שואל ומשיב/ג/א/מט
שואל ומשיב 
ג א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מכתבו עם שאלתו הגיעני עש"ק העבר. והנה שאלתו באחד שמכר לנכרי חמצו ע"פ אבל הנכרי לא נתן לו מעות רק שהיה לו מלוה אצל הישראל ואמר לו הישראל שיקח החמץ עבור המלוה שחייב לו והקנה לו החמץ בחצר וייחד לו ד' אמות. והנה מעלתו הביא דברי הרמב"ן במלחמות פ"ד מב"ק במ"ש גבי האי דתקע לחברו וא"ל ר"ז ניתביה לעניים ושם כתב בהשגתו על המאור דטעם דמקדש במלוה אינה מקודשת דהוה דבר שלא בא לעולם וע"ז כתב דלפי שיטת הפוסקים דדבר שלא בא לעולם הוא משום אסמכתא ואסמכתא לא קניא ודעת הב"ח דאסמכתא מדאורייתא קני רק מדרבנן לא קני ולפ"ז לפמ"ש הקצוה"ח סימן ס"ו ס"ק ל"ב דתקנה דרבנן בעכו"ם לא תקנו א"כ לגבי עכו"ם גם אסמכתא קני וא"כ שוב גם במלוה קני זהו תכ"ד. והנה קשר חבל בחבל הבל בהבל דע"כ לא כתב הקצוה"ח רק דרבנן לא תקנו קנין דרבנן לגבי עכו"ם אבל מה שאמרו בדבר שלב"ל דלא קני והוא מטעם אסמכתא דבעכו"ם מועיל זה לא שמענו ואם רצה לומר דלא שייך אסמכתא בעכו"ם היה לו להביא דברי הראב"ד פרק ד' מהלכות חמץ הלכה ה' שאין דין אסמכתא בעכו"ם אבל לא מטעמיה והרי הרמב"ם ס"ל להיפך יעו"ש. וגם מה שהרכיב דדעת הרמב"ן דלכך מקדש במלוה אינה מקודשת הוא בשביל שהוא דבר שלא בא לעולם וזהו מטעם אסמכתא. הנה אי אפשר לומר כן שהרי מקדש בחוב שלו לכ"ע אינה מקודשת ובמקדש בחוב דאחרים הוא דפליגי ר"מ ורבנן כמבואר בקידושין דף מ"ז וע"ש בתוס' והר"ן ולפ"ז אי נימא דמשום אסמכתא הוא א"כ אפכא היה לו להיות שהרי מי לנו גדול באסמכתא מערב והרי מבואר בחו"מ סימן קכ"ט ס"ג בהג"ה דאם היה לערב מעות שלוה בידו בשעה שערב נשתעבד בכל ענין ולפ"ז שוב במלוה שלה שיש בידה החוב מהראוי להיות מקודשת ובחוב אחרים הוא דשייך אסמכתא וע"כ דהרמב"ן לא ס"ל דהוא משום אסמכתא. ומה שהקשה מעלתו על הרמב"ן דמלוה הו"ל דבר שלא בא לעולם ואם נימא דהוא מתורת אסמכתא ואסמכתא קני מה"ת דא"כ איך אמרו בב"ב דף קכ"ד מה מתנה עד דמטי לידיה ופירש רשב"ם דאם נתן לחברו המלוה לא מועיל הרי דמה"ת לא מועיל. הנה אף אם נימא כל הקשורים שקשר מעלתו לא קשה דשם לא מועיל דע"כ לא אמרינן דאסמכתא קני מה"ת רק במכירה כל שנותן מעות בעד זה שייך לומר דאסמכתא קני מה"ת אבל במתנה בודאי לא קני מה"ת עד דמטי לידי' דהרי במתנה ל"צ שיכיר באונסו מטעם דאין אדם נותן מתנה ובעינן בירור גמור ע"ש בחו"מ סימן ר"ה וגם הילך לא מועיל במתנה ויכול לחזור בו ופשיטא דאסמכתא לא קני מה"ת בזה עד דמטי לידי' והב"ח לא כתב רק בתנאי בני גד ובני ראובן דשם א"י מוחזקת בידם ול"ש אסמכתא דשלהם נתן להם וז"ב ופשוט. ומה שהקשה מעלתו על הרמב"ן דהרי רב ס"ל דדבר שלא בא לעולם קני ביבמות דף צ"ג ואפ"ה ס"ל דמקדש במלוה אינה מקודשת. הנה טפי היה לו להקשות דהרי רב ס"ל הטעם דמלוה להוצאה ניתנה ולא משום דבר שלבל"ע וכבר נתקשה בזה בקצה"ח סימן רי"ב ועיין בא"מ סימן כ"ח. אמנם באמת רב לשיטתו ע"כ דהוא מטעם דלהוצאה ניתנה אבל הרמב"ן כתב לדידן דקי"ל דדבר שלא בא לעולם לא קני הטעם של מקדש במלוה משום דבר שלא בא לעולם. ובזה הנה מקום אתי ליישב מה שהקשו על הרמב"ם דפסק דמקדש במלוה אינה מקודשת ולענין מכירה במלוה פסק דקני למי שפרע והרי בש"ס מקשה מהא דאמרו ושוין במכר שזה קנה אלמא דמכירה וקידושין שוין ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ס פריך לרב דהוא לשיטתיה דדבר שלא בא לעולם קני ולדידיה הטעם משום דלהוצאה נתנה ושפיר פריך דא"כ במכר אמאי קנה אבל לדידן דמשום דבר שלא בא לעולם אתינן עלה ואם נימא דהוא משום אסמכתא א"כ לא קשה דהנה בגיטין דף כ"א אמרו דלמא שאני גברא דידע לאקנויי ולפ"ז ניהו דאנן קי"ל דגם אשה ידעה לאקנויי היינו בדבר שבא לעולם שפיר יש לומר דידעה לאקנויי אבל בדבר שלא בא לעולם והיא אסמכתא שפיר יש לחלק דבמכירה דגברא ידע לאקנויי ולכך במכר קנה אבל במקדש אשה שפיר יש לומר דלא סמכה דעתה ואינה מקודשת ולכך שוין במכר שזה קנה והש"ס לא פריך רק לרב דהוא ס"ל מטעם דלהוצאה נתנה וא"כ מה טעם במכירה וא"כ אדרבה מזה ראיה להרמב"ן ודו"ק היטב. והנה מעלתו הביא דברי הקצה"ח סימן ר"ד שחידש דהיכא דאיכא משיכה ומכר לו בעד חובו דמהני לכ"ע כיון דלא מחוסר כסף דמי למציאה דקונה במשיכה ומעלתו כתב דל"ד דבמציאה לא משכחת לה כסף אבל מלוה יכול לתת כסף. הנה יפה תמה אבל סברת הקצה"ח דכל דלא מחוסר כסף הוה כמו במציאה ועיקר הסברא במציאה דלא מחוסר כסף וה"ה בזה ודו"ק. ומה שהקשה מעלתו דא"כ בהך דלוקח גרוטאות לוקי בכה"ג דקני ע"י מלוה לק"מ דשם קתני משנתן מעות ולא משמע דמיירי במלוה רק נתן מעות ממש ומיהו גוף דברי הקצה"ח אינם ברורים דלפמ"ש הרמב"ן בשיטה מקובצת ב"מ דף מ"ז בסוגיא דמעות קונה אינו ברור בזה אי במציאה קני ע"י משיכה יעו"ש דכתב קנינים אחרים ע"ש ואינו לפני כעת. ומה שהקשה מעלתו בהא דפריך בפסחים דף ס"ב והרי אבמה"ח וכו' דלוקי באבר מה"ח של בהמה טמאה דבישראל אינו נוהג ובב"נ נוהג וכתב שהקשה לכמה גדולים ולא מצאו מענה מאד תמהני דזהו קושית הפליתי בסימן כ"ז יעו"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |