שואל ומשיב/ג/א/שעה

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שעה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ש על קונטרס של הרב המאוה"ג מוה' מאיר ציפסער אבד"ק רעכניטץ נ"י:

הקשה בהא דפריך בקידושין דף מ"ד קטנה שאמרה התקבל לי גטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה הרי זה גט והרי לפי שיטת רש"י ביבמות דף ק"ט דאף לאחר שנשאת הקטנה אביה מקבל גיטה א"כ מאי קושיא דלמא מיירי בניסת דאז בנערה הוה גט דמשנשאת בודאי בנערה אין לאביה רשות בה משא"כ בקטנה ואף ביודעת לשמור גיטה בקטנה אביה מקבל גיטה דבאינה יודעת לשמור גיטה לשיטת רש"י אין אביה מקבל גיטה ושם ביודעת מיירי דהרי משהגיע גט לידה מגורשת וא"כ לשיטת רש"י קשה [ולכך התוספות בקידושין דף יו"ד דנסתפקו בזה אי אביה מקבל גיטה והביאו ראיה מהירושלמי ולא הביאו מהך דקידושין משום דלשיטתם דאף באינה יכולה לשמור אביה מקבל גיטה א"כ נסתפקו באינה יודעת אבל ביודעת בודאי קטנה אית לה יד בפ"ע א"כ אין ראיה משם דשם ביודעת מיירי כמ"ש אבל לרש"י קשה זה תורף דבריו [ובפ"י הקשה כן על התוספות] ולפענ"ד נראה לפמ"ש המהר"ם פדווא סי' ט"ו ושו"ת רדב"ז סי' תקע"ז דלשיטת רש"י דבנשואה קטנה בין היא בין אביה מקבל גיטה א"כ שם דמבואר דאינו גט עד שיגיע גט לידה ואם אביה נתן לה רשות מגורשת תיכף א"כ אי אפשר לאוקמא בנשואה דאז יש לה יד ג"כ ואמאי צריך שתגיע גט לידה וע"כ דבארוסה מיירי ושפיר דייק הא נערה לא. ובאמת צריך ביאור הא דקתני עד שיגיע גט לידה ולשיטת רש"י בארוסה דאביה ולא היא צריך לומר דבהגיע גט לידה לאו דוקא רק דאביה מקבל גיטה דהברייתא לא בא להשמיענו דאינה מגורשת ע"י ש"ק רק בעי שיגיע גט לידה והיינו ע"י אביה. והנה בגוף דברי רש"י וטעמו נראה לפענ"ד דבר ברור דהנה בקטנה דנשאת ונתאלמנה או נתגרשה ע"י אביה לשיטת רש"י אח"כ כשהשיאוה יוצאת ע"י מיאון כשיודעת לשמור גיטה וכשא"י אפילו מיאון א"צ כמבואר באהע"ז סי' קנ"ה סא"ב ולפ"ז כיון דמצד עצמה קידושיה ונישואיה אינם כלום ואפילו מיאון א"צ ועיקר מה שצריכה גט רק ע"י נשואי אביה בא וא"כ כשם שאלים כח האב לעשות נישואין שצריך גירושין ממילא יכול לקבל גיטה שעל ידו בא וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד לחלק הענינים דמ"ש מהר"ם פדוואה ורדב"ז דבנשואין בין היא או אביה הוא דוקא כשיודעת לשמור והיינו כבת שש ולשיטת רש"י אף פחות משש ועיין ב"ש שם ס"ק ג' דאז צריכה מיאון עכ"פ א"כ גם בדעתה תלוי ולכך יכולה גם היא לקבל גיטה דהוה כמיאון אבל בפחות מהשיעור שאפילו מיאון א"צ ומעשיה אינם כלום וא"כ עיקר בא רק בשביל נשואי אביה ולכך רק אביה מקבל גיטה ולא היא שמעשיה אינם כלום ועיין שעה"מ פ"ב מגירושין ובזה יתיישב מה שהקשה הנ"ל לשיטת מהרדב"ז ומהמר"פ הנ"ל מסנהדרין דף ס"ט ע"א דשם פירש"י רק אביה ולא היא דכן משמע לשונו וכן בדף נ"ה פירש רש"י דאביה מקבל גיטה וכ"כ בכתובות דף ע"ג ע"ב אבל ביבמות דף נ"ז וקידושין דף יו"ד נדה דף מ"ד לא פירש"י כלום מי המקבל וכן בקידושין דף מ"ד ע"ב הנ"ל. ולפמ"ש אתי שפיר דבפחות משיעור צרור וזרקו לשיטת רש"י דאפילו מיאון א"צ אז אביה ולא היא אבל משיודעת השיעור הנ"ל אז בין היא בין אביה ובזה מבואר הירושלמי פ"ו דגיטין וז"ל על משנה דנערה המאורסה נשאת היא ולא אביה קטנה אביה ולא היא נשאת בין היא בין אביה אם יש לה דעת היא ולא אביה ולפמ"ש מבואר בהקדם דבאינה יכולה לשמור גיטה דשיטת רש"י דלא אביה ולא היא והתוספות ביבמות דף קי"ד ובקידושין דף מ"ג ע"ב נחלקו דאף באינה יודעת אביה יכול לקבל גיטה והביאו ראיה מהירושלמי ולפ"ז בזה דברי הירושלמי מבוארים דקטנה אביה ולא היא והיינו בארוסה אבל בנשואה אף באינה יודעת בין היא בין אביה וכמו לשיטת רש"י דנשואה יש לה מעלה טפי וביודעת היא ולא אביה דלהירושלמי אף באינה יודעת יכול אביה לקבל גיטה וה"ה היא ואביה משמרה סגי אבל ביודעת להירושלמי היא ולא אביה ודו"ק היטב. ובזה יתיישב מה שהקשה הנ"ל לשיטת רש"י מהירושלמי דנשאת היא ולא אביה. ולפמ"ש אתי שפיר דבזה הירושלמי מחולק מש"ס דילן דכיון דאף בא"י אביה משמרה ממילא ביודעת היא ולא אביה דיודעת עדיף בחד דרגא מאינה יודעת ודו"ק היטב כי קצרתי. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הנ"ל דאיך אפשר לחלק בין גירושין לקידושין הא ויצאה והיתה כתיב והרי בקידושין משנשאת אין לאביה רשות בה ולפמ"ש אתי שפיר דשאני גירושין דעקרו בא ע"י אביה דבלא"ה היתה יכולה למאן וא"כ בא ע"י אביה ולכך אביה מקבל גיטה אבל קידושין אין לאביה רשוה בה לאחר שגרשה ובלא"ה בקידושין דף מ"ד מבואר דלא קי"ל כר"ל בזה דצווח ויצאה והיתה כתיב ודו"ק. ומה שהאריך מעלתו על מה שנראה מחלוקת בין תוס' יבמות דף קי"ד ובין הרא"ש דמדברי התוס' משמע שם דאף בנישאת האב יכול לקבל את גיטה כשנשתטית ואילו מדברי הרא"ש מבואר דדוקא בקטנה ונערה ארוסה אבל גדולה או נשאת דאינה ברשות אביה לא מועיל מה שאביה משמרה. ולפענ"ד הדבר תלוי בהגרסות בירושלמי דלפנינו הגירסא בירושלמי יש לה אב ולא נזכר בן אבל במגדול עוז פ"י מגירושין וכן בשו"ת רש"ל סי' ס"ה הגירסא יש לה בן ואב ואח והנה כבר כתב מעלתו כי בן ע"כ בבוגרת דנערה אי אפשר לה שתלד ועיין כתובות דף ל"ט ולפ"ז מבואר הדבר דאף בנשאת ובוגרת שהרי יש לה בן ג"כ מקבל גיטה וא"כ מבואר שתלוי בגרסות שבירושלמי. ובזה מיושב מ"ש מעלתו להקשות בהא דאמר אביי מ"ש הכא דקתני עולמית ומ"ש התם דלא קתני עולמית הא דאורייתא הא דרבנן וקשה דלמא לכך לא נקט עולמית דמשכחת לה ע"י אביה משום דבש"ס דילן אף דנימא כהירושלמי ס"ל אבל בן ואח לא נזכר בש"ס דילן וא"כ בודאי ל"מ כל שנשאת ודו"ק:

והנה ביום המיוחס ג' במדבר בשנת תרכ"ג למדתי סוגיא זו והנה ראיתי דברי העצמות יוסף שכתב וקטנה שעשתה שליח מדעת אביה אע"ג דאין שליחות לקטן הו"ל כאילו האב עשה שליח ויכול לעשות שליח והביאו הכנה"ג סי' קמ"א בהגהת ב"י ס"ק ט"ו י"ז הביאו בפשיטות והוא תמוה דאנה מצינו שליחות לקטן ובשעה"מ פ"ב מהלכות גירושין הלכה ח"י האריך בזה ועיין בטעם המלך שם ולפענ"ד הדברים פשוטים דודאי לא שייך שליחות לקטן רק דכיון שהקטנה אמרה משמיה דאביה אין לה שום כח להעשות שליח הוה השליח רק שלוחו של האב והקטנה הו"ל כקוף ופיל כעין דאמרו בעירובין דף ל"א ובמעילה דף כ"א וז"ב ופשוט לפענ"ד ואדרבא בשביל דאינה בר שליחות לא הוה רק גילוי מילתא בעלמא שנודע להשליח דברי המשלח ע"י הקטנה הלז ופשיטא דאי המשלח היה כותב להשליח וממטי ליה ע"י הקטן היה מועיל ומה לי כתב ומה לי דיבור וז"ב ופשוט. ובזה יש ליישב כמעט כל הקושיות של השעה"מ דבאמת הקטנה אינה רק כקוף בעלמא ועיקר השליחות הוא מהאב ע"י השליח רק שלהשליח לא נודע שעשאו שליח רק ע"י הקטנה וא"כ לא שייך בכה"ג למתני שאמרה התקבל מדעת אבי' דהא היא אינה רק כקוף בעלמא ומה ישמעינו דהאב יכול לעשות שליח גם מ"ש מדברי מהריב"ל ל"ק דשם כיון דתחלה לא היה מדעת אביה א"כ מתחלה לא נעשה שליח וא"כ הו"ל טלי גיטך מע"ג קרקע ולכך מוכרח לעשות שליח להולכה שנית וז"ב ופשוט. ובזה נראה לפענ"ד דל"ק הא בסימן קמ"א יש שני דעות אי שליח קבלה יכול למנות שליח דהא הוה מילי ולפמ"ש אין כאן שליח שני כלל דהא הקטנה אינה רק קוף בעלמא ודו"ק. שוב ראיתי בס"ק י"ז בכנה"ג שם שהביא דברי המהריב"ל וכתב שאינו חולק על עצמות יוסף הנ"ל ע"ש ולפמ"ש בלא"ה ל"ק וכמ"ש ואולי גם הכנה"ג כיון לזה. ודרך אגב אזכיר מה שלמדתי בשנת תרכ"ג ד' נשא בקידושין דף מ"ה ע"א דפריך מהא דקתני ושוין שמוכרה אלמנה לכה"ג האי אלמנה ה"ד אי לימא דקדשה אביה מי מצי מזבין לה הא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות והקשיתי לפי מה דאמרו בקידושין דף ד' דלא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאיילונית. ולפ"ז משכחת לה דבקטנותה ניכר בה קצת סימני אילונית ואף דלא הוה איילונית עד שיהיה בה כולם כמ"ש התוספות שם וזה אינו ניכר בקטנות א"כ משכחת לה בכה"ג שניכר בה קצת סימני איילונית ונמצא אסורה לכה"ג ולכה"ד בגרושה מספק דשמא לא תהיה איילונית לבסוף והקידושין חלין וממילא הוה אלמנה לכה"ג וגרושה לכה"ד ומכל מקום יכול למוכרה מספק דמספק אינה יוצאת מרשותו של האב ודלמא תהיה אילונית ולא חלו הקידושין דבאילונית אם לא הכיר בה בטלים הקדושין למפרע ולא נקראת אלמנה או גרושה והיא קושיא נפלאה והנראה בזה ועמוד והתבונן בזה דהנה כבר נודע מ"ש התוס' בקידושין דף נ"א דח"ל לא מקרי קידושין שאין מסורין לביאה דלא בשביל הקידושין נעשה אינה ראויה לביאה ולפ"ז נראה לפענ"ד לפמ"ש התוספות בקידושין דף יו"ד דהעראה שע"י זיקת הקידושין דמעיקרא נקנית בהעראה וממילא אסורה לכה"ג דהו"ל בעולת עצמו ע"ש ולפ"ז לרבנן דר"י בר"י דס"ל מעות הראשונות לקידושין נתנו א"כ לא משכחת אלמנה לכה"ג דהא הוה קידושין שאין מסורין לביאה דלא שייך לומר שהאיסור אינו בא ע"י הקידושין דכאן בא ע"י הקידושין דע"י המעות תהיה [אינה] ראויה לביאה לכה"ג והיא קושיא גדולה ונפלאה. אמנם נראה דכאן אף רבנן דר"י בר"י מודים דמעות הראשונות לאו לקידושין נתנו דאל"כ לא תהיה ראויה לכה"ג ולפ"ז אי אפשר לאוקמא בספק אילונית דהרי אילונית אסורה לכה"ג ועיין יבמות דף ס"א וא"כ כל שקדשה בספק והכיר בה א"כ ממנ"פ אם נתרצה בספק איילונית יוכל להיות דנתרצה בקידושין הראשונים וע"כ דלא מיירי בכה"ג ושפיר פריך. ובזה מיושב קושית התוספות דקידושין גרושה לכה"ד מא"ל ע"ש ולפמ"ש דוקא מכה"ג מקשה. ובזה מיושב היטב קושית הלח"מ דלפי מה דקי"ל כרבנן דר"י בר"י איך משכחת לה דמוכרה לכה"ג ולפמ"ש אתי שפיר דזה דוקא לרבא דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוה קידושין וכן אם נימא דאיילונית אסורה לכה"ג אבל לדידן דקי"ל כאביי וכן איילונית מותרת לכה"ג א"כ אין מקום לקושית הש"ס וכמ"ש ודו"ק היטב כי חריף הוא. והנה במ"ש למעלה דע"י המעות הראשונות הוה העראה כגמר ביאה ונעשית בעולת עצמו הנה חכם אחד ערער דכל שכבר קדשה ניהו דהעראה הוה כגמר ביאה מכל מקום ראוי' לכה"ג דהרי כבר נעשית אשתו ואטו כל הביאות אסורות לכה"ג עיקר הוא דמהביאה ראשונה נעשית בעולת עצמו אבל כאן כבר נתקדשה. אמנם יש לומר דכאן בעת הביאה חלו הקידושין למפרע וא"כ בא כאחת הקידושין עם הביאה ושוב אסור' מחמת בעולת עצמו ודו"ק. והנה בשנת תרכ"ד יום ב' תצוה ח' אדר ראשון אמרתי ליישב מה שראיתי קושיא גדולה במ"ש התוס' בגיטין דף פ"ה ד"ה תניתוה שכתבו דלכך לא הביאו מתניתין דקתני קטנה שאמרה התקבל לי גטי משום דשם יש לומר דמיירי ביש לה אב אבל הך ברייתא משמע ליה דמיירי באין לה אב או מן הנשואין דאין לאביה רשות בה וע"ז. הקשה הגאון מוהר"ר עקיבא איגר ז"ל בהגהותיו על משניות ביבמות פי"ג משנה ואו דאמאי לא הקשו התוספות מהמשנה קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב וא"כ מבואר דאף לאחר נישואין יכולה להתגרש והוא תימה גדולה והוא נדחק ולפענ"ד נראה דהנה זה ברור לדעתי דמה דבעי הש"ס והא בעינן ויצאה והיתה לא נסתפקו רק לגבי הקטנה עצמה דבה כתיב ויצאה והיתה אבל אם נימא דבקטנה אביה מקבל גיטה פשיטא דלא שייך לומר דבעי ויצאה והיתה דזה כתיב לגבי האשה עצמה אבל האב דהתורה זכהה לו הקידושין והגירושין בקטנה א"כ מה שייך לאקושי יציאה להויה ואדרבא שם שייך להקיש להיפך מה הויה שייך לאביה אף היציאה זכתה התורה לאב ומ"ש התוס' דלאחר נשואין בעי ויצאה והיתה היינו דאזלי לשיטתם דס"ל דבקטנה נשואה ג"כ אין לאביה רשות בה ואינו מקבל גיטה רק היא בעצמה וא"כ שפיר בעינן ויצאה והיתה ולפ"ז לא היה יכול להקשות מהמשנה דיבמות דהיה מקום לומר כשיטת רש"י דאביה מקבל גיטה אף בנשואה דזה אינו מוכרע והתוספות נסתפקו בזה בקידושין דף יו"ד וא"כ לא היה יכול להקשות משם ולכך הקשו מהתקבל לי גיטי דהיא בעצמה מקבלת גיטה וע"ז כתבו דמיירי ביש לה אב אבל מן הנשואין אין לאביה רשות כמו שהוא שיטתם אבל לא יכלו להקשות משם דיש לומר כשיטת רש"י ודו"ק היטב. והנה בין כתבי ידות אשר לדו"ז הגאון ז"ל בעל ישועת יעקב אשר הושלך בעזרת בהכ"נ שנת תרכ"ה נמצא שם מה שהקשה הגאון מוה' שמחה נתן ז"ל ע"ב בהא דאמרו חוץ מקידושי קטן כיון דאתי לכלל הויה או דלמא השתא לא אתי לכלל הויה וע"ז הקשה. לפמ"ש הרשב"א והנימוק"י בשם הירושלמי דקטן יכול לקדש בביאה א"כ שוב היה שיור דיכול לקדש ע"י ביאה ולפענ"ד נראה דבאמת צריך ביאור מה יועיל הקידושין בביאה דהא כי יקח איש אשה כתיב והיא א"י לזכות ולקנות ואין לו הויה ואף דעת אחרת מקנה לו ל"מ ועיין אבני מלואים סי' מ"ג בסופו אבל הנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' נ"ד האריך דל"מ דכי יקח כתיב ע"ש והוא לא הזכיר מדברי הרשב"א והנימוק"י אלו. אמנם צ"ל דעכ"פ אתי לכלל הויה לכשיגדיל ולכך מועיל בביאה דדעת אחרת מקנה לו ושאני כסף ושטר דלכשיגדיל לא יהיה הכסף בעולם וגם השטר ל"מ אבל ביאה מועיל לכשיגדיל וז"ב ולפ"ז זהו בכלל הבעיא דדלמא אתי לכלל הויה לכשיגדיל וז"ב. ומה שהקשה עוד לשיטת הר"ח דהו"ל ספק גירושין א"כ שוב יוכל לקדש לכשיגדיל כמ"ש הכ"מ לענין לכשיחלוץ דכל דכעת ספק קידושין יוכל לקדש לכשיחלוץ ה"ה בזה ושוב הו"ל שיור לק"מ לפמ"ש דש"ה דכעת ג"כ חל עכ"פ מספק שוב יוכל לקדש לכשיחלוץ אבל כאן מה שיוכל לקדש כעת הוא משום דאתי לכלל הויה ח"כ בצד הספק דמה דאתי לכלל הויה לא אכפת לן דעכ"פ כעת לא אתי לכלל הויה א"כ גם לכשיגדיל ל"מ דעכ"פ לא אתי לכלל הויה כעת וז"ב כשמש. והנה בשנת תרכ"ז ד' חקת למדתי בקידושין דף יו"ד ובתוס' מה שנסתפקו אי אב יכול לקבל גיטה והוה קשה לי ממ"ש התוס' בגיטין דף פ"ה דהא דקטנה מתגרשת בקידושי אביה מיירי בנשואה א"כ מבואר דאביה אין לו רשות בה דאל"כ האב מקבל גיטה. אמנם לפמ"ש למעלה אין ראיה דיש לומר דמיירי ביודעת או דבאמת אי נימא דאביה יכול לקבל גיטה יש לומר דמיירי במת אביה וע"ש ודו"ק ועיין בנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ס"ח וסי' ס"ט:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף