שואל ומשיב/ג/א/שנג
שואל ומשיב 
ג א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והנה המהרש"א בפסחים דף ס"ב ע"ב בתוספות ד"ה לימא הואיל הקשה כיון דר"ח ס"ל הואיל היכא דליכא מחוסר מעשה כגון לבו ביום כדאמרו ביומא וא"כ אמאי לית ליה לר"ח הואיל באופה מיו"ט לחול ודוחק לומר דלוקה היינו מדרבנן ע"ש. ובמחכ"ת מ"ש דלוקה מדרבנן היא תימה דהיכא אשכחן דלוקה מדרבנן וגם באמת לר"ח לוקה מן התורה ולפמ"ש לא שייך כאן הואיל לר"ח דמחשבתו לאיסור נתקיים ולהיתר לא נתקיים ודו"ק ולשיטת הרז"ה לקולא לא אמרינן הואיל מדאורייתא ודברי המהרש"א הם להתוספות שם. והנה לכאורה קשה מה פריך דר"ח אדר"ח דלמה לא מחלק הש"ס דהאי הואיל דאי בעי מתקין נפשיה הוה בידו והאי הואיל דאי מקלעי אורחים ליתא בידו ותלוי באחרים וצריך לומר כיון דמתקין נפשיה הוה מחוסר מעשה ועיין בתוספות שם ד"ה האי דמחוסר מעשה דמילה גרע טפי וגם אין בידו למול עצמו וצריך למוהל שימול וא"כ מקרי אינו בידו ואף דעכ"פ מצוה קעביד דמתקן לנפשיה אפ"ה מקרי מחוסר מעשה טפי מהכנסת אורחים. ובזה יש ליישב מה דהקשה הרז"ה דלמה לא אותביה מרבי יהושע ולפמ"ש אתי שפיר שם הוה מחוסר מעשה דשאלה ומי יימר דמזדקיק ליה גם הוה בידו באיסור לשאול זה ודאי מקרי מחוסר מעשה ובאיסור ודו"ק. אמנם אי קשיא הא קשיא לשיטת התשב"ץ הובא בש"ך סי' רס"ו דמילה שלא בזמנה אסור למול במקום שיש לחוש שיבא לידי סכנה וצריך לחלל שבת או יו"ט א"כ איך יכול ע"פ למול את עצמו דשמא יצטרך לחלל יו"ט להפוסקים דבשני איכא סכנה טפי וצ"ע. והנה התוספות ביומא דף ס"ג הקשו על הא דאמרו עד שלא הגריל חייב על שניהם והרי בזבחים דף קי"ג ממעט מלד' שעיר המשתלח גם קודם הגרלה והכא משמע דקודם הגרלה חייב על שניהם ולא מפטר מלד' ועוד הקשו דהאיך מפטר בזבחים שם מלד' והא אינו מבורר שמא הוא יהיה של שם וא"ל דמספיקא פטרת ליה דא"כ גם של שניהם נמי מפטר דאינו מבורר מי של שם ומי של המשתלח ונדחקו בזה. ולפענ"ד נראה דכאן באמת מספק חייב על שניהם דלמא היה של שם וא"ל כיון דשחט אחד בחוץ שוב השני לא ראוי לשם אבל י"ל כיון דאם מת אחד יקח זוג לשני א"כ שוב ראויין שניהם לשם מספק אמנם בזבחים מיירי דהיה הגורל ושחט של שם בחוץ ונשאר המשתלח ואח"כ לקח זוג לשעיר המשתלח דאז אמרינן דזה ששחט הוא של שעיר המשתלח ופטור מלד' וא"ל דלא הוברר דלמא זה שהוא עתה שעיר המשתלח יהיה של שם ועיין תוס' ישנים דף ס"ה דזה אינו דהרי כבר נודע דברי הרמ"ר בתוספות תמורה דף ט' דבכהאי גוונא שהיה תחלה של היתר ונתערב אז אמרינן ברירה אף למ"ד אין ברירה ועיין תוס' יו"ט ואחרונים ולפ"ז כאן כל שנשאר המשתלח היה היתר ואח"כ כשלקח זוג להמשתלח יוכל להיות דזה של משתלח יהיה לשם בכה"ג אמרינן ברירה דהמשתלח יהיה משתלח וא"כ פטור מלד' ודו"ק היטב. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם פרק ח"י מהלכות מעה"ק הי"ב ע"ש בלח"מ מה שהאריך בביאור דברי הש"ס לפי דרכו של רש"י והראב"ד וא"כ דברי הרמב"ם תמוהים ולפמ"ש יש לומר דאחר שלקח זוג לשני היינו לשעיר המשתלח ושחט אחד מהם ואמרינן דשל המשתלח שחט וא"כ נשאר השני שלקח וצריך ליקח עוד אחרת ושם לא שייך דנולד האיסור בתערובות דהא לא נודע ההיתר קודם דדלמא זה היה ראוי להיות המשתלח אלא ששחט המשתלח וא"כ שוב לא שייך ברירה וא"כ לאחר הוידוי שוב ספק שמא הוא של שם וראוי להבאה ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |