שואל ומשיב/ג/ב/עט
שואל ומשיב 
ג ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ענין שעבודא דאורייתא. עיין ש"ך סי' ל"ט ס"ק ב' מ"ש בזה והנה הביא דברי הרמב"ם וראב"ד פ"א מערכין הכ"א יע"ש והנה המגדל עוז כתב שם דקושייתו של הראב"ד לא קשה דניהו דמלוה ע"פ גובה מן היורשין אבל יש לחוש שמא פרע וצריך אחד מהשלשה דברים שמבואר בחו"מ סי' ק"ח ודבריו תמוהים דא"כ מה פריך הש"ס ש"מ מלוה ע"פ גובה מן היורשין ואכתי קשה הא יש חשש דלמא פרע וע"כ כמ"ש הש"ך דמיירי דנודע שלא פרע. ולי בלא"ה תמוה דלפמ"ש הרמ"ע מפאנו דבמלוה הכתובה בתורה אינו נאמן לומר פרעתי ע"ש וא"כ כאן לא שייך חשש פרוע. ומיהו בספר שערי משפט סי' עיין חולק עליו ובתשובה אחת כתבתי ליישב קושיתו והארכתי בזה וכעת אינו לפני. אבל לפענ"ד נראה כעת להיפך דאדרבא במלוה הכתובה בתורה ודאי חיישינן שמא פרע דהרי החיוב עליו מן התורה ובפרט שהוא ענין נדר דודאי לא משהי ויפה כתב המגדל עוז. אמנם נראה דאם נימא דצריך העמדה והערכה בודאי לא חיישינן לשמא פרע והרי הש"ס מחלק בין צא תן לו ובין חייב אתה ליתן לו ומכ"ש בזה דעוד צריך העמדה והערכה ובזה יש לומר דמכאן הוציא הרמב"ם דינו דאם כדברי הראב"ד מהראוי להיות להיפך דבעמד בדין יש לחוש יותר שמא פרע וע"כ דהטעם הוא דכל שלא העמיד והעריך לא נתחייב כלל וכמ"ש הרמב"ם ודו"ק היטב ומ"ש הש"ך ומיירי בגוונא שלא פרעו בודאי היא תמוה דהיה להם לפרש. ומחוורתא כמ"ש דמזה הוציא הרמב"ם ודו"ק. והנה בקצה"ח הביא קושית העולם שהקשו בהא דאמרו שבועת ד' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים דהיאך משכחת לה דהא התוס' הקשו דלמ"ד שיעבודא דאורייתא איך שייך שבועה דהא הו"ל ש"ק וכתבו דמיירי במחל לו השיעבוד או שאין לו קרקעות ולפ"ז ביורשים דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי איך שייך שעבודא דאורייתא וכתב שכמדומה שהקשה בחידושי הר"ן ע"ש ועיין בפ"י בב"ק דף ק"ד ומ"ש בזה הפ"י כבר כתבתי במקום אחר דדבריו תמוהים. אמנם לפענ"ד היה נראה דבר חדש דהנה הב"ח כתב בסי' צ"ו דהיכא דחייב לוה לנושים הרבה ומאחד מהם לקח סחורה בהקפה אם הסחורה היא בעין או מה דאתי מחמתיה אין לאחרים חלק בהן ע"ש ועיין שו"ת צ"ץ סי' קי"ג שכתב שהב"ח הסביר לו הטעם דזה הוה כמעות של הלוה בעצמו ע"ש ולפ"ז נראה לי ברור דמטלטלין שלקח מאחד בהקפה אותו מטלטלין משועבדים להמלוה אף שמת הלוה וע"כ לא אמרו דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי רק במטלטלין דעלמא דאין סמיכת המלוה עליהן אבל אותן המטלטלין שלקח זה כל שאין לשאר ב"ח חלק בהם והוה של המלוה בעצמו ומה להם ליתומים בזה ושפיר משכחת לה שבועה בין היורשין ואצטריך קרא למפטריה. איברא דלפ"ז קשה בהא דאמרו אי כשטענו ברי מה לי הן מה לי אביה' וקשה הא באמת מטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי ורק אותן מטלטלין וא"כ שוב הו"ל הילך ופטור דהרי הן כאילו היו ביד המלוה ומטעם זה משתעבדי לבע"ח והיא קושיא נפלאה. וצ"ל דכיון דהוא תובע כל המנה בשווי מטלטלין והם לא מודים רק בחמשים א"כ צריך שום חלוקה והערכה בינותם ובכה"ג שוב לא הו"ל הילך שאינו מן המוכן עדן. איברא דלפ"ז קשה בהא דמוקי כגון שטענו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דפטור ואף דהו"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע משלם וקשה לפמ"ש התוס' ריש ב"מ בהך דזה טוען כלה שלי וזה טוען חציו דכיון דבחצי ודאי מוחזק ובחציו השני הו"ל ספק וא"כ אין ספק מוציא מידי ודאי כמו בסבא ויבם וכתבו דבשביל דהוה מוחזק בחציו אינו מוחזק בכולה ע"ש בשיטה מקובצת דביאר דכל דזה טוען ברי שחציו שלי ל"מ חזקתו בחציו לכלו ועיין תומים סי' ק"ד שהחזיק בזה דעיקר הוא בשביל דזה טוען ברי ולפ"ז כאן דעכ"פ בחציו שמודה הרי הוא כמוחזק ובחציו השני' טוענין היורשין הוה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי והיא קושיא מושכלת וצריך לומר דלא דמי דשם הוא מוחזק בודאי שהרי תפס בו אם כן בחציו השניה שטוענים א"י אם כן מקרי מוחזק בחציו וכן בסבא ויבם בחציו הוא מוחזק בודאי משא"כ כאן דאלולא שהיורשים מודים לו בחציו לא היה מוחזק ורק ע"י הודאתם בא א"כ בחציו השניה שטוענים א"י אינו מקרי מוחזק בחציו השניה וז"ב. ובזה מיושב קושית הר"ן שהקשה בהא דאמרו מה לי הן מה לי אביהן דלהמנו במגו דהי' טוענים א"י. ולפמ"ש אתי שפיר דמגו עכ"פ לא הוה דכשטוענים ברי עכ"פ אין המלוה מוחזק בחציו השניה משא"כ בטוענים א"י א"כ זה נעשה מוחזק יותר וניהו דלא נאמן אבל עכ"פ הטענה חלושה בזה דיותר נראה להאמין כשטוענים ברי מכשטוענים א"י ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |