שואל ומשיב/ג/א/שעג

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שעג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בחולין דף צ"א:

מה שהקשה מעלתו בהא דאמרו בחולין דף צ"א לא נצרכה אלא לגיד הנשה ואליבא דר' יהודה דאמר אינו נוהג אלא באחת וספוקי מספקא ליה ואח"כ מוקי בש"ס בהוכרו ולבסוף נתערבו וע"ז הקשה דהרי בזבחים דף צ"ו הקשו דליתא עשה דאכילת קדשים ולדחי ל"ת דקדשים פסולים ומשני דכתיב יקדש או דהוה ל"ת שבמקדש ולפ"ז קשה בפסח דלא שייך עשה דיקדש וגם לא הוה ל"ת שבמקדש ליתי עשה דואכלו ולדחי ל"ת דגיד הנשה. הנה כבר קדמו בשאגת אריה סי' צ"ו יעו"ש שרצה להוכיח מזה דלא אתי עשה דאכילת פסח דקודם הדיבור ודוחה ל"ת דגיד הנשה אלא דגם זה דחי דהא הל"ת דגה"נ ג"כ הוה קודם הדיבור דהרי ר' יהודה ס"ל דמבני יעקב נאסר גיד הנשה ע"ש. ולפענ"ד נראה דלרבי יהודה ל"ק כלל דהרי בספר הליכות עולם כתב גרסינן אמר ר"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת ורבים יתמהו איך יבא עשה הקל וידחה ל"ת החמור. ועתה דע והבן טעמו של דבר זה כי העשה הוא תנאי כאילו תאמר לא תעשה כך אלא בדבר פלוני והוא אמרם ז"ל מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור אחד נאמרו והוא ענין התנאי שכתבתי הלכך אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת עכ"ל. ולפ"ז נראה לי ברור דכיון דלרבי יהודה הל"ת נאסר מבני יעקב ואז לא היה עדיין המצוה דפסח א"כ אי אפשר לומר דהל"ת נאמר בתנאי שלא יהיה עשה נגדו דאז לא היה שום עשה נגדו וא"כ אי אפשר להעשה דפסח דקיל לדחות ל"ת דחמור ודו"ק כי הוא דבר חדש. ובזה נראה לפענ"ד דזה הטעם דאמרו ביבמות דף ה' מה למילה ופסח ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור ולא נודע הטעם בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דאם עשה הקל דוחה ל"ת משום שהל"ת נאמרה בתנאי שלא יהיה נגד העשה ולפ"ז מכ"ש בעשה דלפני הדיבור דבשעה שנאמרה העשה היה קודם הדיבור שנצטוו בל"ת דודאי העשה דוחה דהא בשעה שנצטוה הל"ת כבר היה העשה מקודם וז"ב ולכך דחי אף ל"ת שבכרת משום דהעשה אלים טובא וז"ב. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף שבזה מיושב מה שהאריכו כולם הפ"י בקידושין דף ל"ח ובשאגת שם על הא דמקשה בירושלמי דליתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דחדש וכתב דאין עשה דקודם הדיבור דוחה והיא תימה גדולה דבש"ס דידן אדרבא משמע דהעשה דלפני הדיבור חמור. אמנם לפמ"ש יש ליישב דבאמת צ"ב קושית הירושלמי דאיך אפשר שעשה דמצה ידחה ל"ת דחדש הא יש בחדש עשה ול"ת דהיינו ל"ת של קלי וכרמל לא תאכלו וגם עשה דהקרבת עומר ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אך ז"א דהא העשה של הקרבת העומר לא יתבטל ויקריבו העומר אח"כ רק דהתורה אמרה שלא יאכלו חדש טרם שיקריבו העומר ולפ"ז אינו רק ל"ת בלבד. ומעתה יש לומר כיון דעכ"פ התורה צוותה שלא נאכל טרם שיקריבו העומר א"כ שוב אי אפשר לומר דל"ת דחדש נאמר בתנאי שלא יהיה עשה נגדה דהרי בשעת שנאמר העשה דמצה אז לא היה ענין איסור חדש בעולם שבח"ל לא נהוג חדש וא"כ אף דנצטוו אח"כ על חדש אי אפשר לומר דהתורה אמרה הל"ת דחדש בתנאי דהרי גם הל"ת דחדש נאמר בו עשה דהקרבת העומר וא"כ עכ"פ מה אולמא האי עשה מהאי עשה ניהו דהעשה יתקיים אח"כ אבל עכ"פ אי אפשר לומר דנאמרה בתנאי שלא יהיה עשה כנגדו דהא באמת הקרבת העומר ג"כ מצוה והתורה הזהירה שלא לאכול חדש רק בתנאי שיקריבו העומר וא"כ הל"ת נאמרה בתנאי מצוה עשה אחרת וניהו שבאמת אפשר לקיים העשה אח"כ אבל עכ"פ גם בזה נאמר בתנאי שיקריב העומר וא"כ מצוה להקריב העומר בתחלה ועכ"פ תנאי לא אפשר בזה. הן אמת דמ"ש הליכות עולם דעשה קיל מל"ת הרמב"ן בפ' יתרו כתב להיפך דעשה גדולה מל"ת ולכך עשה דוחה ל"ת דיותר חביב בעיני הקב"ה שיעשה מצוה משימנע מחמת ל"ת ע"ש ועיין בספר תוספת יוה"כ למהרמב"ח בסוגיא דמאכילין הקל הקל מ"ש בזה ולדברי הרמב"ן אתי שפיר ג"כ כאן דכאן גם הקרבת העומר מ"ע ואין למצות אלא מקומן ושעתן וא"כ אף דאפשר שיקריב לאחר מכאן הקב"ה רצה שיתקיים תיכף העשה דעומר ול"ת דחדש. ובזה י"ל טעמו של הירושלמי דעשה דקודם הדיבור אינו דוחה דאינו חביב כל כך העשה דקודם הדיבור. ובזה יש לקיים חלוקו של השאגת אריה שם דמחלק בין עשה דקודם הדיבור דנאמרה ונשנית אח"כ דזה דוחק ולפמ"ש יתברר הדבר דזה כבר נאמר ונשנית א"כ אלים יותר ומצות עשה חביב בעיני הקב"ה ולכך דוחה. והנה מ"ש הליכות עולם דמה דדחי העשה הל"ת הוא משום שהוא בתנאי והביא ראיה ממ"ש מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור אחד נאמר לפענ"ד אין ראיה דשם שאני דסמוכים זה לזה א"כ לכך נכתבו שניהם ביחד להודיעך דהל"ת נאמר במקום העשה ועיין בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ק"כ שכ"כ בשם רב שרירא ורבינו האיי הגאונים זצלה"ה ועיין ביפה תואר פרשה יתרו פכ"ח. ובזה אני אומר מה דאמרו רפ"ב דערלה בירושלמי שם ובפ"ק דביצה הלכה ג' דאין עשה דוחה ל"ת אלא א"כ נכתב בצידה דהר"ש פירש בפ"ב דחלה שני פירושים או דהוא עשה דלפני הדיבור או שאינו כתוב סמוכים זה לזה ולפמ"ש יש לשני הפירושים יסוד דעשה דלפני הדיבור אפשר דקיל דאינו חשוב כ"כ לפי פירוש הרמב"ן ולפמ"ש כל שאינו כתוב בצידו סמוך לא ניתן העשה הקל לדחי הל"ת כמ"ש דשאני מחלליה מות יומת דכתיב בצידו. ובזה יש ליישב מה שראיתי בפירוש הפני משה בביצה שם שנדפס מחדש דכתב דהל"ת דיו"ט הוא לפני הדיבור ותמה הפ"מ דאם עשה דקודם הדיבור אינו דוחה מכ"ש כשהל"ת לפני הדיבור מהראוי שידחה העשה דכיסוי ולפמ"ש אתי שפיר דלא שייך לומר דהל"ת היא בתנאי דהרי הל"ת היה עוד קודם הדיבור שלא היה העשה בעולם ולא נאמרה על תנאי ודוק. שוב מצאתי באור זרוע ח"ב סי' רל"ג בהלכות פסחים שמביא שני הפירושים של הירושלמי והקשה מה דאמרו ביבמות פ"ק בש"ס דילן וע"ש שכל מה שהאריך הפ"י והשאגת אריה ועוד שאר אחרונים בזה כתוב בקדמונים אמנם מה שחדשתי בזה אינו מבואר ות"ל נתברר ענין נחמד בזה ודו"ק. ובגוף הקושיא דליתי עשה דפסח ולדחי ל"ת דגה"נ הנה הש"א רצה לחדש שם דכיון דיכול לקיים העשה בשאר בשר לא שייך לדחויי דדלמא עשה דואכלו לא חל ע"ז אלא דדחה זאת דא"כ גם בזבחים שם לימא כיון דנתקיים בשאר בשר קדשים שלא נגעו שוב לא שייך דלדחי וע"כ דזה אינו דעשה דואכלו אכל הבשר קאי ע"ש ואני אומר דזה דוקא בשאר בשר אבל גיד הנשה דבאמת לא שייך אכילה בזה דל"מ למ"ד אין בגידין בנותן טעם שאז לא שייך המצוה דאכילה ע"ז כ"כ אלא אף למאן דס"ל יש בגידין בנותן טעם עכ"פ לא הוה רק טעם קלוש כמ"ש הרשב"א בחידושיו וא"כ לא שייך כל כך בזה העשה דואכלו עד שידחה ל"ת דגיד וז"ב כשמש דיש לומר דואכלו לא קאי ע"ז כל שכבר נתקיים העשה בשאר בשר ניהו דאם לא נתערב בחיים גם אותו הגיד של היתר אף שאינו נותן טעם מצוה לאכול אבל כל שנתערב ואינו ניכר לא שייך שיבא העשה וידחה ל"ת. והנה בהא דאמרו שהוכרו ולבסוף נתערבו קשה למה לא יקחו עוד אנשים שיש להם חבורה ויתחברו ויקח עוד שני רגל שמאלי ויתערבו ביחד ויאכלו ביחד וא"כ נתערב ברוב היתר ומותר וא"ל דאין מבטלין איסור בידים דזה אינו דהא כאן אף לראב"ד דס"ל דאין מערבין ומבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא הוא כשלא נתערב אבל כאן דנתערב כבר ואיכא חד דהתירא דנמצא דאינו מבטל האיסור לבדו רק עם היתר ובכה"ג מנ"ל שלא נוכל להתיר לערב ובפרט לדבר מצוה ודאי נוכל להתיר ובכה"ג בודאי עשה דואכלו דוחה. ואולי יש לומר כיון דמוקי שהוכרו ולבסוף נתערבו וא"כ אולי יש אחד בעולם שמכיר איזה האיסור ובכה"ג הוה ספק חסרון ידיעה ובכה"ג לא הוה ספק ולא שייך ביטול כל שיש אחד בעולם שמכיר כמבואר ביו"ד סי' ק"י. ובזה ניחא מה דאמרו כשהוכרו ורש"י כתב דלאו דוקא. ולפמ"ש יש לומר דבדוקא נקיט ודו"ק היטב. עוד נ"ל דלכאורה קשה לשיטת הרמב"ם דספק מה"ת מותר רק מדרבנן אסור א"כ כאן שנתערבו הו"ל ספק ורק מדרבנן אסור ולענין זה ודאי דאתי עשה וידחה הל"ת דאינו רק מדרבנן. אמנם נראה דכאן אקבע איסורא חתיכה מב' חתיכות דרגל הימין נאסר והו"ל אקבע איסורא דאסור מה"ת וחייב א"ת ולפ"ז לכך בעינן הוכר ולבסוף נתערב דאל"כ ל"ש איקבע איסור דלא ניכר האיסור מעולם ולכך בעינן הוכרו ולבסוף נתערבו ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף