שואל ומשיב/ג/א/שצט

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שצט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתתי אל לבי לעיין בש"ע יו"ד סי' של"א סעיף ט"ז מ"ש שם ההפקר פטור מתרומות ומעשרות הרב מנוח כתב בפ"ח מלולב דהפקר אינו פטור ממעשר רק קודם שנתחייב במעשר אבל לאחר שנתחייב לא פקע ממעשרות ע"ש ובשעה"מ שם האריך הרחיב הדיבור בזה והראה פנים לכאן ולכאן ע"ש ואני תמה איך לא הזכירו שניהם גם יחד דברי רבינו בפ"ב מתרומות הלכה י"א דהלקט ושכחה ופאה של עכו"ם חייבין בתרומות ומעשרות אלא אם כן הפקיר והרי שם כבר נתחייבו בתרומות ומעשר ואפ"ה מועיל הפקר וכי תימא עכו"ם שאני הא מסתימת רבינו בהלכה י"א דההפקר פטור מתרומות ומעשרות משמע דהפקירם אחר שנתחייבו ותדע דהרי כתב שם דהזורע שדה הפקר חייב משמע דברישא מיירי שכבר נתחייב ועוד בהלכה י"ב שם מבואר בהדיא דאם הפקיר שבלים וזכה בהן והפריש מהן תרומה אינה תרומה ועיין בהראב"ד שם משום דבשבלים אם עבר והפריש מהם הרי זה תרומה הלכך כשהפקירם הפקיע מהם החיוב ע"ש הרי דמועיל להפקיר אף לאחר שכבר נתחייב וע"כ דין זה צ"ע כי השעה"מ הביא גם להיפך ראיות ומה שהאריך שם ביומא דף פ"ג גבי טבל ותרומה דאמאי לא יפקיר כבר הארכתי בזה בחידושי לסוגיא דבולמוס ואכ"מ ועיין בפ"ו ממתנות עניים הלכה ה' ששנת שמטה כלה הפקר ואין בה תרומות ומעשרות כלל וכן הוא בש"ע סי"ט כאן וביאר הב"י הטעם לפי שההפקר פטור מתרומות ומעשרות הרי מבואר דאף בנתחייב תרומה ומעשר ואפ"ה פטור ואולי כיון ששמטה היא אם כן מקרי קדם הפקירו לחיוב וצ"ע בזה ובאמת שגוף דברי הב"י שכתב בטעמו דשמטה פטור מן התרומות ומעשרות הוא בשביל ההפקר האריך המבי"ט לחלוק בטעמו ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"ב מ"ג ע"ש ע"ש וכפי הנראה שם דברי המבי"ט נכונים אבל מדברי כלם שם משמע דהפקר פטור אף לאחר שנתחייב דאל"כ בפירות עכו"ם שקנה הישראל קודם שמירתם ומירחם מהראוי שלא יפטור כיון דלאחר המירוח חייב וא"ל דנפטרו מידי עכו"ם דזה אינו דאין קנין לעכו"ם וגם מטעם שלא נפטרו ביד עכו"ם וצ"ע ועיין ברכות דף מ"ז בדמאי מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוה עני ל"ק דהפקר פטור ממעשר וע"כ כמ"ש הרב המנוח ויש לדחות. והנה המעיין יראה דדברי המבי"ט נכונים שהרי לשון רבינו בפ"ו ממ"ע שכתב השמטה כלה הפקר ואין בה תרומות ומעשרות ומשמע דלא משכחת בשום אופן שיהיה חייב בתרומה ומעשרות ולדברי הב"י משכחת לה שיהיה חייב באם אספו לביתו ועבר על הלאו וגם בדברים שמותר להכניס לביתו ומ"ש רבינו כלה הפקר היינו אפקעתא דמלכא ותדע שפירות שביעית קדושות דאסור למכור לעכו"ם וגם לתנם והפקר צריך שיהיה הפקר לכל וע"כ דאפקעתא דמלכא היא וכמ"ש המהרי"ט שם ועיין ברבינו בפי' המשניות סוף פ"ט דשביעית וגם משם אין הכרע שאמת שהפקר הם אבל עדיף מהפקר ודו"ק שוב ראיתי בש"ע סעיף פ"ח דאם גמרו אע"פ שלא נגמרו למעשר לא יפקיר והיינו מפני שגוזל את השבט כמ"ש הש"ך (ועיין פי' משביעית משנה ד' ה' שזרע כרמו בשביעית ופירש הרמב"ם והר"ש ששמטה הפקר ויש לדחות דעדיף מהפקר ודו"ק) אבל משמע דמועיל הפקרו אבל יש לדחות דכיון דלא נקבע למעשר אף שנגמר פטור ממעשר ויכול להפקיר אבל בר"ש סוף פ"ק דפאה משנה הנ"ל מבואר דלב"ה פטור אף לאחר שהפקיר ועיין בשעה"מ שם. שוב האיר ד' עיני ומצאתי בתוס' ב"מ דף פ"ח ע"א ד"ה תבואה שכתבו בשם ריב"ם דלאחר שנתמרח אינו נפטר ממעשר כמו בהקדש והוא כדברי הרב המנוח הנ"ל וכתבו שהריב"א כתב כן בב"ק דף צ"ד ועיינתי בתוס' שם בד"ה מירחו והביאו כן בשם הירושלמי כמו שהגיה המהר"י פיק ז"ל וכמ"ש בתוס' סנהדרין דף פ"ח בביאור יותר וכפי הגהת מהרש"א שם שהיא מהירושלמי פ"ק דמעשרות ועיין במהרש"א שם שדחה פירוש הי"מ שם דמשום הפקר נגע בה דא"כ מ"ש תרומה ממעשר ע"ש וע"כ העיקר כפירוש התוס' שם דלכך נפטר מתרומה משום דחזקה שאין הגורן נעקר בלי תרומה גדולה ובמעשר חייב דגם הפקר חייב הרי מבואר בהדיא כמ"ש הר"מ הנ"ל ומהתימה על השעה"מ שלא זכר מכל דברי התוס' האלו בכמה מקומות ולא עוד אלא שהביא דברי הירושלמי האלו ראיה דלא כר"ש והבין דלכך פטור מתרומה משום הפקר ובמחכ"ת לא זכר שם דברי התוס' האלו וגם דאם כן מה בין תרומה למעשר וכקושית מהרש"א הנ"ל ועיין ברמב"ם פ"ג ממעשר הלכה כ"ב שהעתיק דברי הירושלמי הלז ובטעם הנ"ל שחזקה שהפריש תרומה גדולה והרי הוא פוסק דהפקר פטור ממעשר ואם כן לדבריו למה לי טעם זה גבי תרומה וגם למה חייב במעשר וכמו שכתבו התוס' בסנהדרין בשם י"מ וכקושית המהרש"א ואפשר שהרמב"ם מפרש דבאמת שם לא הפקיר בפירוש רק דמה שפטור משום גזל הוא משום שנתייאשו הבעלים ויאוש לאו היינו הפקר גמור כמ"ש התוס' בב"ק דף ס"ה ד"ה כיון מיהו התוס' שם בדף ס"ט ד"ה כל כתבו לחלק דביאוש דמציאה מועיל גם כן לענין תרומה ע"ש וגם צ"ע בהא דאמר שם כל שלקטו עניים יהיה הפקר והיינו כדי לפטרו מן המעשר והא לאחר שנתמרח לא מועיל פטור ואולי מיירי קודם המירוח דלקט שכחה ופאה ודאי מיירי קודם המירוח וצ"ע בזה שוב מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רמ"ז ושם מבואר כמ"ש הב"י דשמטה פטור משום הפקר ע"ש ודו"ק ועיין כפת תמרים בסוכה דף ל"ט בתוס' ד"ה ולשביעית שם מביא ראיה לשיטת המבי"ט ע"ש. ובגוף דברי בעל כפתור ופרח שהביא הב"י בתשובתו שבמהרי"ט הנ"ל ובכ"מ פ"ד הלכה כ"ט האריך בזה לפענ"ד קצת ראיה להכפתור ופרח דבא"י אף בקרקע של עכו"ם לא שייך חיוב כלל מהא דאמרו בב"מ דף ק"ו אלא מעתה שביעית תעלה לו מן המנין דהא איכא תבואה בחו"ל ומשני דשביעית אפקעתא דמלכא היא ועיין בתוס' שם ד"ה אלא דבשביעית א"א להיות תבואה בהיתר כלל ואם איתא הא יכול למכרו לעכו"ם בשנה זו ויהיה תבואה בהיתר וע"כ דגם בזה אסור וכמ"ש הכפתור ופרח וצ"ע. אחר זמן רב שכתבתי זאת האיר ד' עיני ומצאתי בתוס' ב"מ דף כ"א ע"ב ד"ה ופטורות שכתבו בהדיא דבמ"ס פאה מוכח דדוקא בהפקר קודם מלאכה פטור מן המעשר אבל אם הפקיר לאחר גמר מלאכה שנתחייב כבר במעשר אין בכך כלום וכתבו שם דאף שזכה בו המוצאו קודם שנתייבש פטור מן המעשר כדאמרינן בב"ק המפקיר כרמו והשכים אח"כ ובצרו פטור מן המעשר הרי מפורש יוצא כדברי הר"מ הנ"ל דלאחר שנתחייבו במעשר שוב ל"מ ההפקר ומ"ש הר"מ בתירוץ השני דהפקר כה"ג שזכה בו חייב במעשר ומביא ראיה מהך דהפקיר כרמו דחייב בפרט ועוללות הוא תמוה כמו שתמה השעה"מ דהא מבואר בסיפא דפטור מן המעשר ובתוס' כאן מבואר בהדיא כן אבל באמת הדבר נכון למעיין בנדרים דף מ"ד שם מבואר דמדאורייתא פטור ממעשר אבל מדרבנן מתחייב ע"ש בע"ב ואם כן התוס' מיירי מן התורה והר"מ מיירי מדרבנן ואתי שפיר. ובזה יש ליישב דברי התוס' בב"מ שכתבו דלגבי הקדש אינו כן שאם הקדיש קודם גמר מלאכה חייב במעשר אם נפדה קודם גמר מלאכה כדמוכח קצת בפרק האומר ודבריהם משולל ביאור דמלבד דגוף הציון אין לו דורש אף גם דלמה להו להביא ממרחק הא בפיאה הנ"ל פ"ד שהביאו שם מבואר במשנה ח' שם כן ועיין בחלופי גרסאות הנדפס שם בגליון ובמהר"ם שי"ף ופ"י שם אבל לפמ"ש אתי שפיר דהרי התוס' קאי לענין דאורייתא דהרי הא דפטור ממעשר בהפקיר כרמו וחזר ובצרו היא מן התורה דמדרבנן גם בזה חייב וכמ"ש וכיון דקאי על תורה והרי מן התורה אין מבואר במשנה פיאה שם דחייב ואולי הכוונה רק מדרבנן וע"ז הוצרכו להביא ממרחק מפרק האומר ולפי מה שהוגה בח"ג דצ"ל העומר והוא בדף ס"ו שם משמע קצת דגם מן התורה חייב וז"ב ונכון ובזה יבואו דבריהם על נכון ולא יסתרו דבריהם בב"מ דף צ"ח וב"ק דף צ"ד שהבאתי לעיל ודו"ק. וצריך להבין איך פודין כרם רבעי בשביעית דהא הוה הפקר והרי כרם רבעי דמי למעשר דמהאי טעמא אינו נפדה במחובר וכמ"ש הרמב"ם פ"ט מנטע רבעי ה"ב ואם כן למה כתב בהלכה ז' שם דפודין בשביעית והא הוא בעצמו כתב דבשנת השמטה אינו נוהג שום תרומה ומעשר כמ"ש לעיל בשמו ואין לומר דזה כבר נתחייב בכרם רבעי קודם שהגיע שנת השמיטה והו"ל כהפקירו אח"כ דזה אינו דעכ"פ הגזלנים שזכו בשביעית מן ההפקר מהראוי שלא יצטרכו לפדות ואם כן לא הי' צריכין הצנועים לחלל בשבילם דלהגזלנים בא ההפקר קודם החיוב וצ"ל דבאמת הפדיון של הרבעי הוא תיקון שיצא מתורת ערלה ואם כן זה כבר נתחייב בערלה ואין השמיטה מפקיע מידי ערלה שוב עיינתי בתוס' ב"ק דף ס"ט ע"ב ד"ה קדש שכתבו דאי לאו הלולים לא הוה ידעינין שצריך חילול בשביעית שאין מעשר שני נוהג בשביעית הרי שהרגישו בקושייתי ושמחתי שכוונת' לדעתם ת"ל ע"ש ובפני יהושע שם ודו"ק:

אחר זמן רב מצאתי במאירי שנדפס מחדש על מסכת שבת בדף קכ"ז בהא דאמרו גבי דמאי אי בעי מפקר נכסי וכתב שם דאחר שנתחייב במעשר תו לא מפטר ע"י הפקר ע"ש והנה במחלוקת הב"י והמבי"ט אם הטעם דשמטה משום דאפקעתא דמלכא הוא או משום דהפקר הוא ולפע"ד ש"ס ערוך הוא דמשום אפקעתא דמלכא דהרי בר"ה בדף ט"ו אמדו דאתרוג בת ששית שנכנס לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור ובת שביעית שנכנסה לשמינית פטורה ממעשר וחייבת בביעור א"ל אביי בשלמא סיפא לחומרא וכו' ופירש"י דאי נמי מספקינן אי אזלינן בתר חנטה לענין הפקר שביעית ולענין ביעור נוהג קדושת שביעית הוא משום דספוקי מספקא לן ואזלינן כאן וכאן לחומרא וקשה כיון דספק הוא א"כ פשיטא דאינו מופקר מספק דמוקמינן לפירות בחזקת בעליו מספק והרי כל עיקר דפטור ממעשר בשביעית משום הפקר וכל דאינו מופקר מספק דמוקמינן אחזקתו שוב אינו פטור ממעשר מספק וע"כ דשמיטה פטור משום דהיא אפקעתא דמלכא ואם כן אף מספק פטור דלא שייך לאוקמא אחזקה דבאמת אטו אין הפירות של הבעלים רק דהתורה אמרה שיד כל אדם שוה בשביעית ואפקעתא דמלכא היא אבל לא שייך לאוקמא אחזקה כל שאינו מתורת הפקר שבעלים הפקירו וכעין שכתבו בשם הר"ש דבתערובת לא שייך לאוקמא אחזקת היתר דההיתר כמו שהיא רק שהאיסור נתערב בו מ"ש והוא הדין כאן דבעלים הם רק שהתורה הפקיע כחם ומספק פטור דהפקר הם מספק וז"ב. ובזה נ"ל מה דמשני יד כל אדם ממשמשין בו ואת אמרת תתחייב במעשר והיינו דמשום הפקר ויאוש בעלים נגעו ביה דאינו נשמר: שוב ראיתי במהרי"ט סי' מ"ו שם הביא דברי הש"ס הלז ואזיל בתר איפכא דלכאורה מהך דיד הכל ממשמשין בו משמע דפטור משום הפקר וכתב דהיינו כיון דאין שביעית נוהג בו ע"ש ולפע"ד הדבר מוכרח כמ"ש. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם פ"ד משמיטה הלכה י"ב ועיין שעה"מ שם שהאריך להקשות עליו ולפמ"ש יש ליישב ודו"ק. וראיתי בטורי אבן בר"ה דף ט"ו ע"א שכתב על מ"ש רש"י בשם המכילתא דלמ"ד דשביעית פטור ממעשר מדכתיב ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה דמה חית השדה אוכלת ופטורה אף אדם פטור והקשה דת"ל דשביעית הוה הפקר והפקר פטור מן המעשר וא"ל דנ"מ אם זכה אחד אחר מירוח ונתמרח אחר שבא לרשות זוכה דמטעם הפקר היה חייב דנתמרח לאחר שבא לרשות זוכה דזה אינו דבהפקר אף שבא לרשות הזוכה קודם מירוח פטור ע"ש שהאריך ובמחכ"ת לא נזכר שזה מחלוקת המבי"ט והב"י אי שביעית פטור מטעם הפקר או מטעם אפקעתא דמלכא ומהרי"ט הרגיש בקושיא זו ומ"ש שם בטורי אבן דלר"ל דבעי שיהיה הפקר לעכו"ם ולישראל אם כן שביעית לא מופקר דאינו מופקר לכל וע"ז כתב דאנן קי"ל כר"י הנה זה ליתא דבאמת לענין מעשר בעי שיהיה הפקר לכל כשמיטה כמ"ש התוס' בב"ק דף ס"ח ד"ה כל בהדיא ומ"ש מהא דיד הכל ממשמשין בה משמע דאינו רק מופקר לישראל לבד אין ראיה דכל שאינו שומרו הרי הוא מופקר לכל מי שירצה דאטו יכול לשמרו מן העכו"ם כל שאסור לאספו לתוך ביתו ולעשות גדר אך מה שאני תמה על הב"י דעכ"פ אי אפשר לומר דשמיטה פטור משום הפקר דהא באמת אינו מופקר רק לישראל ולא לעכו"ם ובמקום שיד ישראל תקיפה יוכלו למחות בהעכו"ם ואם כן שוב לא שייך הפקר וע"כ דאפקעתא דמלכא היא ובאמת שמיטה הוא מופקר לכל משום דאפקעתא דמלכא הוא וצ"ע ועיין שו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז ומדי דברי זכר אזכור מה דתמי' לי טובא במ"ש הרמב"ם פ"ה ממתנות עניים הלכה כ"ז המפקיר את כרמו והשכים בבקר וזכה בו לעצמו ובצרו חייב בפרט ועוללות ובשכחה ופיאה שהרי שדך וכרמך אני קורא בו מפני שהיה שלו והרי הוא שלו אבל אם זכה מן ההפקר בשדה של אחרים ה"ז פטור מן הכל ובין כך ובין כך פטור מן המעשרות כמו שיתבאר וכונתו דבין שהי' זוכה משל הפקר מאחרים או מי שהפקיר כרמו פטור מן המעשרות וק"ל למה יפטר מן המעשרות בזכה בשדה של אחרים הא מעשר לא נתחייב עד שימרח בכרי ואז כבר באו לרשותו ונתחייבו וכן מבואר בתוספתא פ"ב דפאה גר שמת (לפנינו הגירסא גוי שמת והגאון מוה"ראוו ז"ל הגיה גר וכן הנכון וכן מצאתי בפ"ק דקידושין בירושלמי בהלכה ה' מובא תוספתא זו גר שמת) ובזבזו ישראל את נכסיו המחזיק בקרקע חייב בכל בתלוש מן הקרקע פטור מן הכל המחזיק בקמה פטור מלקט שכחה ופיאה וחייב במעשרות הרי דנתחייב במעשרות ומצאתי בשיטה מקובצת בב"ק דף צ"ד גבי הא דאמרו המפקיר כרמו שהביא בשם ריב"ן שהקשה מהך תוספתא ותירץ בשם רבינו שמחה דחילק בין הוא שהחזיק הוא דחייב דכתיב תעזוב יתירה לאחר שהחזיק לכך במחובר חייב בכל שלא באו לכלל עונת פטור דברשותו נתחייבו ובתלוש פטור מן הכל הואיל וברשות הפקר באו לעונת חיוב הפקר פוטרם בקמה פטור בשכחה ופאה שחיובן בקמה הפקר פטרם אבל מעשר שאין חיובו אלא עד שימרח בכרי הרי ברשותו בא לכלל חיוב אבל הכא בשעה שהחזיק בהן שתלשן הרי כבר נתחייבו והפקר פוטרן והנה סיום המאמר מה שחילק בין שם להכא לא הבינותי אבל עכ"פ מבואר דחייב במעשרות כשזכה בשדה של אחרים וכפי הנראה דגר' כמו שהוא בירושלמי דהמחזיק בקמה חייב בלקט ובשכחה ובפיאה ופטור מן המעשרות אבל אכתי קשה לי דאם כן היאך כתב דאם זכה מן ההפקר בשדה של אחרים פטור מן הכל הא בזכה בשדה במחובר מיירי והו"ל לומר דחייב בלקט שכחה כמ"ש בירושלמי וגם הרי רבינו התחיל במפקיר את כרמו ובצרו דמשמע דמיירי במחובר ובמחובר ודאי חייב בכל דרך כלל דברי רבינו צ"ע דהשמיט כל התוספתא וקצת כתב להיפך ואם מיירי בתלוש באמת שבירושלמי נשמט זאת אבל אף להתוספתא דפטור בתלוש היה לו לרבינו לבאר דדוקא בתלוש אבל במחובר או בקמה חייב עכ"פ בלקט ושכחה וצ"ע וכפי הנראה דחה רבינו התוספתא והירושלמי ולא חילק לענין מעשר בין הפקר שלו או של אחרים דבכל ענין הפקר פטור ממעשר רק לענין לקט שכחה ופאה דבדידיה כתיב תעזוב יתירא חילק בין שלו לאחר וכפשטת ש"ס שלנו ועיין בנדרים דף מ"ד ובב"ק דף צ"ד שם ומכל מקום קשה דמצד הסברא מהראוי שיתחייב במעשר דאכתי לא נפקע חיוב מעשר כיון שלא מרח עד שבא לרשותו תבואת זרעך קרינן ביה וצ"ע ועיין ב"ק דף כ"ח משמע דהפקר כל דהו פוטר מהמעשר ואתי שפיר דברי רבינו ועיין רש"י שם ועיין תוס' תמורה דף וא"ו ע"א ד"ה המפקיר. אחר זמן רב מצאתי במס' מעשר שני פ"ה משנה ה' דאמר שם ובשביעית פודהו בשויו ואז היה הכל מופקר אין לי אלא שכר לקיטה וכתב הר"ש דקמ"ל דלא תימא כיון שהיה מופקר אין לו נטע רבעי הרי דשביעית היא לא מטעם הפקר ורק אפקעתא דמלכא היא וע"ש בר"ש ובתוי"ט ותמצא שזו ראיה ברורה דשביעית אינו מתורת הפקר רק דאפקעתא דמלכא הוא ודו"ק ועיין ברש"י פסחים דף נ"ז ע"א ד"ה אין ודו"ק ועיין בפ"ב מתרומות הלכה י"ב ברמב"ם וראב"ד שם מבואר כמ"ש השיטה מקובצת הנ"ל ודברי רבינו פ"ה ממ"ע הנ"ל צע"ג:

והנה אחר זמן רב שכתבתי זאת מצאתי בר"ש פ"ק דפאה משנה וא"ו שמביא גם כן הך תוספתא והגיה כמ"ש בירושלמי קידושין ע"ש. ומדי דברי זכור אזכור מה דנתקשה לי בדרך למודי בפיאה שם ובר"ש וירושלמי והנה מ"ש במשנה דלעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח ובירושלמי אמרו דב"ש היא דאמרי דהפקר לעניים הוה הפקר ופירש הר"ש דמיירי שרוצה להוסיף אח"כ משום פיאה ופטור מן המעשרות ובזה תימה דברי המלמ"ל פ"ב מתרומות הלכה ט' שדעתו שאינו פטור פאה ממעשרות רק בבוא ליד העני ולא משעה שהפריש וכאן משמע דאף שלא נתן לעני רק שהפריש הוה הפקר ופטור ממעשרות וצע"ג וזכורני שבברכי יוסף תמה על המלמ"ל מהפקיר כרמו והשכים ובצרו ואינו ת"י כעת ומשם יש ליישב דשאני התם שכל זמן שלא זכה העני לא מקרי הפקר ועיין נדרים דף מ"ד אבל מכאן קשה וגם מ"ש בירושלמי אתיא דר"ע בחנות בני חנן דהיו דורשין עשר פרט ללוקח והיא תימה דלשיטת ר"ת לא מפטר לוקח עד שיקח קודם המירוח ואם כן איך יפרנס דברי הירושלמי בכאן וצע"ג דהא ר"ע מיירי קודם מירוח ובזה לא פטור לוקח וצ"ע בב"מ פ"ח וברשב"א סי' שר"א אם לא הרגיש בזה וכעת אני טרוד והנה בירושלמי פ"ג דפיאה על משנה דאמהות של בצלים חייבות בפאה ר"י פוטר ומפרש דלא אמר ר' יוסי אלא משום הפקר ופריך והפקר חייב בפאה והיא תימה דר' יוסי ס"ל בנדרים דף מ"ד דבעי שיבא לרשות זוכה ואם כן היה חייב בפאה רק משום כיון דעכ"פ הפקירם ואינו חושש להם לכך פטר ר' יוסי וצ"ע דא"ל דכל דלא הוה הפקר לר"י שוב חייב בפאה דזה אינו דאטו בלא נשמר חייב בפאה לר"י אף שלא זכה בו אדם ואם כן הפקר ודאי לא גרע מלא נשמר. ובשנת תרי"ד ג' סליחות מצאתי ירושלמי ריש פ"ק דמעשרות א"ר אילא במה אנן קיימין אם בשנתמרח הכרי ברשות ההפקר וברשות ההקדש אמרה תורה ראשית דגנך ולא של הקדש אלא כי אנן קיימין כשהפקיר שבולין וחזר וזכה בהן בהפקר פטור ובהקדש חייב והנה מזה משמע דלא כשני התירוצים של הרב המנוח ועיין במפרש הרא"פ שם ובשעה"מ שם לא הזכיר זאת על דל שפתיו ועיין בתוספת הרא"פ שם ד"ה אף בהקדש. והנה בפ"ה דמעשרות מקשה הא בצד ערימה פטורין אר"י משום יאוש ופירש המפרש דיאוש קודם שנגמר מלאכתן פטור ולא לאחר שנגמר מלאכתן ומזה מבואר כמ"ש הרב המנוח ע"ש. ודרך אגב אזכור מה דאמר לי צורבא מרבנן אחד על קושית השעה"מ בהא דהקשו התוס' דלמה ממעט ממצתכם והא חזי לשאול עליו והקשה השעה"מ הא ע"י שאלה הדרא לטבלא ולא יהיה ראוי וע"ז אמר דאם כן יהיו פירי דטבילי האידנא דהיינו ביו"ט עצמו ומותר להפריש ביו"ט כדאמרו בביצה דף ט' וע"כ דזה לא מקרי טבילי האידנא והשבתי דזה אינו דאף אם נימא דאם היה תחלה חלה ותרומה וביו"ט נשאל ע"ז לצורך יו"ט וכדומה דזה מקרי טבילי האידנא כיון דעד האידנא לאו מצוה לאתשולי ובעת שצריך הוא מותר לשאול מכל מקום זה כשמתחלה שאל ע"מ שתהיה טבל ואח"כ הוצרך להפריש אבל שם דמתחלה נשאל כדי שיהיו אח"כ טבילי האידנא זה ודאי אסור לעשות ודו"ק. והנה מצאתי ברש"י ב"ק דכתב בהדיא גבי לקט שכחה ופאה דאם כבר נתמרח ברשות בעה"ב לא נפטר אח"כ מפאה והוא כרבינו מנוח ומ"ש שם רש"י דהפקר הוא הוא מהספרי הובא בר"ש פ"ק דתרומות דלקט שכחה ופאה הוא דהוה כהפקר דידו ויד עני שוה בהם ומ"ש דלאחר שמרחו הוקבעו למעשר כדאמרו בברכות דף מ"ם אף שרש"י פירש שם דקאי על עני היינו משום דקשה לרש"י קושית התוס' דנימא ברירה וע"ז כתב רש"י דהרי גם בעני כשעשה כרי חייב מדרבנן ומכ"ש כשנעשה כרי ביד בעה"ב. ובזה מיושב כל דברי רש"י ואף דבסוטה דף מ"ט מחלקינן בין שדה לעיר היינו שם דאינו רק מדרבנן ואמרינן דבעיר קלא אית ליה למלתא אבל כשנתמרח ביד בעה"ב כולי עלמא מודו דחייב ולא מפטר אח"כ במה שבא ליד עני ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף