שואל ומשיב/ג/ב/קכז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קכז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב וכו' מוה' יהודא צבי נ"י בעהמ"ח ספר מנחת יהודא:

ע"ד אשר שאלני בדברי הרא"ש ר"פ האשה שלום סי' א' שהעתיק הך דעשנו עלינו בית דאמרינן לה כי היכי דנעשה לך נס כך נעשה לו והקשה מעלתו דלמאי צריך לטעם הלז דבש"ס לא הוצרך לה רק משום דבעי לסיועי דלא אמרינן מיגו בדדמי וע"ז דחי לה דש"ה דאמר לה כי היכי דלדידך נעשה נס וכו' אבל לפי מה דפסיק הרא"ש הך בעיא דלא איפשיטא דאזלינן לחומרא והיינו משום דלא אפשיטא אף אם נשאת תצא כמבואר בטוש"ע אה"ע סי' י"ז סעיף מ"ט בהג"ה וא"כ ל"ל טעמא אחרינא. והנה לפום רהיטא השבתי דנ"מ לפמ"ש הרא"ש שם בהשיגו על הרי"ף שדעתו דגם תרי סהדי אמרי' בדדמי והוא חלק דבתרי סהדי לא שייך בדדמי ע"ש ועיין בש"ע סעיף נ' בהג"ה. ולפ"ז נ"מ לענין אם שני עדים אומרים שעשנו עליו הבית דאם נימא דהיא אינה נאמנת מכח בדדמי א"כ בשני עדים דלא שייך בדדמי נאמנים אבל אם נימא דאמרינן כשם שנעשה לה נס א"כ בכה"ג שאומרים שעשנו הבית והוא מת והם נצלו או שהאשה ניצלת בכה"ג אפשר דגם שני עדים לא נאמנים. אך אחר העיון אינו נכון דכל הטעם דלא אמרינן בדדמי בשני עדים הוא משום דשני עדים דייקי ואינם אומרים באומדן דעת כ"א דברים ברורים ולפ"ז גם בעשנו בית נאמנים דכל הטעם דאמרינן דבעשנו אינם נאמנים הוא דאמרינן דלא המתינה עד שמת ואי משום עישון הבית כי היכא דלדידה נעשה נס ה"ה לדידיה וכפירש"י ולפ"ז בשני עדים דלא שייך בדדמי בודאי דייקי היטב א"כ גם לטעם דאתרחיש ניסא מהמני. אמנם נראה דהנה באמת צריך להבין דמה מביא הש"ס ראיה מעשנו עלינו בית דלא אמרינן מגו בדדמי ומה ראיה דבשלמא במלחמה שייך לומר בדדמי דסברי ס"ד בכל הני דאקטיל הוא פליט והיא ברחה לפי שהיא עמדה מנגד ולא במלחמה שפיר יכלה לברוח אבל בעשנו עלינו הבית גם היא בסכנת שרפה ורק שנס אירע לה ואם כן כי היכא דלדידה אתרחיש ניסא כמו כן לדידי' יקרה נס וא"כ לא שייך בדדמי וע"כ דבאמת היא ראתה שמת וצ"ל דלהס"ד דלא ידעינן מהסברא דכי היכא דלדידה אתרחיש ניסא א"כ שפיר שייך בדדמי דחשבה שבודאי מת ולדידה באמת אירע נס ולא לו ולפ"ז כדמסיק הש"ס כי היכא דלדידה אתרחיש ניסא ממילא לא שייך בדדמי ולכך צ"ל דבאמת זה גופא בדדמי שהיא לא המתינה עד שמת וסברה שבודאי מת ולדידיה לא אירע נס כדאירע לדידה ואנן חיישינן דגם לדידיה אירע נס ולפ"ז שפיר הוצרך הרא"ש להאי טעמא דאל"כ לא שייך כלל בדדמי דמה"ת תחשוב שמת הא יכול לברוח כמו היא וע"כ דשיערה שהאש גדול כ"כ שודאי מת אי לא ברח והא היא בעצמה ברחה וניצלת וע"כ חידש הש"ס די"ל דנעשה לו נס כמו שנעשה לה וא"כ היא חשבה שלו לא נעשה נס וזהו גופא הבדדמי. ובזה יש ליישב קושית הב"ח שהקשה דלמאי נקיט עשנו עלינו הבית ולא נקט עשנו עליו בלבד. ולפמ"ש א"ש דרבותא נקט דל"מ עשנו עליו בלבד דשייך לומר בדדמי שחשבה דמיד שנתמלא העשן בודאי מת ובאמת ברח לו אלא אף באומרת עשנו עלינו בית דגם היא היתה בתוכו וניצלת א"כ הו"א דנאמנת דמה ראתה על ככה שתחשוב שבעלה מת והיא יכלה לברוח ולכך קמ"ל דאפ"ה אינה נאמנת דחיישינן שבאמת הי' העשן גדול שע"פ טבע לא יכלו לברוח וא"כ חשבה שבודאי מת ולדידה באמת נס אירע לה ולא לכל אירע נס וע"ז קמ"ל דאמרינן כי היכא דלדידה אירע נס כמו כן לו וז"ב. ובפשיטות יש לומר דצריך להבין אמאי אינה נאמנת בעשנו עלינו בית דבשלמא במלחמה שפיר חיישינן דעביד סמתרי וחיי או שלא ירו עליו דכמה אנשים שבאו ממלחמה בשלום אבל בעשון הבית הא בודאי אם לא ברח משם מת בעישון הבית וצ"ל ע"כ דחיישינן דהוא ברח כמו היא וכי היכא דלדידה אתרחיש ניסא כמו כן להבעל ולפ"ז ע"כ צריך הרא"ש להאי טעמא דאל"כ מה"ת לחוש לבדדמי דהרי ע"כ מת וזה באמת עיקר תירוצו דהש"ס ש"ה דא"ל כי היכא דלדידה אתרחיש ניסא והיינו דע"כ מוכרח לומר כן דאל"כ מה"ת לחוש לבדדמי וז"ב לדעתי. וע"ד הפלפול נראה לי. דהנה באמת צריך ביאור הא דמסיק הרא"ש דאף אם נישאת מ"מ תצא והרי התוס' כתבו ביבמות דף פ"ח דחזקת אשה דייקא ומנסבא מרע לה לחזקת א"א וכיון שאין כאן חזקת א"א שוב הו"ל ספק ואמאי אם נשאת תצא וצ"ל כיון דספק הוא אם דייקא ומנסבא דהא אמרה בדדמי וא"כ שוב הו"ל חזקת א"א חזקה טובא ומיגו במקום חזקה אבעיא דלא אפשיטא ושוב הו"ל ספק באתחזיק איסורא ולכך אף אם נשאת תצא וז"ב. ומעתה לפ"ז בעשנו עלינו הבית כיון דעכ"פ בעת שעשן הבית הי' אתרע חזקת א"א דיכול להיות שנשרף וימות כמו שאמרה באמת וא"כ הרי נודע מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דכל דזרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה הרי יצאת מחזקת פנויה וא"כ מכ"ש בזה דודאי איתרע חזקת א"א דהרי עפ"י הרוב ודאי ימות וישרף וא"כ כיון שאתרע חזקת אשת איש שוב שפיר נאמנת במגו ולא הוה מיגו במקום חזקה ולכך הוצרך הרא"ש שם ליתן הטעם משום דכי היכא דלדידך איתרחיש ניסא וא"כ שוב לא שייך מגו דמתיראת לומר כן דלמא יבא עוד והש"ס דפריך מעשנו עלינו בית מכח כ"ש פריך דאם שם דאתרע החזקה ואפ"ה אינה נאמנת מכ"ש בהחזיקה מלחמה בעולם וע"ז חידש הש"ס דשייך לומר כי היכא דמתרחיש ניסא וכו' ודו"ק היטב. והנה בגוף דברי התוס' שכתבו דחזקה דדייקא ומנסבא מרע לה לחזקה באמת צריך ביאור אי הכוונה דמרע לה לחזקה לגמרי וליכא כאן חזקת א"א כלל או דלמא דלא נשאר חזקת א"א לגמרי רק שהבא עליה באשם תלוי קאי וכבר נסתפק בזה הגאון בעל נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ו בהג"ה ובכמה מתשובותיו בדיני עגונה הלכה זו העלה דאין הכוונה דמרע לה לחזקה לגמרי דא"כ לא הוה חייב אשם תלוי רק שאינה בחזקת א"א לגמרי ע"ש. ובאמת שלכאורה מצד הסברא לא נראה כן דהנה חזקת א"א הוה חזקה הפוסקת כשימות בעלה או יגרשנה אבל חזקה דדייקא ומנסבא הוא מצד הסברא וכמו חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו וחזקה על העדים שחותמין בגדול וכבר הורנו הרב התה"ד סי' ר"ז בשם א"ז דחזקה הבא מן הסברא הוה לי' כרוב ועדיף מחזקה הפוסקת ע"ש דרוב עדיף מחזקה וא"כ שוב יש לומר דמרע לה לחזקה לגמרי ומצאתי בתה"ד בפסקיו סי' רכ"א שהבין כן שהרי על מה שהביא דברי התוס' ביבמות דף קי"ח שכתבו ז"ל מספקא לר"י אי דוקא בתרומה דרבנן א"כ בתרומה דאורייתא דאוקמא אחזקה דדייקא ומנסבא ועל צרתה אין להאמינה דאיכא לאוקמא בחזקת א"א מידי דהוה אשני שבילין מיהו איכא הכא דעביד איסורא ממנ"פ ובכה"ג לא ילפינן מסוטה כדמוכח ריש נדה. והנה הרב השואל בפסקי מהרא"י שם הבין מדברי התוס' דבזה ההיתר יש חזקת א"א ומהרא"י כתב דכוונת התוס' דהיא מותרת לאכול בתרומה משום חזקת א"א והוה כמו שני שבילין שמטהרין לתרוייהו משום חזקה של כל אחד ואחד ע"ש הרי שהבין דחזקת דייקא ומנסבא מרע לה לגמרי לחזקת א"א דאל"כ עדיין באשם תלוי והוה כתרתי דסתרי ואכתי בחזקת א"א קיימא לענין אשם תלוי ואיך תהי' מותרת להנשא לשוק וע"כ דחזקה דדייקא ומנסבא מרע לה לחזקת א"א לגמרי משא"כ נגד צרתה דל"ש דייקא ומנסבא דחיישינן לקלקולא ולכך נשאר חזקת א"א לגמרי וז"ב:

ובזה נבינה מ"ש התוס' דל"ד דהכא ממנ"פ עביד אחת איסור ובכה"ג לא יליף מסוטה והדבר תמוה דמ"ש משני שבילין. וזכורני שזה רבות בשנים עמדתי ע"ז וכתבתי ביאור דברי התוס' בתשובה אחת וא"י מקומה ועיין בשב שמעתתא פ"ב שמעתא ז' מ"ש בביאור דברי התוס'. ולפענ"ד נראה דל"ד לב' שבילין דהתם עכ"פ כל אחד יש לו חזקת טהרה ואף דשביל אחד טמא בודאי מכל מקום אין אנו יכולין לדון טומאה על אחד מהם דכל אחד יש לו חזקת טהרה בודאי ואין ספק שביל טמא מוציא מידי ודאי אבל כאן החזקת דייקא ומנסבא מרע לה לחזקת א"א וא"כ איך אפשר שיהיו שניהם אמת דכל שאתה מאמין לה משום דייקא ומנסבא ממילא מת וא"כ לא נשאר חזקת אשת איש לגבי צרתה ג"כ וכל שאתה אומר חזקת א"א שוב גם זו אסורה וא"כ ממנ"פ חד עביד איסורא ול"ד לשני שבילין וז"ב וגם לפמ"ש הרשב"א בביאור סכין אתרעי בהמה לא אתרעי דכל שלא אתרעי הבהמה והריעותא בסכין לגבי בהמה דיש לה חזקת היתר מותרת משא"כ לגבי חברתה ועיין תב"ש בחידושיו לחולין דף יו"ד וה"ה כאן בזה נסתפקו התוס' דל"ד לב' שבילין דשם אם נימא דהלך בדרך טמא אתה מרעא לי' לחזקת כשרותו וזה א"א מספק להורע חזקת כשרות משא"כ כאן דהורע החזקת א"א ע"י החזקה דדייקא ומנסבא וא"א לומר ולקיים שני החזקות ביחד ולכך אין הולכין אחר שניהם משא"כ בשני שבילין דלגבי כל חד בפ"ע לא הורע חזקת טהרה דיש לומר דאותו שביל טהור ואף שבכללות יש כאן שביל טמא בעת שאנו דנין לגבי כל אחד לבדו אבל כאן גם אם נדון לכל אחת בפני עצמה ע"כ סותר לגבי חבירתה ג"כ דאם חי לא מת ואם מת לא חי והוה שני הפכיים וז"ב ודו"ק היטב. ועכ"פ מבואר מדברי התוס' דמרע לה לגמרי לחזקת א"א ואף דביבמות שם מבואר דהבא עליה באשם תלוי קאי היינו משום דעכ"פ עד עכשיו הי' לה חזקת א"א והו"ל איקבע איסורא וכן מצאתי בנוב"י עצמו סי' מ"ג בסופו שביאר כן כל דברי התוס' ביבמות ובכתובות ובכריתות ע"ש וכן נראה עיקר ודו"ק. ומן האמור נראה סתירה למ"ש האחרונים בביאור דברי התוס' בחולין דף ט' דמה דברה"ר טהור לאו מסוטה גמרינן לה אלא משום דמוקמינן בחזקת טהרה ונתקשו המהרש"א ומהר"ם מלובלין דא"כ גם ברה"י כל דלא מצי למילף מסוטה בא"א להיות ודאי כמו סוטה א"כ שוב נוקי אחזקת טהרה וכתבו הם דבאמת לא שייך חזקה דמה חזית דניזל בתר חזקת טהרה שלו ניזל בתר חזקת טהרה של שני ונטמא לזה וצריך לומר דעל כל אחד אנו דנין בפני עצמו ומ"ל בחזקת טהרה של שני ולפ"ז ברה"י ממנ"פ אם אנו דנין על כל אחד בפני עצמו הוא טמא ורק מה שלא נוכל לעשות כודאי הוא בשביל השני דשניהם א"י להיות ודאי טמא וא"כ כיון שאתה צריך לדון על שניהם אבל לא שייך חזקת טהרה של זה אבל ברה"ר אנו דנין על כל אחד בפני עצמו ובאמת שהדברים נראים נכונים מצד הסברא ועיין ישועת יעקב או"ח סימן תל"ט שכ"כ וכ"כ כמה אחרונים אבל מדברי התוס' ביבמות הנ"ל נראה סתירה לזה דהרי כתבו דכיון דאחת עבדי איסורא שוב לא ילפינן מסוטה. ולפמ"ש מה דמיון להתם דשם ע"כ צריכין לדון על שניהם ביחד אבל כאן אנו דנין על כל אחת בפ"ע וא"כ שפיר מצינן למשרי אותה להנשא לשוק משום דדייקא ומנסבא והצרה בחזקת איסור א"א כמו שהיתה ואף דבשניהם גם יחד החזקות סותרין מה לנו בזה אנו דנין על כל אחת בפני עצמה ושפיר דמי לשני שבילין דאם דנין על כל אחת בפני עצמה טהורה כל אחת ומוקמינן כל אחת על חזקתה. אך לפענ"ד ביאור כוונת התוס' דלכך ברה"י טמא דלא שייך להעמיד על חזקת טהרה דא"כ נטהר שניהם גם יחד וזה א"א וכשם דאי אפשר לומר דשניהם גם יחד טמאים בודאי מכ"ש דאי אפשר לטהר שניהם גם יחד דהא על כל אחד בפני עצמו יש ספק טומאה בפני עצמו ועכ"פ ספק טומאה יש כאן משא"כ ברה"ר דספק טומאה להקל וא"כ הו"ל ספק טומאה ברה"ר אבל ברה"י הוה כאילו החזקה איתרע והו"ל ככל ספק טומאה דמחמרינן. ולפ"ז שפיר כתבו התוס' דגם כאן ממנ"פ אחת עושה איסור ועכ"פ ספק איסור יש כאן כיון דהחזקות סותרות זו את זו ונשאר הספק על מכונו. ולדעתי הדבר תלוי במחלוקת הש"ך עם תה"ד בחו"מ סימן פ"ז אי אמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי הדבר על חזקתו או דיש כאן תרי כיתי עדים והארכתי בתשובה בזה וה"ה כאן אם נימא דאוקי חזקה להדי חזקה והו"ל כאילו ליתא כאן שום חזקה ושוב הוה ספק טומאה ברה"י דטמא וברה"ר טהור וה"ה בספק איסור דאסור ואם נימא דהוה כמו שיש לפנינו שני החזקות שוב כל אחת בפני עצמה מוקמינן אחזקתי' וזה היתה סברת הרב השואל בפסקי מהרא"י סימן רכ"א והמהרא"י דחה דבריו ולפמ"ש נחלקו בזה ודו"ק היטב. וראיתי בשב שמעתא ז' פ"ב שכתב בביאור דברי התוס' דלכך לא דמי לשני שבילין דשני שבילין לא מקרי הוראה ודאית רק דכל אחד נשאר על חזקתו וחזקה אינו ענין מבורר רק דמוקמינן על מה שהיה ולא נוציאהו מחזקתו עד שיבא דבר מבורר שהוציאו מחזקתו אבל כל שאנו מורין שזו אסורה וזו מותרת א"א להורות בדבר דסתרי אהדדי. ובזה מבאר ג"כ דלכך בשני נזירין אי אפשר לטמא ברה"י בודאי דאין אנו יכולין להורות בבירור שזה וזה טמא בודאי ע"ש ודבריו אין להם שחר לפענ"ד דניהו דא"י להורות בבירור אבל עכ"פ למה לא נטמא בשני שבילין מספק והוה הוראת ספק ועיין רש"י בפסחים דף יו"ד דכתב בהדיא דאם באו לשאול נחלקו ר"י ורבנן ע"ש הרי דשייך הוראה אף בזה ומחוורתא כמ"ש דאוקי חזקה להדי חזקה והו"ל כמאן דליתנהו שני החזקות והוה ספק ואסורה מספק לאכול בתרומה דאורייתא. שוב מצאתי במשנה למלך פי"ב מהלכות גירושין הי"ז ד"ה נסתפקתי דכתב בהדיא דלהראב"ד דאוסר לאכול בתרומה דאורייתא דהו"ל ספק אשת איש ע"ש. ולפענ"ד היה נראה בספיקו של המשנה למלך שם דלכ"ע אינה מקודשת דכל דחיישינן שמא מתכוונת לקלקלה א"כ הוה כמקדש בלי עדים דאף דכל ספק קידושין לא שייך לומר דהוה מקדש בלי עדים דלהעדים הספק שוה כמו לדידן וראו שנתקדשה ספק קידושין אבל כאן דבאמת יש חזקה להצרה דהיא בחזקת א"א גמורה א"כ אף שיש להצרה שלה חזקת דייקא ומנסבא ומרע לה לחזקת א"א א"כ עכ"פ לגבי עדים היא בחזקת א"א גמורה דמה מועיל חזקת דייקא ומנסבא שלה לגבי העדים כל דיש ספק שמא נתכוונה לקלקלה הוה כמקדש בלי עדים דעדים שראו שא"א נתקדשה לא נתכוונו להעיד כנלפענ"ד ועיין שב שמעתתא שמעתא ז' פ"ד ודו"ק ועיין בנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סימן ס"ז מ"ש בזה ומדבריו נראה ג"כ דאוקי חזקה להדי חזקה ואין כאן שום חזקה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

·
מעבר לתחילת הדף