שואל ומשיב/ג/א/תלד

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן תלד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה בערב יוה"כ שנת כתרו ישועה הגיעני מכתב מהרב וכו' מוה' יהושע הורוויטץ נ"י בהרב הגאון אבד"ק דזיקוב שכתב לי מה שחידש בסוגיא דהקל הקל תחלה:

ואמרתי לרשום מה שהקשה על הנוב"י שלא ראה הירושלמי דאמר תרומה ונבלה כמ"ד מאליהן קבלו הנה כבר נודע בין החיים דברי הירושלמי הלז והארכתי בזה בדרוש. ומה שהקשה בהא דאמרו בשבת פשיטא טלטול בעלמא הוא וע"ז הקשה דהוא טעם חדש והרי איסור להגביה תרומות ומעשרות הוא משום מתקן וכבר הרגיש בזה הכפת תמרים וע"ז כתב בשם אחרונים דזה באמת טעם אחר דלכך הטלטול דרבנן משום מתקן והכריח מעלתו שכן היא הכוונה דאל"כ קשה הא יכול ליטול במחשבה דאין כאן מוקצה במה שנותן עיניו בצד זה וע"כ דהוא משום מתקן וכ"נ מפירש"י ביבמות דף צ"ג שכתב דהטלטול משום דאין מגביהין תרומות ומעשרות וע"כ דהטעם משום מתקן וא"כ כיון שכל הטעם משום מתקן קשה הא רבה אמר דכל שאוכל ואח"כ מפריש לא שייך משום מתקן כמבואר בביצה דף ט' וכמ"ש התוס' שם בשם התוספתא וא"כ מה מקשה הכא על רבה זה תורף קושיתו. והנה מה שהכריח בשם אחרונים דע"כ הך טלטול הוא משום מתקן באמת יותר נראה דהוא איסור בפני עצמו משום מוקצה וכמ"ש הכפת תמרים ומה שהוצרך הש"ס לומר משום טלטול אדרבא כדי ליישב קושייתו. ומ"ש מעלתו דלא שייך טלטול מוקצה דיכול לטול וליתן עיניו בצד זה תמהני דכאן דצריך ליטול התרומה ממנו למ"ד טבל חמור ועכ"פ לא סגי במה שיתן עיניו בצד זה. ומ"ש מרש"י ביבמות ל"ק דכל שהיה מותר להפריש שוב לא היה מוקצה דהא היה יכול להפריש התרומה ולא הקצה מתרומה וכיון שאסור להפריש שוב אסור לטלטל וז"פ וברור. אך בגוף קושייתו ל"ק לפענ"ד דבאמת צריך ביאור במה דכתבו התוס' דלכך ל"ח מתקן כיון דיכול לאכול ואח"כ מפריש דמה בכך סוף סוף כשמפריש הרי הוא מתקן. אך באמת לפענ"ד קשה בלא"ה דלמה יאסור אבוה דשמואל שם לתקן החלה כשלש מעיו"ט הא בולד הטומאה דרבנן ל"ח מתקן והרי שם מיירי בחלה דרבנן דהרי פריך על אבוה דשמואל משמואל וא"כ כיון שאינו רק דרבנן שוב מותר ול"ח מתקן כמו ולד הטומאה וע"כ צ"ל דמזה ראיה למ"ש הה"מ פ"ד מיו"ט דגם בולד טומאה אינו מותר רק כשהיה יכול לשמש בחולין אבל כלי עכו"ם אסור לטבול ביו"ט דל"ח כלל וא"כ כל שאין מגביהין תרומות ומעשרות אסור לכל ושוב חשוב מתקן אף בדרבנן ולפ"ז שפיר פריך דכיון דלשמואל אוכל והולך ואח"כ מפריש שוב ל"ח מתקן דהא יכול לאכול ואח"כ להפריש א"כ לא גרע מולד הטומאה דרבנן דכל דיכול לאכול חולין בלי טבילה ל"ח מתקן מכ"ש כאן דגוף הדבר יכול לאכול ואח"כ להפריש וז"ש התוס' כיון דיכול לאכול ואח"כ להפריש שוב ל"ח מתקן בחלת ח"ל דרבנן. ולפ"ז זהו בי"ט אבל בשבת אסור אף בולד טומאה דרבנן וז"ב: והנה לפמ"ש בשו"ת מהרלב"ח סי' ט"ז דמ"ש הרמב"ם פכ"ג משבת שני טעמים בהפרשת תרומות ומעשרות משום מתקן ומשום מקח וממכר במה שנותן לכהן דנ"מ לענין יו"ט דל"ח מתקן כיון דיו"ט מותר משום אוכל נפש ואין אסור רק משום מה שנותן לכהן ולפ"ז כל שיכול לאכול ואח"כ להפריש שוב לא שייך משום מקח וממכר דהא יכול לאכול ולא יתן עוד לכהן וא"כ כ"ז ביו"ט אבל בשבת אסור משום מתקן ודו"ק היטב והנה למהרלב"ח קשה טובא בהא דאמרו בביצה דף ל"ו אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ופריך הש"ס פשיטא ומשני רב יוסף ל"צ ליתן לכהן בו ביום והוא תמוה להס"ד דלא ידע מהך דלתנה לכהן א"כ מה פשיטא דאסור הא ביו"ט לא שייך משום מתקן ומשום מקח וממכר ליכא דהא לא נתנן לכהן רק דמפריש והיא תמיה גדולה לפענ"ד והפרשה ונתינה לכהן הם שני דברים ועיין ברמב"ם ורמב"ן בשורש נ"ב בספר המצות. ואולי שם הפירוש דמגביה התרומות ומעשרות ואינו אוכל ממנו וא"כ לא הוה אוכל נפש וע"ז אמר דנותנו לכהן בו ביום וא"כ הוה אוכל נפש של הכהן ומכל מקום אסור משום דהוה מקח וממכר ודו"ק היטב. ובזה מיושב מה דאמרו שם דפירי דטבילי האידנא מפרישין ויהבינן לכהן והיינו דשם כל שעושה עיסה ביו"ט והרי אסור ללוש ביו"ט וע"כ דצריך לאכול היום ושוב מותר דלא שייך משום מתקן ולא משום מקח וממכר דהרי נותן לכהן ודו"ק. שוב ראיתי בהגהת מלמ"ל פ"ה ממעשר שרצה לחדש דבדבר שא"צ מעשה רק מדרבנן ל"ח מתקן כמו בולד הטומאה ועיין שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' כ"ו ובח"א סי' למ"ד אבל השעה"מ שם פ"ה ממעשר הנ"ל דחה דברי הגהת מלמ"ל במ"ש ע"פ דברי הה"מ ות"ל שאני הרגשתי בזה ת"ל בראשית ההשקפה. ומ"ש דכל המגביה ואינו אוכל אסור משום מתקן לכאורה כל שאינו אוכל בו ביום ל"ח תיקון כמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו דכל דאין התיקון בא מיד ל"ח תיקון אבל ל"ד דשם הוה כעת מקלקל רק דמתקן אח"כ אבל כאן התיקון בא מיד רק שהוא אינו אוכל בו ביום אבל מכל מקום התיקון בא מיד וז"ב ודו"ק היטב:

והנה אור ליום ג' חיי כ"א מרחשוון תרכ"ז היה אצלי ש"ב נ"ד הרב הגדול החריף מוה' פנחס ב"ש נ"י מברעזאן והקשה בהא דאמרו גוזזין את הכרישין וא"צ לעשר ור"א בר"ש אמר צריך לעשר. וע"ז הקשה למה לי כולי האי והא בפ"ק דמעשרות מבואר דאיזה גרנן למעשרות וכו' ובירק יש שיעורים משיאגד או שימלא את הכלי או משליקט כל צרכו. וע"ז הקשה א"כ לא יגמרו גרנן למעשר ומותר לאכול אף שהכניסן לבית. וע"ז אמר דמכל מקום כל שמלקט כל צרכו הוקבע ובזה מיושב קושית המהרש"א דהקשה לימא בדלא אפשר בחולין. וע"ז אמר דא"כ שוב לא הוה מלקט כל צרכו ושוב פטור ממעשר. זה תורף דבריו. ובאמת שדפח"ח. אמנם בתירוצו על המהרש"א יש לפקפק דהא ע"י המעשר הוה מלקט כל צרכו ושוב חייב במעשר. מיהו זה אינו דעכ"פ אם יצטרך לעשר לא יהיה מלקט כל צרכו ופטור. אמנם בגוף קושייתו הנה זה תלוי בשני תירוצי הש"ס בב"מ דף פ"ח דלפי מה דמשני ואבע"א בזיתים וענבים א"כ משמע דבבית חייב אף שלא נגמרו ועיין בר"ש פ"ק דמעשרות וברא"ש שם אמנם באמת אנן קי"ל כתירוץ הראשון דגם בבית אינו חייב עד שיפקוס וכ"כ הרמב"ם בפ"ג ממעשר וא"כ יקשה קושיתו. אמנם באמת יגעתי ולא מצאתי שיהיה מוזכר במשנה וברמב"ם שיעור גרנן למעשרות בכרישין וכפי הנראה זה ראוי משיגזוז קובע למעשר ומיושב קושיתו. ובזה מדוקדק מה דנקט כרישין דוקא ולא סתם ירק ודו"ק והנה אור ליום ד' שמות תרכ"ג הובא אלי ספר חדש נקרא בשם עטרת חכמים מהגאון מו"ה ברוך אבד"ק לייפניק ז"ל שהקשה לו הרב מוה' חיים נ"י אבד"ק טרעביטש על דברת הרשב"א דשבת לענין פ"נ אי הותרה או דחויה תלוי בדין אם טומאה דחויה או הותרה וע"ז הקשה דהרי ביומא דף מ"ו אמרו בשבת הותרה וע"ז היטב לדבר בזה עפ"י דברי הרמב"ן בס' תורת האדם אמנם הקשה על הטור שבאו"ח סי' שכ"ח כתב שלא יתנו לו בשר נבלה שהרי שבת כחול אצלו לכל אשר יצטרך ע"כ אין להאכיל בשר נבילה דמשמע דס"ל דשבת הותרה ואילו בסי' של"א לענין אשתפך חמימי ס"ל להטור כשטת הרז"ה שדוחין את המצוה והנה בראשית ההשקפה אמרתי דכוונת הטור הוא דאף דלא הותרה שבת אבל ע"כ שבת כחול דאף שנתיר לו נבלה אטו לא יצטרך לבשל בשבת וכדומה כל מלאכות שיעשה בשבת א"כ שבת כחול אצלו אבל באמת אינו רק דחויה בעלמא רק כל דצריך לעשות בשבת שוב הוה כחול וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד מה דקרי ליה ביומא הותרה לאו דוקא הותרה רק דלענין קרבנות שצריך לכמה דברים שוב הוה כהותרה אבל דברי הרשב"א אינם מיושבים דהחולה ניהו דאינו רק דחויה הא מ"מ צריך לכמה דברים לחלל שבת א"כ הוה כהותרה וע"כ לענין זה היטב אשר דיבר הגאון בעל עטרת חכמים יעו"ש סי' ד' שוב ראיתי הערה זו של הרב מוהר"ח בתשב"ץ ח"ג סי' ל"ח וגם סברתי דלענין שבת הרי הוא כחול ג"כ שם ונהניתי. שוב נזכרתי שבחבורי כת"י שהחלותי שנת תר"ב שמה הערתי סברת הגאון. הנ"ל עפ"י דברי הרמב"ן בתה"א יע"ש וימצא: והנה בשנת תרכ"ח עש"ק וארא שבט למדתי בע"ז דף נ"ו ד"ה ואעפ"י וכ"כ התוס' בב"מ דף פ"ח דבקשואין ודלועין אף שמכניסן בפיקס שלהן לבית נתחייבו במעשר משיגמר מלאכתן ע"ש וא"כ ה"ה בכרישין נתחייבו אף שמכניסו לבית ומיהו אכתי קשה לא יגמר מלאכתן ולא יתחייב אבל זה אינו דא"כ לא יהיו ראוין לאכילה ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף