שואל ומשיב/ג/א/שטז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שטז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בסוגיא דמודר הנאה משופר:

הן ראיתי בישועת יעקב סימן תקפ"ו שהקשה דאמאי מותר לתקוע בשופר של עולה ושלמים ומטעם דמצות לאו להנות נתנו הא התוס' בשבועות הקשו דאמאי המודר הנאה משופר מותר לתקוע תקיעה של מצוה הא נהנה פרוטה דר"י וכתבו דיכול לתקוע במקום שלא יבא העני. ולפ"ז שם לענין מעילה דהוא בשוגג שוב הו"ל הנאה דלא ידע להזהר לתקוע במקום שאין עני דהא לא ידע כיון דשוגג הוא. ולפענ"ד נראה דל"ק דבאמת גוף קושית התוס' צ"ב דניהו דנהנה הא מצות לאו להנות נתנו וצ"ל דהו"ל הנאת הגוף בהדי מצותו וזה אסור. ולפ"ז נראה לי ברור דזה דוקא במקום שהנאת הגוף הוא כרוך עם המצוה ביחד אבל כאן דהנאת הגוף הוא הנאה חיצונה דפטור מלמיתב ריפתא לעני ואם היה במקום שלא יוכל לבא העני לא היה כאן הנאה א"כ אף שהוא במקום שבא העני מ"מ זה לא מקרי הנאת הגוף בהדי מצותו וזהו כוונת התוס' כל דיכול לתקוע בלתי הנאה שוב לא שייך הנאת הגוף בהדי מצותו ודו"ק וז"ב. עוד יש לי לומר דכיון דבעינן לענין מעילה שב מידיעתו וכאן אם היה יודע היה עושה במקום שלא יבא העני ושוב לא היה עובר ומצות לאו להנות נתנו. ויש לי מקום עיון בתוס' ומהרש"א בפסחים דף כ"ט וכתבתי בזה בחידושים במקום אחר ואכ"מ ובמ"ש יתיישב מה דאמרו דהמוכר דברים אסורים חייב להחזיר הדמים משום דנפשו של אדם חותה מן האיסור והקשו א"כ מעילה נמי נפשו חותה מן האיסור ולפמ"ש א"ש דלא שייך בזה נפשו של אדם חותה מן האיסור והרי עיקר המעילה היא רק כשהי' שב מידיעתו ונפשו חותה מן האיסור ודו"ק היטב. עוד נראה לי דלא שייך נפשו של אדם חותה מן האיסור והיינו דלא מקרי הנאה שהרי מצטער ע"ז ולפ"ז עכ"פ מידי שלא כדרך הנאתו לא נפיק דניהו דלא הוה הנאה גמורה שמצטער ע"ז אבל עכ"פ הוא נהנה ואולי יותר עדיף משלכד"ה שהרי באמת נהנה רק דהנאתו הוא צער לו והרי באמת בקדשים שלכד"ה נמי אסור ועיין תוס' זבחים דף ע"א ובבה"ז ושעה"מ הלכות יסודי התורה וא"כ שוב עכ"פ מידי שלכד"ה לא יצא ואסור. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשה בישוע"י לשיטת הכלבו דאם נודר הנאה מתקיעה דאסור לתקוע דיש בני אדם שנהנים מתקיעתם והקשו דלפ"ז איך מותר לתקוע בשופר של עולה ושלמים משום דמצות לאו להנות נתנו הא נהנה בהדי מצותו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בשוגג שייך נפשו של אדם ורק דהוה שלכד"ה ולפ"ז זהו כשהנאה ברורה הוא אצל כל אדם אבל כאן דאינו דבר ברור רק דיש בני אדם דמתגאים בתקיעתם וא"כ בכה"ג ודאי נפשו של אדם חותה מן האיסור ואילו ידע בודאי לא היה מתנאה בתקיעתו ואף שהוא שלא כד"ה בכה"ג שאינו הנאה ברורה וגם לא ידע פשיטא דבכה"ג לא שמה הנאה ומותר דמצות לאו להנות נתנו. והנה האחרונים הקשו דאמאי לא יצא בשופר של עולה ושלמים הא עשה דשופר דחה ל"ת של הקדש וכתבו דאפשר לקיים שניהם ע"י שיקח שופר אחר ע"ש בטעם המלך הלכות שופר ובישועות יעקב. והנה לפענ"ד אינו ברור לכאורה דכל הטעם דכל דאפשר לקיים שניהם אינו דוחה משום דלמה תדחה הא יכול לקיים בלי דחייה וזה אינו רק דחויה ולא הותרה לכך אינו דוחה ולפ"ז זהו כשעשה במזיד שייך לומר דכל דיכול לקיים בדרך היתר והוא עשה באיסור שוב אינו דוחה והו"ל מה"ב אבל בשוגג דכל דסבר דהוא היתר הוה כלא יכול לקיים שניהם דמה נ"מ היה לו בין שופר זה לאחר וא"כ בכה"ג שוב העשה דוחה לל"ת. אמנם נראה דזה אינו דבאמת לפמ"ש הרמב"ן בפרשת יתרו בטעם דעשה דוחה לל"ת משום דיותר חפץ ד' במי שעושה מצותו ממי שאינו עושה רק נזהר שלא לעבור ולפ"ז כל שאפשר לקיים שניהם מה לו לעבור והעשייה היה יכול לקיים בלי העבירה וכל שלא אמרה תורה שידחה אף אם עבר ודחה נשאר הל"ת במקומו בתקפו ולפ"ז מה בכך דהיה שוגג מ"מ הל"ת בתקפו כל שהיה יכול לקיים בלי הל"ת וז"ב. ולפ"ז נראה לי ברור ליישב קושית הישועת יעקב דשפיר מותר לתקוע בשופר של עולה כל דמצות לאו להנות נתנו דא"ל דעכ"פ מתנאה בקול ויש לו הנאה בהדי מצותו דיש לומר דעשה דשופר דוחה וא"ל דאפשר לקיים שניהם דז"א דהא הוא היה שוגג וא"ל דכל דאפשר לקיים שניהם שוב הל"ת בעצמותו בתוקף דזה אינו דהא באמת מצד הל"ת כל דמצות לאו להנות נתנו אינו עובר כלל וא"ל דהו"ל הנאת הגוף בהדי מצותו דזה אינו דאטו ברור שמתנאה ויש שמתנאה ועכ"פ היה אפשר לקיים המצוה בלי העברה א"כ כשם שאפשר לקיים ע"י שופר אחר כמו כן היה אפשר לקיים בשופר זה ולא יתנאה ולא יעבור א"כ אף דהוא מתנאה מ"מ הרי הוא שוגג ושפיר העשה דוחה וז"ב כשמש ודו"ק. והנה בהא דאמר אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא קא תקע והקשה המהרמב"ח דלמא בתחלת תקיעה מעל ויצא לחולין ובסוף תקיעה יצא בו דכבר יצא לחולין ומיירי כשתקע בסוף כשיעור. ולפענ"ד נראה ע"פ מ"ש היראים מצוה קי"ז דלכך אם תקע כשנים יצא עכ"פ אחת משום דכל זמן שעוסק בתקיעה מותר לתקוע ביותר אבל אם היה פירש לא היה רשאי לתקוע יותר דיותר משיעור תקיעה אסור לתקוע ביו"ט והארכתי בזה. והנה כפי הנראה אזיל בשיטת בעל העיטור דמפרש דלפי המסקנא אף שיש שיעור תקיעה בתחלה לבד ובסוף לבד אפ"ה לא יצא ולכך במשך בשניה כשתים והיינו שיש שיעור תקיעה בכל אחת בעי שלא יפסיק בנתים הא לא"ה אסור אברא דלפ"ז קשה בהא דאמר בדף כ"ו למימרא דכי שמע סוף תקיעה בלי תחלת תקיעה יצא וממילא תחלת תקיעה בלי סוף ג"כ יצא ומנ"ל זאת דלמא סוף דוקא בלי תחלת הוא דיצא דאמרינן דכל שהתחיל בהיתר מותר לתקוע ולעולם דלאו חד תקיעה היא ואדרבא בשביל דתחלה בלי סוף לא יצא ולכך יצא בסוף שלא בתחלה אבל תחלה בלי סוף מהראוי לומר דלא יצא דאי נימא דיצא א"כ תקע שלא לצורך וע"כ דחד תקיעה וכל מה שתוקע נחשב כחד ולמה נימא דלאו חדא היא ומכל מקום הותרה נימא דבאמת חד הוא ולכך מותר. אך י"ל דלגבי השומע בודאי לא אכפת לן דהוא שמע עכ"פ סוף תקיעה ויש שיעור ומה לו בזה שהתוקע עשה איסור סוף סוף הוא שמע כהוגן. ובזה נראה לפענ"ד מה דאמרו ת"ש תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים והנה פשטת הדברים משמע דפריך דאם נימא דתחלה בלא סוף וסוף בלא תחלה יצא קשה למה לא תסלק בשנים דאם נימא דתחלה בלי סוף לא יצא ל"ק תסלק בשנים דנוכל לומר דלכך אין בידו אלא אחת משום דתחלה בלי סוף לא יצא. ומדברי רש"י נראה דקושיא זו קשה אף בלא זה ומשום קושיא שניה דמבור צריך להקשות מזה והיא תמוה ועיין בטורי אבן ובישועת יעקב. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שם מקשה הש"ס על התוקע עצמו ומהראוי לומר דתסלק בתרתי דאל"כ עשה איסור במה שתקע יותר וא"כ אף דתחלה בלי סוף לא יצא היינו במקום דא"צ לתקוע יותר וא"כ יעשה איסור במה שתקע יותר א"כ לכך אמרינן דנחשב כחדא ואינו עושה איסור אבל במקום שיכול לצאת בשתים למה לו לתקוע עוד אחת תסלק לתרתי וז"ב. והנה בהא דאמר רבה בדף כ"ז שמע מקצת תקיעה בבור וכו' שמע מקצת תקיעה קודם עה"ש ופריך מ"ש התם ולכאורה לפמ"ש קשה דחילוק גדול יש דבשלמא בתקע בבור כיון דעכ"פ התוקע יצא א"כ לא עשה איסור במה שתקע בבור שפיר יצא אף שתקע יותר מהשיעור דזה התוקע תקע בהיתר והשומע שמע בהיתר אבל במקצת תקיעה קודם שעלה עמוד השחר דעשה איסור בתקיעה קודם עה"ש א"כ מהראוי לומר שלא יצא כיון דעשה איסור וכיון דהתוקע עשה איסור גם השומע לא יצא. אך נראה דמש"ה נקט רבה בשומע דלגבי השומע מהראוי שיצא דמ"ל בזה שהתוקע עשה איסור. ובזה מדוקדק מה שנקט בלשונו שמע ולא נקט לענין התוקע. ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא נקט השומע משא"כ התוקע אפשר דלא יצא ואח"כ דמסיק דמיירי בתוקע ועולה לנפשיה ע"כ דגם התוקע עיקר המצוה בשמיעה כמ"ש הטור ודו"ק. ומעתה מיושב קושית המהרמב"ח דאם מעל בתחלה שוב לא יצא גם בסוף התקיעה דהרי תקע יותר מהשיעור וכל שלא עשה בהכשר שוב לא יצא ודו"ק היטב:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף