שואל ומשיב/ג/א/קנ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן קנ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכל טוב לכבוד הרבני המופלג החריף ושנון הוותיק מוה' משה אפטער נ"י מ"ק טארני:

והנה אף שדבר גדול דיבר בזה אבל אינו נכון דהרי הם קאי אליבא דמ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו דלמ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ס"ל דאף במעשה לא אסרה ולמ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו אף בלי מעשה אוסר והם לא נחלקו רק למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וס"ל לר"ה דבמעשה מ"מ אסרה והם ס"ל דאף במעשה לא אסרה אבל למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו אף בלי מעשה אסרה וא"כ נסתר כל בנינו. ובגוף קושית הכו"פ נראה לפענ"ד כיון דרוצה לאסור דבר שאינו שלו מוקמינן הבהמה בחזקת מרא קמא ואמרינן דלצעורי קא מכוין ולא נאסרה משום דאין יכול להוציא הבהמה מחזקת מרא קמא שהיתה מותרת ולאסור אותה. איברא דלפ"ז היה מהראוי לומר דעכ"פ באכילה אסורה משום דלענין אכילה גם אי מוקמינן אותה בחזקת מרא קמא אפ"ה היתה אסורה טרם ששחטו מפני שהיתה עומדת בחזקת איסור שאינה זבוחה. ובאמת הר"ן בשם הרא"ה כ"כ אף למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מכל מקום באכילה אסורה וע"ז נחלקו הט"ז והש"ך ולפ"ז יקשה מאי פריך משנים אוחזין בסכין ושוחטין הא שם שחיטתו פסולה קתני אבל לא אסור בהנאה א"כ ל"ק כלל וע"ז לא שייך תירוץ הט"ז ס"ק ד' דוק ותשכח מיהו יש לומר דבכה"ג שיש עוד אחד ששוחט לשם דבר כשר ודאי יש לומר דגם זה לא נתכוין רק לצעורי משום דהי' ידע שהאחר שוחט לשם דבר כשר. עוד אכתוב פרפרת אחת דבר אחד שעלה ברעיוני בהא דאמר ר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן אחד אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא אמר ר"י אעפ"י שהמשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה וקשה לי מהיכי מוכח זאת דילמא ר"ה ה"ק דהרי אמרו בע"ז דף מ"ו ישראל שלקח לבינה להשתחוות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה וביארו בע"ז דף נ"ג דהטעם הוא משום דכיון דגלי דעתיה דניחא ליה וכי אתי נכרי ופלח לה שליחותא דידיה קא עביד וכן קי"ל אף למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולפ"ז דלמא ר"ה מיירי שהיתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז והיתה דעתו של חבירו לשוחטה לשם ע"ז והנה כך כל שבא חבירו ושחט אותה אסרה כיון דגלי דעתיה אבל אי לא גלי דעתי' אף בעשה מעשה לא אסרה ואדרבא בזה הוה מדוקדק מה שנקט הש"ס רבוצה לפני ע"ז ורש"י ותוס' נדחקו בזה ע"ש והיינו משום דגלי דעתי' דניחא לי' וא"ל דא"כ למה נקט סימן אחד דזה אינו דהא לאו דוקא סימן אחד דהא גם עתה הוא לאו דוקא כמ"ש רש"י ותו' ע"ש והיא קושיא גדולה לפענ"ד. ויאמין לי בזה שלא עיינתי בזה רק מה שעלה בדעתי בלי עיון בספרים:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף