שואל ומשיב/ג/א/תכט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן תכט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב החריף מוה' אורי נ"י אבד"ק ווישנאוויטץ:

אשר שאל במ"ש הפסקי תוספות בזבחים דף צ"ז דכל דא"א לקיים בענין אחר המצות עשה דחי הל"ת אף דלא הוה בעידנא. וע"ז כתב מעלתו דמתוס' יבמות דף וא"ו ד"ה שכן הכשר מצוה במ"ש בשם ר"י ור"ח מבואר להיפך מסברא זו וכ"כ ראיה מתה"ד לענין הדלקת נ"ח בע"ש יעו"ש ובט"ז. והנה במח"כ כפי הנראה הבינו מהפסקי התוס' שכוונתו שהכשר מצוה חשוב מצוה והוה בעידנא וכסברת הנימוק"י בב"מ פרק שני וכ"כ בשם הנוב"י ובשאגת אריה ובמחצית ובמחכ"ת לפענ"ד הכוונה בפסקי תוס' שדוקא במקום דהעשה בפ"ע יכול להתקיים רק שכעת אירע שהוא במקום שיש ל"ת בזה צריך בעידנא אבל במקום שאי אפשר להעשה להתקיים לעולם זולת ע"י דחיית הלאו כמו בעצם שיש בו מוח שאי אפשר לאכול המוח זולת בשיעבור על ל"ת דשבירת עצמות זה לא נקרא דחייה רק שבזה לא נכתב הלאו דשבירת עצמות רק בעצם שאין בו מוח. וכעין זה כתב בתורת האדם להרמב"ן לענין טומאת כהנים לקרובים דלא שייך בזה דחייה דא"א בשום אופן להתקיים זולת הדחייה לטומאה וע"ז לא נכתב הלאו רק בטומאת שאר אנשים דאפשר להתקיים בלתי דחיית הלאו יעו"ש וברש"י ברכות דף כ' ובפ"י שם ומה שכתב מעלתו שכלם לא זכרו דברי הש"ס בכתובות דף ל"א דא"א להנחה בלא עקירה והוה כבא בב"א וה"ה כאן מקרי בעידנא במח"כ זה דמיון זר ומה ענין זה לזה שם בעינן שיבא בב"א אבל כאן עיקר הענין דעובר על לאו ועדיין לא נעשה המצוה ובתשובה הבאתי דברי כבוד אבי הרב הגאון נ"י דהטעם דבעינן בעידנא דדלמא לא יגיע לקיום המצוה וימות מקודם או שיאנס או שאר סבות מקריות ויעבור על הל"ת טרם שיקיים המצוה ודו"ק וא"כ אף שסופו שיהיה כן מכל מקום דלמא יארע אונס ולא מקיים הוא המצוה משא"כ שם דהוא ענין ממילא. איברא דבעשה החמור דדחי עשה הקל אף שאינו בעידנא קשה דלמא לא יגיע לזה וצ"ל כיון דהיא עשה חמורה לא חששה התורה לחשש רחוק דלמא לא יוכל לקיים כיון דהוא זמן מועט ומ"ש במה שחדשו אחרונים וגם בסמ"ע סי' ר"ח דגם בדרבנן אי עביד לא מהני ומטו בה מכתובות דף פ"א דאמר רב יוסף כל דאמרו רבנן לא לזבין אי זבין לא מהני ואביי לשיטתו. וע"ז הקשה מעלתו דנעלם מכלם הא דאמרו בב"מ דף מ"ה ע"ב בשלמא להך לישנא דאמרת מדאורייתא משרי שרי ורבנן הוא דגזרו ביה היינו דקתני יעשה ולא יעשה אלא להך לישנא דאמרה דמדאורייתא פליגי מחללינן מבעיא ליה הרי דבדאורייתא אף בדיעבד לא נתפש המעשר אבל אם דרבנן בדיעבד מה שעשה עשוי. הנה כמה תשובות בדבר דהנה כבר כודע דבדאורייתא אין חילוק בין דיעבד לכתחילה כמ"ש הפוסקים וכבר האריך בזה בשלל ביצים לדו"ז הגאון מו"ה יעב"ץ ז"ל במו"ק שאף שמצינו לפעמים דם בתוכה חילוק בין דיעבד לכתחלה אבל מכל מקום ע"פ רובא אין כל וא"כ שפיר פריך הש"ס דבדאורייתא אין לחלק בין דיעבד לכתחלה אבל בדרבנן יש לומר דלא גזרו רק לכתחלה ולא בדיעבד דגזירה דאינו רק הרחקה ולא חששו רק לכתחלה ולא בדיעבד אבל בדבר שהוא בעצם איסור דרבנן אף דיעבד לא מהני. וכיוצא בזה מצינו חילוק בין איסור לאו לכרת כמ"ש רש"י ביבמות דף פ"ב ודף קי"ט ועיין בתה"ד ומהרי"ק ובמלמ"ל פ"א מיו"ט באורך וגם לפמ"ש הפנים מאירות בתשובה דבמקום שיש מוכר ולוקח והלוקח לא עבר לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דהלוקח מה אכפת ליה במה שעבר המוכר ע"ש ולפ"ז בשלמא אי מדאורייתא אסור לחלל ולא נתפש הקדושה א"כ גם הלוקח עבר שלא חלל כלל ולא תפיס הקדושה אבל אם דרבנן המוכר עבר אבל הלוקח מה אכפת ליה בעבירת המוכר ושאני התם בכתובות דחז"ל עשו עיקר התקנה על הלוקח דלמה ליה לכנס באיסור שמפסיד לחבירו כמ"ש רש"י בדף פ"א שם ועיין מלמ"ל פ"ו מזכיה שהאריך בזה וז"ב. שוב הראני הרב החריף מוה' שלום מרדכי הכהן ביום ה' מטות מסעי ער"ח מנחם אב תר"ל דברי התוס' בקידושין דף נ"ה ע"ב ד"ה אין ולפמ"ש יש ליישב קושייתם ודו"ק. ומדי דברי זכור אזכור מה שהראני הרב הנ"ל ביום הלז דברי התוס' בזבחים דף ע"ח ד"ה הפיגול שכתבו בזה"ל דאפילו היתר לא מצטרף לאיסור כ"ש איסור דלא מצטרף לאיסור ומשמע מדבריהם דאיסור שלא יצטרף לאיסור הוא כ"ש מהיתר דלא מצטרף לאיסור ובע"ז דף ס"ח ע"ב אמרו שם לר"ש לצטרף היתר ואיסור בהדי הדדי ולתסר ומשני ר"ש לטעמיה דאמר אפילו איסור ואיסור נמי לא מצטרפי הרי דהיתר הוא יותר מסתבר שלא לצטרף מאיסור ואיסור. ולכאורה היא תמי' גדולה והשבתי בזה דלפענ"ד ל"ק דבאמת זה ודאי דאיסור ואיסור יותר מסתבר שיצטרפו לאיסור דהיתר אין דרכו להתבטל וכמ"ש הר"ן בסוף ע"ז דהיתר אין דרכו להתבטל לגבי איסור ע"ש. אמנם בזבחים שם קאי התוס' לענין חיוב מלקות בזה איסור ואיסור ודאי לא מצטרף לחייב מלקות דהא שני איסורים חלוקים הם ואין בכל אחד כזית ולמה ילקה על ח"ש אבל היתר אם יצטרף ויהיה כאילו הוא כלו איסור שוב הוה איסור כזית וילקה משא"כ בשני איסורים מה חזית דיתבטל איסור זה לגבי חבירו ודו"ק כי לפענ"ד הוא דבר נכון:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף