שואל ומשיב/ג/ב/פא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן פא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי מתלמידי החריף מוה' יעקב יוסף נ"י ווילער בהא דאמרו בכתובות דף מ"ה היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה ופריך הש"ס היא וזוממיה ס"ד אלא או היא או זוממיה. וע"ז הקשה דמאי פריך הא משכחת לה שיהי' שתיהן ביחד כגון שבאו עדים שאמרו שזינתה באחת בשבת ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם באותו יום רק שבשני בשבת זינתה נמצא משכחת לה שהיא בסקילה מחמת שני בשבת וזוממיה מחמת שהעידו על יום הראשון ואז לא היתה חייבת עדיין וכאותה שאמרו במכות דף ה' והיא קושיא חמורה. והשבתי בזה ע"פ מה שפירשו ריש מכות מ"ש מקדימין שאין להם ניסה והמלטה ולכאורה כל זמן שלא נגמר דינם יש להם ניסה והמלטה שיבאו זוממי זוממין ויפטרו הראשונים וע"כ מיירי בנגמר דינה שוב אף בהקדימו הזמן כל שנגמר דינם שוב פטורים כדאמרו במכות דף ה' שם ע"ש ובתוס' ד"ה דבעידנא ודו"ק וגם לפמ"ש התוס' עוד פירוש דמקדמינן שלא יענו את דינו הנה זה דוקא לאחר שנגמר דינו שייך עינוי הדין ולא מקודם שנגמר דינו כמ"ש התוס' בסנהדרין דף פ"ט ע"א ד"ה ולא ע"ש אמנם לפמ"ש התוס' דמקדימין לאותה מיתה קשה דלוקי בכה"ג. ולכאורה רציתי לומר דלא מצי לאוקמי בכה"ג דא"כ הו"ל לומר זוממיה והיא שהרי עדים הקדימו מיתתן שאמרו שאח"כ זינתה. מיהו אכתי קשה לפ"מ דאמרו במכות שם דאפילו אמרו שבע"ש הרג פלוני את הנפש חייבין דבשעה שהעידו לא היה בר קטלא א"כ בכה"ג שאמרו שמקודם זינתה א"כ שייך שפיר היא וזוממיה. אמנם נראה דגם זה נכון דהא יכולין העדים לומר גם אנחנו ידענו שיבאו עדים ויעידו שזינתה מקודם וגברא קטילא קטלינן והא דאתינן להעיד הוא על בועלה שיתחייב ודוקא בהרג דבתרי מיתה לא קטלינן א"כ למה באו וע"כ דרצו להרגו אבל בביאה זנות רצו להרוג את הבועל ואף דמשכחת לה שבחד בועל אסהידו זה דוחק לאוקמא הברייתא בכגון זה ושפיר מקשה היא וזוממיה ס"ד ודו"ק. והנה התוס' במכות ריש המס' נסתפקו בהא דאמרו לאחיו ולא לאחותו היאך הדין אם היה הבועל קטן דלא קרינן ביה לאחיו אם העדים חייבים כמו מיתת אחותו ע"ש. ולפענ"ד נראה דהנה באמת צריך ביאור בהא דממעטינן לאחיו ולא לאחותו והיינו בבת כהן נשואה דהיא בשריפה ובועלה בחנק והזוממין בחנק ולא בשריפה ולכאורה קשה כמו שהקשה דו"ז הגאון מוהרצ"ה ז"ל לענין נערה המאורסה בת כהן דהיא בשריפה והקשה הא התוס' כתבו גבי הנסקלין בנשרפין דאף דהוה נשרפין רובא לא אזלינן בתר רוב בין מיתה למיתה ה"ה כאן ניחוש דלמא לאו אביה היא והיא בת ישראלית והרוב לא מועיל לענין מיתה למיתה וכבר כתבתי בזה הרבה. אמנם כעת אני אומר דסברת התוס' כמו שכתב הרמב"ן דחזקתה של זו לא מועיל לגבי אחר ועיין באהע"ז סי' ל"ה ה"ה לגבי רוב לא מועיל רובא של אנשים דנתחייב בשריפה לגבי הנסקלין אבל בנערה המאורסה דחדא גופא היא שפיר אזלינן בתר רוב וז"ב. ולפ"ז קשה גם בבת כהן נשואה לרבנן דהיא בשריפה קשה ג"כ לגבי עדים לא מועיל רובא שלה ולמה לי קרא דלאחיו ולא לאחותו. אך יש לומר דהרי כאשר זמם אי לא כתיב לאחיו ס"ד כל דהם זממו לה לשריפה דלגבי עצמה זממו לשריפה כמו כן מתחייבו הם ולזה כתיב לאחיו ולא לאחותו דהזמה שהם חשבו לעשות לאחותו לא חייבה תורה א"כ אף שהבועל קטן עכ"פ הוא לגבי עדים הוה ממיתה למיתה ואף שזממו לה מכל מקום התורה אמרה דלא נחשב הזמה שלהם מה שחשבו לה א"כ אף במקום דלא שייך לאחיו מ"מ עכ"פ לאחותו ל"ש דלא אזלינן בתר רובא. ובזה יש ליישב מה שהקשו התוספות שם דלמה לי קרא דלאחיו ולא לאחותו תיפוק ליה מהא דאמרו את אביה היא מחללת היא ולא בועלה ולא זוממיה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל הטעם דממעטינן מאת אביה היא מחללת היא ולא זוממיה משום דלגבי עצמה שייך הרוב ומה"ט חייבה הכתוב שריפה משום דאת אביה היא מחללת היא ולא זוממיה משום דלגבי עצמה שייך הרוב ומה"ט חייבה הכתוב שריפה משום דאת אביה היא מחללת וכדאמרו בסנהדרין דף נ"א והיינו דלגבי עצמה אזלינן בתר רובא והו"ל אביה אבל לגבי עדים אפשר דאינו אביה וא"כ אי לא כתיב לאחיו הו"א דעכ"פ הם זממו אותה בשריפה ולגבי עצמה היא בת אביה כהן ולזה אמר לאחיו ולא לאחותו א"כ התורה הפקיעה זממם שלהם לגבי אחותו ושוב הו"ל ממיתה למיתה ודו"ק היטב: ובחידושי אמרתי בזה דהנה בקושית דו"ז הגאון מוהרצ"ה ז"ל נראה לפענ"ד דבר ברור דכמו דאמרו לענין דילפינן מרוב ורצו לילף משחיטה דלמא במקום סייף נקב הוה ודחו דלמא היכא דלא אפשר הוא דאזלינן בתר רובא ע"ש ולפ"ז אף למה דיליף רוב מקראי אחריני או דהוא הלמ"מ עכ"פ גם לענין ממיתה למיתה ע"כ לא כתבו התוס' דלא אזלינן בתר רובא רק במקום דאפשר כמו נסקלין בנשרפין דאם לא נתערב לא היה לנו לדון רק שאירע מקרה שנתערב זה לא אפשר דהא אינו רק מקרה שקרה אבל נערה המאורסה דאם נימא דלא אזלינן בתר רובא יהיו כל נערות מאורסות בת כהנים בסקילה זה לא מקרי לא אפשר שתתבטל כוונת התורה דהתורה רצתה להחמיר בחללה קדושת כהונה להיות נידונית בשריפה בזה אזלינן בתר רובא וז"ב כשמש. הא דאמרו בסנהדרין דף פ"ט הנסקלין בנשרפין ר"ש אומר נידונין בסקילה ששריפה חמורה וכו' אמר להם ר"ש אילו לא הי' השריפה חמורה לא ניתנה לבת כהן שזינתה. והיא תימה גדולה דמה ענינו לכאן בריש ארבע מיתות שנחלקו ר"ש ורבנן איזה חמורה אם שריפה או סקילה הו"ל למתני' הראיות אבל כאן אין לו שייכות וכבר תמהו בזה המפרשים וגם אני כבר כתבתי בזה. וכעת נראה דבא ליישב הקושיא הנ"ל דהיאך משכחת שריפה בבת כהן דלמא לאו אביה היא וממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא כמו הנסקלין בנשרפין וע"כ כמ"ש כיון דהתורה רצתה להחמיר בבת כהן דקדושת כהונה גורם שרופה וא"כ אי אפשר בע"א ולפ"ז ע"כ מוכח דשריפה חמורה דאל"כ יקשה באמת למה בת כהן בשריפה וא"ל שאי אפשר בענין אחר דהתורה רצתה להחמיר בקדושת כהונה דהא סקילה חמורה וע"כ דשריפה חמורה ודו"ק. ולפ"ז נתבאר היטב מה דדרשו את אביה היא מחללת באש תשרף היא ולא בועלה היא ולא זוממיה והיינו כיון דבאמת ממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא ורק דאי אפשר בענין אחר דאל"כ יתבטל מצות שריפה אבל לענין זוממין דזה קרה מקרה וא"כ זוממיה לא שייך שריפה דדלמא לאו בת כהן היא וזה דדרשינן לאחיו ולא לאחותו דע"ז שייך לומר דלמא לאו אביה היא ומעתה גם בבועל קטן העדים אינם נדונים בשריפה משום דלענין העדים לא אזלינן בתא רובא דהוה ממיתה למיתה וכמ"ש ודו"ק היטב כי נכון הוא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף