שואל ומשיב/ג/א/שפד

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שפד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב הגדול מוה' שמואל שמעלקא ברמ"י גינצליר:

מכתבו הגיעני היום אשר שאל באיסור שנתבטל ואח"כ נתרבה האיסור דחוזר וניעור כמבואר ביו"ד סי' קל"ד ובש"ך שם ס"ק י"ח בין במינו ובין בשא"מ כמבואר בסי' צ"ט איך הדין בדבר שיש לו מתירין שנתערב בתערובות במין בשאינו מינו דקי"ל דבטל אם מתרבה עליו מה דינו וטעם הספק הוא דבאמת כל הטעם דאמרינן חוזר וניעור הוא משום דכל דאיכא ששי' אין בכח האיסור לאסור אבל כשנתרבה האיסור אוסר דלא נהפך האיסור להיות היתר וא"כ זה בשאינו דבר שיש לו מתירין דלא נהפך האיסור להיות היתר אבל בדבר שיל"מ דסופו להיות מותר אפשר כל דנתבטל בהיתר שוב נפקע האיסור לגמרי. עוד כתב דיש לומר כיון דפליגי במנחות דף נ"ד מחלוקת אי באיסורין יש דיחוי ולפ"ז אף אם נימא דאין דיחוי באיסורין מכל מקום כאן דביום מחר יהיה נפקע האיסור וא"כ מה לי דנדחה מכח הזמן או דנדחה ע"י ביטול וכל דנדחה ע"י ביטול שוב יש לומר דאינו חוזר וניעור זהו תורף השאלה וע"ז הביא דברי הש"ע באו"ח סי' של"ה ס"ד ומ"ש הב"י והד"מ שם ומ"ש המג"א שם. והנה במג"א שם מבואר להיפך מדהוצרך לצרף ההיתר משום דיש לסמוך על המקילין בסי' קל"ד דאינו חוזר וניעור ואם איתא הא בדבר שיש לו מתירין לא אמרינן חוזר וניעור ובאמת שמצד הסברא ג"כ אינו נראה דבריו דמ"ש בטעם הראשון דמאן דס"ל חוזר וניעור לא ס"ל דנהפך האיסור להיות היתר רק דאין בכח לאסור ולכך כשנתרבה האיסור אסור והעלה לפ"ז דבדבר שיש מתירין ודאי נהפך האיסור להיות היתר וזה אינו דהרי הרא"ש ס"ל דאיסור נהפך להיות היתר ואפ"ה ס"ל דנתרבה אסור ומטעם דהו"ל כהוכר האיסור וכמ"ש הרא"ש הובא ביתה יוסף סי' ק"ט בסופו ולפ"ז גם דבר שיש לו מתירין הוא כן דמכל מקום ניכר האיסור כעת ולא שייך ביטול וגם טעם השני דהו"ל דיחוי לא דמי דהזמן לא מקרי דיחוי דרק בזמן הזה נאסר ואותו היום לא נדחה משא"כ בנתבטל האיסור נדחה גוף האיסור ואין דיחוי באיסורין וכל שנתרבה חוזר וניעור. ומה שחידש דבדבר שיש לו מתירין אף בא"מ אמרינן חוזר וניעור ע"פ דברי הפ"י שכתב סוף ביצה בטעם דבמין בשאינו מינו לא שייך דבר שיש לו מתירין הוא משום דבא"מ נתבטל הטעם והוה כנסתלק האיסור לגמרי ולפ"ז לפמ"ש הפרמ"ג להסתפק בחצי זית איסור שנתערב בנ"ט זיתים א"מ וחצי זית היתר מב"מ עם האיסור אי אמרינן דע"י המב"מ היתר ניכר האיסור ונרגש טעם האיסור ועי"ז לא יוכל להתבטל בנ"ט וע"ז הביא דברי הר"ן במס' ע"ז בסוגיא דקמא קמא בטיל להיפך דודאי בטל וע"כ משום דהו"ל כאילו ניכרת טעם האיסור ולפ"ז בדבר שיש לו מתירין שבאמת מצד דשיל"מ מהראוי שלא להתבטל רק דהו"ל כאילו נסתלק האיסור לגמרי וכל שע"י ההיתר מחזיק הטעם של האיסור ואח"כ כשנתרבה האיסור אף באינו מינו מכל מקום לא נתבטל האיסור ולא נאבד לגמרי. והנה אף שסברתו נכונה בכה"ג שהיה מקודם מב"מ ואח"כ נתערב בשא"מ והוה דבר שיש לו מתירין דאף דנתרבה האיסור מכל מקום לא הוה רק משהו רק שההיתר מחזיקו ואינו מבטלו א"כ כל שהוא דבר שיל"מ שוב לא בטל דמכל מקום נרגש טעם המשהו ואף דיש לפקפק דהו"ל כעין תרי משהו מכל מקום אנן קי"ל דגם תרי משהו אוסר מכל מקום גוף דברי הפ"י תמוהין דניהו דהטעם בטל בסמ"ך אבל כמות האיסור הוצרך להתבטל ברוב וא"כ גם בשאינו מינו למה יתבטל הכמות ובאמת שהנוב"י מהד"ב חלק יו"ד סי' י"ח רצה לחדש כעין זה על דברת המרדכי וכבר השיג עליו דו"ז בישועת יעקב ביו"ד סי' י"ד ע"ש וכן מצאתי באיזה מקום בספרים ואני בתשובה הרבה דברתי בזה והראיתי שלפענ"ד נחלקו בזה רש"י ותוס' במנחות דף כ"ב ע"ש וא"כ אין לדברי הפ"י מקום כלל לפענ"ד. והנה מעלתו הביא דברי הפרמ"ג באו"ח סי' של"ה באשל אברהם ס"ק ד' על מ"ש המג"א דיש לסמוך אמקילין דאינו חוזר וניעור והקשה הפרי מגדים דהא אנן קי"ל דחוזר וניעור וכתב כיון דלמחר מותר לא אמרינן חוזר וניעור וכתב דבדבר שיש לו מתירין באינו מינו שחוזר ונתרבה לא אמרינן חוזר וניעור וכתב מעלתו שהוא כדבריו ולפענ"ד הנה כבר כתבתי דאין סברתו נראה. אך לפענ"ד טעמו של הפרי מגדים דהנה כבר כתבתי דהטעם דחוזר ונראה אף שנהפך האיסור להיות היתר מכל מקום הוה כחזר והוכר האיסור ולפ"ז זהו באיסור מצד עצמו אבל כאן דאין כאן איסור רק מצד היום וא"כ אטו ניכר האיסור דאיסור שמצד היום כל שכבר נתבטל לא ניכר האיסור וכעין מ"ש התוס' בחולין דף קט"ו דשבת לא נקרא תועבה דאינו ניכר שבישל האיסור בשבת ועיין במהר"ם שי"ף שם וה"ה כאן ודו"ק היטב ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"א וצ"ע שלא הביא דברי הרא"ש הנ"ל:

והנה לפמ"ש הת"ח והובא בט"ז וש"ך סי' ק"ב הטעם דבא"מ לא שייך דשיל"מ שאין ההיתר נקרא על דבר האסור רק ע"ש דבר שנתערב בו הנה לפ"ז אפשר לומר דכל שנתרבה האיסור אז ההיתר נקרא ע"ש האיסור והנה דבר שיש לו מתירין וגם לפמ"ש בשיטה מקובצת ב"מ דף צ"ו בשם תוס' שאנץ דכל שנתערב שלא במינו ואינו נו"ט אין שמו עליו ע"ש ולפ"ז כל שנתרבה האיסור שוב שמו עליו דהא יש בו בנו"ט ודו"ק. והנה בטעם דדבר שיש לו מתירין לא מהני ביטול נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה באמת לבטל בידים אסור אף בדרבנן כמבואר סי' צ"ט והא דבטל כשנפל ממילא ולא חיישינן דלמא יערב בידים דזה אינו דכל דאסור לבטל לא חיישינן שמא יעבור דכל דאסרו חז"ל לא חיישינן שמא יעבור ולפ"ז נראה לי דזה דוקא בדבר שאין לו היתר פשיטא דחמור עליו האיסור ולא חיישינן שמא יבטל בידים אבל דבר שיש לו מתירין כיון דקיל עליו האיסור ל"מ אם האיסור מצד היום כמו ביצה שנולדה ביו"ט דרק היום היא דאסורה ולמחר מותרת ודאי קיל עליו האיסור וחשו שמא יבטל גם באיסור בעצם שיש לו היתר לא חמור עליו האיסור כ"כ וחיישינן שמא יבטל בידים ולכך החמירו חז"ל שלא יתבטל כלל אף בנפל ממילא ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה יש ליישב מ"ש הרשב"א וכן קי"ל בש"ע סי' ק"ב דספק טריפה שנתערב לא הוה דבר שיל"מ דאינו ברור שיבא המתיר בודאי וכבר נודע תמיהת העבודת הגרשוני דיתבטל ממנ"פ דאם לא יבא הבירור שהוא מותר א"כ שוב לא יהיה לו היתר ונתבטל ועיין שו"ת צ"ץ וכו"פ וכל האחרונים. ולפמ"ש יש לומר דהרשב"א ס"ל הטעם דדבר שיל"מ לא בטל הוא בשביל דחשו שהאיסור קיל עליו ויבא לבטל ושוב יש לומר דהו"ל דבר שיל"מ בספק טריפה וממנ"פ לא שייך בזה דאם ניקל מטעם ממנ"פ יש לחוש שמא יבטל בידים דהאיסור קיל עליו ושמא לא יהיה מותר ושוב ביטל האיסור בידים ועשה האיסור בידים ולכך אמר הרשב"א דכיון דאינו ברור שיבא המתיר שוב חמור עליו האיסור ולא חשו שמא יבא לבטל בידים. ובזה מיושב מה שהביא הגאון מוה' רפאל ז"ל בספרו ושב הכהן דהדבר מבואר בירושלמי נדרים פרק ששי דבעי הנהו נדרים הוו כדבר שיש לו מתירין או לא ואמרו מסתברא דכדשיל"מ הוא דהרי אמרו שהחכם עוקר הנדר מעיקרו ועיין בק"ע ופ"מ שכתבו דלא הוה דשיל"מ שעוקר האיסור וכאילו לא היה האיסור כלל הרי דמבואר דלא הוה דבר שיל"מ בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת דברי הק"ע והפ"מ תמוהים דלדבריהם לא מקרי דבר שיש לו מתירין והש"ס אמר להיפך מסתברא דהוה כדבר שיש לו מתירין ובגליון הירושלמי כתבתי בזה ולפמ"ש אדרבא מש"ה מקרי דבר שיש לו מתירין דחשו שמא יבא להקל משום דקיל האיסור דחכם עוקר מעיקרו וזה דמסיק דלא עקר רק מכאן ולהבא ויש ספק שמא לא יוכל להתיר ושוב חמיר עליו האיסור ודו"ק. איברא דא"כ למה בא"מ הקילו בדבר שיל"מ ויש לומר דבמב"מ דבטל ברוב מן התורה רק דרבנן החמירו שפיר חשו שיבא לבטל בידים דקיל האיסור אבל בא"מ דצריך ששים מן התורה וטעם כעיקר דאורייתא לא חיישינן שיבא לבטל האיסור דהרי חמור האיסור דצריך ששים מן התורה ובזה יש לפלפל בדין שמבואר למעלה אם נתרבה האיסור ודו"ק כי קצרתי. ובזה מיושב היטב מה דהקשה בצמח צדק סי' ס"ט דמה פריך אי ספק טריפה הו"ל דבר שאל"מ ותבטל ברובא והקשה דלוקי בספק טריפה שנולד ביו"ט וא"כ שוב הו"ל דבר שיש לו מתירין מחמת איסור נולד ביו"ט וכמ"ש שם והיא קושיא גדולה. ואני מוסיף דבאמת הא דמוקי בספק טריפה הוא דוחק דהא הברייתא מיירי מאיסור יו"ט ואיך נקט התנא דין בפ"ע מספק טריפה ורש"י נדחק אבל אם מוקי בספק טריפה שנולד ביו"ט אתי שפיר טפי לשון הברייתא. ולפמ"ש י"ל דכל הטעם דדבר שיש לו מתירין הוא משום דחיישינן דאיסור קל כיון שיש לו מתירין ויבא לבטל וא"כ י"ל דכל שיש על זה שני איסורים ספק טריפה וספק נולד בודאי לא יהיה קל בעיניו אף שיש לו מתירין משום ספק יו"ט הא ספק טריפה עדיין עליו ולא יבא לבטל בידים ולכך שפיר מקשה דבספק טריפה גרידא בודאי אל"מ מקרי ודו"ק. ובזה מיושב קושית הש"ך על הש"ע דהדבר מוכרח משם דאל"כ לוקמא בספק טריפה שנולדה ביו"ט ולפמ"ש לא שייך דבר שיל"מ בכה"ג וכמ"ש ובלא"ה יש לומר דבאמת לפמ"ש יותר מהראוי להחמיר באיסור דרבנן בדבר שיש לו מתירין דשייך החשש שמא יבא להקל וכמ"ש אבל איסור תורה אפשר דחמור יותר עליו ולא יבוא לבטל אף שיש לו מתירין ועכ"פ שניהם שווים אבל עכ"פ להחמיר בשל תורה יותר משל דבריהם בודאי לא אפשר. ולפ"ז להס"ד דלא ידע דר"א והוה ס"ל דבדרבנן מקילין בספק ולא אמרינן דהוה דבר שיש לו מתירין א"כ שוב אי אפשר לומר טעם שכתבתי וא"כ שוב לא שייך דינו של הרשב"א כלל דיקשה דא"כ ממנ"פ מותר וכמ"ש העבודת הגרשוני וכנ"ל ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף