שואל ומשיב/ג/א/שפב

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שפב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בלמדי מסכת ב"ק ובהגיעי לדף פ"ח בהא דאמרו אלא מעתה לר' יהודה זוממי עבד לא יהרוגו דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לאחיו ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ד הביא בשם הגאון החריף בכר דוד בעל החיבור דברי אמת שהקשה על מ"ש התוס' בריש מכות דבבן גרושה ובן חלוצה כל דלא אפשר לקיים כאשר זמם לא ע"ז קאי כאשר זמם וא"כ גם כאן כל דלא קאי כאשר זמם לעשות לאחיו א"כ ל"ש בהא כאשר זמם והנוב"י החמיר בזה מאד ומ"ש בזה שם עיין במהד"ב חלק חו"מ סי' ז' מ"ש בזה ושויא נפשא הדרנא וגם שם נדחק ואני תמה על הגאונים האלו מה ראו על ככה דאין התחלה לקושיא דשם במכות בבן גרושה ובן חלוצה החסרון הוא דלא נוכל לקיים בעדי' כל מה שזממו שהרי רצו לפסול גם זרעם ובעדי' זוממין התורה אמרה לו ולא לזרעו וא"כ לא נתקיים כל אשר זממו וא"כ בזה שפיר כתבו התוספות דכל דלא יכול לקיים כל אשר זממו א"כ מיעט הקרא דאינו חייב מכאשר זמם ודי במלקות אבל כאן נוכל לקיים כל אשר זממו רק דהתורה אמרה לעשות לאחיו וזה אינו אחיו א"כ לא הקפידה תורה על העדי' שיתחייבו כלל מה שרצו לחייב העבד שאינו אחיו של העדי' וא"כ כל שלא הקפידה תורה שוב לא יהרגו כלל וזה א"א דא"כ לא יתקיי' כלל כאשר זמם שהתורה לא הקפידה על נפש העבד שאינו אחיו וזהו שמקשה א"כ לא יהרוגו והרי אנן קי"ל דגולה ולוקה על העבד כמ"ש רש"י וא"כ חזינן דהתורה הקפידה גם על העבד. וגם לפמ"ש התוספות דא"כ גם העבד לא יהי' נהרג דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ע"ש. ובזה בודאי יקשה דהרי העבד שהרג ישראל ולא יהיה נהרג והרי על שפיכת נפש ישראל ודאי הקפידה תורה וז"ב כשמש. ובזה יש לומר מה דמשני אמר קרא ובערת הרע מקרבך והקשה הגאון בכר דוד הנ"ל דא"כ גם טריפה יהי' עדים זוממין נהרגין דהא שייך ובערת הרע מקרבך ולפמ"ש י"ל דשם דעיקר הקושיא היא דהתורה לא הקפידה לר"י על נפש של עבד שנהרג וע"ז אמר דעכ"פ צריך לעשות לעדי' זוממין שהם עכ"פ רשעי' הם שרצו להרוג העבד בשקר והם עכ"פ רעים וצריך לקיי' ובערת הרע מקרבך שיכולין לעשות גם לנפש ישראל כן משא"כ בטריפה דאינן נהרגין משום דגברא קטילא בעו למקטל ואינם רעים כלל וא"כ לא שייך ובערת הרע מקרבך ואף דבסנהדרין דף ע"ח אמרו דטריפה שהרג בפני ב"ד חייב משום דכתיב ובערת הרע מקרבך ובעדי' לא נהרג משום דא"א לקיים כאשר זמם ולא אמרינן דנקיים ובערת הרע מקרבך אבל ז"א דלעדי' אי אפשר לחייב משום ובערת הרע דבאמת יכלו לומר דגברא קטילא בעו למקטל ואינו רע כל כך אבל הב"ד שראו שהטריפה הרג נפש שאינו טריפה אף דהוא גברא קטילא מכל מקו' הוא רע דהא הוא הרג נפש שלם אבל בעדי' כל דלא יוכל לקיי' כאשר זמם לא שייך ובערת הרע. ובלא"ה נראה דבאמת לרבנן דר"י לא אמרינן ובערת הרע רק לגבי ב"ד ולא על עדים כלל וז"ב ודו"ק. והנה בהא דמשני בעינן ובערת הרע מקרבך נראה לפענ"ד הסברא בזה דהנה בהזמה הקפידה התורה על מה שרצו להרוג נפש מישראל וגם מה שהעדי' בעצמם רעים ואכזרי' ולנקות מבני ישראל מדות אכזריות והדבר דומה למ"ש בשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' כ"ו במה שמקשה הרש"ל על גזל עכו"ם לאסור והלא התורה לישראל נאמרה וכתב הח"ץ דאטו על לתא דידהו הקפידה התורה על לתא דישראל הקפידה התורה שלא יהי' אכזרים ה"ה כאן ניהו דאינו אחיו ואינו חייב בשביל העבד אבל הם בעצמם רעים ואכזרים וז"ש ובערת הרע מקרבך. ובזה יש לי לומר מה שחידש הנוב"י מהד"ק סי' פ"ח בחלק אהע"ז דלפמ"ש התה"ד סי' רכ"ג דלענין רבית וצדקה דכתיב בהו אחוה ואינו ר"ל אחוה ממש רק במצות א"כ זה המומר שפרק עול המצות אינו אחיו וא"כ ממילא בהזמה דלרבנן דר"י היינו אחיו במצות במומר שפרק עול לא שייך ביה כאשר זמם כלל ע"ש ולפמ"ש יש לומר דעכ"פ ובערת הרע מקרבך שייך בזה דעכ"פ העדי' רשעי' ואף דלרבנן לא קאי ובערת רק על הב"ד ולא על עדי' היינו משום דאינו רע כ"כ דגברא קטילא בעי למקטל אבל מומר עכ"פ ישראל הוא דאע"פ שחטא מכל מקום ישראל הוא ועיין בט"ז או"ח סי' תמ"ח דמכל מקו' נצטוה על המצות ויכול לחזור שפיר שייך ובערת הרע וז"ב. ובזה יש ליישב קושית התוספות דלר"י ריבית ואונאה וצדקה דכתיב לאחיו ולפמ"ש יש לומר דבאמת גם ר"י מודה דעבד עכ"פ מצוה לרחם עליו דאחיו במצות הוא רק דלגבי בושת אינו אחיו גמור וגם בהזמה דחידוש הוא יש לומר דדוקא באחיו שיש לו אחוה ודו"ק היטב. עוד יש לי לומר בקושית הגאון הנ"ל דהא דפריך זוממי עבד לא יהרוגו והא אי אפשר לקיי' כאשר זמם דבאמת סברת התוספות היא דשם כיון דכתיב לו ולא לזרעו והרי כאשר זמם הוא חידוש דמה חזית דציית להני ציית להני א"כ אין לך בו אלא חידושו ולענין זרעו לא הימנ' התורה לעדי' הזוממין וא"כ לא נוכל לקיי' כאשר זמם לגבי זרעו דחידוש הוא וכל דלא מהמני לגבי זרעו אי אפשר לחלק ולומר דלגביה הימניה תורה ויתקיי' כאשר זמם כיון דאנן חיישינן לענין הזמה שמא שקר הוא מה שהזימו הראשוני' וא"כ לא שייך כאשר זמם וע"כ אינו רק לוקה דע"ז המני' התורה לגבי הראשוני' כל שלא יסתעף לגבי הזרע וא"כ זהו שם אבל כאן כיון שאינו יכול לקיי' כאשר זמם וא"כ מה תאמר דלמא לא מהמני וא"כ שוב לא יהרוגו ושפיר פריך ודו"ק. ובדרך אגב אכתוב מה דאמרו במכות מנין לעדי' זוממין שלוקין וכו' והצדיקו את הצדיק דמעיקרא הך דמעיקרא הוא מיותר. אמנם נראה דבאמת לשיטת הרמב"ם הוא דהזמה רק כל שאינ' מעידי' על גוף המעשה וא"כ לכאורה לא שייך והצדיקו את הצדיק דיכול להיות שהוא אינו צדיק והמעשה אמת ולזה אמר דמעיקרא דהיינו טרם שהעידו היה בחזקת צדיק ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף