שואל ומשיב/ג/א/תכא

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן תכא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראיתי ונתון אל לבי מ"ש הגאון החריף החסיד מוהרי"א אבד"ק קאריטץ בספרו הנדפס על שמו שו"ת נקרא זכרון כהונה בסוף תשובתו להה"ג אבד"ק שפטווקא ז"ל שהקשה על מ"ש הה"מ ובש"ע אהע"ז סי' קמ"ו הנותן גט ביד אשתו וא"ל אם לא תתנו מאתים זוז אינו גט או אין את מגורשת הרי זה לא גירש כלל ואין כאן גט לא על תנאי ולא תלה במעשה אבל אם אמר לה הרי את מגורשת ואם לא תתני לי מאתים זוז לא תהי' מגורשת הרי זו מגורשת אעפ"י שלא נתנה שהרי לא כפל תנאו וע"ז הקשה דלא שייך כאן שלא כפל תנאו דמה דבעי תנאי כפול הוא משום דאית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן וכדאמרו בנדרים דף י"א ובכמה מקומות וא"כ כאן שהלאו אמר בהדיא ובהן לא הזכיר תנאי למה יועיל והא מכל מקום הלאו אמר בהדיא וא"כ כל שלא נתנה למה תהיה מגורשת ואדרבא היה מקום לומר דאף שנתקיים התנאי כל דלא כפל לתנאי החזרה יהיה כחזרה מעלייתא אבל לומר דמגורשת אף שלא נתקיים התנאי מה"ת לומר כן כיון דהלאו אמר בהדיא והיא קושיא חמורה מאד למתבונן היטב. והנראה בזה ע"פ מה דהקשה עוד דבלא"ה מהראוי לומר דל"מ התנאי שהרי המעשה קדם לתנאי ואף דהה"מ כתב כן היינו דהוא כתב על דברת הרמב"ם והרמב"ם לשיטתו דס"ל דבאמירה לבד ל"ח למעשה קודם לתנאי אבל לדידן דק"יל דאף באמירה צריך שיקדים התנאי למעשה א"כ ל"מ התנאי כיון שהקדים לומר הרי את מגורשת ע"ש והנני יוסף דפשטת לשון הש"ע מורה דקאי על למעלה בנתן לה גט שהרי התחיל כן הנותן גט וכו' וא"כ בנתן לה גט ואמר פשיטא דכ"ע מודים דלא שייך משפטי התנאים כל שהקדים המעשה והנראה בזה דהנה הטור סי' ל"ח הביא דברי הרמב"ם שבעי שהמעשה בפועל יקדם ובאמירה לא אכפת לן והקשה דמלתא דפשיטא דבכה"ג שנתן מקודם ודאי מקרי מעשה קודם לתנאי וכתב הב"י דהא כיון דדברים אחדים הם בלי הפסק ראש דבריו אסיפא סמוך וא"כ אף שהקדים המעשה ממש מכל מקום מהראוי לומר דלא חל רק על תנאי זה קמ"ל דגמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן דבעי תנאי קודם למעשה לפ"ז נראה לי ברור דכל זה שייך היכא דבתנאי הקדים הן ללאו וא"כ בזה שייך לומר דכל שהקדים המעשה ע"כ התנאי הוא ענין בפני עצמו וכל שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן לא מועיל אבל אם הקדים הלאו קודם וא"כ בכה"ג שאמר הרי את מגורשת והקדים המעשה ונתן לה וא"ל הרי את מגורשת ואמר אם לא תתני לי לא תהיה מגורשת ואם תתני לי הרי את מגורשת בזה ע"כ צ"ל דהמעשה והתנאי אחת היא שאל"כ אין פירש כלל שהרי הקדים הנתינה ואמר הרי את מגורשת ואמר ואם לא תתני אין את מגורשת ואם תתני הרי את מגורשת א"כ מה שאמר בתחלה הרי את מגורשת אין לו ביאור כלל שהרי אח"כ כפל לתנאו ואמר ואם תתני הרי את מגורשת וזה כבר אמר וע"כ דגם מתחלה כיון על הסיפא ולא מקרי מעשה קודם התנאי וע"ז כתב הרמב"ם שהרי לא כפל לתנאו וא"כ ע"כ הוה הפסק גמור שהרי נתן ואמר הרי את מגורשת ומה שאמר ואם לא תתני זה ענין בפ"ע ושוב ל"מ דהרי היה מעשה קודם לתנאי ואינו כתנאי בני גד ובני ראובן דהא התחיל בלאו קודם ושוב לא היה מעשה קודם לתנאי וא"ל דאם היה כופל שוב היה הלאו קודם להן זה אינו דהרי התחיל ואמר הרי את מגורשת וגם נתן בתחלה שוב בודאי מקרי הן קודם ללאו אף שאמר אח"כ הלאו קודם להן לא אכפת לן ועיין ח"מ וב"ש סי' ל"ח ודו"ק: והנה לכאורה רציתי לומר בישוב הקושיא דמעשה קודם לתנאי ע"פ מ"ש הרמב"ם ובש"ע סי' קמ"ז שם שיש חילוק בין המגרש על תנאי שחל תיכף המעשה ולא נגמר רק בגמר התנאי אבל התולה בזמן ומעשה לא התחיל הגירושין עם הזמן ההוא או המעשה והו"ל כפקדון וא"כ בכה"ג לא אכפת לן במעשה קודם לתנאי. אמנם זה אינו דזה דוקא אם היה אומר דלא תתגרש בו עד שתתני לי אבל כאן שאמר ואם לא תתני לא תהיה מגורשת הוה ענין תנאי וכל שקודם המעשה ל"מ וע"כ מחוורתא כמ"ש ודו"ק: עוד נראה לי דבר חדש בזה דהנה כבר נודע שיטת הרמב"ם פ"א מהלכות גירושין דבתנאי קודם התורף היה הגט בטל דאינו כרות מטעם דאין ברירה ובשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' ס"ו האריך דא"כ כל תנאי בגט אף בשעת נתינה לפסול דבעינן ג"כ שיהיה מבורר וע"כ כמ"ש רש"י בגיטין דף כ"ה דכל תנאים שבידו לקיימם ל"ש ענין ברירה אך לפענ"ד ל"ק דבאמת בתנאי לא שייך ענין ברירה אבל קודם החזרה דבעינן כרות לשמה בשעת כתיבה והתנאים אינם כרותים לשמה אבל בשעת נתינה דלא בעו כרות לשמה לא אכפת לן משום ברירה. ובזה מיושב היטב דברי הה"מ מה שהביא הירושלמי והמהרי"ט כתב דהוא עזר כנגדו ונפמ"ש אתי שפיר ודו"ק. ולפ"ז נראה לפע"ד דבר חדש דלפמ"ש הקצה"ח בשם הרמב"ן והריטב"א והרא"ש דיש הבדל בין כפליה לתנאו ובין לא כפליה דבכפליה כפייתו אמורה דאם לא יתקיים התנאי אז בטל המעשה אבל בלא כפליה אין כפייתו אמורה רק שצריך לקיים התנאי ונוכל לכפותו מטעם שכר פעולה ע"ש בסי' רמ"א והרבה הארכתי בענין זה. ולפ"ז נראה לפענ"ד דכל שלא כפלי' לתנאו שוב יש חשש משום ברירה ולא דמי לשאר תנאים דבמקום שכפליה לתנאו נתברר למפרע אם קיים התנאי אז הגט קיים ואם לא נתבטל ובשעת נתינה לא צריך כרות לשמה אבל כשלא כפליה שוב גרע דאף שלא נתקיים התנאי הגט לא בטל ומכל מקום הוא צריך לקיים התנאי וא"כ שוב לא נתברר למפרע ושייך חשש ברירה דמכל מקום הוא רצה בקיום התנאי והוא לא מחייב לקיים תנאו ומעתה ז"ש הה"מ והש"ע דלכך התנאי בטל שהרי לא כפל לתנאי' דהא כל שלא כפלו שוב שייך חשש ברירה וא"כ ע"כ התנאי בטל דאל"כ יהיה חשש ברירה. ומיושב היטב קושית הגאון דאף שהלאו אמר בהדיא מכל מקום חשש ברירה ע"כ צריך להתבטל התנאי שהרי הגט יתבטל עי"ז וז"ב ובזה מיושב גם קושיא השנייה שהקשה דהא בלא"ה בטל דהוה מעשה קודם לתנאי באמירה ואני הוספתי דהא מיירי שנתן לה הגט והוה המעשה בפועל. ולפמ"ש אתי שפיר דבגט לא שייך לומר דהמעשה קודם דכל דשייך חשש ברירה א"כ לא הוה המעשה מעשה גמור ומכ"ש בהקדים באמירה כיון דהמעשה תלוי בהתנאי ולכך אמר דכל שלא כפלי' לתנאו ע"כ בטל ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש בגט במשפטי התנאים מה שלא קדמני אדם. וראיתי בשו"ת מהרי"ט שם שכתב דאם אמר הרי זה גיטך ולא תתגרש בו אלא לאחר שנה וכדומה שקדמו זמן בודאי לא שייך ענין ברירה ע"ש ודבריו ברורים והנני מוסיף דכבר ביאר הרמב"ם פ"ט מהלכות גירושין ובטוש"ע סי' קמ"ו דאם תולה בזמן א"צ לכפילת התנאי וכדומה שהרי אינו בדרך תנאי וע"כ לא שייך ענין ברירה ולא חל הגט אלא מזמן קבלת הגט וז"פ וברור: והנה הב"י באהע"ז סי' קכ"ט הביא בשם הר"י וויל כשנותנין שני גיטין לאשה אחת צריך ליתן לה בזה אחר זה דאם יתן שניהם בבת אחת דלמא דעתי' דלאו גיטא הוא כדאמר ר"נ במקדש במלוה ופרוטה דאינה מקודשת משום דדעתא אמלוה ואע"ג דהלכה כר"י הנשיא דפליג עליה דלמא הכא מודה דהתם היינו טעמא משום דאדם יודע שאין קידושי מלוה כלום ודעתו אפרוטה אבל הכא אינו יודע איזה מהם מועיל עכ"ל. ולכאורה שייך ענין ברירה ובפרט אם נימא דבעינן כרות גיטא בשעת כתיבה בודאי שייך ענין ברירה. וראיתי בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק כ"ה וכ"ו שהאריך בזה ואין בדין שיניף המקצר על המאריך. אמנם מה שיש לעיין בזה הוא דלפמ"ש הרמב"ן פרק שור שנגח דו"ה במלחמות שם דטעם דמקדש במלוה אינה מקודשת ה"ט דהו"ל דבר שלבל"ע ועיין קצה"ח סי' רי"א ס"ק ה' א"כ הרי במקנה דבר שלבל"ע עם דבר שבא לעולם עכ"פ קנה מחצה דהיינו הדבר שבל"ע וכמבואר סי' ר"ט שוב ראוי לחול הקידושין במקדש במלוה ופרוטה דנימא דדעתו אפרוטה מיהו זה אינו כיון דאמרינן דדעתו אמלוה א"כ עכ"פ במלוה אינה מקודשת והרי הוא קדשה במלוה ופרוטה ובמלוה אינה מקודשת. ובזה מיושב מ"ש המהר"יו דאדם יודע שאין קידושין במלוה ותמה בשערי משפט דהרי ר' אמי אמר בכתובות דף ע"ד דאדם טועה וסבר דמקדש במלוה מקודשת ואפ"ה ס"ל בקידושין דף מ"ו דהמקדש במלוה ופרוטה דעתו אפרוטה והרי הוא מסופק וס"ל אדם טועה בזה וע"כ דמה דדעתא אפרוטה הוא אף בסתמא דעתיה אפרוטה ע"ש בסי' קצ"ט שהאריך בזה. ולפמ"ש יש לומר דהכי כונת מהרי"ו דבאמת דבר שלבל"ע עם דבר שבא לעולם קנה עכ"פ מחצה דיוכל להיות שדעתו רק אמלוה לבד וע"ז אמר כיון דאדם יודע אף דאפשר דטעה בהכי עכ"פ מידי ספיקא לא יצא ולא מחית אינש נפשיה לספיקא ובודאי דעתו על פרוטה:

והנה הגיעני תשובה מ"ק אלטשטאט ושם היה המעשה שקנו מנכרי במלוה ופרוטה ובזה אין מקום ספק והרב והדיינים האריכו בדברי שערי משפט הנ"ל ולפע"ד אין מקום לכל דבריהם. והנה בשנת תרכ"ד ב' במדבר ט"ל למספר ב"י למדתי אהע"ז והגעתי לסי' ל"ח וארשום בקצרה מה שאמרתי בענין משפטי התנאים אף שהענין ישן נושן ודשו בו רבים בכ"ז אולי נמצא בו איזה ענין חדש מה שהאריכו הפוסקים דדוקא בגיטין וקידושין צריך משפטי התנאים אבל בד"מ לא והקשו דתנאי בני גד ובני ראובן הוא בד"מ. ולפענ"ד נראה דטעם הדבר דהנה נודע דגיטין וקידושין ל"מ חזרה אף תוך כ"ד והנה התנאי שמבטל המעשה הוא מתורת חזרה דחוזר מהמעשה ואינו רוצה רק עפ"י התנאי ולכך בעי שיהיה תנאי כפול ושאר משפטי התנאים שאל"כ אין כח בתנאי לבטל המעשה שהרי ל"מ חזרה אף תכ"ד ואולי גם מה"ת ל"מ חזרה ועכ"פ חזינן שמדרבנן אלים כח המעשה אבל בד"מ דלא אלים כח המעשה כ"כ כל שהתנה והוה תוך כ"ד שהרי אדרבה היה התנאי קודם למעשה ולכל הפירושים בודאי יכול לחזור. ובזה נראה לפענ"ד דל"ק מתנאי בני גד ובני ראובן דשם א"י היתה מוחזקת בידם וגם עבר הירדן דהיינו ארץ סיחון ועוג בכלל לכמה דברים וא"כ שוב לא היה יכול להוציא מידם רק עפ"י תנאי כפול. עוד נראה לי דכבר נודע מה שהקשה הרשב"א דלמה לי תנאי כפול הא עכ"פ מהראוי להועיל מתורת אומדנא וכתב דאדרבא כל שלא כפל אמרינן דחזר בו. והנה הם ס"ל דלפי מה דקי"ל דלא אמרינן אומדנא בד"נ וגיטין וקידושין כד"נ הוא ולכך לא שייך אומדנא אבל בד"מ מועיל מתורת אומדנא ועב"ש סי' ל"ח ס"ק וא"ו. ולפ"ז יש לומר דשם בתנאי בני גד ובני ראובן לא שייך אומדנא דעכ"פ רחב"ג אמר דהיה צריך לאומרו שאלמלא כן גם בא"י לא הי' נוטלין וא"כ עכ"פ מתורת אומדנא לא שייך בזה ולכך בעי תנאי כפול. ודע דהמהרי"ק סי' קכ"ט מחלק דבמעשה מבורר לא שייך אומדנא. אמנם זה דוקא כשאין המעשה והאומדנא בדבר אחד אבל כאן לא נתן המעשה רק בתנאי זה ודו"ק:

עוד נראה לי דבר חדש דלכך בגיטין וקידושין בעינן תנאי כפול דהנה כבר נודע מ"ש הג"א דאם ספק לעדים אם היה קרוב לה או לו הוה מקדש בלא עדים והובא בב"ש סי' למ"ד ס"ק ט' ועיין נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ח ובמהד"ת שם סי' ע"ז ולפ"ז צריך להבין א"כ בכל מקדש על תנאי הוה ספק לעדים. אך זה אינו דראו שקידש על תנאי ואם יתקיים התנאי תהיה מקודשת. ולפ"ז יש לומר ניהו דבעלמא אף בלי כפל מ"מ תנאו קיים מטעם אומדנא כמ"ש הרשב"א אבל בגיטין וקידושין דבעי שני עדים וא"כ האומדנא לא ידעו העדים ואם נימא דאם לא יתקיים התנאי יתבטלו הקידושין שוב הו"ל מקדש בלי עדים דהעדים לא שמעו ת"כ והאומדנא שבלב זה לא ראו ולא ידעו שוב הו"ל כמקדש בלי עדים וע"כ צריך תנאי כפול שידעו העדים בבירור שעל תנאי זה הוו הקידושין והגיטין ולכך בעי תנאי כפול ולכך לענין הן ולאו וכדומה גם בקידושין מועיל משום דדוקא ת"כ שהוא מטעם אומדנא בזה לא אמרינן בגיטין וקידושין משא"כ בשאר דברים. ובזה יש ליישב מה שהקשו מתנאי בני גד ובני ראובן דהוא עיקרי ד"מ ולפמ"ש יש לומר דשם שמשה דיבר עם השלוחים דהיינו יהושע והזקנים ועיין רש"י כתובות ע"ד ובזה לא שייך אומדנא במדבר ע"י שליח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף