שואל ומשיב/ג/א/רעח
שואל ומשיב 
ג א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והנה זה יצא ראשונה מה שקדשה במטבע והב"ש כתב בס' כ"ז ס"ק א' וז"ל לקמן סי' ל"א ס"ק ה' כתבתי דאין מקדשין לכתחלה במטבע וכן היא בשם המרדכי דאין מקדשין במטבע והיינו מדרבנן אין מקדשין מקורו בהגהת מרדכי פ"ק דקדושין שכתב וז"ל גרסינין בהזהב דעתא אצורתא וצורתא עבידא דבטלה מעתה איך מקדשין במטבע והיינו איך מקדשין נימא נמי דעתא אצורתא ועבידא דבטלה והנה האבני מלואים כתב שיש חלוק בין תורת כסף לתורת חליפין והביא דבש"ס משמע דמקדשין במטבע ע"ש שהאריך ולענ"ד הי' נראה דהנה בסמ"ע סי' ק"ץ כתב דהא דשדה נקנת בשוה פרוטה היינו כשנותן בעד שיווי המקח כמו בשדה עפרון שהי' בעד שיווי המקח והטו"ז השיג עליו דהרי אשה נקנית בש"פ ואינה אלא קנין דשיווי המקח ל"ש באשה והא"מ כתב בסי' כ"ט דגם באשה שייך שיווי וכבר הארכתי הרבה בזה בתשובותי וגם בשו"ת שואל ומשיב נמצא בזה הרבה ולפ"ז נלע"ד לחלק דהיכי דהכסף הוא בתורת שיווי א"כ הרי כעת הוא שוה מה בכך דצורתא עבידא דבטלה מ"מ שוה הי' אז ואטו אם יפסלו המטבעות הכי נימא דבטלו הקדושין למפרע והלא אז הי' לו שיווי אבל אם מקדשה בתורת קנין בזה י"ל דכל דעבידא דבטלה אין בה שום חשיבות לקנות בו ולפ"ז לענין חליפין דהוא מתורת קנין שפיר אמרינן דדעתא אצורתא דשם היא רק בתורת קנין ולא מתורת שיווי מקח כמ"ש רש"י בדף מ"ה ע"ב גבי מטבע נעשה חליפין וכיון שנוטל המטבע בחליפין אינו סומך אלא על הצורה שבה ועבידא דבטלה והו"ל כדבר שאינו מסוים אבל אם נותן בתורת שיווי הי' מועיל ולפ"ז כל מה דמבואר בש"ס דמועיל מקדש במטבע היינו אם נותן בתורת שיווי אבל אם נותן בתורת קנין לא מועיל. ובזה מיושב מה שכתבתי בהגהותי שי למורה באהע"ז שם דבתוס' ב"מ דף פ"ב ד"ה אימור מבואר דמקדשין במטבע וכוונתי דהרי התוס' כתבו וא"ת למה יחשב ש"ש בשביל כך והלא כך הי' יכול לקדש במעותיו ומבואר דיכול לקדש במעות דאל"כ נהנה בזה ולפמ"ש א"ש דהי' יכול לקדש בתורת שיווי. ולפ"ז בנ"ד שלא ידעו העדים אם מקדשה בתורת שיווי או בתורת קנין שוב הוה כמו שאין עדים בדבר שהרי גם העדים מסופקים וע' בב"ש סי' ל' ס"ק ט' דאם הי' לעדים ספק אם הי' קרוב לה אין חשש קדושין דהוי כאלו קידש בלא עדים והביא כן בשם הג"א סוף גיטין והדג"מ כתב לא מצאתי דבר זה בהג"א אבל בתשובותיו חאהע"ז סי' נ"ח מהדו"ק הביא דברי המהר"ם תשובת מיימוני סוף ספר נשים שכתב כן וע"ש שהאריך בזה ובמהדב"ת חאהע"ז סי' נ"ג האריך ג"כ בזה ואין להאריך בזה שבנ"ד בודאי אין כאן עדים ע"ז א"כ אין קדושי' קדושין. עוד נ"ל דבר חדש דהנה בש"ע סי' כ"ז ס"א בכסף כיצד נותן לה בפני שנים פרוטה או ש"פ ואומר לה הרי את מקודשת לי בזה. והנה לא נתבאר אי צריך ליחד עדים שיאמר להם אתם עידי אמנם באמת מבואר בקדושין מ"ג אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמר להם אתם עידי ה"כ דהוי קדושין וביאר רש"י דכל שראו אצ"ל אתם עידי ודוקא בהודאה שייך משטה אני או שלא להשביע אבל בקדושין ל"ש זאת וכן כתבו התוס' שם ובריטב"א. ולפ"ז נ"ל ברור דזה דוקא בהתחיל לשם קדושין לא בעי שיאמר אתם עידי אבל בנ"ד שאמר שתחליף לי 20 גער בייט מיר איבער ואח"כ בשעה שהי' בידה המטבע אמר לה הרי את מקודשת לי בזה בודאי בעינין שייחד עדים לדבר. אמנם בקדושין דף י"ב וכן היא בש"ע סי' כ"ח סעיף ד' נתן לה פקדון ואמר לה כנסי פקדון זה וחזר ואמר הרי את מקודשת לי בו אם אמר לה כן קודם שנטלתו ונטלתו אע"פ ששתקה הרי זו מקודשת ולא נזכר שצריך לומר אתם עידי וע"כ דכל שאצ"ל אתם עידי בקדושין כיון שהעדים שמעו שאמר לה הרי את מקודשת לי בו סגי בזה וע"כ כיון דעיקר מה שצריך עדים בדבר קדושין דיליף דבר דבר מממון והרי בממון גופא אם אינו בתורת הודאה א"צ לומר אתם עידי. אמנם לפ"ז כיון שכאן אמר לה בייט מיר אויס ולא אמר לה יותר קודם שנטלתו רק אח"כ כשנטלתו כבר אמר לה והוא שתקה א"כ לא הוי קדושין כלל דבזה לא שייך לומר הוה לה למשדי' אם לא ניחא לה כי אחרי שנתנו בעדו מעות נחשת נטלה את שלה בתורת חילוף כפי אמירתו על השלחן נתנה לו המעות נחשת וכפי אמירתה לידה. עוד נ"ל דהנה בס' מ"ב ס"א בהגה"ה מבואר אמרה תחלה קדשני וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה הרי את מקודשת לי וניערה בגדי' תוך כדי דבור להשליך ממנה הקדושין ואמרה שלא כוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא אפ"ה הוי מקודשת ובשו"ת נוב"י מהדו"ק חאהע"ז סי' נ"ט האריך בזה דהא ע"א נאמן באסורין כל דלא אתחזק אסורא וכאן הספק על תחלת הקדושין אם אינם קדושין ויש לה עדיין חזקת היתר והיא כתב משום דהוי דברים שבלב ואינם דברים ובאמת המעיין במקור הדין בתשובת מיימוני ימצא שכתב דלא מהמנא ונדחק הרבה בזה אבל לענ"ד הדברים פשוטים דכיון דאמרה תחלה קדשוני וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי נתחזקה במתקדשת ורק לאחר שניערה בגדי' אמרה שלשחוק כוונה ובזה שוב לא מהמנא דהרי נתחזקה בקדושין ואף שהי' בתוך כ"ד הנה בקדושין קיי"ל דגם תכ"ד אינו מועיל כמבואר בסי' מ"ט ס"ב ובב"ש שם כתב דהוי קדושין דאורייתא ולכך אינה נאמנת ולפ"ז כאן נתן לה להחליף והיא טוענת שלא הבינה כלל הקדושין וגם מהעדים נראה ששאלו אותו אח"כ האסטו זיא מקדש גיוועזין א"כ פשיטא דנאמנת לומר שלא הבינה כלל ואף שאינה נאמנת לומר שלא הבינה כמבואר סי' כ"ז ס"ב בהג"ה וע' טו"ז דבאומר מקודשת מחזיקין לה במבינה אבל זה שהי' עסק קדושין ביניהם אבל זה נתן לה להחליף ולא הי' עסק קדושין ביניהם וממה שלא השליכה אינה ראי' דנתן לה להחליף ונתנו לו מעות נחשת תמורתם כפי אמירתה לידו וכפי אמירתה על השלחן וא"כ הדבר ברור שנאמנת בזה שלא אתחזק קדושיו כלל בזה. ועוד כיון שיש הכחשה בזמן ביניהם ועד אחד אינו זוכר כלל הזמן כבר האריך הנוב"י בזה בס' נ"ח חאהע"ז במהד"ק דצריך דו"ח וכשיש הכחשה בזמן אינו מועיל עדותם ואף שהוא האריך לדחות זה מדברי התוס' ריש מכות זה סובב הולך למ"ש בס' ע"ב שם דהתירוץ השני היא עיקר אבל כבר הארכתי בתשובה לש"ב הגאון מטרנפאל ולק' סניטין דבעינין בעדי קדושין דרישה וחקירה וכאשר זמם א"כ הדבר ברור דלא הוי קדושין. ועוד נראה כיון שלא ידעה סכום המטבע כי באמת אינו צוואנציג גער רק מטבע פרייסיש אף לפי המבואר בסי' ל"א דאבן סתם הוי קדושין היינו דוקא שם דעכ"פ ראתה ששוה מה וסמכה דעתה אבל כאן אולי אינו שוה יותר מהסך צוואנציג צ"ל שנתנה בעדו ע"כ בצרוף כל הני טעמים אין כאן חשש קדושין כלל וגם מהראוי לגדור גדר בדבר וגם שעכ"פ אלו העדים אינם יריאים ושלימים כ"כ והם קלי הדעת ומהראוי בכגון זה לגדור גדר שאל"כ יהי' בנות ישראל הפקר חלילה וכל אחד יוכל לעשות כזאת בנקל שיזמין לו עדים מן השוק ויתן לאשה להחליף ויאמר אח"כ שקידש וכן לא יעשה בישראל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |