ"א אם קנה קרקע בדמים ידועים והמוכר אמר נתתי וזה אומר שלא קיבל דבמקום שכותבין שטר תחלה אינו נאמן ומטעם דמוקמי' קרקע בחזקת מרא קמא וה"ה כאן לענין פירות ולפמ"ש ל"ק דכאן לא שייך חזקת מרא קמא כיון דהפירות עומדות להמכר ודו"ק. ומ"ש שאם הי' הפירות ברשות החנוני הי' החנוני נשבע ונוטל אף דלא שייך מרא קמא כיון דלא היה קנין א"כ ניהו שכל שנטלם ע"מ לשלם לא מקרי גזלן אבל מכל מקום החנוני כשאינו מניח לשלם פשיטא דמקרי יותר שלו ונשבע היסת ונוטלם:

ואגב אמרתי לבאר שיטת הסמ"ג שתמה הש"ך דאמאי כשאדוקין שניהם בסלע החנוני נשבע ונוטל למה יפה כח החנוני מהבעה"ב ועיין מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל ובקצה"ח. ולפענ"ד נראה דהוא מפרש דבמה שיש ריעותא ע"ז אנו דנין. והנה כשמחולקים על הפירות והפירות מונחים ברה"ר א"כ לכך אנו דנין על הפירות ובפירות נמצא הריעותא שאינם במקומם וא"כ אם הי' ביד הלוקח היה הלוקח נאמן וכן אם הי' ביד החנוני היה החנוני נאמן עכשיו שנמצא ברה"ר א"כ איתרע חזקת הפירות ולכך יותר נוטה שיהיה הלוקח נאמן אבל בשניהם אדוקין בדינר או שמונח ברה"ר והחנוני טען שכבר משך הפירות וזה טוען שנתן הדמים כדי ליקח פירות א"כ לא איתרע חזקת הפירות כלל שהם מונחים ביד החנוני והדינר איתרע שאדוקים בו שניהם או שמונח ברה"ר א"כ לכך החנוני נשבע ונוטל הדינר והוה כעין דאמרו סכין אתרעי בהמה לא אתרעי ופירשו הקדמונים דעיקר אנו דנין על מה שאתרעי החזקה וז"ב ודו"ק היטב. שוב ראיתי בתומים שכתב כעין זה אבל הוא להיפך ממ"ש ע"ש: והנה בר"ן פ"ק דע"ז גבי שאלה ונסיוני מבואר דכל דקוצץ דמים הוה ברשות לוקח ולא שייך חשש שאלה ונסיוני ע"ש והנה שאלני ע"ז כיון דבחזירתו אינו רק ש"ש א"כ שוב שייך שאלה ונסיוני. והשבתי דזה דומה ללוקח מקח לשלשים יום דכ"ז שלא החזיר לו הרי הוא ברשות הלוקח אף דאינו רק ש"ש היינו דלא שייך קבלת אונסין דהוה לוקח עד שמחזיר וא"כ שוב לא שייך מחמר ועיין שטה מקובצת ב"מ דף פ"א ובריטב"א ובנימוק"י בנדרים דף ל"א. ומצאתי בשו"ת פ"מ ח"ב סי' קמ"ו באחד שחטף פירות מחבירו והלה אסרם עליו בנדר וכתב דאם אסרם עליו לאח"ז קנאם ואין לו עליו אלא דמים ול"מ לאסור דבר שא"ב והביא הך דב"ב דאייתי קרי ולפענ"ד ל"ד דשם אייתי למכור וכאן לא רצה למכור ושלו הם ויכול לאסרם עליו וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף