שואל ומשיב/ג/א/קלג

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן קלג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרב המאוה"ג וכו' מוה' אברהם נ"י מו"ץ ד"ק מאגלינצא:

מכתבו הגיעני בש"ק קדושים ואם כי אני מוטרד בענינים שונים בכ"ז עיינתי בדברים ואמרתי להשיב בקצרה בדבר שאלתו באשה אחת שראתה דם מחמת תשמיש ממש על עד שלו וגם על עד שלה שקינחה א"ע אותיום וככה היו ארבעה פעמים היינו כל פעם בביאה שניה אחר טבילתה וביאה דליל טבילה היה בטהרה גמורה ולא הי' יום מוגבל על ביאה שניה רק כל פעם היה פעם סמוך איזה לילות לליל טבילתה ופעמים מופלג וככה הי' שמונה תשמישין היינו ארבעה פעמים בליל טבילתה והיו טהורים וארבעה פעמים בין טבילה לטבילה בטומאה שראתה בהם מחמת תשמיש ממש בלי שום ספק. הנה יפה כתב מעלתו דלא שייך ברואה דם מחמת תשמיש ווסת סירוגין דכל שהי' בנתים ביאת היתר בלי דם הרי ראינו שחום תשמיש אינו מביא דם וכמ"ש מעלתו באורך. ולפענ"ד להוסיף דאף לפמ"ש האחרונים ויסוד הדברים הוא משו"ת בשמים ראש בסימן נ"ג המיוחס להרא"ש והגאון ש"ב בכסא דהרסנא החזיק בזה דענין רואה דם מחמת תשמיש דחשו שיש דם כנוס במקור במקום שהאבר מגיע ואם פותחו יורד דם למטה וזו הנקראת ממלאת ונופצת ואין לה תקנה וגם מעלתו משתמש בזה אך שמערב הדברים והדברים עתיקים וגם בזה לא שייך ווסת הסירוגין דהרי באמת גוף הדברים תמוהים דהרי הרמב"ם כתב בפ"ה מא"ב ה"ג דהאבר נכנס בפרוזדור ואינו מגיע עד ראשו שמבפנים אלא רחוק ממנו מעט לפי האצבעות ואח"כ כתב דהאבר נכנס לפנים מן הלול בשעת גמר ביאה ע"ש הציור ולפ"ז יקשה היאך אפשר דדם כנוס במקור וע"י התשמיש הוא מגיע להמקור ופותח הפתח והדם יוצא הא אף בשעת גמר ביאה אינו מגיע להמקור וצ"ל דבאמת הדם כנוס לפנים מן הלול ושם מגיע האבר בשעת גמר ביאה עכ"פ זה דבר דל"ש וא"כ ניהו דכל שהוא רצופין חיישינן לזה אבל לחוש לוסת הסירוגין בודאי לא חיישינן שיגיע עד שם ויקבע ווסת לסירוגין זה ודאי ל"ש. ובזה נראה לפענ"ד דצדקו דברי הא"ר הובא בש"ך ס"ק ל"ג דבתשמיש במינן שעברה ושמשה ג' פעמים והש"ך חולק בזה. ולפענ"ד נראה דהא"ר סובר דטעם רואה דם מחמת תשמיש הוא בשביל שפותח ומוליך הדם הכנוס שם למטה ולפ"ז כיון שהאבר אינו מגיע עד שם רק לפנים מהלול וגם זה רק בשעת גמר ביאה א"כ כל שהוחזק ג"פ רצופין שראתה דם מחמת תשמיש ואמרינן דהאבר הגיע עד שם לא סגי בעברה ושמשה פעם אחת ולא ראתה דם דאימר לא הגיע עד שם ושאני שפופרת שמכניס עד שם שהשפופרת יכולין לעשות ארוך עד שיגיע עד שם משא"כ תשמיש אולי לא הגיע עד שם וא"כ לא סגי בשמשה פעם אחת ובעינן לעקור ג' פעמים ולא ראתה דם בזה עוקר החזקה וז"ב. והש"ך לשיטתו דס"ל דוסת דרואה דם מחמת תשמיש הוא כמו ווסת הקפיצות כמ"ש בס"ק ל"ה והיינו כמו שתפסו כל הפוסקים דחשו דמחמת חום התשמיש והחימוד גורם הדם ולכך ס"ל דתשמיש עדיף משפופרת דשפופרת ליכא הרגש החימוד כ"כ כמ"ש האחרונים ובזה יש ליישב קושית הגאון מוהר"ח ז"ל הובא בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק יו"ד סימן מ"ו ע"ש בהג"ה שהקשה דהש"ך ס"ל דרואה דם מחמת תשמיש הוא כמו וסת הקפיצות והתוס' בנדה דף ס"ו מדמה לה לאכלה שום ובאכלה שום שיטת התוס' דחשוב דהוה כוסת הגוף והנוב"י נדחק שם. ולפמ"ש אתי שפיר דהתוס' אפשר דס"ל דרואה דם מחמת תשמיש הוא מחשש שפותח ומוליך הדם הכנוס למטה וא"כ זה ווסת הגוף ממש וכמ"ש הרשב"א בתה"א הובא בב"י ההבדל בין וסת דקפיצות לבין וסת הגוף דווסת הגוף האורח מוליד המקרים האלו ע"ש וה"ה בזה דכל שמגיע לשם ופותח ומוליך הדם הכנוס והו"ל וסת דגופה ממש ועדיף יותר משום ופלפלין אבל לדידן דאינו רק וסת הקפיצות א"כ ל"ד לווסת דשום ופלפלין יעו"ש ועכ"פ מבואר דל"ש לחוש לווסת הסירוגין בזה:

והנה במ"ש ההבדל שבין הטעם הרואה דם מחמת תשמיש שהוא מחמת חימוד התשמיש ובין הטעם דמוליך דם הכנוס שבזה נקרא וסת דגוף יש ליישב הרבה דברים אבל לא נפניתי כעת להאריך. וגם מה שהאריך מעלתו בזה הדברים עתיקים ועיין בספרן של אחרונים ועכ"פ לדינא הדין דין אמת וכמ"ש מעלתו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף