שואל ומשיב/ג/א/תי

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן תי   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ובזה יתיישב קושית הגאון מוה' דוד דייטש ז"ל הובא בנוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' פ"ב דאמאי לא הקשה הש"ס על ר' יוחנן דמתיר לאחר פסח והא ר' יוחנן בעצמו אוסר בהפקיר קודם פסח גם לאחר פסח וגם בשו"ת חתם סופר סי' קכ"ד הקשה מהא דרש"א אוסר בתוספתא לקנות מהכותיים דחשידי על בל יראה יעו"ש. ולפמ"ש באמת גוף החמץ ודאי אסור זה ידע הש"ס ורק בתערובות מותר אבל הש"ס מקשה דלמה לא קניס ר"ש גם התערובות ויהיה אוסר במשהו וע"ז משני דכולי האי לא קניס כל שנתבטל בששים וז"ב. עוד נראה לי דבאמת ידע גם המקשן לחלק בין תערובות למה שהוא בעין אבל באמת ר"ש קנסא קניס על שעבר על בל יראה וא"כ מה תיקן בזה שנתערב והא מכל מקום שייך קנס על שעבר על בל יראה וע"ז משני דעל התערובות לא קניס ר"ש והיינו שהתערובות יאסר עי"ז במשהו זה לא קנס אבל מכל מקום החמץ בעצמו צריך ששים שלא יהנה והרי עבר על ב"י וז"ב ודו"ק ועיין רש"י שכתב דעל התערובות לא קניס והיינו כמ"ש ודו"ק. והנה בפסחים שם אמרו והיינו דאמר רבא כי הוינן בי רב נחמן כי הוה נפקא ז' יומי דפסחא אמר לון פוקו וזביני חמירא דבני חילא ופירש"י דהיינו כר"ש דחמץ לאחר זמנו מותר כל דלא שייך קנס. אמנם בראב"ן דף ע"ב פירש דחמירא דבני חילא הי' דהי' צריכין לאפות חמץ לבני חילא והיה להם להיהודים שאור בביתם שעברו בבל יראה ונתנו השאור לחמץ וא"כ לא היה להם לישראל לקנות החמץ אפ"ה כיון דערבום לנכרים והיה בתערובות ובתערובות לא קניס ר"ש ודפח"ח. דזה יותר טוב מפירש"י דקאי הראיה לענין תערובות ולא קניס ר"ש. והנה בשו"ת חתם סופר סי' ק"י הביא בשם הגאון מוהר"מ א"ש שתמה מזה על מהר"ם לובלין שאסר בשמרי שכר משום דהוה דבר המעמיד והו"ל כאילו הוא בעין והרי הראב"ן הוא דפליג על ר"ת ואמר משום דדבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל וא"כ איך פירש כאן דהתיר השאור בשביל שהוא בתערובות והרי הוה דבר המעמיד והו"ל כאילו הוא בעין וע"כ דחה דברי המהר"ם לובלין וכתב דאף דדבר המעמיד הו"ל כאילו הוא בעין מכל מקום אינו אסור בתערובות יעו"ש ובח"ס שם נדחק וכבר כתבתי בזה ואיני יודע מקומו. ולכאורה רציתי להביא מזה ראיה למה דמבואר בסימן תמ"ז דביו"ט אחרון של פסח יש להקל ועיין ט"ז סי' תמ"ב. ובזה נתיישב לי מה דאמר רבא כד נפקי ז' יומי דפסחא ומעולם קשה לי הא ר"נ ורבא היו בח"ל ושם יש עוד יו"ט שני של גליות. ולפמ"ש אתי שפיר דרבותא קמ"ל דביו"ט אחרון יש להקל וס"ל כמ"ש מהרש"ל דדבר המעמיד אינו רק מדרבנן ולכך הקיל ביום טוב אחרון אבל המג"א סי' תמ"ב ס"ק ט' חולק על המהרש"ל וס"ל דמעמיד הוה איסור תורה וא"כ אף ביו"ט אחרון יש לאסור. אך בגוף קושית הגאון מוהר"מ א"ש על מהר"ם לובלין הנ"ל נראה לפענ"ד דיש לומר דכל הטעם של מהר"ם לובלין הוא דדבר המעמיד הו"ל כאילו הן בעין והרי השאור אינו ראוי לאכילה כלל והו"ל דין נוקשה דאינו עובר בבל יראה כמבואר סי' תמ"ב רק דשאור שאני דראוי לחמע בו עיסות ומה"ט אף דפגים אסור כמ"ש הר"ן משום דראוי לחמע בו עיסות ועיין ע"ז דף ס"ז ולפ"ז ממנ"פ מותר דאם חימץ עיסה הו"ל תערובות ומה תאמר דהו"ל כאילו הוא בעין הא כשהוא בעין באמת אינו ראוי לאכילה ומהראוי שלא יעבור ורק משום דראוי לחמע בו כמה עיסות ולכך לאחר זמנו שוב אינו עובר דהו"ל תערובות ודו"ק. וכ"ז כתבתי לחיבת פה קודש הראב"ן שהשכיל לפרש אבל בפסחים דף ה' בהא דאמר רבא בעירו חמירא דבני חילא מבואר דלא כפירושו רק שהיהודים הי' צריכים להכין להם לאכול ע"ש וא"כ החמירא היה של בני חילא ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף