שואל ומשיב/ג/ב/נו

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן נו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום להרב המאוה"ג מוה' משה אבא נ"י שטערין בארג האבד"ק באיזה קהלה ברוסיא וכעת ב"ק בארדוטשוב:

מכתבו הגיעני. והנה שאלתו באחד שנשא אשה ולא מתדר לי' עמה כי היא משוגעת ממש והיא מקללת מולידיו בפניו והיא ברחה לבארדיטשוב והיתה שם י"ב חודש והוא שלח אחרה ולא רצתה לבא ונסע לב"ד ולא רצתה בשום אופן לבא וע"כ הוכרח לתת לה ג"פ בע"כ וייחד עידי מסירה ולא החתים עדי חתימה והי' כת"י ונתן לה הגט בבגדה אשר עליה ורק שני חסרונות היו שכתב חמשת אלפים ושש מאות אבל שלשה ועשרים לא נכתב בהגט כי שכח לכתוב וגם לא קראו הגט קודם נתינה אבל אחר הנתינה לקחו הגט וקראו הרבה אנשים בפומבי רק העדי מסירה הוא ספק אם קראוהו. והנה המ"ץ מ' יוזפא אמר שהגט פסול שלא כתבו הפרט קטן והוא מוקדם והמשפחה שלה רוצים לעגנו אם לא יתן הון רב וע"ז רוצה מעלתו לומר דיש להכשיר הגט כיון דאין בו זמן כשר בשעת הדחק וה"ה במוקדם דאינו רק פסול דרבנן וכל שיש עדי מסירה כשר בשעת הדחק ועיין ב"י סי' קכ"ז ובגט פשוט שם ס"ק ד' וגם דלא הוה מוקדם כלל דהרי בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ט' כתב דאם דילג המאות כשר דהכל יודעין שלא היה זה האיש קודם שתי מאות שנה ע"ש והובא בש"ך חו"מ סי' מ"ג וה"ה בזה דדילג העשירית דאף דיכול לטעות בעשירית הא האשה כעת אינה רק כ"ב שנה וא"כ לא נוכל לטעות בזה ושוה לדילג המאות ואף שהש"ך מחמיר בגיטין מכל מקום היכא שיש עוד צד להקל מיקל וא"כ כאן יש סניף אותם המכשירין בע"מ במוקדם וא"כ יש להקל. והנה במה דסיים נפתח במ"ש בשם מהר"ם מינץ ז"ל הנה עיינתי במהר"ם מינץ דכתב דאף דמודה ר"א במזוייף מתוכו מכל מקום הרי התוס' בגיטין דף ד' הקשו דמה שייך מזוייף מתוכו דשאני קרובים או פסולים דלמא אתי למסמך עלייהו. אבל שלא לשמה מה שייך החשש דאף אם נסמוך עליהם מה תקלה יש במה שדילג המאות וע"ז כתב המהר"ם מינץ דלפמ"ש התוספות דיש לחוש בחתימה אטו כתיבה ה"ה כאן גזרינן דשמא יטעו במוקדם מועט ע"ש וא"כ מכ"ש הכא דהמוקדם באמת מיעוט ואם הי' היתה בת ל"ה או ארבעים היה חשש גדול וה"ה כעת וז"ב ופשוט:

והנה ראיתי בשו"ת תה"ד סי' רכ"ח פלפול גדול בזה ואמרתי לבארו והוא מיירי שם בטעה בחק תוכות שכתבו שי"ן במקום ע' ואח"כ תקנו וכתב ג"כ דלפי דברי תוס' אלו יש לגזור גם בחק תוכות אטו כתיבה וכמו בשלא לשמה וע"ז כתב דלכאורה יש לומר דדוקא בשלא לשמה גזרו משום דשכיח טפי אבל לא בשאר פסולים והביא דאחד מהגדולים נחלק עליו ואמר דלפ"ז מה מקשה התוס' ריש גיטין מ"ש דגזרו בשביל לשמה ולא בשביל שאר פסולים ולמה לא משני דשאני לשמה ממחובר. ואני תמה על עצמי דעיקר החילוק שבין לשמה ובין מחובר הוא בזה והתוספות שהקשו דמ"ש דאין בקיאין לשמה משאר דברים ותרצו שאני לשמה דשכיח טפי וגם שלא משמע להו ע"ש וא"כ באמת תירצו כן. וגם מה שהקשה התה"ד ממה דמקשו התוס' דלמה ר"מ פוסל בלשמה אף בדיעבד ממחובר ולמה לא מחלקו בין לשמה ובין מחובר תמה אני על עצמם דכיון לדברי התוס' דף ג' ד"ה וכי ומה קושיא דניהו דגזרו טפי בלשמה אבל בגוף הדין בעצם אין חילוק בין פסול לשמה ובין מחובר ושפיר הקשו התוס' וניהו דרבנן גזרו טפי בלשמה דשכיח אבל בשביל זה לא ישתנה הדין דלא יגזרו במחובר כל שפסול מה"ת וז"פ וברור. ומ"ש התה"ד ראיה דלא בכל מילי גזר חתימה אטו כתיבה דא"כ מה יועיל שמות מובהקין נגזור חתימה אטו כתיבה והאריך בזה דלמה בלשמה לא גזר ע"ש שנדחק. ולפענ"ד לק"מ לפמ"ש הכ"מ פ"ג מהלכות גירושין ה"ח וכ"כ בב"י סי' קל"ב לחלק דהיכא דהפסול ניכר לא שייך למגזר חתימה אטו כתיבה אבל היכא דאינו ניכר גזרינן א"כ בשמות מובהקים דניכר לא גזרינן ודו"ק. והן נסתר מחמתו מה שרצה אחד מהגדולים שם לומר דבמחיקה דניכר יש לגזור יותר והרי מהרמב"ם מבואר להיפך וכמ"ש הכ"מ. ומה שרצה התה"ד לחדש דמה דאמרו מודה ר"א במזוייף מתוכו לא קי"ל כן ורק לרבה הוצרכו לחדש זאת אבל לדידן דקי"ל כרבא כל דליכא למיחש דלמא אתי למסמך עלייהו לא גזרו וכקושיית התוס' לפענ"ד זה אינו דא"כ קשה מאי קאמר היכא דאיכא עדים בעי כדאמר ר"א מודה ר"א במזוייף מתוכו ומה ראייה מר' אבא דהוא מיירי במקום דיש חשש דלמא אתי למסמך משא"כ כאן וכקושית התוס' וע"כ דלא מסתבר הש"ס לחלק כן וכמ"ש התוס' לתרץ או כמ"ש הרשב"א בחידושיו וא"כ מבואר דקי"ל כן. ומ"ש בדברי הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין ה"ח הנ"ל הנה גם הוא הרגיש דיש לגרוס פסול וכן הוא לפנינו הגירסא אלא שהוא פסול ולמה אינו בטל ומהתימה שבכ"מ ובב"י לא הביאו כלל הגירסות ולא ציינו לדברי התה"ד וברמב"ם שלפנינו כתב המגיה ונ"ל שהוא שפת יתר ולא חלי ולא הרגיש שהתה"ד נדחק בהגירסא ודו"ק. ומה שהביא דברי הא"ז ונדחק בהם. הנה גם הרשב"א רצה לומר דכל דיש עדים תחומים וכתב קאי גם אעידי חתימה. ובזה מיושב קושית התוספות וא"כ אין ראיה מדברי הא"ז ועיין בר"ן ס"פ. המגרש בביאור השיטות אי ר"א מכשר בע"ח ע"ש. והנה גם התה"ד לא ברור לו זאת וא"כ כל שחיסר העשירית בודאי מקרי מזוייף מתוכו ובנ"ד גרט טפי דבאמת גרש בע"כ ופסולין העדים דאטו העדים יודעין שעושה כדין וא"כ אין כאן לא ע"ח ולא ע"מ ובודאי פסול. והנה בתה"ד שם לבסוף חולק במ"ש התוס' בהזורק דף פ' דכל דל"צ למכתב אף בשינה כשר ע"ש שמחלק דדוקא במה דלא תקנו חז"ל. ובזה הן נסתר דברי העבה"ג סי' נ"ה וכבר חלקו עליו הצ"ץ ובכנסת יחזקאל סי' ע' אבל אם היו רואין דברי התה"ד הי' כותבין עליו יותר ואף שמצאתי שבעל עיטור ס"ל דאף בשינה שם אביו כשר כמ"ש בהרבה תשובות אבל עכ"פ מה שלמד מדברי התוס' הוא תמוה ועיין בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' פ"ט. וגם הוא לא נזכר מדברי התה"ד ועיין בפסקי מהרא"י סי' י"א וסי' י"ט ומ"ש בטוש"ע סי' קכ"ז סי"א י"ב י"ג ובג"פ שם וגם אני רציתי לחלק מדעתא דנפשאי דבכה"ג לא שייך משום זנות ולא משום פירי ובמהרא"י מצאתי שהרגיש בזה ודחאו. והנה מ"ש עוד חסרון בהגט שלא קראו קודם הנתינה ואף שקראו אחר הנתינה. הנה בזה ראינו כמה גדולים דברי חז"ל שצוו לקרותו קודם הנתינה שאז ירגישו הפסולי הגט אם יהיו משא"כ לאחר נתינה אז יוכל להיות מכשולות שיסמכו לאשר כבר נתנו הגט ויהיה מקרי דיעבד ועכ"פ בכאן הגט פסול:

והנה בשנת תרכ"ד יום ה' ויקהל נשאלתי מק"ק סטרעליסק ולפי ששייך לזה שכתבתי אמרתי לסמוך לזה. והנה אירע מעשה ב"ק סטרעליסק שסדר הרב מוה' אייזיק שטארק נ"י גט לאשה ששמה גינענציא וכתב גינענצי בלא א' לבסוף וערערו עליו כי צריכין לכתוב באל"ף לבסוף. והנה אם היו מדגישין הצ' היה מהראוי לכתוב גינענציא אבל אם אין מדגישין הצ' וקורין אותה גינענצי שפיר עביד שכתב כן. ולדעתי יעיינו בכתובתה כמ"ש בשו"ת זקני הגאון שער אפרים לסמוך ע"ז וגם יש לעיין היאך נכתב על מצבת זקנתה ואם נכתב שם גינענצי אני מן המכשירין. והנה נתיישבתי דלכאורה קשה בכל ענין שנשתנה שמה אמאי לא יכשר דהא באמת אנן קי"ל עדי מסירה כרתי ואנו עושין עידי חתימה לעדי מסירה וא"כ הלא העדי מסירה יודעין למי נמסר ולמאי נחוש הלא יודעין שנמסר לאשה זו. אמנם הרי אמרו בגיטין דף ד' מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול וא"כ הוי מזויף מתוכו ואף דהתוס' שם הקשו היאך שיש עדים כשרים אלא שחתמו שלא לשמה מה תקלה יש בכך וכתבו דמכל מקום איכא למגזר חתימה אטו כתיבה ולפ"ז לפי מה דקרקר בתה"ד סי' רכ"ח דאנן לא קי"ל כן ואף במזוייף מתוכו כשר דהאי שינויא לא צריכא אלא לרבה א"כ כאן היה מקום להכשיר אף במזוייף מתוכו. אמנם נראה דאף אם נימא דמזוייף מתוכו כ"ע מודים דפסול זה היה דוקא אם נשתנה השם כגון מחלה במקום מיכלה וכדומה אבל כאן שאינו שינוי רק שחסר אות א' אינו נקרא מזויף מתוכו כמ"ש בשו"ת מהר"ם מינץ הישן דאם כל הכתוב בגט אמת רק שדילג תיבה זו לא גרע כ"כ דדוקא כשמשנה ועשה שינוי בידים וכתב שקר הנראה יש לפסול אבל שם שדלג מאתים אף שהזמן הכתוב בגט הוא שקר מכל מקום האי שקרא בא ע"י שכחה אברא דיש לומר דע"כ לא פלפלו התוס' והתה"ד רק באם הכתיבה הי' לשמה רק שהחתימה היתה בפסול אבל כאן מה מועיל עדי מסירה אם הגט גופו נכתב בפסול. אך זה אינו דהרי גם שם במעשה דמהר"ם מינץ סי' ט' היה הכתיבה בפסול שדלג מאתים והזמן הוא תורף ואפ"ה פלפל דזה לא מקרי מזויף ומכ"ש כאן כנלפע"ד דבר חדש. וכמה מעליא הא שמעתתא לענין קרינציא טעמציא ליציא גוציא וכדומה ועיין בבעל עיטור מאמר וא"ו שכתב גרסינן פרק הזורק ומודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר ואבי האיש ואשה לא חזינן דצריך הלכך לא מפסל וכן אמר ר' צמח דלא צריך ודוקא שינה שמו ושמה ושם עירה אבל לא נכתב שם עירו ושם עירה ואשה ובעלה בעיר אם יש עדי מסירה הלך אחר עידי מסירה והוא תימה דלמה לי עדי מסירה דבלא נכתב כשר דדוקא שינה פוסל. ולפמ"ש למעלה יש לומר דבאמת ס"ל דבלא נכתב ג"כ פסול רק דע"מ כשר דע"מ כרתי ואף דהוה מזוייף מתוכו מכל מקום כל שלא נכתב לא שייך מזוייף מתוכו כמ"ש בשם מהר"ם מינץ ודוקא שינה הוא דפסול דעשה מעשה ובשינה שם אביו דל"ל למכתב כלל אף בשינה כשר. אברא דהדבר צריך ביאור דהרי שינה גרע מלא כתב ולמה יהיה כשר בשינה. אמנם נראה כיון דל"צ לכתוב כלל שוב כשר בע"מ וא"ל דהוה מזוייף מתוכו דזה אינו דכל דלא צריך לכתוב כלל שוב לא מסהדי ע"ז כמ"ש התוס' בגיטין דף פ' ד"ה ושם דדוקא על עיקר המעשה מסהדי ולא על דבר שא"צ לכתוב ולכך בשינה שם אבי' כשר דא"צ לכתוב כלל אף לכתחילה אבל בשמו ושמה כיון דלכתחילה צריך לכתוב שוב הוה מזוייף מתוכו ופסול אף בע"מ וז"ב. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב מה שהאריך בכנסת יחזקאל סי' ע' להקשות מדברי התוס' בדף כ' ד"ה והא כתבו דשינה גרע מלא כתבו ובדף פ' השוו מדותם דאם לא כתב כשר גם בשינה כשר. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שינה גרע מלא כתבו רק דע"י ע"מ כשר דאף דשינה כל דלא כתבו כשר שוב לא שייך מזוייף מתוכו דהא ע"ז לא מסהדי כלל ולפ"ז זהו לדידן דקי"ל דע"מ כרתי כר"א אבל בדף כ' דהתוס' כתבו לר"מ ולרבנן דפליגי עליו היינו משום שלום מלכות אבל בהא ס"ל כר"מ דע"ח כרתי ובעינן מוכח מתוכו כמ"ש שם בזה גם דאם לא כתבו כשר אבל בשינה פסול דהו"ל מזויף מתוכו דעכ"פ לא מוכח מתוכו. ובזה מיושב קושית הגאון מוה' אברהם ברודא ז"ל בשו"ת פמ"א ח"א סי' כ"א הקשה בהא דאמרו בדף פ' היה במזרח וכתב במערב דפריך מאן ומוקי בסופר והקשה ממנ"פ איך סבר אי ס"ל לא כתב הסופר כשר א"כ אף בשינה כשר כמ"ש התוס' בדף פ' ואי ס"ל דלא כתב פסול לימא רבותא טפי לא כתב כלל כמ"ש התוס' בגיטין דף כ' שם. ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דלא כתב כשר ושינה פסול דשם קאי אליבא דר"מ ולר"מ בעי מוכח מתוכו וא"כ שוב הוה מזוייף מתוכו ודו"ק. יהיה איך שיהיה דברי בעל העיטור נכונים ועיין בג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ג האריך דבעל העיטור ס"ל דשינה בשם אבות כשר ע"ש. ולפמ"ש יש לומר דדוקא כשיש ע"מ וכמ"ש. ובאמת בכמה תשובות צדדתי ע"פ דברי העיטור שהביא הג"פ להכשיר בשינה. ולפמ"ש דוקא כשיש ע"מ ומכל מקום פשטת לשון העיטור משמע דאף בלא ע"מ כשר ועכ"פ על עבוה"ג אין לתמוה ובכנס"י כתב עליו מרורות. ולפמ"ש ל"ק מדברי התוס' והוא נדחק בכוונת התוס' שלא כדת וגם המרדכי בשם רבינו יואל כתב דבלא כתב שם אב כשר דקי"ל כר"א דע"מ כרתי והיינו כמ"ש דכל דהשמיט ולא כתב לא שייך מזויף מתוכו וא"כ גם בשינה כשר. ומ"ש דאבי המגורשת גרע מאבי המגרש ז"א כמ"ש המהראנ"ח דאבי המגרש גרע וכמ"ש בגליון הש"ע ראיה ועין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ודו"ק. שוב ראיתי בבעל עיטור עצמו בשמות אנשים וראיתי דמכשיר בשם עירו ושם עירה אף דליכא ע"מ וע"כ משום ע"מ והנה נתבטל פירושי אבל בגוף הדין יש לפרש כמ"ש ונתיישב בזה דברי התוס'. והנה נשאלתי מ"ק ראווא בשם מתתי' והשבתי ג"כ כי יש מקום להכשיר ובכ"ז כתבתי דיש לתת שני גיטין. והנה ביום ב' עקב תרכ"ד הגיעני מכתב מ"ק רידניק מהחריף מוה' יעקב יצחק הלוי הורוויטץ שהיה גט שכ"מ והאשה שמה מחלה ורק באי זה מקום נקראת מעכליא והוא כתב רק מחלה ומת הבעל והיא זקוקה לחליצת קטן אם חלילה הגט פסול וכתבתי שכשר והוא הביא דברי הפתחי תשובה סי' קכ"ט ס"ק ל"ד שהביא בשם הגאון מבריסק שיש לחלק בין האיש המגרש ובין האשה המתגרשת ומעלתו כתב שא"י הטעם ואני אומר שהטעם פשוט לפי שהאשה המתגרשת בידה הגט וע"מ יודעים למי נמסר הגט כמ"ש הנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ובאמת שאף שמודה ר"א במזוייף מתוכו מכל מקום כאן ששם מחלה כתב כהוגן רק שהיה צריך לכתוב עוד שם מעכליא א"כ לא הוה מזוייף הניכר רק דילוג ובכה"ג כשר כיון שיש ע"מ ובפרט אצל האשה המתגרשת ודו"ק. והנה בשנת תרכ"ה ה' פנחס י"ט תמוז נכתב לי שאחד מ"ק טארני יש לו אשה פה"ק לבוב והוא נסע לאמעריקא וכתב גט לאשתו ונתן לאחד שישלח לה רק שבשם אבי המתגרשת ששמו ישעיהו יש ספק אם ישעיהו או ישעיה ע"כ נתן שני גיטין ליד השליח וכתב הדיין ר' ישראל שנקרא לאשה. והנה בראשית ההשקפה אמרתי שע"י שליח אי אפשר לתת שני גיטין כמ"ש הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' צ' בשם אליה ושם צוה לסדר אבל כאן לאחר שכבר כתבו שני גיטין מה נעשה בזה. ואחר העיון אמרתי דהנה בנוב"י מהד"ת סי' ק"כ האריכו שם דיש לפסול משום דגם בשעת כתיבה לא נתברר מי הכשר ומי הפסול וא"כ אין ברירה. ולפענ"ד נראה דבשם אבי המגורשת יש להקל דהרי לר"א דע"מ כרתי לא איכפת לן בכתיבה לשמה ואף דבשני גיטין שוין אמרו דלא כר"א זה דוקא שם דלא יודע איזה גט שייך לזה אבל כאן בספק בשם הרי הוא מסר הגט ליד אותה אשה והרי אם לא היה נכתב שם אבי המתגרשת בגט כשר כמ"ש המהראנ"ח הובא בג"פ שם ואני כתבתי בשי למורה שיש לי ראיה ע"ז מהש"ס ע"ש ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' קי"ג שם שגם הוא הסכים (להכשיר גם בשינה שם אביה) דלר"א כשר אם לא הזכיר ואף שכאן יש שינוי בשם אבי האשה ושינוי פוסל. הנה באמת העבוה"ג חולק ודעתו דיש להכשיר בשינה גם שם אביה כמ"ש בסי' נ"ה ואף דבכנסת יחזקאל והצ"ץ האריכו לחלוק ע"ז כבר כתבתי כמה פעמים שדעת בעל העיטור שאף בשינוי כשר ומיהו גם אם נימא דשינוי פסול מכל מקום זה בשינוי המבורר אבל כאן דהספק הוא על כל ששמו ישעיה או אליה לא שייך לומר דהעולם יאמרו דאינו זה דזה אינו דהא הכל רואים ויודעים שכל ששמו ישעיה יש ספק אם שמו ישעיה או ישעיהו וההמוני אינו מרגיש כלל הבדל בין ישעיה לישעיהו וא"כ מה חשש שינוי שייך בו והא לא רצה לשנות במכוון רק שגם הוא יש לו ספק ומשום שני ספרים ל"ש כל שאינו בבת אחת כמבואר בסי' קכ"ט ועיין ב"ש שם ס"ק ל"ח וגם בשו"ת נוב"י מהד"ת שהאריכו שגם בזה אחר זה יש חשש משום שני ספרים שהרי הוא מוכרח לחשוב שאחד פסול וא"כ שוב שייך אין ברירה. זה אינו דהא אנן קי"ל כר"א ובכתיבה לא אכפת לן דהרי אף אם לא כתוב בגט אבי המגורשת היה כשר והשינוי לא אכפת לן בזה דהא באמת לא שינה במכוון גם כל שנותן שניהם בזאח"ז ודאי יש לסמוך על עבוה"ג דמיקל בשינוי לגמרי מכ"ש כאן דאינו שינוי לגמרי ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף