שואל ומשיב/ג/ב/כו

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן כו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום שלום אמרו רבנן בכפילא לעילא לעילא כבוד מחו' הה"ג החריף המפורסים וכו' מוה' יואל אשכנזי נ"י אבד"ק זלאטשיב:

תמול בלילה מסר לי הרבני מוה' נחום ב"ש מכתבו מגלה עפה אודות העגונה ואני יושב בקרית חוצות ואין לי ספרים ובכל זאת למען בקשתו לתקנת מצוה רבה אמרתי לכתוב בקצרה כי כבר הארכתי בענינים כאלו ובהרבה תשובות ואם ארצה לבאר מלבד כי אינם ת"י וקשה עלי עתיקא מחדתא גם כי אין מספיקין ואין מפסיקין. והנה בעדות הערכי תמהתי על מעלתו שהאריך בענין הלז ולא הביא שו"ת כנ"י דבסי' נ"ג העלה דאף מסל"ת לא בעי בזה והארכתי בזה ובזה הן נסתר מחמתו מה שהאריך מעלתו בספיקות דלא הוה כתב ישראל וגם לא אמר וקברתיו ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת מה דצריך כתב ישראל נדחקו האחרונים והה"מ כתב דטעם מסל"ת אמרו ולא כותב והדבר תמוה דמה לי כותב ומה לי אומר וגם מעלתו האריך בזה. אמנם באמת הדבר פשוט ע"פ מה דמבואר דמסל"ת צריך שיהיה מסל"ת גמור ולא כל מסל"ת נאמן וכשר כי יש לחוש שמא בערמה עשה כן וכבר כתב ר"י בשם הרמ"ה שכל שיש לחוש שמא האשה שוכרת להגיד מל"ת פסול ולפ"ז בשלמא באומר הדברים ניכרים אם אומר מסל"ת בלי כוונה כלל אבל בכותב אולי מיפה הדברים בכתיבה כדי שלא יהיה נרגש ערמתו ועיין בח"מ סי' י"ז שטענות ע"פ כתב לא מועיל והטעם מבואר בריב"ש שם דע"י כתב יכול להיות שינוי ביפוי הדברים משא"כ באומר ע"ש וה"ה הכא יש לחוש שאינו מסל"ת גמור. וגם וקברתיו יש חשש כל שאינו אומר כן אולי בדדמי אומר כן אבל כאן דמכשירין בערכי בתורת עדות שאינו משקר בודאי חקר היטב וידע הדבר על בוריה א"כ אף בכתב מהימן ולא צריך מסל"ת. והנה כעת הגיע לידי ספר שו"ת חתם סופר ובסי' מ"ג העלה גם הוא דבערכאות כשר אף באינו מסל"ת. אמנם בדבריו הביא שם דברי הגאון מוהר"מ בנעט ז"ל דלא מועיל בערכי מסל"ת דאף דלא משקרי פסול משום אל תשת רשע עד והרי הרא"ש לא התיר עדות בעלי תשובה משום דבעי תחלתו וסופו בכשרות ואף דהיש"ש פ"ב דיבמות תמה על הרא"ש אבל לא מלאו לבו לחלוק על הרא"ש יע"ש והח"ס נדחק מאוד ליישב. ואני אומר לפענ"ד לק"מ דבאמת צריך להבין כיון דעד אחד נאמן משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי א"כ לאו מתורת עדות הוא דעדות בעי שנים ורק מתורת תק"ע הקלו בזה א"כ לא שייך בזה משום אל תשת רשע עד. אמנם נראה דבאמת שייך בדדמי רק דבשנים לא אמרינן בדדמי והטעם ביאר הרמב"ן במלחמות כיון דהתורה האמינה לשנים אתם מה לכם עליהם ולמה ניחוש בדדמי כל שהתורה נתנה להם נאמנות ולפ"ז כיון דמצד נאמנות התורה האמינם שוב בעי שיהיו כשרים דהתורה לא נתנה נאמנות רק לעדים כשרים וכן מבואר להדיא בב"ש ס"ק קי"ג דכל דשייך בדדמי בעינן שני עדים כשרים והב"ש לא ביאר הטעם ולפמ"ש נכון בטעמו וא"כ זה דוקא כל שיש חשש בדדמי אבל במקום דלא שייך בדדמי וגם מסל"ת לרוב הפוסקים לא חיישינן בדדמי שוב לא שייך משום אל תשת רשע עד ועכ"פ גם הח"ס מסכים הולך דבערכי אף בלא מסל"ת נאמן וגם הוא לא הביא דברי הכנ"י הנ"ל ואף דהוא מיירי באמר הערכי שמת על מטתו וכאן אמר הערכי שנפל במלחמה דשייך בדדמי אבל כבר ביארתי בכמה תשובות שכל שהערכי שולח להודיע שזה מת בלי ספק ידעו הדברים בבירור והגם שלא נעלם ממני שבשו"ת ש"ב הגאון בעל בית אפרים מחמיר הרבה בזה כבר ביארתי להרב הגדול המנוח מו"ה אהרן פרענקיל דאין לחוש בזה דגם מי שאומר כן להראש המצביא בלי ספק ידע בבירור דשמא ימצא אח"כ הבעל מלחמה הלז ויהיה נתפס כבדאי ובלא"ה בנ"ד יש עוד עדים ששמעו מערל אחד ואף שמעלתו חושש שמא לא מקרי מסל"ת באמת מבואר בקונטרס עגונות סי' שכ"א בשם הר"מ מלובלין ביהודי ששאל לעכו"ם שבא אם ראה שם במקום שהיה שבאו בני אדם ממקום פלוני והשיב לו שהיה שם ג"כ יהודי ממקום פלוני ועבד עבודת פרך עד שמת נראה דעכו"ם זה הוה מסל"ת ושאלת היהודי לא חשוב שאלה משום דלא שאל אותו על שום אדם אם חי או מת א"כ מכ"ש כאן דלא שאל אותו כלל בודאי הוה מסל"ת ויותר החששות שיש בזה כבר האריך מעלתו מה שיש בו די ולא אאריך בזה רק אחת אזכור מה שהביא מעלתו דברי הש"ך ביו"ד סי' ס"ט ס"ק מ"ג אעתיק מ"ש ביד שאול שם וז"ל עיין רש"י בכורות דף ל"ה ד"ה מסל"ת שם מבואר קצת כהש"ך ועשו"ת הר"ן סי' מ"ג. ועיין שו"ת מיימוני השייך לספר נשים סי' ט' הביאו הב"י סי' י"ז אפילו מכיר בדת ישראל לא חשיב משקר כל דלא מוכחא מלתא ע"ש ודו"ק גם מה שהביא בקונטרס עגונות סי' רפ"א בשם הראב"ח והמג"א הקשה עליו ממה דמבואר ברמב"ם הלכה ט"ו כבר הודעתי שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה אבל אם אמר עד או אשה או עבד שמת פלוני ואני ראיתי שמת שואלין אותו איך ראית ובמה ידעת וכו' ואם העיד בדבר שרובן למיתה אין משיאין את אשתו וכתב הה"מ שאעפ"י שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעין כיצד אמר הראשון שיודע שמת ועל מה אומר כן אין דנין אפשר משאי אפשר ע"ש הרי בהדיא דלא כשו"ת מהראב"ח הנ"ל והוא נדחק מאד לחלק ובאמת אין התשובה כעת ת"י. אמנם לפענ"ד נראה דאינם סותרים זה את זה דהרמב"ם שפיר קאמר דבאמת היה צריך דרישה וחקירה בעידי נשים רק דבטלה דרישה וחקירה דהוה כדיני ממונות ולפ"ז ס"ל להרמב"ם כיון דכל הטעם דאין צריך דרישה וחקירה הוא מטעם מאחר דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי בזה וא"כ עכ"פ צריך הב"ד לשאול אותו משום שיהיה העד מתיירא דלמא יתפס בשקרו ולפ"ז כיון שעשו כן עכ"פ במי שמעיד משמו לא חיישינן לזה. ויש להמתיק הדברים ע"פ מ"ש הנוב"י בתשובותיו דעד עצמו הוא מן התורה ועד מפי עד הוא מדרבנן והטעם דעד עצמו שייך הטעם דמלתא דעבידא לגלויי ולא משקרי אבל העד השני לא חייש לזה שיאמר אני אומר כמו ששמעתי ובזה ביאר דברי הרמב"ם בהלכה כ"ט כמין חומר וכבר קדמו בזה בשו"ת תשב"ץ חלק א' סכ"ג ולפ"ז לכך שואלין העד הראשון כדי שיהיה מתיירא לומר שקר שלא יאחז ויתבדה אבל העד השני לא שייך מלתא דעל"ג רק דרבנן נתנו לו נאמנות לכך כל שאי אפשר לישאל מקילין משום תקנת עגונות וכן מצאתי במ"מ שכתב בהלכה ט"ו דאע"ג דקי"ל כהת"ק דאין בודקין בדרישה וחקירה אבל לומר כיצד הענין ע"כ מודה דאי לא תימא הכי לימא הת"ק דאין בודקין עדי נשים כלל הנה בירר הדברים כמ"ש דבזה רצו חכמים שיאמר כיצד הוא מת כדי שיהיה יותר קרוב להגלות השקר ומעתה זה במה דיש לחוש למשקר אבל בקברתיו דהחשש הוא שיאמר בדדמי א"כ כל שלא אמר וקברתיו מאי נ"מ בין הראשון להשני וכל שאין מעיד הראשון וקברתיו ומש"ה אינו נאמן א"כ מהיכי תיתי להאמין השני מה שלא היה נאמן הראשון וז"ב כשמש ועכ"פ בנדון דידן ודאי יש להתיר האשה רעזיל אשת משה בן דוב בעריל גרויס לעלמא. והנה יש לי הרבה דברים לרצות בדבריו אלא שאין לי ספרים בכאן ואין הזמן מספיק כעת:

והנה במ"ש למעלה דכיון דאינו מתורת עדות מהראוי להכשיר צריך ביאור א"כ למה גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה והלא אין אנו באים מתורת עדות כי אם מטעם דעבידא לגלויי ובאמת בדף כ"ה ביבמות רצה הש"ס לומר וכ"ת שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן וכן ס"ל לרב יוסף באמת והיינו מהאי טעמא דעדות אשה לא בעי תורת עדות אבל אכתי קשה מ"ט דרבי מנשיא והכי קי"ל דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה. ולכאורה רציתי לומר דלא שייך מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי מה"ט משום דלא חציפי לשקר בכה"ג וכל שהוא פסול לעבירה מן התורה הוא חצוף לשקר אף בעבידא לגלויי אלא שלפ"ז אם נימא הטעם משום דייקא ומנסבא שוב מהראוי שיהיה כשר דאדרבא יותר מדקדקת כשהוא פסול ולא סמכה דעתא ע"ז. אמנם נראה כיון דדעת הרמב"ם דצריך שישאלו אותה במה ידעת שנהרג וכדומה וכמ"ש הרה"מ דניהו דאין צריך דרישה וחקירה אבל צריך שיאמר במה ידעת וא"כ לזה צריך שיאמר במה ידעת וא"כ לזה צריך שיגיד בתורת עדות וכיון שהוא פסול בעבירה דאורייתא הוה פסול להגיד כנלפענ"ד טעם הדבר והך דהרא"ש כיון דעכשיו הם כשרים היו כשרים להגיד לולא דשייך בדדמי וצריך עדים כשרים דוקא ודו"ק והנה מ"ש מעלתו להקשות דלמה לא משני דמיירי במסל"ת אני הרגתיו דאז כשר אפילו פסול תורה כמדומה שכן הקשה המהרא"י בפסקיו ואינו ת"י אך לפענ"ד אי במסל"ת מיירי למה לא ישאנה דלא שייך לזות שפתים שמא משקר כיון דאמר במסל"ת ולא היה לו שום נטיה והרי מסל"ת נאמן אף גוי ולא חיישינן דלמא משקר מכ"ש לענין חשש לזות שפתים כנלפענ"ד. ובמ"ש יש ליישב מה שהקשו בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע"ז על הנוב"י לענין פלגינן דיבורא דהא כאן יש לומר מיגו דנאמן על הנהרג נאמן גם על עצמו ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ מה ששואלין אח"כ א"נ וכמ"ש ודו"ק כי קצרתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף