שואל ומשיב/ג/א/תטו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן תטו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנה נמצא שם מ"ש בסוגיא דב"ב דף קע"ה ע"ב וארשום מה שעלה על רעיוני הנה בראשית ההשקפה לא הבנתי מה דאמרו שם שמא שלא להשביע א"ע אמר כן וצריך ביאור הרי הקדיש נכסיו כלם ואיך שייך שלא להשביע בזה ומה נ"מ לו. וראיתי בחידושיו שהרגיש בזה ובנה בנינים ויבואר לפנינו. והנה חכם אחד השיב דהא לא הקדיש רק לאחר מיתה ובחייו יכול להנות ממנו ושייך שלא להשביע אבל זה אינו דהא אכתי לא יכול להנות דהא הקדיש וצריכין להיות מונח על לאח"מ ואמר שיש לומר שהקדיש מהיום היינו הגוף מהיום ופרי לאחר מיתה וא"כ יש לו פרי עדן ושייך שלא להשביע וע"ז הקשיתי דהא בהקדש לא שייך זאת כמבואר בסי' רנ"ז דא"כ ינקו הפרי מהקדש ע"ש בסי' רנ"ז ס"א בהג"ה. אך זה אינו דבהקדש עניים לא שייך זאת כמבואר בקצה"ח שם וא"כ משכחת לה בכה"ג. אך עדיין קשה דהא קא מיירי כאן במטלטלין ומסרן ליד גזבר כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והר"ן ועיין ש"ך רס"י ר"נ ובסי' רנ"ה ומטלטלין לא שייך גוף מהיום ופרי לאחר מיתה דהא אם שייך הפירי לו מה שייך גוף מהיום והא אין הגוף מבורר ורק בקרקע שייך זאת וא"כ איך משכחת לה אך באמת הסמ"ע בסי' רנ"ה ס"ק ביאר דכדי שלא להתרושש והון רב והיה מענה עצמו אמר כן וא"כ נסתר כל הבנין שבנה שם אך עדיין קשה הא התוס' הקשו דנפשוט דאם עמד אינו חוזר דאל"כ בלא"ה יכול לחזור וכתבו דמיירי כשהקדיש שהיה בריא ואח"כ בעת חליו אמר מנה לפלוני בידי וקשה מה שייך שלא להשביע למה לא חש בעת שהקדיש והיה בריא ושאני כל חשש שלא להשביע שבעת אמירתו אמר כן אבל כאן כבר הקדיש ולא חש ולמה יחוש בעת חליו וצע"ג. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דהנה לכאורה קשה בהך דשכ"מ שאמר כל נכסי להקדש ואמר מנה לפלוני בידי דנאמן מטעם אין אדם עושה קנוניא והרי הרדב"ז ח"א סי' קע"ג כתב דאם קנה בית ואמר שקנה להקדש לא שייך שלא להשביע דירא מן הקדש והכנה"ג סי' פ"א כתב דאשתמיטתיה ש"ס מפורש דאם אמר מעשר שני דחיישינן שלא להשביע אמר כן ועיין קצה"ח שם ס"ק כ' מ"ש להחזיק דברי הרדב"ז דכיון דהקדש כ"ע יכול לתבוע לא שייך שלא להשביע ע"ש ולפ"ז ל"מ לדעת הכנה"ג למה לא ניחוש שאמר של הקדש כדי שלא להשביע ולא חל ההקדש אלא אף לדעת הרדב"ז הא כל הטעם הוא משום שיכול לתבעו וא"כ ל"מ אם הקדיש לסתם עניים הו"ל ממון שאין לו תובעים ולא מתיירא אלא אף אם נימא דמיירי בעניים דקייצו והגבאי יכול לתבוע מכל מקום הא לא הקדיש רק לאחר מיתה ולא שייך שמתיירא שמא יתבענו והיא קושיא גדולה וצ"ל דסוף סוף כל שהקדיש ואין לו אף הפירות כמ"ש לעיל וא"כ מה שלא להשביע שייך בזה ולפ"ז יש לומר דהכי מקשה דלר"ה דנאמן לומר מנה לפלוני א"כ שייך שלא להשביע וא"ל דמה נהנה דזה אינו דהרי יכול לומר מנה לפלוני וא"כ יוכל להנות דלפלוני יכול לדחות דאמר שלא להשביע וא"כ שוב שייך לגבי הקדש שלא להשביע וזה דפריך וניחוש שמא שלא להשביע אמר כן והיינו על ההקדש אמנם לפמ"ש הרשב"א והר"ן דמיירי במסרו ליד גזבר שוב לא שייך שלא להשביע דכולי האי לא עביד אינש ועיין בש"ך סי' רנ"ה וע"כ מחוורתא כמ"ש הסמ"ע דעיקר הקושיא דשמא עשה שלא להשביע מפני שהעני עצמו. אך מ"ש למעלה דאכתי תקשי לפמ"ש התוס' דכבר הקדיש קשה למה לא אמר כן קודם וצ"ע:

והנה התוס' הקשו דנפשוט מינה דאם עמד אינו חוזר דאל"כ הא יכול לחזור בו ולא זכיתי להבין דלמא מיירי כאן שלא עמד מחליו ומת ובחליו א"י לחזור בו ועיין נתיבות ריש סי' ר"נ ובתשובה ביארתי בזה באורך והבאתי שו"ת מהרד"ך בענין זה וא"כ א"י לחזור ולכך אצטריך טעמא דחזקה וצ"ע. ולכאורה רציתי לומר דהרי בלא"ה קשה למה לא יהיה נאמן במיגו דאי בעי שאל וכתבו הרשב"א והר"ן דמיירי במסרו ליד גזבר ע"ש ולפ"ז נראה לי ברור דכל שאם עמד חוזר אף שמסרו ליד גזבר יכול לשאל דכל הטעם דל"מ שאלה הוא משום שכבר יצא מרשותו ולפ"ז כל שהיה יכול לעמוד מחליו והרי בב"ב דף קנ"ז אמרינן דכל שהיה ספק הו"ל קנין מרופה מכ"ש של"מ מסירה ליד גזבר ושפיר הקשו דנפשוט מינה דאם עמד אינו חוזר אמנם נראה דהשתא דאתינן להכא יש ליישב קושית התוס' דלא שייך לומר דרפוי' מרפי הקנין דכל הטעם כתב הרשב"ם בב"ב דף קמ"ב שם דהוא משום דלא נתכוונו להחזיק לגמרי ע"ש והיינו דלא היה קנין בכוונה. והנה הנתיבות בקונטרס התפיסות אות י"ט כתב דחצר דקונה אף שלא בכוונה לא שייך רפוי מרפייא דלא בעי כוונה ולפ"ז הרי אמרו בב"ק דף כ"א דהקדש שלא מדעת כמדעת דמי משום דדעת שכינה איכא ולפ"ז בהקדש הוה כמו בחצר דלא שייך רפוי מרפוין ושוב במסרו ליד גזבר קנה ולא יוכל לחזור אף דהיה ספק שמא יעמוד ודו"ק היטב כי הוא דבר נחמד ונעים. והנה הרמב"ן הקשה דלו יהא כדבריו היאך יכול מלוה על פה לגבות מן ההקדש דהוה כמו לקוחות. ולפענ"ד נראה הדבר ברור דבאמת כל הטעם הוא משום פסידא דלקוחות והקדש ולפי זה לכאור' כיון דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד א"כ כל שהקדיש כל נכסיו ואין לו להמלוה ממה לגבות לא מהני הקדישו להפקיע שעבודו של זה ושאני מכר דאף שמכר כל נכסיו יכול הלוקח לטעון דלמא קנוניא אתה עושה ויש לו נכסים ואתה מעלים אותם והשארת מקום לגבות אבל כיון דאין עושין קנוניא על ההקדש א"כ שוב לא יכול הקדש להפקיע מידי שעבוד וזה ברור כשמש. ובזה מיושב מה שהקשו כולם הא יש לו מגו דאי בעי מתשל ולמה לא יהיה נאמן ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דאי לאו החזקה דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש מה מועיל המגו ניהו דנאמן הא מכל מקום מלוה ע"פ אינו גובה מהקדש וא"ל דא"י להוציא דזה אינו דהא יכול להיות דיש לו עוד נכסים אבל כיון שיש חזקה שוב לא יוכל להפקיע מידי שעבוד ודו"ק היטב. ובגוף קושית התוספות דנפשוט מינה דאם עמד אינו חוזר לא הבינותי דכל טעמי האיבעיא הוא רק משום דלגבי נפשיה לא גמר ומקדיש אבל כאן דהקדיש ואמר מנה לפלוני פשיטא דאם עמד אינו חוזר וזה פשוט וצ"ע. והנה התומים סי' פ"א ס"ק כ' הקשה דמה פריך דלמא שלא להשביע את עצמו ודלמא מיירי שאמר בפני התובע ולא שייך להשביע. ולפענ"ד נראה דל"ק דכל הטעם הוא משום דמתיירא שמא יתבענו וזה שייך בסתם דהמלוה יתבענו ממנו דעכ"פ אמר שחייב לו אבל בהקדש פשיטא דלא יתבענו חברו שהרי הוא הקדש ואם אינו מגיע לו לא יגזול מההקדש והכל בדילים מהקדש ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף