שואל ומשיב/ג/א/תטז
שואל ומשיב 
ג א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תמול הגעתי דרך למודי באהע"ז סי' ז' במה דמבואר שם סי"א דע"י נפשות אסורה אפילו לבעלה ישראל והטעם דחיישינן שמא נתרצית כדי למצא חן שלא יהרגנה וע"ז תמה באבני מלואים שם דזה שלא כדברי המהרי"ק שכתב דאשה שסברה שמותרת לזנות דמ"מ אסורה דניהו דלא הוה עבירה לשמים ולפי מחשבתה מ"מ מעלה מעל באישה וכאן ג"כ ניהו דעשתה משום פחד שלא יהרגוה ולא עברה לשמים מכל מקום מעלה מעל באישה ובמח"כ כאן שחששה משום פחד שלא יהרגוה א"כ לא מעלה מעל באישה דהא כשיהרגוה מה מעלה באישה שייך הא חששה שמא יהרגוה השובה וא"כ בכה"ג לא עשתה איסור כלל ושפיר הקשה הרשב"א דמהראוי שתהיה מותרת דלא עשתה איסור כלל וז"ב ודו"ק. ומ"ש שם שבשעת הגזירה שהמירו דתן מחמת אונס ואח"כ חזרו בהן יש להקל ולהתירן אף לבעליהן כהנים עיין ב"ש ס"ק נ"ז מ"ש בשם הבית הלל ומ"ש הוא לעיין בסי' ע"ח לפענ"ד צריך לומר קע"ח וכוונתו למהרי"ק הנ"ל. ולפענ"ד זה אינו שייך למהרי"ק דכל שחששה מחמת הריגה לא שייך מעילה בבעל ודו"ק והנה מ"ש להתיר אף לכהנים האריך התה"ד סי' רמ"ה וכתב שאפשר שנתנו אמתלא לדבריהם אבל בד"מ כתב הטעם דאפשר שהגדולים התירו משום צורך השעה שראו שיש ח"ו לעתיד לחוש למכשול שאם ידעו שלא יחזרו לבעל נעוריהם שלא יקלקלו ולכן הקלו וא"ל דמנ"ל (בד"מ כתוב כן והוא ט"ס וצ"ל מנ"ל כמ"ש הגהות מהרל"ח שם) שיש להקל בחשש איסור דאורייתא. ונראה לי דסמכו אהא דאמרינן כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ויש ביד ב"ד לאפקועי קידושין מנייהו והוו כפנויות ואף אם זינו מותרות לבעליהן ע"ש ודבריו תמוהין דמה מועיל הפקעת קידושין ואף אם הם פנויות כל שנבעלה לפסול כגון עכו"ם אסורות לכהנים דאפילו פנויות נאסרות וכבר תמה בזה האבני מלואים שם והניח בקושיא והיא תימה גדולה. ולפענ"ד נראה דהנה גוף הסברא שחששו שאם ידעו שלא יחזרו לבעליהן שלא יקלקלו הוא תמיה דמנ"ל סברא זו. אך לפענ"ד נראה לי דהנה כבר אמרו בשבויה הקלו ואמרו בקידושין דף י"ג ובב"ב דף קל"ד אם הקלו בשבויה דמנוולה נפשה לגבי שבאי ועיין בתוס' בקידושין שם והיינו משום דרוצות בבעליהן ולא ירצו לזנות לשבאי ומנוולה נפשה לגבי שבאי שלא ירצה בה. ולפ"ז שפיר כתב הד"מ דחששו שאם ידעו שלא יחזרו לבעליהן תו לא ירצו לנוול נפשה לגבי שבאי דלמה יעשו זאת הא ב"כ וב"כ איבדה זכותה ולא יחזרו לבעליהן וע"כ התירו וע"ז כתב הד"מ דמה כח ב"ד להתיר לבעליהן הא יש ספק דאורייתא וע"ז כתב דהפקיעו לקידושין וכיון שהתירו לבעליהן שוב מנוולה נפשה לגבי שבאי ולא יתרצו לזנות ותנוול נפשה שלא ירצה בה העכו"ם לבעול ולכך ל"ח שנאנסה דהרי מנוולה נפשה לגבי שבאי. ובזה מיושב קושית הט"ז דאכתי ניחוש לכהן שמא נאנסה ולפמ"ש מיירי בשעת הרג דוודאי מנוולה נפשה כל שיודעות שחוזרות לבעליהן והחזרו לבעליהן משום שהפקיעו הקידושין וז"ב ודו"ק היטב ועיין בכתובות דף ג' ע"ב ולדרוש להו דאונס שרי ומשני דאיכא פרוצות ואיכא צנועות ופירש"י דאיכא כהנות שנאסרות לבעליהן אף באונס ואינהו מסרן נפשייהו למיתה דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה והיינו דכיון דיודעת דלא תחזור לבעלה שוב מסרה נפשה למיתה דהא לא ירצו לזנות ע"ש ראינו דזו סברא גדולה דאינה רוצית לזנות כדי שלא תאסר על בעלה ומוסרת נפשה למיתה משום זה וזה שם דהיה הגזירה דתבעל לטפסר תחלה ולא יועיל לה במה שתנוול נפשה ע"כ מוסרת עצמה למיתה ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |