שואל ומשיב/ג/ב/קנז

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קנז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ד שנשאלתי עידי קידושין שעברו על חרם שהחרימו ב"ד שראו כמה מכשולות בעניני קידושין וגזרו בחרם שלא יהי' עידי קידושין כ"א שיהי' שם ת"ח שיודע בטיב גיטין וקידושין עומד עליהם ועתה עברו חוק והי' עדים בקידושין אם עדותם עדות. הנה לכאורה נראה דמ"מ עדותם עדות דאף דעברו על החרם מכל מקום בעת ראותם הקידושין עדן לא נפסלו דאם נימא דנפסלו בשעה שראו העדות שוב ממילא לא עברו על החרם דכל החרם לא הי' רק שראו הב"ד כמה מכשולות שכ"א מהפוחזים ורקים מעמיד לו עדים קלים וריקים ומקדש לפניהם ואח"כ איכא חשש קידושין ולפ"ז אם הי' עדים פסולים פשיטא שלא עליהם היתה החרם דבהו לית מכשול כלל דהוה כמקדש בלא עדים וא"כ אם נימא דנפסלו לאותה עדות שוב ממילא לא עברו על החרם דלא עברו כלל על החרם וע"כ דלא נפסלו לאותה עדות ועברו על החרם וז"ב לפענ"ד. ומצאתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קל"ח בתוך התשובה שדיבר מענין הלז ואציגנו הנה וז"ל ועל מה שבא בשאלה שיש חרם מימי עולם שלא ימצא שום עד בקידושין אם לא יהיה שם החכם מרביץ תורה בקהל והפרנסים. הנה ראיתי מ"ש הרב המובהק מהרשד"ם שהואיל ועברו על החרם הקהלה דפסולים ונתבטל עדותם לגמרי. וגם ראיתי להרב סגן הכהנים בתחלת הספר השלישי שאף הוא נראה בעיניו כן אלא שהוקשה בעיניו וכו' לכך אמר דאפשר דטעמא דמלתא דלא נפסל עדותן אלא מכאן ולהבא אחר שנתקדשה אבל בשעת הקידושין כשרים היו ומיתיב הרב תיובתא לנפשי' מהא דהקשו התוס' פ"ק דחולין בהא דאמרו השוחט בשבת וביוה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה ומוקי לה אף במזיד והקשו התוס' אי במזיד היאך שחיטתו כשרה הא הוה מומר לחלל שבתות ע"ש. הרי אף שאינו נקרא מומר רק ע"י חילול זה מ"מ נפסלה שחיטתו וכתב דהתם בשעה שהתחיל לשחוט כדי נטילת נשמה עבר על חילול שבת ושחיטה כשרה לא הוה אלא עד גמר שחיטה והמהרי"ט הרבה להשיב עליו אפו במ"ש דאינו נפסל רק לאחר שראו עדות הקידושין דהרי גדולה מזו אמרו בפלוגתא דר"י ורבנן בב"ק דף ע"ג דלמ"ד למפרע נפסל נפסל גם על הגניבה דאמר בתכ"ד של טביחה אלמא דאף על מה דמסהדי תכ"ד נפסלו מכ"ש על אותו עדות גופא וכו' ולפענ"ד נראה דברי הרב הסגן נכונים דאם נימא דכוון לסברא הנ"ל שכתבתי א"כ שפיר קאמר דלא נפסלו לאותה עדות דאם נימא דנפסלו לאותה עדות שוב לא עברו כלל על החרם וכמ"ש. ומעתה אין מקום לקושית המהרי"ט הנ"ל דשם בודאי נפסלו למפרע דהרי העידו שקר בתכ"ד ופסולים הוא על מה שהוזמו משא"כ כאן דפסולם הוא שעברו על החרם. ובזה הן נסתר מחמתו כל ראיות המהרי"ט מעדות מוכחשת היא זו שהקשו בתוס' ב"ב דף ל"א דהא רבא ס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל ומשמע דלמ"ד למפרע הוא נפסל ניחא דש"ה דשפיר נפסל למפרע כיון שהעידו שקר אבל כאן לא עברו על החרם. איברא דלפ"ז יקשה א"כ מה קא מותיב לנפשיה הסגן כהנים מהא דהקשו בתוס' דנעשה מומר והא לא נפסל רק מאותה שחיטה ואילך ומה קושיא שם שפיר נפסל למפרע. אך זה אינו דגם שם יש לומר דלפי קושייתו דלא נעשה מומר בתחלת שחיטה א"כ שוב אי אפשר לומר דנפסל בתחלת שחיטה דכיון דנפסל למפרע ונעשה מומר ושחיטתו פסולה שוב הו"ל מקלקל גמור ולא שייך תיקון כלל שמוציאו מידי אבמה"ח ומכשירו לאכילה דהא שחיטתו נבילה וכיון שכן שוב לא נעשה מומר למפרע אלא שלפ"ז שוב ליתא לתירוצו דנעשה מומר בתחילת שחיטה דאף אם נימא דכדבריו כן הוא שנעשה מומר בתחלת שחיטה הא שוב הו"ל מקלקל גמור ולא נעשה מומר כלל. איברא דגוף דבר זה דנימא דלפי שנעשה מומר שוב לא תיקן כלל והוה מקלקל. לכאורה לא נראה כן מהא דמשני בפסחים דף ע"ג דתיקן להוציאו מידי אבמה"ח ופירש"י לב"נ וכיון שכן אם הוה מומר מ"מ הוציאו מידי אבמה"ח לב"נ דמ"מ אינה חיה ועדיין יש מקום לומר דלפמ"ש התוס' בשב' דף ק"ו דבעי שהתיקון בא בעת הקלקול וכתבו דבשחיטה בא התיקון בעת הקלקול דתיקן להוציאו מידי אבמה"ח. ובמק"א הקשיתי ע"ז באמת דהא בב"נ במיתה תליא וא"כ לא בא התיקון בעת הקלקול. אך אף אם נימא דמותר גם לב"נ משום דמי איכא מידי עכ"פ כאן שאין השחיטה מועלת לישראל בודאי אסור גם לב"נ שוב לא הוה מתקן ועיין בש"ך יו"ד סימן כ"ז שכ"כ בהדיא בשם הרשב"א בת"ה וצע"ג:

ובזה יש ליישב דברי התוס' בחולין דף ח' שהקשו על הא דאמרו בסכין של ע"ז דמקלקל הוא והקשה מהא דאמרו דתיקן להוציא מידי אבמה"ח אלמא דחשוב תיקון והקשו האחרונים דאמאי לא הקשו מכל שחיטות דעלמא בשבת דחשוב תיקון אף דמקלקל הוא. ולפמ"ש אתי שפיר דבשאר שחיטות בשבת יש לומר דהוה מתקן דמוציאו מידי אבמה"ח והתיקון בא מיד בשעת הקלקול דא"ל דהוה מומר דא"כ לא תיקן כלל וכיון שכן מותר בעת השחיטה אבל בהך דפסחים דלישראל בודאי אסור משום ע"א וחוץ וא"כ אין התיקון בא בעת הקלקול ואפ"ה חשוב תיקון מה שיוכל לבא אח"כ לידי תיקון א"כ גם בע"ז משכחת לה שיבא איזה תיקון ודו"ק. ובזה יש ליישב גם דברי הרמב"ם בפירוש המשניות שכתב דמיירי בשוגג דבמזיד משעה שהתחיל לשחוט נעשה מומר והקשה הכרו"פ דא"כ איך בעי לאוקמא שם במזיד וכר"מ. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת א"ל דנעשה מומר למפרע דא"כ לא תיקן כלל כיון דנעשה מומר ואף לב"נ לא נעשה התיקון מיד והרמב"ם לשיטתו דחולק ע"ז והו"ל תיקן לב"נ ודו"ק כי קצרתי. עכ"פ יהיה איך שיהיה סברתי הנ"ל יש לה מקום. ובחידושי אמרתי בזה ליישב קושית התוס' בכמה מקומות דשטר שיש בו ריבית יפסל משום דהעדים פסולים דעברו על לא תשימון. ולפמ"ש אתי שפיר דזה ברור דאם הי' העדים קרובים או פסולים פשיטא דאינם עוברים משום לא תשימון דהא לא שמו כלל דפסולים הם וכיון שכן אם נימא דנפסלו למפרע שוב לא עברו כלל וז"ב. ובגוף קושית הסגן כהנים הנ"ל דאמאי לא תירצו באמת התוס' דלא נעשה מומר בשחיטה הלז באמת כבר תירץ כן הר"י בחידושיו שם שלא כמהרי"ט הנ"ל ודו"ק ועיין בש"ע אהע"ז סי' כ"ח סעיף כ"א בהג"ה ודו"ק ועיין שו"ת בית יוסף סימן יו"ד ועיין מלמ"ל פ"ד ממלוה ה"ו שהאריך אם העדים נפסלים ולוקין על לאו דלא תשימון והביא בשם ב"ש והג"ת דמהראוי שילקו דהם אין להם תקנה ותמהני שלא הזכיר מדברי הש"ס בב"מ דף ס"ב אלא עדים מאי עביד אלא לאו ש"מ דשומא מלתא היא ומשמע דהש"ס מפלפל אם יעברו על ל"ת והיינו ללקות והא לא עבדי מעשה ומשני דהשומא מעשה ועיין שיטה מקובצת שם שפלפלו שם אם לוקין תיכף בעת שחתמו בשטר או רק בעת הגבייה דהי' יכול לקרעו עדן. ועכ"פ על החינוך שכתב דהעדים אינם לוקין יקשה מהש"ס הנ"ל דמ"פ עדים מאי עבדו והא לענין מלקות אינם לוקין ורק איסור ואטו לאו שאין בו מעשה ליכא ל"ת ושפיר נקיט אלו עוברין בל"ת וע"כ דמשמע להש"ס דלוקין וקשה להחינוך שוב ראיתי בחידושי פ"י שמפלפל שם ולפמ"ש הוא יש ליישב וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף