שואל ומשיב/ג/ב/קא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרב המאוה"ג וכו' מוה' אפרים זלמן מרגליות נ"י האבד"ק בריאייעעל והגליל:

מכתבו הגיעני תמול. וארשום בקצרה ע"ד אם לשלוח גט על הב"ד, הנה כבר הארכתי בתשובה להיתר ורמזתי קצת בהגהותי לש"ע אהע"ז הנקוב בשם שי למירה, ע"ש בסי' קמ"א סל"ה. וע"ד הגט הנכתב בחצי בויגין פאפיר וחציו האחר היה כפול תחתיו ולא חתך הסופר כנהוג ולא היה דעת הסופר לחתוך ובין כתיבה לנתינה לאחר חתימת עדים ראה אחד מעדים שהיה כפול וחתך הכפול והרב המסדר לא ידע כלל וסידר הגט ואח"כ נודע לו וכעת המגרש אינו רוצה לגרש שנית והוא שעת הדחק ומעלתו כתב שפסול והביא דברי הפר"ח סי' קכ"ד והג"פ סי' י"ח י"ט והנני מוסיף דאף אם לא היה נחתך ואף להר"ן המכשיר בחתך בתלוש היינו דוקא בידע מקודם ול"ש גזירה שמא יקטום דיש לומר דמדלא חתך קודם לא יחתוך אח"כ אבל בנ"ד שלא נודע כלל מקודם ודאי מהראוי לפסול דדלמא אם היה נודע היה חותך וגם יש לומר דכיון דהסופר והבעל לא ידעו א"כ אפשר שלא קנו כלל המותר וא"כ שוב בודאי עומד לחתוך דהמותר לא קנו והסופר צריך להקנות להבעל והבעל מקנה אח"כ להסופר ול"ח הקני' בכפול ובודאי עומד לחתוך והוה מחוסר קציצה בין נתינה לכתיבה ואפשר פסול מה"ת כנלפענ"ד ואין תקנה ומן השמים ירחמו. והנה אמרתי לסמוך ענין לענין במה שנשאלתי מקערינד במדינת הגר בשנת תבר"ך יום ו' דברים ה' מנחם מהרב הגדול מוה' איצק בדאנצקיע נ"י באיש רע מעללים ואמרו עליו שהוא רועה זונות והאשה טוענת מאיס עלי שהוא שוחק בקלפים ועשה חובות הרבה וברח ממנה כמה פעמים והכה אותה וכמה ענינים רעים אם לכופו לגרש. והנה רמז לשו"ת תשב"ץ ח"ג בשו"ת הרב מוה' אברהם בן טוואה ז"ל סי' ל"ה שהביא שם הרבה פוסקים שכתבו להתיר לכפות אותו לגרש. והנה המעיין שם ימצא דלא כתב רק שאם עבר וגירש שהגט גט אבל לכתחלה לא אמר. ובאמת שיש לפקפק על דבריו במ"ש דכיון שהוא בחור כארזים אין לחוש שמא עיניה נתנה באחר וז"א לפענ"ד דאין לחשק טעם וכבר אמרו וחשקת בה אפילו היא כעורה וא"כ ה"ה להיפך ובאמת שאף במקומות שפסקו כרמב"ם בזה לא קי"ל כוותיה כמ"ש התשב"ץ. והנה מ"ש התשב"ץ שאין לפסוק כהרמב"ם בזה שאחר שגדולי הפוסקים חלקו עליו תמה שם הרב הנ"ל דמ"ט בדבר ובכמה מקומות מצינו שהפוסקים חולקין והולכין בתר רוב. ובאמת לפענ"ד המעיין ברמב"ם ימצא טעמו מבואר שמפני חומר א"א לא מלאו לבו לעשות מעשה כהרמב"ם וגם שהאחרונים חולקין וקי"ל כאחרונים. ועוד נראה לפענ"ד דהנה הרמב"ם נתן טעם שאין בדין שתבעל לשנוי לה והאחרונים חולקים שאנן לא מהמנינן לה וחוששין שמא ענ"ב ואני אומר שלפענ"ד כוונת הרמב"ם שאחר שאינו בדין שתבעל לשנוי לה א"כ אדרבא יש לומר שמא באמת שנוי לה ובשלמא באומרת טמאה אני לך כל שעיניה נתנה באחר לא תעשה איסור אף אם באמת זנתה כל דאנן לא מאמינים לה מותרת עפ"י הדין אבל בזה מה נעשה באמת אם באמת שנוי לה אינו בדין שתבעל לשנוי לה וע"ד זה לא נשאה והיה בדעתה שאם באמת יהיה מאיס עליה שתתגרש שלא ברצונו ואף דבדבר התלוי בדעת שניהם לא אמרינן אומדנא כמ"ש התוס' בכתובות דף מ"ז כאן לא שייך זאת דגם הוא מסכים לזה באם תהיה נמאסת עליו שבודאי יגרשנה וה"ה להיפך ולפ"ז יפה כתב התשב"ץ שכיון שחכמי ישראל חלקו עליו א"כ אי אפשר לומר שנשאה ע"ד כך דדלמא בעת שתרצה לגרש יפסוק הרב כדעת החולקים וע"כ נתרצית להנשא אף שתהיה נמאסת עליו וא"כ שוב אי אפשר לגרשה. עוד יש לי לומר בסברת הרמב"ם דכיון דאין בדין שתבעל למי שנמאס עליה הוה כאילו התנה מעיקרא ע"ז ואף דלא התנה בכה"ג הוה כאומדנא דמוכח וכדברים שבלבו ובלב כל אדם וא"כ שוב הוה דברים שבלב דברים כמ"ש הר"ן בסוגיא דמברחת ובמהרי"ט ולפ"ז יפה כתב התשב"ץ דכל שחכמי ישראל חלקו עליו עכ"פ דברים שבלב כל אדם אי אפשר לדונו דהרי חכמי ישראל חלקו שאין לכופו וא"כ אינו דבר ברור ולפ"ז שוב אי אפשר לכופו שהרי הבעל אין כופין. ועכ"פ יהיה איך שיהיה אי אפשר לכופו והוה גט מעושה ואף שהאגודה כתב והובא בפמ"א ס' קנ"ד דברועה זונות יכולין לכופו היינו כשיש עדים ואף בזה כבר האריך זקני הח"ץ ז"ל סי' קל"ג וחולק עליו ואף דהטעם שנתן הח"ץ דאינו בדין שיהיה נידון כבן סורר ומורה ע"ש סופו לא שייך בנדון זה שכבר אבד כל נכסיו בשחוק וקלות ראש כדבר האמור במעשה הרע שנעשה בח' גדול ונתפס מכל מקום אינו ברור שרועה זונות בעדים וקשה לכופו וע"כ אינו אומר בזה היתר וחכם אחד הראה לי הרב הגדול מ' אורי זאב סאלאט נ"י דברי הש"ס בסוטה דף ג' ע"ב אידי ואידי באתתא אבל בגברא לית לן בה הרי מבואר דאף זנות בבעל לא אכפת לן יעו"ש והיא ראיה להח"ץ וצע"ג על האגודה ועכ"פ לפענ"ד אין לכפות בזה. מה שביארתי דהוה כאלו התנה ע"ז היינו שאם הספק לאחר נישואין הוה נשואין ודאי ושמא ענ"ב ושוב לא יכול לכופו אבל אם גוף הקידושין היו בתנאי שוב אף שאינו רק ספק ענ"ב מכל מקום ספק בגוף הקידושין דהוה ע"ת ושוב יכולין לכופו לגרש כנלפענ"ד ברור:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף