שואל ומשיב/ג/א/תמא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן תמא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנה למדתי בכתובות דף ט"ז ע"א וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי ליכא עדים מה הוה וכתבו בתוספות לרב פריך ע"ש ועיין בתוס' ישנים והרז"ה והרמב"ן ולפענ"ד נראה דבר חדש דלפמ"ש הרמב"ם דאיסור בעד אחד הוחזק אף דאין ע"א נאמן לד"נ ולמלקות מכל מקום כל שבא מקודם לענין איסור איסור בעד אחד הוחזק וכמו כן כתבו התוספות בחולין דף צ"ו דמה דמחזירין שטר ע"פ סימנים משום דאינו מוציא כעת וגם בשו"ת מהרי"ט בחלק אהע"ז סי' ט' כתב דבשטר אמרינן מיגו להוציא משום דכעת אינו מוציא ואח"כ כבר הוחזק השטר ע"ש. ומעתה גם אני אומר לענין רוב דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא דוקא כשבא הדבר תיכף לענין ממון כמו במוכר לרדיא וכדומה אבל כאן הרוב בתולה נשאת היה טרם הגיע זמן החיוב כתובה דאינו רק לאחר גירושין ומיתה וא"כ כבר הוחזק הרוב שהיא בתולה ממילא מועיל גם לענין ממון אח"כ ואף דבב"ב דף צ"ב פריך זו הקושיא על רב ומשמע דלשמואל ניחא באמת זה קשה גם על הרז"ה והרמב"ן והתוספות ישינים דכתבו דגם לשמואל פריך ובב"ב שם משמע דפריך על רב דוקא ולשמואל ניחא והארכתי בזה בתשובה ואכ"מ. ועכ"פ הסברא נראה נכונה. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מ"ש הב"ח באהע"ז סי' ט' דבכתובה שטר העומד לגבות כגבוי דמי והב"ש תמה שם דהא לב"ה לא אמרינן הכי וכתבתי בגליון ונדפס משמי שם נקוב בשם ש"י למורה דכתובה חשיב מוחזק טפי כמ"ש המרדכי אבל אכתי טעמא בעי. ולפמ"ש אתי שפיר דשאני כל שטר דאף דעומד לגבות אבל מכל מקום אינו כגבוי אבל שם בכתובה דהספק הוא אם נקראת קטלנית א"כ כל עוד שלא נתברר בשלישי הרי לא שייך לומר דהוא מוחזק דהא בעת נשואי השני ודאי דעפ"י רוב לא הוה קטלנית וא"כ נתחייב בכתובה בבירור וא"כ היה כגבוי דשם אין הספק בגוף הכתובה רק במה שקרה מקרה מבחוץ שהיא קטלנית והרי כבר הוחזק החוב שלה טרם שנעשית קטלנית ולכך הוה כגבוי. ובזה מיושב מה דקשה לי מהא דאמרו בכתובות דף ע"ב דספוקי מספקא ליה בממונא לקולא והרי שם בכתובה קאי וכתובה נקראת מוחזקת והוה כגבוי ולפמ"ש שם הספק על גוף החיוב אם מקפיד על הנדר ולא התחיל החיוב ולא שייך שכבר הוחזק ודו"ק:

ובזה מיושב גם מה שהקשיתי בהא דאמרו בשבועות דף מ"ח כגון שנשבעה ומתה והרי אח"כ מסיק הא מני ב"ש היא וא"כ מה קושיא מכתובה דבכתובה הוה כמוחזקת ולפמ"ש אתי שפיר דשם לא שייך שכבר הוחזק וא"כ לא שייך הטעם דהום כגבוי ודו"ק ועיין סוגיא דפ"פ ובתוספות שם ד"ה אי שהתוס' בעצמם הרגישו דאף בס"ס מהראוי שתפסיד הכתובה משום חזקת ממון רק שהביאו ראיה דלא אמרינן כן ובפ"י שם האריך דלמה יוצאין ממון מכח ס"ס הא לא עדיף מרוב ע"ש ובתשובה הארכתי בכמה אופנים ולפמ"ש באמת כל שהס"ס תיכף לענין הכתובה ולא היה רוב שכבר הוחזק אין מהראוי להוציא ממון מכח ס"ס. שוב נזכרתי דמה שחדשתי לענין רוב שכבר הוחזק כבר חדשו האחרונים לענין ד"נ דאף לס"ד דבד"נ לא אזלינן בתר רוב אבל רוב שכבר הוחזק מועיל עיין שב שמעתא שמעתא ד' ובישועת יעקב אהע"ז סי' ד' וסי' קע"ב ואף שאני כתבתי לדחות דבריהם אבל לענין ממון הדבר ברור שכן הוא וכמ"ש. והנה בהא דאמרו ת"ש המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזוין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך רישא מ"ט לאו משום דרובא הכי אתנהו וע"ז שאל אותי החריף ושנון מוה' משה יונה נ"י מסקאהל דמה קושיא דאף לשמואל דלא אזיל בתר רובא היינו דוקא במקום שהחזקה מנגדו דהיינו בשור ונמצא נגחן דאף דרובא זבני לרדיא מצי א"ל המוכר להלוקח אנא לשחיטה מכרתיו לך דכעת המוכר מוחזק בממון וא"כ כאן דהמוכר מוחזק בממון שכבר שילם לו וגם יש לו רובא דמסייע לי' שוב ודאי נאמן המוכר ומה קושיא וע"ז הביא דברי השיטה מקובצת שהרגיש בזה וכתב דע"כ מיירי בלא שלם לו עדיין דאם כבר שלם לו שוב יקשה דמה אריא דנמצא גנב דרוב מסייע להמוכר אף אם נמצא שוטה או משועמם נמי דרוב אין עבד שוטה אפ"ה מהראוי לומר סמוך מיעוטא לחזקת ממון ואתרע ליה רובא וע"כ דמיירי דלא שילם לו ויש לו להלוקח חזקת ממון ולכך צריך המוכר לרובא דמסייע לו ושפיר מקשה וע"ז הקשה החריף הנ"ל דהוכחת השיטה דמיירי בלא שלם דאל"כ אף בנמצא שוטה נמי דנימא סמוך מיעוטא לחזקה אינו ראיה כלל לפמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דף קי"ט דמיעוט שאינן מתעברות לא חשיב מיעוט לסמוך לרוב דזה מיעוט שעומד נגד הרוב וזה לא אמרינן ובזה הרוב עדיף ושאני מיעוט דמפילות דהוא מן הרוב בעצמו ע"ש וא"כ ה"ה במיעוט השוטים דהוא עומד נגד הרוב לא אמרינן סמוך ויפה הקשה לכאורה. אמנם אחר העיון ל"ק דע"כ לא כתב הרשב"א דמיעוט שעומד נגד הרוב לא חשיב מיעוט רק באיסור דרוב עדיף מחזקה רק כשיש מיעוט שיש לסמכו להחזקה סמכינן מיעוט לחזקה וכל שהמיעוט עומד נגד הרוב הרי המיעוט לא נחשב לכלום נגד הרוב ולא נשאר רק החזקה וכיון דרוב עדיף מחזקה אין לסמוך המיעוט נגד הרוב והחזקה נגד הרוב ג"כ אינו אבל בממון דהחזקת ממון שיש לזה השתא כגון בלא שילם החזקה אלים נגד הרוב ואין הולכין בממון אחר הרוב רק דבשילם יש להמוכר אותו חזקת ממון וכל שיש לומר סמוך מיעוטא אף דהמיעוט עומד נגד הרוב מכל מקום בצרוף חזקת ממון דאלים נגד הרוב יש לצרף גם המיעוט העומד נגד הרוב וז"ב כשמש. גם מה שדחה עוד דבכה"ג דלפי דברי הרוב לא התחיל כלל החזקה דהיה מקח טעות לא שייך סמוך מיעוטא לחזקה לא ידעתי כלל דהא גם ברובא לרדיא סמכינן אחזקת ממון שיש להמוכר אף שחזקה דמעיקרא היה לה להלוקח בהממון רק שעכשיו הוא ביד המוכר ולא אמרינן כיון דלפי דברי הרוב לא התחיל כלל חזקת מוכר בממון דאדרבא הלוקח היה לו חזקה דמעיקרא ואפ"ה אזלינן בתר חזקת המוכר עתה דחזקת ממון של עתה דוחה הרוב והחזקה דמעיקרא של הלוקח א"כ שפיר שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה. והנה מעלתו הביא דברי התורת חיים שחידש ע"פ דברי הרשב"ם כיון דחזקה דאעבד שפירא יהיב זוזי הלוקח זה מועיל אף דיש להמוכר חזקת ממון והרוב ע"ש וע"ז כתב מעלתו דכל דאין החזקה מכחשת להרוב ניהו דאינה מסייעת מכל מקום הוה הרוב עדיף ושאני מוכר שור ונמצא נגח דהחזקה מנגדת להרוב וגם זה ל"ק דנראה דהחזקה דאעבד שפירא יהיב זוזי בודאי מנגדת הרוב דחזקה זו הוה חזקה דאתא מכח סברא דחזקה דלא שדי אינש זוזי בכדי וכבר השריש לנו המהרי"ק שורש ע"ב ובתה"ד סי' ר"ז דחזקה דאתא מכח סברא עדיף מרוב וע"כ ע"י חזקה דאין אדם פרוע בתוך זמנו וכדומה מוציאין ממון על ידו אף שאין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש וה"ה כאן וז"ב כשמש ומ"ש מעלתו ליישב בזה ע"ד הפלפול אין הזמן גורם לעיין בזה כי רבו התשובות אשר צריך אני להשיב ולקחתי לי מועד להשיב על דבריו מפני כי הוא חתן ש"ב הרב נ"י ודי בזה. ובגוף הקושיא לפענ"ד ל"ק דכאן לא דמי לשור שנמצא נגח דהמוכר טוען שאני מכרתי לשחיטה אף דרובא לרדיא זבני מכל מקום אני מכרתי לשחיטה אבל כאן אין לו טענה רק שהלוקח סבר וקיבל משום הרוב דהם גנבי אבל עכ"פ חזקת ממון ל"ש דגם המוכר מודה דאם לא היה סבר וקבל היה מקחו מקח טעות ולא נשאר כאן רק הרוב והרי אין הולכין בממון אחר הרוב ושפיר מקשה אבל בהך דשור נגח זה טוען שאני מכרתי לשחיטה וא"כ לא היה מקח טעות ועיין בתוספות ב"ק ר"פ המניח וגם בבכורות דף כ':

והנה בהא דמקשו בכתובות כיון דרוב נשים בתולות נשאות כי ליכא עדים מה הוה והקשה הפ"י הא לרב יש לו מיגו דאי בעי אמר פרעתי דרב אית ליה הטוען אחר מעשה ב"ד נאמן הקשה אותי הרב החריף מוה' יוסף נ"י מ"ק ראווא דמה קושיא הא הרא"ש הקשה דאמאי יהיה הבעל נאמן הא הו"ל מודה במקצת וכתב דהו"ל א"י לכפור וכמ"ש בירושלמי ולפ"ז כל שיכול לטעון פרעתי שוב אינו גובה ממשועבדים ושוב לא הוה ש"ק כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' פ"ח דכל שאינו גובה ממשועבדים לא הו"ל ש"ק. ותנה באמת קושית הפ"י כבר קדמו התוספות בב"ב דף צ"ב וא"כ יקשה קושיתו על התוספות מיהו לק"מ דדוקא בזה"ז כל דאין לו ש"ק ממשועבדים לא הוה ש"ק דהא יכול למכור קרקעותו ומטלטלין יכול להבריח אבל בכתובה דכל קרקעותיו משועבדים לה ניהו דיכול לטעון פרעתי אבל מכל מקום מקרי ש"ק דעכ"פ ההודאה היה ש"ק ואף דיכול לטעון פרעתי לה ולא תוכל לגבות ממשועבדים מכל מקום בכתובה ע"כ דמשועבד לה הקרקע דאל"כ תהיה קלה בעיניו להוציאה ועיין ס"פ האשה שנפלו. הן אמת דדברי הרא"ש תמוהין דארכבה אחרי ריכשי דא"י לכפור והו"ל ש"ק דהא א"י לכפור בלבד סגי דהו"ל הילך וכבר תמה בזה בתפארת שמואל בהגהותיו להרא"ש שם. אמנם לפמ"ש אתי שפיר דנ"מ למ"ד דיכול לטעון פרעתי והרי יכול לכפור ומכל מקום הוא ש"ק דהרי כל נכסיו אחראין לכתובתה ושפיר סמכה דעתה דלא יוכל למכור הכל ולהבריח ושפיר מקרי ש"ק. והנה הרז"ה כתב דגם לשמואל פריך משום דיש לה חזקה דגופה ובמלחמות כתב דבכה"ג לא שייך חזקה דגופא דהא האשה עומדת להנשא וכוונתו נראה לי דלפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז דכל שכבר מת והספק הוא אם מת קודם או אח"כ לא שייך חזקת חיים דכל אדם מעותד למות ע"ש וא"כ גם כאן בשלמא כשאנו מסופקים אם עדיין בתולה היא שייך חזקת הגוף דיש לה חזקת כשרות ולא נבעלה אבל כאן אין אנו מסופקים אם היא בתולה עדן רק שהספק הוא אם נשאה כשהיא אלמנה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה בזה לא שייך חזקת הגוף דהא בתולה עומדת להנשא ודו"ק ולפענ"ד דבריו תמוהין דהא ע"כ הטענה שלא נשאה בתולה וכבר נבעלה מן הנשואין דאי הטענה שנכנסה לחופה ולא נבעלה כמ"ש הרמב"ן הא קיי"ל דכל שנכנסה לחופה אף שלא נבעלה אין לה טענת בתולים וכמבואר דף י"ב וע"כ דהטענה הוא שנשאה בחזקת אלמנה שנבעלה והיא טוענת שכנסה בתולה וא"כ על הזמן הנשואין אנו דנין אם היתה בתולה או אלמנה שכבר נבעלה וע"ז שפיר יש לה חזקת בתולה ואף דאשה עומדת לנשואין הא הוא טוענת שבעת הנשואין היתה בחזקת בתולה ודברי הרמב"ן תמוהים לפענ"ד וראיתי להפ"י שהקשה על הרמב"ן דא"כ מעיקרא מה התחיל הש"ס לומר מתניתין דלא כר"ג הא שאני הך דר"ג דשייך חזקה משא"כ כאן דלא שייך חזקה והיא תימה רבה. אמנם נראה דקושית הש"ס היא מראוה מדברת ומאי מדברת נבעלה ואפ"ה אמר ר"ג דמהמנא משום ברי ושמא וא"כ גם כאן שייך זאת דחזקה אזדא לה דהא בודאי נבעלה והספק שמא לכשר או לפסול והא דאמרו בדף י"א דר"נ מצי סבירא ליה כר"ג וע"כ לא אמר רק דאיכא חזקה היינו למאן דס"ל דמדברת היינו לא נבעלה ויש לה חזקה וזה צ"ע ועכ"פ לא קשה קושית הפ"י אבל מה שהקשית קשה. והנה הרמב"ם פט"ז מהלכות אשות הכ"ד כתב דיש להשביע לבעל כיון שהוא מודה במקצת והשיגו הראב"ד דאין כאן שבועה דאורייתא דהא הוה כפירת ש"ק וכתב הרב המגיד דלפי תקנת הגאונים גובים אף מן המטלטלין ולא מקרי כפירת ש"ק ולכאורה נראה דלפמ"ש הב"ש סי' ק' ס"ק ד' דהבעל יכול לסלק בקרקע כל שיש לו קרקע אין המטלטלין משועבדים א"כ שוב הו"ל כפירת ש"ק. אך נראה כיון דעכ"פ משועבדים אינו גובה דהלקוחות יכולין לומר שאינו חייב כלל דהא טוען אלמנה נשאתיך א"כ שוב לא מקרי כפירת ש"ק ומיהו הא הו"ל הודאת ש"ק דהא מה שמודה אינו מודה אלא בקרקע דהא יכול לסלק בקרקע. אמנם נראה דכיון דהגאונים תקנו שיגבה ממטלטלין שוב לא מקרי מודה בקרקעות דהא תקנו דמטלטלין תגבה ג"כ ויכולין הלקוחות לומר מטלטלין הנחנו לך וכמ"ש התומים סי' קי"א דיכול לומר הנחתי לך מטלטלין דלא כמהרש"א ובאמת לפענ"ד דברי המהרש"א נכונים דאיך שייך לומר הנחתי לך מקום דהא יכול להבריחם ולמכרם ועיין פסחים דף ל"א ובמהרש"א שם לענין שדר"נ וכן בכמה מקומות ואולי אין כוונת התומים דיכול לטעון הנחתי רק דכל דמטלטלי בנ"ח משתעבדי לבע"ח א"כ יכול לטעון הלוקח למה תפסיד אותי ולך למטלטלין אבל גם זה א"נ דאם על המטלטלין אין כעת סוחר וצריך להמתין על יום השוק וכדומה יוכל לגבות מהקרקע שיוכל לגבות כל חובו תיכף דשכיחי קונים על קרקע אך זה בשאר חוב אבל בכתובה כל דהגאונים תקנו לטובת האשה שיהיה לה מטלטלין לגבות דלפעמים שאין לו קרקע א"כ פשיטא שיכול לומר הנחתי לך מקום דכיון דראו חז"ל לתקן שיהיו מטלטלין משועבדים אף דהבעל יכול לסלקה בקרקע מ"מ הלוקחים יכולים לומר כיון שתקנו הגאונים בכתובה לגבות ממטלטלי' אלא שראו חז"ל לטובת האשה שיהיו מטלטלין משועבדים שוב לא הוה הודאת ש"ק ולא כפירת ש"ק וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה הלח"מ דא"כ בחוב דודאי משועבד מטלטלין ואפ"ה אמרו בב"מ ד"ה ולש"ק ע"ש בדף ד' בב"מ ומ"ש בזה הא"מ בסי' ק' כבר נכלל בדברי הלח"מ שם אבל דבריו דחוקים ולפמ"ש אתי שפיר דשאני חוב דאף דמטלטלי משעבדי מכל מקום כל שהבע"ח יכול לסלק בקרקע א"כ עיקר סמיכתו על הקרקע ואין הלקוחות יכולין לומר הנחנו לך מקום במטלטלין דלא סמך על מטלטלין אבל כתובה דמן התורה היא קרקע ולא מטלטלין והגאונים ראו לתקן ממטלטלין משום טובת האשה א"כ שוב סמיכתה על המטלטלין ושפיר יכולין לומר הנחנו לך מקום וז"ב מאד:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף