שואל ומשיב/ג/א/שעז

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שעז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתתי אל לבי לעיין בדבר השמנים זית וריפסאייל שיצא קול שמערבין בו שומן חזיר והנה כבר נשאלתי בזה בחורף הלז וכתבתי לכמה עיירות שמותר ומטעם שכתב הרמ"א בתשובה סימן נ"ד וכתבתי שאף שהש"ך סי' ק"ג האריך לדחות דבריו ע"ש בס"ק י"ד אבל עוד נשאר טעמים רבים שהתיר הרמ"א שם והנה אח"כ נדפס בעלים היוצאים בכל שבוע שהגאון מאלטונא נ"י והרב מוה' עקיבא לערין נ"י מאמשטרדם הגידו שאי אפשר בשום אופן להיות מעורב בשמנינות אחר ואח"כ חזרו בם הרבנים הנ"ל וכתבו בהעלים שהוגד להם שיוכל להיות שמתערבין שמנונית חזיר כמו שעושין באמעריקא ולא ראיתי דבריהם רק כפי מה שהוגד לי ובכן כתבו שיש לחוש להשמנים לאסור והנה גם אני בחנתי ע"פ חעמיע ואמרו ג"כ שאין לחוש לשום תערובות. אמנם עוד הקולות לא יחדלון ואמרתי לעיין בזה והנה אם אומר לברר הדברים בשרשן כבר האריך בזה הש"ך שם והאחרונים האריכו ג"כ בזה דיש לומר דבשר בשמן בעין מושבח אבל לא כשהוא שלוק. והנה באמת ראיתי בכו"פ סי' ק"ג שהאריך להוכיח מרב דמספקא ליה אי נותן טעם לפגם מותר או לא וקשה הא שמואל אטרח לרב דיאכל שמן וקשה הא ניהו דרב ס"ל משום חתנות ולא גזר רק בעיר אבל השמן אסור ועכ"פ יש ספק משום זליפתן של כלים ואיך אכל מספיקא וע"כ דס"ל לרב דשמן בבשר הוה נותן טעם לפגם אף כשהוא בעין ואח"כ בבלוע בכלים ג"כ והו"ל אינו בן יומו ונותן טעם לפגם כולי האי לא גזרו. והנה מ"ש הכו"פ דלא גזר רק בעיר במחכ"ת על פת אמרו דלא גזר רק בעיר אבל השמן אסור אף בשדה רק דשמן לא פשט איסורו ברוב ישראל כדאמרו בע"ז דף ל"ו דתלמידי שמאי והלל גזרו אף בשדה רק דלא נתפשט ברוב ישראל ע"כ היה כח בידם לבטל. וגם מ"ש דהיה תרתי נטל"פ בעין וגם בכלי לא הבינותי דאם בשר בשמן בעין הוה נותן טעם לפגם למה לי עוד ואפשר דיש חשש משום שאר גיעולי עכו"ם וע"כ אמר משום דהוה תרתי נטל"פ ולכך מותר באמת יש לדחות ויש לומר דרב לא ס"ל כלל הטעם דזליפתן של כלים ושמואל הוא דחשש להכי. ויש להמתיק הדברים דבאמת זליפתן של כלים דאוסרין אף דהוא צונן נראה מדברי התוספות ד"ה זליפתן ששמן יש בו כח להפליט אף בצונן וכ"כ בפסקי תוספות שם דשמן זית עז וחריף ואף בצונן מפליט ויש לומר דרב לא ס"ל זאת. ובאמת שדברי הפסקי תוספות תמוהין וכמ"ש בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' נ"ו ובספר באר יעקב סי' ק"ו שם יש תשובות מהגאונים שהאריכו בזה ועכ"פ יש לומר דבזה פליגי רב ושמואל וא"כ אין ראיה מרב. ובזה יש לומר מה דאמרו בירושלמי דשמואל אטרח על רב דיאכל ואי לא יכתוב עליו זקן ממרא וקשה למה טרח כ"כ. ולפמ"ש יש לומר דשמואל אטרח עליה דלשיטתי' דס"ל דזליפתן של כלים אוסר א"כ רב דמספקא ליה אי נותן טעם לפגם מותר או אסור וא"כ לא ירצה לאכול וע"ז אטרח עליה שיאכל דהא רב ס"ל משום דדניאל גזר וא"כ כל שריב"ב התיר משום שאין הציבור יכולין לעמוד בו א"כ אין לו להחמיר משום זליפתן של כלים דהא רב לא ס"ל זאת וכמ"ש ודו"ק. איברא דלדברי פסקי תוספות יקשה דא"כ איך אמר שמואל לרב בשלמא לדידי דאמרי משום דזליפתן של כלים אוסרתן שפיר מה דר"י וב"ד התירו דסברי נותן טעם לפגם מותר יקשה הא שמן זית חריף ובדבר חריף אף באינו בן יומו אסור כמבואר בסי' צ"ו וכן קשה גבי משחא שליקא בדף ל"ח דרב ספרא אמר למאי ניחוש לה אי משום גיעולי עכו"ם נותן טעם לפגם מותר יקשה הא שמן זית חריף ובבאר יעקב האריכו בזה ולא יכולתי לעמוד על דבריהם אם הרגישו בזה ובשלמא במשחא שליקא יש לומר דכיון שנשלק יצא החריפות אבל ז"א דבתחלה נאסר קודם שנשלק היטב ועיין בבאר יעקב שם שהאריכו בסברא זו אבל משחא בעין ודאי קשה. אמנם נראה דמכאן ראיה למ"ש הגאון בעל אבן העוזר בחידושיו לש"ע סי' צ"ו ע"ש בש"ע הקטנים שכתב דמה דדבר חריף אוסר אף נ"ט בר נ"ט הוא אם בד"ח הוא האחרון אבל כשטעם הראשון הוה חריף ואח"כ נתנו בתבשיל אחר שאינו חריף שפיר הוה נ"ט בר נ"ט ע"ש והארכתי בזה שלדעתי נחלקו בזה הרא"ה ובמשמרת הבית בפירוש חורפא מחליא ליה וע"ש ולפ"ז כיון דשמן בעין אין דרך לאוכלו כדאמרו בברכות שמן בעין אזוקי קא מזיק ליה ורק ע"י שנותנים בתבשיל או שמושחין אותו א"כ התבשיל השני או האוכל שנמשח בו צריך לבלוע מהשמן והוה נ"ט בר נ"ט דהתבשיל השני הוה נ"ט בר נ"ט ואינו דבר חריף ואף דנ"ט בר נ"ט עדן אסור מכל מקום כל כה"ג שאינו רק בצונן עכ"פ השומן בעצמו לא היה רק בצונן שפיר נ"ט בר נ"ט מותר בכה"ג כנלפענ"ד. ובזה יש ליישב קושית הרמ"א בתשובה דאמאי לא חשו בש"ס דלמא נתערב בשמן שומן חזיר. ולפמ"ש באמת בצונן אינו נאסר כל כך אף דהשמן חריף וכשבא השמן לתוך התבשיל או לאוכל הו"ל נ"ט בר נ"ט ושרי מיהו השתא דאתית להכא שוב השמן מותר דזה ודאי דשמן נעשה בצונן א"כ אף דבא בתוכו שומן חזיר מכל מקום הוה נ"ט בר נ"ט ושרי וכמ"ש והנה המנחת יעקב כלל ע"ה ס"ק ל"ד כתב דאף דהש"ך דחה ראיית הרמ"א מכל מקום יש עוד טעמים בשו"ת רמ"א שם להתיר והנה הרמ"א כתב שם דכיון דיש אחד שאינו מעורב שוב הוה כמו מחבואה אחת דמציל ואף באיסור תורה מקילין בזה ובבאר יעקב שם השיג דברמ"א בסי' קי"ד ובד"מ מבואר דדוקא באיסור דרבנן תלינן להקל ולא באיסור תורה. הנה בזה צדקו דבריו אבל יש לומר כיון דאנן לא ידענו בהשמנים שום חשש ורק דלמא ערבו בשומן חזיר והרוב בודאי אינן מערבין (דחזקה דלא ידע אימת) וגם באמת עפ"י רוב יש ששים נגדו פשיטא דבכהאי גוונא מקילין אף באיסור תורה ובפרט בצונן. והנה הרמ"א כתב שם דשומן חזיר איסור פגום ובבאר יעקב הקשה מהא דאמרו גבי גבינות של נכרי מפני שמחליקין בשומן חזיר הרי דאינו פוגם ולפענ"ד שאני התם דלחזותא עביד ובכהאי גוונא מחמרינן טפי ועיין ביו"ד סי' ק"ב ובאו"ח סי' תרי"ג ובמג"א שם ואף אם ימשח השמן על האוכל וחזותא ניכר אבל אינו ניכר אם יש בו שומן חזיר ושמן בעצמו אנן קי"ל דמותר דנותן טעם לפגם מותר ואף דשמן הוה עז וחריף מכל מקום בטלו לגזירתא דזליפתן של כלים מטעם דהוה נותן טעם לפגם וכיון שלתוך התבשיל מותר שוב לא גזרו אף כשהוא בעין וגם מ"ש בבאר יעקב שם על מ"ש הרמ"א דאנו בעצמינו טעמנו השמן ולא טעמנו שום שומן חזיר וע"ז משיג הבאר יעקב שם דמנא ידעינן דאולי אם לא היה תערובות שמן חזיר היה לו טעם אחר הנה זה ודאי דהיו אז מקומות שלא ערבו והיה לו טעם שוה בשוה לשמן שלנו ודאי ידענו דאין בו שומן. והנה מ"ש בבאר יעקב דריפס אייל אנו נוהגין שלא לקנות עד שנראה חתימת ישראל הנה הוא בעצמו מפקפק שם וכתב שיודיע לו אם המנהגים שם כן ובאמת אנן לא ראינו מנהג זה כלל ולא חששנו להשמן כלל וקונים מהנכרים בלי חתימה והנה כ"ז אם לא ידענו עפ"י חעמיע אבל כיון שע"פ חעמיע בחנו שאין בו שום תערובות רק שאומרים שאפשר שיש בו איזה דבר ולא נוכל להרגיש פשיטא שאף שיש שם ודאי הוה מעט דמעט ואין לחוש כלל דבטל בששים דאם היה פחות מששים ודאי היינו מרגישים ע"פ חעמיע וע"כ נראה לדינא דל"מ אם השמן זית בא בלי רתיחה רק בצונן ודאי דאין לחוש דכבר העלו שם הגאונים דגם שמן זית אינו חריף וכמ"ש השבות יעקב שם אלא אף אם מרתיחין אותו ג"כ אין לחוש כיון דאם יהיה אח"כ בתבשיל או באוכל יהיה נ"ט בר נ"ט א"כ כל שאינו חריף כשר בנ"ט בר נ"ט ומה גם דאינו ברור שמערבין אותו א"כ בודאי מותר לכתחילה לערב וכ"ש דבחנו בחעמיע ומעידין שאין שם שומן חזיר ולא שאר שמנונית בודאי אין לחוש ודו"ק היטב. ובלא"ה אם הוא שלוק בודאי הוה נטל"פ כמ"ש הש"ך בהדיא דבזה מודה להרמ"א ודו"ק היטב. ובמ"ש ניחא מה דרב ששת אסר משחא שליקא וקשה אם ס"ל נותן טעם לפגם אסור א"כ גם שמן בעצמו יאסר ועיין בבאר יעקב ולפמ"ש י"ל דבשמן בעין בלי שילוק יש לומר דס"ל דבצונן לא בלע אף שהוא חריף אבל בשליקא בעי וע"ז אמר דאף בזה נותן טעם לפגם מותר ודו"ק:

וזה אשר השבתי לב"ג הרב המופלג מוה' יעקב משה עטינגער נ"י ביום ה' שלח ע"ד השמן זית שהשבתי למעלתו שהוא כשר וכתבתי שאומרים אנשים שחזרתי בי לא תאמין עד אשר תראה חתימתי. ואשר כתבת היאך נאמין להחעמיע ערל עכו"ם והא אינו נאמן רק בא"י שסומכין עליו. הנה הדברים פשוטים דכל שהוא תגר לא מרע אומנתו ונאמן ובפרט היכא שיש קפידא רבה בזה וכמבואר ביו"ד סי' קי"ד ועיין פר"ח שם ובשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' ל"ט ובמ"א סי' י"ט וכל דאיכא קפידא רבה בודאי נאמן וכאן אין לך קפידא רבה יותר מזה שזה לוקח אצלו שמן זית מזוקק ונקי וזה ימכור לו שמן המעורב בתערובות ומה גם דאם יש ששים מותר בודאי ועיין בשו"ת רמ"א הנ"ל ואם ניחוש שמא מעורב כ"כ עד שאין בו ששים בודאי הוא קפידא רבה וא"כ מכ"ש החעמיקער שאומר שאין בו תערובות ואם ימצא שום תערובות יתבדה ומרע אומנתו בודאי לא ישקר שזה מילתא דעבידא לגלויי ע"י חעמיקער אחרים בודאי נאמן דאומן לא מרעא אומנתו וז"ב ופשוט:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף