שואל ומשיב/ג/ב/קמב

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קמב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה ששאל בהא דפריך בגיטין דף נ"ג ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזיק האי הכהנים בשוגג פטורין מפני תיקון העולם מבע"ל והקשה דלמא חזקי' סבר דחייבי מלקות שוגגין וד"א ג"כ פטור כר"ל בכתובות דף ל"ה והרי אמרו בזבחים דף כ"ט מנין למחשב בקדשים שלוקה שנאמר לא יחשב וא"כ לכך בשוגג פטור דהו"ל חייבי מלקות שוגגין וד"א ובמזיד דחייב מיירי בלא התראה מכל מקום חייב מטעם כדי שיודיעו חייבו חז"ל עכ"ל. והנה הגם כי קושיא זו אין לה מקום כלל דנוקמא חזקי' שלא אליבא דהלכתא כלל דאנן קיי"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין וגם לא קיי"ל דהמחשב בקדשים לוקה דהוה לאו שאין בו מעשה כדאיתא בזבחים שם וגם מזידין משמע בכל גווני אף במזיד ממש דהתרו בו ונתחייב מלקות דאז ודאי לא שייך לחייבו משום כדי רשעיות. אמנם ע"ד הפלפול נראה לי ליישב קושייתו דהנה אם נימא דפיגול הוה במחשבה בלבד כדעת גדולי הפוסקים ועיין בחיבור מגן גבורים סי' ל"ב ששם מבואר דבר זה באורך. והנה זה ודאי דאף דבמחשבה הוה פיגול אבל לענין ללקות אי אפשר כ"א בדיבור דאל"כ אין אדם נאמן על עצמו לומר דפיגל דאין אדם משים עצמו רשע וע"כ דשמעני' דפיגול רק שלא התרו בו או שהיה שוגג עכ"פ צריך דיבור ולפ"ז גם בשוגג מהראוי לחייב דהרי הממון נתחייב בשעה שחשב דלענין ממון נאמן אף להשים עצמו רשע ולענין מלקות לא נתחייב כי אם בדיבור וא"כ לא באו כאחת דחיוב ממון קדים ומה דאמר שם המחשב בקדשים לוקה ע"כ דאמר דאל"כ מאן דאכל תמרי בארבלי לקי דמנא ידעינן ועיין במגיה במשנה למלך פי"ג מפהמ"ק. ובזה מיושב מה שהקשה הפ"י בדף נ"ז שם דאמאי כהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין הא אף דמחשב בקדשים אינו לוקה דהו"ל לאו שאב"מ מ"מ הא עקימת שפתיו הוה מעשה. ולפמ"ש אתי שפיר דקודם שעקם פיו חייב בממון דלענין זה מועיל הפיגול וא"כ אינו בא כאחד. ובזה מיושב גם מה שהקשה בהפלאה בכתובות דף ל"ג בהא דאמרו בב"ק דף ע"ו בשוחט קדשים תמימים בפנים שלא לשם בעליהן דהא מחשב בקדשים לוקה ובאמת שאין התחלה לקושיתו דהא אנן לא קי"ל כן דלאו שאין בו מעשה היא ולומר דהקושיא היא בהא ר"ל מ"ט לא אמר כר"י זו אינה קושיא דאפשר דקאי לאידך שינויי וא"כ לא קשה גם לר"ל אף דסבר לאו שאין בו מעשה לקי וע"כ דקושייתו הוא דעקימת שפתיו הוה מעשה ועיין במפרשי הים שם (שוב ראיתי בשו"ת ח"ס ז"ל סי' מ"ג שנשאל על כוונת הפלאה ובמחכ"ת הסיב כוונתו לדבר אחר כמ"ש בגליון שם וכעת נדפס שו"ת גבעת פנחס וראיתי שנשאל ג"כ ע"ז ע"ש) ולפמ"ש אתי שפיר דהחיוב ממון בא קודם וכמ"ש. אמנם אחר העיון ראיתי דעדיין הקושיא במקומה עומדת דמ"ש דכיון דפיגל במחשבה נתחייב ממון. המעיין יראה בסוגיא שם דעל המחשבה אינו חייב דאינו רק גרמא בעלמא כדמשני גבי פרה שהכניסה לרבקה ותדוש ופירש"י דעל המחשבה לא מחייב דהוה רק גרמא בעלמא וכ"כ רש"י שם ע"ב דעל מה דאסח דעתי' לא מחייב דאינו רק מחשבה בעלמא והוה גרמא. אך השתא דאתינן להכא שוב מעיקרא אין התחלה לקושית הרב מוהרדו"ב הנ"ל דא"כ ל"ש כדי שלא יהא כל אחד דהא יכול לפגל ויאמר דהי' במחשבה בעלמא ויפטר מלשלם ואפשר דע"ז לא יהיה נאמן דשוב אין אדם משים עצמו רשע לפטור מממון וצ"ע. שוב מצאתי בשיטה מקובצת בב"מ בסוגיא דשולח יד בפקדון שם האריך הרחיב הדיבור אי פיגול במחשבה בעלמא. והביא ראיה דבעי דיבור דאל"כ אמאי יתחייבו הכהנים שפגלו במקדש מזידין הא לא הוה רק מחשבה בעלמא והוה גרמא בעלמא והוה כמו מי חטאת ופרה דפטור אף לחזקי' הרי בהדיא כמ"ש ודו"ק. אמנם אי קשיא לי בסוגיא התם דפריך על חזקי' דמשמע דבשוגג נימא דלכך אם הי' קתני דשוגג פטור מפני תיקון העולם כדי שיודיעו והרי יוכרח להודיעו דהא הכהנים צריכין לאכול בשר הקדשים וע"כ יודיע שפגלו ואפשר שיאמר שנטמא הבשר אחר הקרבת האמורין ואז הבעלים יסברו שפטורין מהקריב קרבן אחר. אך עדיין קשה דמשמע דלר"י ניחא דלכך במזיד חייב מפני תיקון העולם כדי שלא יהא כל אחד הולך ומפגל והרי התוס' בב"ק דף ק' ע"ב וריש ב"ב כתבו דהיכא דאית לי' פסידא לדידיה לא שייך זאת דלא יפסיד לדידי' וא"כ הא גם כאן הכהן יפסיד לדידי' דלא יאכל בשר הקרבן ואפשר דכיון דיקריב קרבן א' לא יפסיד דיצטרך להביא קרבן אח' ודו"ק. ובזה יש ליישב הא דיליף הש"ס בדף נ"ד דע"א נאמן באיסורין מכה"ג ביו"הכ והקשו כלם דלמא התם הטעם משום דמתוך שנאמן להפסיד ממונו דכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין נאמן לאסור וכדאמרו גבי ס"ת. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דכהנים שפגלו דחייבין משום שלא יהא כל אחד והיינו כיון דיקריב קרבן אחר לא יפסיד וכאן אם נימא דאין הכהן נאמן שוב לא יצטרך להקריב קרבן אחר וא"כ לא יפסיד לעצמו דהשעיר נאכל לערב וכדומה וע"כ דנאמן וכיון שנאמן שוב [לא] יוכל להפסיד דלא יפסיד לעצמו דצריך להקריב קרבן אחר. ובזה מיושב קושית הפ"י דאמאי לא דייק מכל הכהנים שאמרו שפגלו במחשבה. ולפמ"ש אתי שפיר דבשאר כהנים דיכול לפגל בדרך שישמעו אחרים שוב שייך התקנה כדי שלא יהא כל אחד וא"כ שוב אין ראיה דאפשר דנאמן מתוך שמפסיד לעצמו ודו"ק כי קצרתי. ובזה יש ליישב קושית הפ"י דלמה לא ילקה הכהן המפגל דעקימת שפתיו הוה מעשיו. ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כייל הפ"י בב"מ דף ס"ב דכל מלקות הבא מחמת הפקעת ממון אף לר"י ממונא משלם מלקי לא לקי וכאן בא ע"י הפקעת ממון שפיגל הקרבן אבל בזבחים שם דאמרו המחשב בקדשים לוקה דשם בא המלקות על המחשבה וממון לא מחייב על מחשבה כמ"ש לעיל וא"כ אינו בא כאחד ודו"ק היטב כי חריף הוא: והנה בשו"ת בית יעקב סי' קנ"ז הקשה בהא דמבואר בש"ע חו"מ סי' שפ"ה דבאית לי' שותפות חייב לשלם והקשה הוא דהא כתבו התוס' בב"ק דף ק' דהיכא דמפסיד לעצמו לא שייך שלא יהא כל אחד דלא ירצה להפסיד לעצמו וכאן הא אית לי' שותפות בגויה. ולפענ"ד נראה דגם בזה שייך כדי שלא יהא כל אחד דהא יכול לחלק היין ואז יוכל לאסרו ולהפסידו. ובזה ניחא ממ"ש ביו"ד ס"ז סעיף ד' דבשחיטה גם בשותפות לא נאסר דאמרינן לצעורי. והקשה בסמ"ע דהדברים סותרים דבחו"מ סתם דבשותפות יוכל לאסור. ולפמ"ש אתי שפיר דבבהמה דלא יוכל לחלק חלק חבירו לבד שפיר יש לומר דכוון לצער וטפי שייך לצעורי כשחלק שלו בתוכו דודאי לא רצה לאוסרו ולא שייך כדי שלא יהא כל אחד דהוה שותפות ולא יאסור דבר שא"ש דאף דבהמה הוה היזק ניכר דעכשיו מתה מכל מקום איסור דבר אחר גרם לה וכמו פיגול דכתב הרמב"ן בדיני דגרמי שלו דהוה היזק שאינו ניכר דהרי איסור אחר גרם לה משא"כ ביי"נ שפיר שייך כדי שלא יהא כל אחד דהא יכול לחלק חלק חבירו לבד ולאסרו וא"ל כיון דקי"ל לצעורי קא מכוין ורק בשותפות לא שייך לצעורי א"כ כשיחלק יהי' שייך לצעורי ולא יוכל לאסור ולא שייך הטעם כדי שלא יהא כל אחד דזה אינו דע"כ [לא] שייך לצעורי רק כשאוסר דבר שא"ש שהי' מונח לבדו אבל כאן כשמחלק של אחר שהי' שותף עמו א"כ אדרבא להיפך אמרינן דכיון דרצה לאסור ולא רצה להפסיד לעצמו לכך חלקו כדי שיאסור חבירו באמת ואם לא חלקו אדרבא שייך טפי לצעורי דמסתמא לא כוון לאסור דמסתמא לא רצה להפסיד לעצמו:

ובזה י"ל דבבב"ק אליבא דר' חייא דחשיב מנסך אף אם ר"ח יסבור מב"מ במשהו שפיר דלדידי' לא הוה מב"מ כלל וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא חריף. אך בגוף הקושיא על רש"י לפענ"ד אתי שפיר בפשיטות דרש"י כתב אליבא דר' חייא דחשבה בכלל אבות נזיקין מן התורה ומן התורה פשיטא דיין ביין בטל דזה אינו רק דרבנן ומכ"ש למוכרו מלבד דמי יי"נ דזה ודאי אינו רק חומרא דרבנן ושפיר פירש רש"י אליבא דר"ח ע"כ אי אפשר לפרש מנסך בכה"ג דמן התורה לא קא חסרי' ואי אפשר לחשבו בכלל אבות נזיקין וז"ב ואמת ת"ל ודו"ק. ומה ששאל מעלתו עוד דמ"פ על חזקי' אי הכי במזיד נמי לפטור כדי שיודיעו והא ע"כ מיירי שלא יהיה שום עד דאל"כ העד יודיע וכיון שכן אף שיודיע יהיה מודה בקנס דדיני דגרמי אינו רק קנס וגם היזק שאינו ניכר אף דהוה היזק אינו רק דיני דגרמי וגם בש"ס שם קרי לי' קנסא ומודה בקנס דרבנן פטור ג"כ לשיטת המהרש"ל הובא בש"ך חו"מ סימן שפ"ח ס"ק מ"ט. לפענ"ד נראה דכל הטעם דמודה בקנס דפטור משום דבעינן אשר ירשיעון אלקים ולא שירשיע הוא את עצמו ולפ"ז נראה לי דזה דוקא מה שהב"ד מחייבין אותו לשלם זה אינו מועיל כל שמודה בעצמו אבל מה שהב"ד אומרים שלא יכול לפטור עצמו לומר הרי שלך לפניך זה אינו פסק ואף שמודה בקנס פטור אבל א"י לפטור עצמו בדבר האסור בהנאה וכל שהיזק שאינו ניכר שמיה היזק הרי קנאו בשינוי וכדאמר בסוגיא שם וא"כ לא יוכל לפטור עצמו בזה ושפיר חייב אף שמודה בעצמו וז"ב מאד:

והנה הגאון החריף ושנון מ' יצחק שמעלקיש נ"י מפה לבוב הקשה אותי בהא דאמר שמואל דמערב והיינו דמערב יין נסך ביין כשר וע"ז הקשה דאם נימא דתקרובת ע"ז מטמא במגע ובמשא ובאהל בין מדאורייתא בין מדרבנן עכ"פ שוב קשה דהיינו מטמא וכמו דפריך היינו מדמע כמו כן קשה היינו מטמא וכאן לא שייך דקנסא הוא ומקנסא לא ילפינן דעכ"פ הוא מטמא ובמטמא כבר שמענו דחייב וכאן הוא מערב ומטמא ופשיטא דילפינן דהכי בשביל דהוסיף גם לטמא יהיה מגרע גרע וא"ל דבחולין מיירי דלא שייך טומאה דזה אינו דהא גם בחולין אמרו דאסור לגרום טומאה כדאמר שם בהדיא. ולכאורה קושיא עצומה היא. ואחר העיון אמרתי דכן קשה למ"ד מנסך ממש הא היינו מטמא. אך נראה דאם נימא דבשביל העירוב פטור דקנסא מקנסא לא יליף וכן בשביל הניסוך פטור ורק משום הטומאה אתה רוצה לחייבו שוב יפטר דכל שאסרו בהנאה שוב לא עשה לו נזק במה שטמא דמה אכפת לי' כל שאסור בהנאה ולא שוה מידי שוב פטור דבשלמא כשאתה מחייבו על מה שערבו ואסרו שפיר חייב אבל כל שאתה פוטרו בשביל גוף הנזק שעשה שעירב מה בכך שטמא וגרם לו עוד איסור טומאה אטו בדבר שאסור בהנאה אם ילך ויטמאנו חייב ובכה"ג לשניהם פטור דל"מ לר"י דאמר דהיזק שאינו ניכר פטור רק שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני א"כ זה כשמטמא טהרותיו של חבירו דיש לו היזק עכ"פ אבל כל שכבר נאסרו וע"ז אתה פוטרו א"כ מה לו במה שטמאהו וגם לחזקי' דמחייב בהיזק שאינו ניכר בהיזק כזה שכבר הוא מופסד ועומד פשיטא דפטור וז"ב כשמש. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש רש"י בב"ק דף ד' שכתב דליכא לפרושי דמנסך שנסכו ביין נסך שזרק בו דהא לא קמחסרי' ולא מידי דהא מוכרו לעכו"ם בר מדמי יי"נ שמעורב בו וכבר כתבתי לעיל דהדבר תמוה דהא שמואל אמר מערב ועיין במהרש"א בב"ק שם ולפענ"ד נראה דכוונת רש"י דלרב דאמר דמנסך ממש דאל"כ היינו מדמע וס"ל דקנסא מקנסא ילפינן א"כ שוב בלא"ה אי אפשר לפרש דא"כ היינו מדמע וע"כ דלשמואל הוא וא"כ לפ"ז יקשה היינו מטמא דא"ל דכל דפטור בשביל העירוב שוב פטור גם על הטומאה דזה אינו דכיון דלא קא חסרי' דהי' יכול למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו שוב חסרו בשביל שטמאו דכאן אי אפשר למוכרו חוץ מדמי יי"נ דעכ"פ גרם לו טומאה והטומאה ישנו בו ואי אפשר להסירו ושוב חייב ע"ז ועצמו גרם לו שהוצרך למוכרו ולשמואל צריך לומר באמת דס"ל דיין ביין אסור לגמרי אבל לרב דאמר היינו מדמע וס"ל דקנסא מקנסא ילפינן ורק מנסך קמ"ל דקלב"מ א"כ ליכא לפרושי שנסכו ביי"נ וקמ"ל דלא אמרינן שמוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו דא"כ היינו מטמא ודו"ק כי קצרתי והדברים נכונים ושמחים:

והנה בשנת תרט"ז ד' בהר כ"ג למב"י הקשה אותי החריף מוה' שלמה חיות בן הגאון מוהר"ץ חיות ז"ל דלמ"ד היזק שאינו ניכר ל"ש היזק ומדרבנן חייב כדי שלא יהא כל אחד וע"ז הקשה דא"כ בפיגול למה יתחייב וא"ל כדי שלא יהא כל אחד והא בפיגול מפסיד גם לעצמו שהקרבן נשרף וא"כ מפסיד הכהן לעצמו ג"כ וכל דמפסיד לעצמו לא שייך כדי שלא יהא כל אחד כמ"ש התוס' בב"ק ק' וב"ב דף ב' דהיכא שמפסיד הוא ג"כ לא שייך כדי שלא יהא כל אחד דלא ירצה להפסיד שלו. והנה השבתי בפשיטות דבעולה אין לו שום הפסד והעור לא יצא לבית השריפה. אמנם במנחות דף מ"ט מוקי בחטאת ושלמים. והשבתי דמשכחת לה בששחט סמוך לערב בכלות משמרת בית אב שלו דאז אין הפסידא לזה הכהן רק לבית אב אחר. ולכאורה רציתי לומר דאינו מפסיד דהא יצטרך להביא קרבן אחר. אך ע"ז השיב דיכול להיות שיקריב בבית אב אחר וע"כ מחוורתא כמ"ש. ובזה יש ליישב מ"ש רש"י בב"ק מחשבה שחוץ לזמנו הוא אפילו בשלא לשמן דלא עלו לבעלים לשם חובה ג"כ חייב במזיד ועיין משנה למלך פ"ז מחובל ובפ"י בב"ק שם. ולפמ"ש יש לומר דרבותא קמ"ל דל"מ בשלא לשמה ודאי שייך כדי שלא יהא כל אחד דהא ירוויח דאותו קרבן כשר לכהנים ויצטרכו עוד אחר אלא אף בפיגול חוץ לזמנו דזבח נפסל אפ"ה חייב דמשכחת לה בכה"ג ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף