שואל ומשיב/ג/א/שלד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שלד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהגיעי במסכתא שבועות דף כ"א ע"ב בהא דפריך ואי ס"ד ר"ע כר"ש ס"ל למה לי צירוף וכבר נודע קושית דו"ז הגאון מוהר"ץ הלברשטאט לפמ"ש רבינו יקיר בע"ז דף ס"ח דמשרת אתי להיתר מצטרף לאיסור אף לר"ש דכ"ש למכות דהיינו בתערובות דלא ס"ל כל שהו למכות רק כשהוא בעין וא"כ כאן ששרה פתו ביין שפיר צריך לצירוף כזית והוה ע"י תערובות וכבר אמרתי בזה כמה דברים וכבר נדפס איזה מהם בספרי יד שאול סי' רל"ח יעו"ש ובכמה ספרים נמצא קושיא זו. וכעת נראה לי דבר חדש דהנה הטעם דע"י תערובות לא ס"ל לר"ש כל שהו למכות משום דכל שהוא למכות היינו ע"י התראה ולפ"ז בשלמא כשהוא בעין ומתרינן ביה שלא יאכל והוא מקבל עליו שלא יאכל ואכל שפיר חייב אבל בתערובות אטו אוכל הכזית בבת אחת ויוכל להיות דבמה שאוכל בתחלה אין בו אפילו משהו איסור דאולי מונח הכ"ש בהנותר של התערובות דאטו מוכרח להתפשט בכולו וא"כ שוב הו"ל התראת ספק דעל כל מה שיאכל יש ספק שמא לא הגיע עוד האיסור וכן להיפך דלמא כבר הגיע וא"כ הוה התראת ספק ואף להמותרה בעצמו אינו ברור אם אוכל כעת האיסור או לא והו"ל התראת ספק ולא לקי ולפ"ז ברור דהיתר מצטרף לאיסור א"כ שפיר מתרינן בו שלא יאכל כולו דהא גם ההיתר נעשה איסור ושפיר פריך צירוף כזית למה לי אף בפחות מכזית נמי שפיר מתרינן ביה והתוס' בע"ז דף ס"ח שם שפיר כתבו בשם רבינו יקיר דאיצטריך משרת דאי לא כתיב משרת ולא ידענו דהיתר מצטרף לאיסור שוב לא יכול לחייב על התערובות דהו"ל התראת ספק אבל לאחר שכתיב משרת להורות דהיתר מצטרף לאיסור שפיר ל"צ צירוף כזית וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית התוס' כאן שהקשו דלמא שאני הכא דגלי קרא דכתיב משרת. ולפמ"ש אדרבה בשביל דכתיב משרת ל"צ צירוף כזית וכמ"ש ודו"ק:

וראיתי בתשובות הגאון מוהר"ח כהן ז"ל ראפפורט שנדפס מחדש בסי' כ"ג וסי' כ"ד שהגאון מוהר"ח כהן השיב בפשיטות דכל דהיתר מצטרף לאיסור שוב לא מקרי תערובות דהא כולו איסור ובאמת שדפח"ח וכל מה שהשיג חתנו עליו הכל דברים דחוקים והאמת יורה דרכו שהטיב לראות אמנם עדיין קשה דלפמ"ש הגאון א"כ כשההיתר נפיש לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור וא"כ מה מקשה דלמא ה"פ אם יש לצרף כזית היינו כשהיתר דהיינו הפת יש יותר מהיין ובכה"ג דנפיש בעי שיהיה צירוף כזית דביה לא הוה בכ"ש רק שיהיה בצירוף כמו הפת ובין הכל יהיה כזית ובכה"ג שפיר הו"ל תערובות ובעי צירוף כזית ולפ"ז גם מ"ש ליישב ג"כ קשה דכל שהפת מרובה שוב אין ההיתר מצטרף לאיסור ושוב לא הוה רק ע"י תערובות. מיהו אפשר דכל ששרה פתו ביין שוב בכל גרגיר וגרגיר של פת האיסור נבלע בו ושפיר הקשה למה לי צירוף כזית. וראיתי בפסחים דף מ"ז דדחי דמהך דר"ע לא משמע דהיתר מצטרף לאיסור דדלמא מיין לחודיה וכ"ת מאי למימרא הא קמ"ל דאע"ג דעל ידי תערובות ויש לומר דהכוונה דיש לומר דר"ע ס"ל דכ"ש חייב בח"ש ורק כאן שהיא בתערובות צריך צירוף וע"ש במה דאמר ר"ע מפת ומיין ופירש"י דאף דלא נשרית כל הפת ביין ע"ש ולפמ"ש אין ראיה מהך דר"ע דכל דלא נשרה כל הפת שוב הו"ל חצי שיעור על ידי תערובות ולכך לא הביא מזה כאן בשבועות. אברא דאכתי קשה דא"כ מה מייתי ראיה מהך דשרה פתו ביין דלמא מיירי שלא שרה כל פתו ומיין לחוד יש כזית ומיהו זה אינו דא"כ בודאי מוכח דלא אוסר בכ"ש דא"כ למה לי כזית מיין וז"ב ופשוט ודו"ק: אמנם אי קשיא הא קשיא דכל טעמו של רבינו יקיר ז"ל דר"ש מודה בחצי שיעור ע"י תערובות דאל"כ היאך משכחת ביטול לר"ש לא ברוב ולא בששים דכ"ש למכות ולפ"ז לפי מה שחידש הגאון מוהר"ח כהן דבמקום דהיתר מצטרף לאיסור לא מקרי תערובות א"כ הרי ר"ע אית ליה בקדשים היתר מצטרף לאיסור כדאמרו בפסחים לר"ע תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור ע"ש בדף מ"ה וא"כ ביטול בששים דיליף מזרוע בשלה והרי התם קדשים הוה ולא שייך ביטול לר"ע דהא היתר מצטרף לאיסור ולא הוה תערובות. אמנם אחר העיון הדבר נכון דהא שם הזרוע בשלה לקחו מהזבח ולא נשאר רק הטעם א"כ ר"ע דלא ס"ל טעם כעיקר ואף אם נימא דבקדשים ודאי טעם כעיקר מן התורה ועיין חולין דף צ"ח מכל מקום בטעם לא שייך היתר מצטרף לאיסור רק דבר שהוא בעין כמו פת ויין אבל טעם כעיקר לא מצטרף היתר לאיסור ושפיר שייך ביטול בזה וזה ברור ודו"ק:

והנה בשו"ת מהר"ח כהן הנ"ל הקשה לו חתנו הגאון ז"ל שני קושיות בסוגיא ולא נמצא תירוץ. ולפענ"ד ליישב. א' הקשה בהא דכתבו התוס' בדף כ"א ד"ה היכן מצינו במדבר ומביא קרבן הלכך כיון דחמיר דעתו אכ"ש וע"ז הקשה דא"כ מה פריך והרי הקדש הא הקדש חמיר טפי משבועה דשבועה אינו אוסר רק על עצמו משא"כ הקדש דאוסר על כל העולם והלכך בדין הוא שיהיה חמור. ונפלאתי דהנה שתי פעמים אמרו בסוגיא והרי הקדש אחת על מה דאמרו רבנן היכן מצינו באוכל כ"ש שהוא חייב שזה חייב וע"ז פריך הש"ס והרי הקדש ושם בודאי לא קשה דהא רבנן לא ס"ל הך דר"ע משום דחמיר דעתו על כ"ש ושפיר הקשה הש"ס על רבנן והרי הקדש ומה דהקשו על ר"ע והרי הקדש באמת הש"ס מתרץ אוסר על עצמו והאי אוסר על כל העולם כולו ולהתוס' יהיה פירושו כיון דחמיר טפי לכך אסור וחייב קרבן וז"פ. עוד הקשה שם במ"ש התוס' דף כ"ב ד"ה ולא שכתבו דדוקא בקרבן שתלוי בכרת הוא דבעינן כזית אבל בשבועות ביטוי דלא הוה רק לאו כיון שלענין מלקות לוקין אכ"ש ה"ה קרבן מביא אכ"ש וע"ז הקשה דהרי הש"ס לקמן אמרו כי קאמר ר"ע לענין מלקות כי תניא ההיא לענין קרבן דבעי שו"פ וקשה הא בקונמות ליכא כרת א"כ למה יהיה חילוק בין מלקות לקרבן ואף גם בלא רבינא יקשה למה לענין מלקות בקונמות לרבנן בכזית ולר"ע בכ"ש ולענין מעילה יצטרך שוה פרוטה ולפענ"ד יש לומר דהנה התוס' הקשו ד"ה אבל דלמה יהיה קונמות בכ"ש הא קונמות אינם אסורים רק משום דהוה כהקדש והרי הקדש בעי שוה פרוטה ע"ש ולפענ"ד אתי שפיר דהנה הטעם דהקדש בשוה פרוטה הוא משום דכתיב ונתן ואין נתינה פחות משוה פרוטה ואכילה לא כתיב בהקדש כמבואר בסוגיא דפסחים דף ל"ג ולפ"ז קונמות דהוה כמפרש אכילה שוב הוה בשיעור אכילה בכזית וזה ברור ופשוט ומעתה מבואר ההבדל בקונמות מה דלענין קרבן בעי שוה פרוטה משום דלענין קרבן לא כתיב אכילה רק ונתן והיא בשוה פרוטה אבל לענין אכילה כיון דקונמות הוה כמפרש א"כ הוה כשיעור אכילה בכזית או בכ"ש לכל חד כדאית ליה דכבריה דמי ודו"ק ועיין בחידושי הרמב"ן שהובא במלמ"ל פ"ד משבועות ועדיין צ"ע:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

·
מעבר לתחילת הדף