שואל ומשיב/ג/ב/ע

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן ע   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להבחור כהלכה

אשר אמרת בהא דאמרו בגיטין דף נ"ד ולעבר עלי' קולמוס ולקדשי' ופירש"י לשמן כתב ע"ג כתב ולקדשן והוא תמוה דמה בעי רש"י בזה. ואמרת ע"פ מה דהקשה הפ"י בגיטין דף כ' גבי פלוגתא דר"י ורבנן דלמה נקט כשנתכוין לכתוב שם יהודה דהוה כוונה הפכיות היה לו לנקוט סתם בנתכוין לכתוב השם אלא שלא כתבו לשמה דפסול וכמבואר בגיטין דף נ"ד הנ"ל ולפלג' אי מהני העברת קולמוס וכתב דלרבותא דר"י נקט דאף בכה"ג שנתכוין כוונה הפכיות אפ"ה מכשיר ר"י וכחא דהיתירא עדיף ליה לאשמועינן וע"ז אמר מעלתו עפמ"ש הצל"ח בביצה דף ד' דע"כ לא אמרינן כחא דהיתירא עדיף רק באיסור תורה דהוה כחא דהיתירא מעלה דהא יש להחמיר מספק אבל בדרבנן לא שייך כחא דהיתירא עדיף דאף בספק יש להקל ע"ש ולפ"ז מה דאמרו חכמים דאין השם מן המובחר הוא משום דזה אלי ואנוהו ולשיטת התוס' ריש פרק לולב הגזול זה אלי ואנוהו אינו רק מדרבנן ולא שייך כחא דהיתירא עדיף לכך פירש"י דהפסול הוא בשביל כתב ע"ג כתב וזה פסול מן התורה ולכך פירש"י בשביל כתב ע"ג כתב. והנה דבר חכמה אמרת וגם אני אמרתי סברא זו דבדרבנן לא שייך כחא דהיתירה עדיף. וישבתי בזה דברי התוס' בעירובין דף ס"א ע"ב דלית דחש להא דר"ע ופירשו התוס' דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב ותחומין דרבנן כדפרישית דף מ"ו. וזה שנים רבות שהקשה אותי כבוד א"מ הגאון נ"י דהרי בדף מ"ו ד"ה דאמר כתבו התוס' להיפך דאף בדאורייתא הלכה כדברי המיקל בעירוב מדקאמר מכדי עירובין דרבנן למה לי יחיד במקום רבים משמע דאי הוה דאורייתא הוה צריך לאשמועינן ע"ש והרבה אמרתי בזה. אך מה שקרוב לצורת השמועה נראה לי דהנה כחא דהיתירא עדיף הוא משום דהמיקל בזה צריך כח גדול לפי שהוא ספק תורה כמ"ש רש"י ביצה דף ב' ע"ש. ולפ"ז אני אומר להיפך דהלכה כדברי המיקל בעירוב הוא יותר מסתבר אם תחומין דאורייתא והוא מיקל נגד רבים האוסרים ע"כ דהיה לו כח גדול להקל באופן שברור בעיניו שיש להקל דאל"כ איך ערב לבו להקל באיסור תורה נגד רבים ולכך בודאי יש לפסוק כמותו אבל בדרבנן יש לומר דהקל מצד ספק ואינו דבר ברור לסמוך עליו. אך זה אינו דממנ"פ אם תחומין דאורייתא בודאי יש לסמוך על המיקל ואם דרבנן יש להקל דניהו דאינו רק ספק בדרבנן ספיקו להקל ולפ"ז כאן הוצרכו תוס' לכתוב שתיהן דתחומין דרבנן וגם הלכה כדברי המיקל בעירוב והיינו דאם דאורייתא שפיר הלכה כדברי המיקל ואם דרבנן שוב הוה ספק דרבנן ולהקל וא"כ זה שכתבו וכדפרישית לעיל וכמ"ש ודו"ק וכעת ראיתי שהצל"ח כתב כן ונהניתי אמנם עדיין לא הועלת דא"כ לשיטת רש"י ריש פרק לולב הגזול דזה אלי ואנוהו הוא מה"ת לא אתי שפיר. וגם גוף דבריך שאמרת דמטעם כתב ע"ג כתב פסול זה אינו דהש"ס בדף כ' לא אמר רק משום זה אלי ואנוהו ע"ש. ומה שנראה לי בזה דהנה התוס' בדף י"ט כתבו דכתב ע"ג כתב כל שלא נכתב לשמה וכתב השני עושה לשמה שפיר מועיל לר"י ע"ש ד"ה דיו ולפ"ז א"כ שפיר אשמועינן בנכתב כוונה הפכיות דאז מועיל לר"י כתב ע"ג כתב אבל כל שלא נכתב בפירוש לשמה אף דלכתחלה צריך להיות לשמה מכל מקום כיון דסתמא כשר שוב אפשר דמודה ר"י דל"מ כתב ע"ג כתב והפ"י שם בדף כ' רצה לחדש להיפך דבנכתב שלא לשמה ל"ח כתיבה אחרונה להוציא ממחשבה הראשונה. ובמח"כ דברי התוס' בדף י"ט הן להיפך דבכה"ג ודאי מועיל כתב ע"ג כתב ועכ"פ יש לומר דלכך פליגי בכוונה הפניות בזה ס"ל לר"י דמועיל כתב ע"ג כתב אבל כל דסתמא כשר אף דנימא דמצוה מן המובחר לכתוב לשמה בפירוש ואף דלרבנן פסול מכל מקום כתב ע"ג כתב לא מועיל דבאמת אינו רק משום זה אלי ואנוהו וצריך שהיה כתוב לשמה בפירוש אבל כתב ע"ג כתב ודאי פסול. ובזה מובן שיטת רש"י דהש"ס דמקשה ולעבר עלי' קולמוס ולקדשה היינו שיהיה כתב ע"ג כתב דאף דאינו רק חומרא מדרבנן מכל מקום מועיל כתב ע"ג כתב וע"ז תירצו דה"מ בחד אזכרה אבל לא בכל אזכרות ועכ"פ קושית הש"ס מיושב היטב דבאמת בכוונה הפכיות יותר מסתבר שיהיה מועיל לר"י וכמ"ש ודו"ק. ובזה מיושב דברי הרמב"ם והכ"מ פ"א מהלכות תפילין הי"א שכתב הכותב ס"ת או מזוזה ובשעת כתיבה לא היה לו כוונה וכתב אזכרה מן האזכרות שבהן שלא לשמן פסולה וכתב הכ"מ מקורו מגיטין דף נ"ד ומוכח התם דאפילו באזכרה אחת שלא לשמה פסול וע"ז הקשה מעלתו דלמה לא ציין מהך דר"י ורבנן ושם מבואר באזכרה אחת וגם למה השמיט הרמב"ם הך דפליגי ר"י ורבנן. ולפמ"ש אתי שפיר דשם מיירי בכוונה הפכיות והרמב"ם רצה להביא דאף בסתם שלא נתכוין לשמה ג"כ פסול ולכך הקדים ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה וכתב האזכרות שלא לשמן והיינו שלא נתכוין לשם השם ואפ"ה פסול וא"כ כלל במכ"ש הך דפליגי ר"י ורבנן בכוונה הפכיות דודאי פסול ודו"ק היטב. עוד יש לומר בכוונת הרמב"ם ע"פ מה דכתב בטוש"ע יו"ד סי' ער"ו דאף שמחשב בתחלת הספר לשם ס"ת כשר אפ"ה צריך באזכרות בפירוש לחשוב לשמה. ולפענ"ד יש לומר דהרמב"ם ס"ל דכל שחשב בתחלת הספר לשמה תו לא מפסל כל שכתב בסתם ולכך הקדים וכתב ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה ולכך בכתב שלא לשמה דהיינו שלא נתכוין לשמה פסול ודו"ק היטב. ויש להמתיק הדברים דלפענ"ד מה דאמרו סתמא לשמה קאי הוא משום דבתחלת הספר מחשב לשם קדושת הס"ת אבל אם לא כיון בתחלת הספר לא שייך לשמה קאי. והנה בהא דפריך לעביר עלי' קולמוס ולקדשיה נימא דלא כר"י והקשיתי למעלה במ"ש דבכתב כונה הפכיות הוא דמכשיר ר"י דהכתב השני מחשבו לכתב אבל כל שהוא בסתמא לא הוה כתב השני כתב ונדחקתי לעיל. אמנם יש לומר דלפמ"ש התוס' במנחות דף מ"ב דאזכרות שלא כתב לשמן היינו כוונה הפכיות שפיר מדמה לר"י ולכך הרמב"ם דכתב שלא היתה בכוונה א"כ לא שייך סתמא לשמה קאי שוב אף שכתבו האזכרות בסתם ג"כ פסול וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא חריף:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף