שואל ומשיב/ג/א/תסג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן תסג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בפסחים דף פ"ח בתוספות ד"ה לישא שפחה הקשו וימכור עצמו בעבד עברי והקשה אותי אחד מלומדי למד דהא כל שאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית וכאן לא היה לו אשה ובנים דהא היה עבד והשבתי דלפמ"ש המלמ"ל פ"ד מעבדים דדוקא רבו אין מוסר לו שפחה כנענית אבל העבד עצמו יכול לישא שפחה אף שלא היה לו אשה ובנים א"כ שפיר הקשו דיש לו תקנה לעבד שישא בעצמו שפחה כשימכור עצמו לעבד עברי ולמה נכוף לרב לשחררו שיעבור בעשה וז"ב. איברא דהמלמ"ל הקשה ע"ז מתמורה דף ל"א דמוקי בשאין לו אשה ובנים דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית והוי אתנן וקשה הא מכל מקום לא שייך אתנן דהא העבד יכול לישא בעצמו ואטו בשביל דרבו כופהו יהיה מקרי אתנן והניח בקושיא. ולפענ"ד נראה דהנה אנן קי"ל דבא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר כל דלא אמר לה קני מעכשיו או דקאי בחצרה כדאמרו בתמורה שם ובע"ז דף ס"ג ולפ"ז כאן דרב אמר הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי וכיון דרבו לא יכול לכופו רק כשיתרצה העבד א"כ אימת אמרינן דנתרצה כשבא עליה (וא"כ) שוב לא הוה אתנן ואף כשבא בב"א לא חל האתנן וע"כ דמיירי שלא נתרצה עבד ורבו כפהו ושוב מקרי אתנן דהא אסורה לו ודו"ק איברא דאיני מבין כיון דאין קישוי אלא לדעת אבל לא רצה לישא אותה וא"כ שוב הוה אתנן ודו"ק היטב. אמנם אם כי ישבתי דברי התוספות ע"פ דברי המלמ"ל אבל המלמ"ל היה לו להביא מכאן ראיה אמנם עיינתי בגיטין דף מ"א וכן בב"ב דף י"א ושם מבואר בתוספות דקושייתם היא אליבא דמ"ד דאף דאין לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית ובפסחים קצרו בזה. הן אמת דלפענ"ד היה נראה דבכה"ג דהיה עבד מעיקרא רק שכיון שחציו ב"ח מוכרח למכור עצמו בעבד עברי בכה"ג כל שלא אפשר לו לו לישא אשה ובנים מותר בשפחה דבשלמא כשהיא באמת עבד עברי התורה גזרה אם בגפו יבא בגפו יצא ואין רבו מוסר לו שפחה כנענית וגזירת הכתוב הוא כמ"ש הרמב"ם שכן הוא בקבלה אבל כל שהיה מקודם עבד כנעני ושפחה מותרת לו רק שע"י שנעשה חציו ב"ח יש לו דין עבד עברי בזה מותר לו לישא שפחה כמו שהיה מקודם. ובזה היה מקום ליישב קושית טורי אבן בחגיגה ביבמות דף ק' דאמרו רבו כופהו ושם נשאר קושית התוספות דימכור עצמו בעבד עברי ושם לא שייך תירוצם של התוספות ע"ש ולפמ"ש א"ש דשם זה שהיה ולד כהן ולא היה עבד כלל לא יכול למכור עצמו לעבד עברי דהא אין לו אשה ובנים ודו"ק. והנה דברי המהרש"א בגיטין דף י"א שחידש דא"י למסור לרבא והוא תמוה כמ"ש הנוב"י והשעה"מ וכבר כתבתי בזה ולפענ"ד יש לומר דכוונת המהרש"א שאין יכול לכופו אבל אם העבד רוצה מותר והחצי' בן חורין לא רצתה ולא היה יכול רבה לכופה ומה דאמרו בתמורה דעבד עברי בשפחה שרי היינו כשרוצה העבד וכשאין לו אשה ובנים ס"ל דאסור אף כשהעבד מרוצה דלא כהמלמ"ל כנ"ל בדוחק ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף