שואל ומשיב/ג/ב/קלה
שואל ומשיב 
ג ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט אל כבוד אבי מורי הרב הגאון החריף ובקי המפורסים מוה' ארי' ליבש הלוי נאטאנזאהן נ"י:
מה שהקשית אותי בעת היותי עמך על הגאונים שהביא הטור בסימן צ' באהע"ז דאף לאחר תקנת אושא דהבעל מוציא מיד הלקוחות מכל מקום דמים מיהא צריך להחזיר ללקוחות דא"כ מה קאמר בב"ק דף פ"ט אי ס"ד ליתא לתקנת אושא אמאי אם מתה ירשנה בעלה תזבין כתובתה לגמרי ואכתי תקשה אף דאיתא לתקנת אושא הא תוכל לזבין לגמרי ואף דהבעל יוציאם הא עכ"פ יתחייב לשלם הדמים. והיא קושיא גדולה לדעתם. והנראה לי בזה דהנה הא"מ הקשה בסי' צ' דמאי פריך הש"ס תזבין לגמרי הא כיון דקמ"ל דאף בנכסים שא"י לכתחלה לא תמכור וכיון שאסור לכתחלה שוב לא הפסידו העדים אותה דלכתחילה לא תמכור ע"ש. והנראה לי בזה כעת דכל הטעם דלכתחלה לא רשאית למכור שמפסדת ירושתו ולפ"ז כל דליתא לתקנת אושא והיא באמת מוכרת בכדי שלא יירש אמאי יהי' אסור לה הא היא מוכרת בחיים בעוד שלא ידוע ואולי הוא ימות קודם ופשיטא כשהיא מוכרת בשביל ספק וגם מוכרת נ"מ שלה וממילא מופקע כח שלו ולמה יהיה אסור וע"כ לא כתב הר"ן רק לפי תקנת אושא דאלמוהו לכח דבעל שיפקיע מיד הלקוחות א"כ גם בנכסים שא"י לכתחלה לא תמכור דחכמים רצו שהבעל יירש ואלמוהו לכחו אף שכבר מכרה מכ"ש שלא תמכור אבל קודם תקנת אושא מהכ"ת לא תמכור ולפ"ז לאחר תקנת אושא שכבר אלמוהו לכחו שוב אף דיצטרך להחזיר דמיו מכל מקום כל דהיא אינה רשאי למכור לכתחילה שמפקיע ירושתו שצריך להחזיר דמים פשיטא דאינו רשאי למכור ואין העדים צריכין לשלם. ובזה מיושב גם קושית הא"מ בסי' צ"ג דלבה"ע דבחייה יכולה לחזור ולעשות מנצ"ב נ"מ א"כ מה קאמר אם אמרו בנ"מ יאמרו בנצ"ב והא יכולה לחזור ולעשות נ"מ. ולפמ"ש אתי שפיר דזה פשיטא דלכתחלה אסור לחזור בה ושוב אין העדים צריכין לשלם. אמנם בגוף קושייתו מצאתי בשטה מקובצת בכתובות דף נ' בש"ס שם האריך הרא"ה לחלוק על הגאונים האלו והרגיש בראיה זו מב"ק. גם הקשה מב"ב פרק י"נ בסופו דקאמר הש"ס דכל היכא דאיכא פסידא דלקוחות לא עשו אותו כלוקח ומקשה הש"ס מתקנת אושא ומאי קושיא הא שם ליכא פסידא דיצטרך להחזיר הדמים ע"ש. אמנם באמת לפי מה שראיתי שם בשיטה מקובצת מובא דעת הגאונים שמה שצריך הבעל לשלם הוא רק מנכסים שנפלו לה אח"כ לאחר שמכרה דהו"ל כלוה ולוה וקנה דקיי"ל דיחלוקו א"כ אין מקום לכל הקושיות דלכך לא תוכל לזבין לגמרי דמי ירצה ליקח כל שיש לה בעל דשמא לא יפלו לה נכסים אח"כ וגם פסידא מקרי וא"כ ל"ק בפשיטות וצ"ע על הרא"ה שכפי דברי הגאונים שם אין מקום לקושייתו ודו"ק. עוד נראה לי בפשיטות בגוף קושייתך דהנה באמת בש"ס אמרו אם אמרו בנ"מ יאמרו בנצ"ב וצ"ל דלהס"ד איך טעה בזה דנצ"ב ודאי שלו מקרי וצ"ל דאדרבא מכאן הוציאו הגאונים שיטתם דבנ"מ צריך להחזיר הדמים ובנצ"ב א"צ להחזיר הדמים ולכך אם ליתא לתקנת אושא תזבין לגמרי אף בנצ"ב דבנ"מ לא יוכל להוציא כלל ותוכל למכור לגמרי ובנצ"ב ניהו דלכתחלה לא תמכור אבל אם מכרה לא יוכל הבעל להוציא אבל אם איתא לתקנת אושא בנצ"ב עכ"פ א"צ להחזיר הדמים ולא תוכל למכור לגמרי וזה החילוק שבין נצ"ב לנ"מ וע"ז משני דבנצ"ב אף קודם תקנת אושא יכול להוציא ובזה מיושב קושית הא"מ הנ"ל לשיטת הבעה"ע תוכל לחזור ולעשות מנצ"ב לנ"מ ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ דמים יצטרך להחזיר לשיטת הגאונים ודו"ק. עוד יש לומר דבאמת צריך להבין שיטת הגאונים הנ"ל דאמאי יצטרך להחזיר הדמים וכתבו דהוה כהכיר בה שא"ש דצריך להחזיר דמים והדבר תמוה דכאן אדרבא הבעל הוה נגזל וצ"ל דהכוונה דבאמת נ"מ אינם של הבעל ורק דחז"ל עשו אותו כלוקח ולפ"ז ניהו דהוא לוקח אבל בחיים חיותה אין לו כלום רק לאח"כ מוציא מיד הלקוחות ובחיים הגוף של הלוקח ועיין בסי' צ' שם וא"כ הבעל לקח אח"כ א"כ הם קדמו ומהראוי לשלם להם דמים ולפ"ז כאן בנצ"ב דהוה לוקח מחיים ואיתא לתקנת אושא פשיטא שא"צ להחזיר הדמים דאדרבא הוא לוקח ראשון וז"ב ודו"ק. והנה הראיה מסוף יש נוחלין יש ליישב עפמ"ש הרשב"ם שם לפרש דאשה שמכרה בנ"מ איירי דהתנית לכשתמות יירשנה בעלה ולדבריו צריך לומר הא דפריך הש"ס מפסידא דלקוחות והלא התנו כך וצ"ל דכל התנאי הי' בשביל שהתקנה היא שמוציא מיד הלקוחות ולכך התנו כן ושפיר פריך על גוף התקנה דלמה יתקנו במקום פסידא דיהיה לוקח ולפ"ז בכה"ג שפיר הוה פסידא דכיון שהתנו כן פשיטא דאין הבעל צריך לשלם הדמים דהרי תנאי היה בדבר וכ"כ בק"א להפלאה סימן צ' שם בהדיא והש"ס פריך דניהו דהתנה כן מכל מקום למה יתקנו שיהיה פסידא ללוקח והוא מוכרח לקנות בתנאי זה דהוא אנוס בתקנת חז"ל וע"כ משני דהם לא הי' להם לקנות מאשה תחת בעלה ויומתק יותר דקושית הש"ס היא דאם לא התנו היה הבעל צריך להחזיר הדמים אף דעביד הלוקח איסורא וכשהתנו כן לא יצטרך להחזיר הדמים וע"ז משני דלא עשו לפנים משוה"ד דבאמת לא הי' להם לקנות בסתם ולהפסיד לבעל ירושתו וז"ב ודו"ק כי קצרתי. ומדי דברי זכור אזכור מה שהקשו כולם לפי מה דקיי"ל דיורש מוחל לעצמו א"כ מה פריך תזבין כתובתה לגמרי דהא יורש מוחל לעצמו וא"כ מי ירצה לקנות דהבעל ימחול לעצמו. ולפענ"ד נראה עפמ"ש התוס' שם בסוגיא דהך ברייתא ע"כ מיירי בנדרה ונשבעה שלא תמחול ע"ש בתוס' ד"ה הא וא"כ אף אם נימא דהיורש אינו מחוייב לקיים שבועת אמו ועיין במפרשי הים מ"ש בזה מ"מ הא דעת התוס' בכתובות דף פ"א ע"ב ד"ה לא דהיכא דיורש מכחה א"י למחול לעצמו וא"כ הא כאן בא מכחה וכמו שהיא א"י למחול כמו כן אין היורש יכול למחול וז"ב לאחר העיון בתוס' שם ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |