שואל ומשיב/ג/ב/סא

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן סא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ש להרב הגאון החריף מוה' יצחק שמעלקיס נ"י אבד"ק בערזאן והקרייז בעניני בר מצרא:

מכתבו הגיעני עש"ק בהר כ"ד למב"י שנת תבר"ך והנה השאלה ארוכה ויתבאר קצת מתוך התשובה וזה יצא ראשונה מה שתמה על הב"י סי' קע"ה שכתב בשם רש"י דכיון דבר מצרא אינו רק משום ועשית הישר והטוב מצי לאערומי לקבל מן המוכר שטר מתנה ואיכא למימר שיכול למכרה לו ע"מ שלא יהיה לבר מצרן. וע"ז תמה דהא קי"ל דבזבין גריוא דארעא אם כמערים ל"מ גם התנאי ל"מ דהו"ל כמתנה עמ"ש בתורה ואף בדרבנן תנאו בטל. הנה קודם יהיה כל שיח הנה מ"ש בשם הב"י זה אינו דהוא לשון בעל העיטור דברש"י לפנינו לא מצאתי והבעל עיטור כ"כ בשם ר"ש. ולפע"ד יש ליישב דכיון דבמתנה לית ביה משום דינא דבר מצרא א"כ יכול הלוקח להערים ולומר שהשדה נתן לו במתנה ומעות דקא יהיב מתנה בעלמא דיהיב למוכר דאף דהיא הערמה מכל מקום כל דאינו רק משום הישר והטוב מועיל הערמה ובדרבנן מותר הערמה כמ"ש הבכור שור בפסחים דף כ"א מכ"ש מה שאינו רק משום ועשית הישר והטוב וא"כ לא הוה מתנה על מה שכתוב בתורה דזה נתן לו מעות במתנה והשדה קיבל במתנה וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב דל"מ לאשתבועי ליה שכבש שטר מכירה ועיין בשיטה מקובצת שם ולפמ"ש אתי שפיר דיכול לומר שקבל במתנה ומעות הי' מתנה וכל שיכול לעשות כן שוב לא חל על המוכר ולא על הלוקח דינא דבר מצרא דיכול לקבל המעות בתורת מתנה. ומיהו לפענ"ד הדבר תלוי בטעמים שכתב הב"י אות פ"ו למה לית דינא דב"מ במתנה דלטעם הראשון ל"מ הערמתו אבל לטעם השני והשלישי כיון דחזינן דכתב לו במתנה חזינן שרוצה להקנות לו שיהיה בידו דהרי כתב לו מתנה לית ביה משום דינא דבר מצרא. הן אמת דקשיא לי על טעמו של הב"י דהא המוכר אין לו כח בדדב"מ וא"כ איך יכול לתת לו במתנה. מיהו זה אינו דאם באמת נותן אטו לא יוכל האדם להפקיר נכסיו וא"כ ממילא מופקע הב"מ וז"ב. ומ"ש על דברת שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קמ"ה דכתב במפתחות שם דיוכל להשביע המוכר אם לא עשה איזה הערמה שהשכיר לזה כדי שיפקיע מבן מצר ותמה ע"ז דלמה יצטרך לשבע ולדעת הרבה פוסקים המוכר הוא עד כשר וגם כתב דבגוף התשובה לא כתב כן. הנה אנכי הרואה שגם בגוף התשובה כתוב כן אבל תמיהתי על השבות יעקב באמת צ"ע ומ"ש בשם שו"ת מבי"ט ח"ב סי' ק"ל דבעי חזקה שיש בה טענה אף בחזקת שכירות והוא תמה ע"ז דמנ"ל זאת דשאני קרקע דלא מהני מחילה בקרקע אבל חזקת שכירות יש לומר דמועיל מחילה. הנה כתב בעצמו דתלוי אי חזקות יש לו דין קרקע או מטלטלין והביא בשם פרח מטה אהרן ח"א סי' צ"ב שכתב ג"כ כן וגם הביא דברי המסגרת השלחן שכתב גם כן דהכל תלוי אי חזקות יש דין קרקע או מטלטלין:

והנה העירני הרב מוה' וואלף בער שענקיל מטארני במ"ש העיטור בשם ר"ש דיכול למכרה ע"מ שלא יהיה מצרן דלכך לא הוה מתנה על מה שכתוב בתורה משום דעל המוכר לא חל החיוב רק על הלוקח נעשה של בעל המצרן ולפ"ז שוב יכול המוכר להתנות. והשבתי לו דהדבר נכון רק דעדיין קשה לפי"ז דהא קי"ל דכל שהמוכר מתנה טובת הלוקח בגמר המקח הו"ל פטומי מילי וא"כ כאן שכתב בתחלה במכר ואח"כ במתנה וא"כ הלוקח לא מצי להתנות והמוכר התנה הו"ל פטומי מילי אמנם לפמ"ש הרא"ש לחלק דבתחלת המקח יכול להתנות ולא מקרי פטומי מילי כמבואר בחו"מ סי' ר"ז ס"א בהג"ה א"כ ז"ש העיטור דיכול להתנות ולהערים שבתחלת המקח התנה כן ודו"ק. עוד נראה לי דבר חדש דלפמ"ש בש"ע דהמצרן א"צ לתת רק כפי שויו אם טען שעשו קנונא וכמבואר סי' קע"ה ס"ס ולפ"ז אם נתן לו. יותר מכדי שויו כדי שיתנה המוכר שאין לו דין מצרן או שנתן לו במתנה ג"כ אפשר צריך לתת לו כפי מה שנתן בעד זה וצ"ע בזה. ומ"ש מעלתו לתמוה על הראב"ד שכתב בפ"ד משלוחין דאדם יכול להקנות עצמו בקנין כדין עבדים וע"ז הקשה דעבד אינו נקנה בחליפין הנה גוף הדבר דעבד אינו נקנה בחליפין אינו ברור דהרי המלמ"ל כתב בפ"ב מהלכות עבדים ה"א דאם קונה עצמו בחליפין ממילא נקנה ג"כ בחליפין ע"ש שכ"כ בשם הריטב"א והרי אני מצאתי בתוס' ב"מ דף קי"ב ד"ה חוזר שכתבו דאפילו עבד כנעני קונה עצמו בחליפין ומשמע דכ"ש עבד עברי ע"ש וא"כ ג"כ נקנה אבל באמת לא ידעתי מה ק"ל דהכוונה פשוטה בראב"ד דיכול להקנות עצמו היינו ע"י כסף ושטר וכן מבואר בהדיא בשו"ת מהרי"ק סי' קפ"א ועיקר כוונתו דאף דהוה דבר שלא בא לעולם מכל מקום יכול להקנות עצמו וכדמביא ראיה מיקדשו ידי לעושיהם ובאמת לפמ"ש הכ"מ דקונמות דהוה קדושת הגוף מועיל אף בדבר שלא בא לעולם א"כ אין ראיה משם ועיין מח"א וביד שאול סי' רס"ז אבל עכ"פ כוונת הראב"ד הוא ע"י כסף ושטר וכמ"ש המהרי"ק בהדיא ודו"ק. והנה באמת צריך ביאור למה יועיל בעבד עברי קנין שטר וכסף הא עבר על כי לי בני ישראל עבדים ולרבא אי עביד לא מהני וע"כ צריך לומר דמזה ראיה למ"ש בירושלמי דאי עבר ואקני בשבת מועיל ועיין ט"ז או"ח סי' תקכ"ד יעו"ש. ובזה נראה לפענ"ד במ"ש הריטב"א דאם הקנה בקנין אין פועל יכול לחזור בו והש"ך השיג עליו ולפענ"ד יש לומר דהנכון כמ"ש הריטב"א ולא מטעמיה רק דכל דהקנה מועיל דאף דעבר כל שהיה בקנין מועיל. ובזה מיושב מה שחילק המהרי"ק סי' קפ"א דע"י קנין אינו יכול לחזור בו משא"כ בלא קנין והקצה"ח האריך בסי' של"ג להקשות ע"ז דהרי גם פועל הוא ע"י גרעון כסף ובאמת שהדבר תמוה דלמה בעבד א"י לחזור דהוא ודאי עבר ולמה יהיה פועל עדיף ולפמ"ש אתי שפיר דכל דעשה קנין אינו יכול לחזור בו ובלא קנין יכול לחזור בו ודו"ק היטב כי קצרתי. עוד יש לי לומר דלכך פועל יוכל לחזור בו דהנה קי"ל דבקנין דרבנן במקום דיש איסור לא תקנו רבנן ועיין בחו"מ סי' רל"ה ולפ"ז מכ"ש בשכירות דא"צ קנין כלל ועיין שמ"ו בסמ"ע וא"כ פשיטא כיון דעבד איסור דיכול לחזור בו ולכך כל שעשה קנין שוב אינו יכול לחזור בו ודו"ק ועיין מלמ"ל פ"ט מזכיה ומתנה הלכה יו"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף