שואל ומשיב/ג/א/מז
שואל ומשיב 
ג א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכל טוב לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מוה' נתן הלוי[1] אבד"ק קוליקוב[2] נ"י:
מכתבו ופסקו בדין גביית חוב מיתומים הגיעני תמול ואני טרוד מאד והשכמתי היום בבוקר וראיתי כל דבריו ומה שכתב לעיקר הדין וזה לשונו והשתא נאמר בפרטות הענין דהנה אותם השטרות שנכתב בהם שקיבל המעות לפרוע לא יאוחר לזמן פלוני שעדיין לא הגיע הזמן בשעה שמת פשוט וברור דהגם דלשון לא יאוחר נראה דשייר המקבל לעצמו זכות זה לפרוע גם קודם הזמן אם ירצה דבר זה לא מעלה ולא מוריד דהרי בלא"ה בכל הלואות לזמן קיי"ל דהרשות ביד הלוה לפרוע תוך זמנו דקביעת הזמן רק לטובת הלוה הוא כדאי' בח"מ סי' ע"ד וע"כ הא דאמרינן אין אדם פורע תוך זמנו דהלואי שיפרע בזמנו היינו המוטל עליו בע"כ של הלוה וקיי"ל דבכה"ג גובין מהיורשים אפי' מקטנים בלא שבועה ובאמת יש לומר דהא דאיקפד לפרש בהשטר הברירה לעצמו היינו משום דשטרות הללו שטרי עיסקא הן וכבר כתב בס' נה"מ שם דבעיסקא שרוצה לפרוע המקבל תוך זמנו י"ל דחייב עכ"פ בריוח שהתפשר עד אותו זמן שקיבל להתעסק בהן ולענין זה בודאי מועיל מה ששייר הברירה לעצמו למען יהי' דין הקרן והריוח שוה אבל עכ"פ מתורת תוך זמנו לא נפיק ואמרינן אאפת"ז ולא מבעיא בחצי מלוה שבו אלא אפי' בחצי פקדון שבשטרות הללו אף דקיי"ל בשטר כיס היוצא על היתומים דאינו גובה אלא המחצה ובחלק הפקדון טענינן ליתמי נאנסו ולדעת הרא"ש והרמב"ן ז"ל הדין כן אפי' בתוך זמנו והסכים עמהם לדינא הש"ך בסי' ק"ח ס"ק ח' מ"מ כאן שיש מהעסק בעין וגם החובות שיש להנפטר ביד אחרים ידוע שהוא מאותו העסק ולאותו עסק קיבל המעות מידי הבע"ח הנ"ל דהרי נודע לנו עניני מו"מ שלו וקיי"ל דכה"ג לא טענינן להו נאנסו כדאי' שם מה גם דכל עניניו הי' במקום מפורסים דשכיחי סהדי דאמרינן בפרק המוכר את הבית דבכה"ג גם אביהן לא מצי למטען נאנסו ומה שנתברר לב"ד חשוב יותר מעדים דאף דקיי"ל שאין גובין עדות שלא בפניו וקטן כשלא בפניו דמי' מ"מ בדבר הידוע וניכר לב"ד מועיל להוציא אף מיתמי קטנים כמבואר בח"מ סי' ק"י ס"ט ומה"ט נמי נראה לי פשוט דאף דלא נתקיים חת"י הנפטר בהשטרות בעודנו בחיים מ"מ כיון שאין שום ספק לכל רואה שהוא כתב ידו ממש וא"צ דרישה וחקירה כלל כי כל יודעיו ומכיריו כמעט רוב העיר אומרים שאין שום ספק כלל שהוא כתב ידו הוי שפיר כדבר הנתברר לב"ד ועוד נראה לפע"ד ברור דל"מ לדעת הרדב"ז ח"ג סי' תקי"ז דביש יתומים גדולים וקטנים שוב לא אמרינן אין נזקקין לנכסי קטנים דגדול זה הוי כאפוטרופוס שנתמנה בחיי האב והוסבר הדבר שם ונסתייע מדברי הרשב"א ז"ל יעו"ש א"כ ה"נ לאחר שמת הבן והירושה חזרה להאחיות ובהם יש ג"כ גדולות ממילא נזקקין ג"כ לגבי הקטנים אמנם אף לשי' טור וש"ע דכה"ג אין גובין אלא מחלק הגדולים מ"מ לענין קיום כת"י של הלוה דברי הרדב"ז נכונים מאד לדינא דכיון דדי בזה בניכר ונתברר לב"ד היטב ובע"כ כיון שעכ"פ נגד חלק הגדולים נזקקין וגובין עדות הרי ממילא נעשית דבר הניכרת לב"ד היטב יהי' מאיזה צד שיהי' הרי כבר נתברר ממילא לגבי יתמי קטנים וז"ב בעיני אמנם באותן השטרות שהם בלי זמ"פ רק כל אימת שירצה בעהש"ט להתפרע הנה נודע מחלוקת הפוסקים בזה דדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דעל כת"י נאמן לומר פרעתי ולא שייך לומר שטרך בידי מאי בעי דאינו חושש להניחו ביד המלוה אולם לדעת הרמ"ה והמרדכי והנ"י ז"ל דגם נגד כת"י אינו נאמן לומר פרעתי ומן הנראה שגם הרמ"א פוסק כן כמ"ש בסמ"ע סי' ס"ט אבל עכ"פ לכ"ע הדבר מסור לב"ד דאזלינן בזה בתר אומדנא וכמה חוכך בזה בתשו' והשיב ר' אליעזר לענין מעשה אם נאמנים לומר פרעתי נגד כת"י בזה"ז לאשר בדיניהם מקפידין מאד לבל להניח שטר פרוע אפי' כת"י כמ"ש רבינו בצלאל אשכנזי בתשו' סי' ל"ו ודעתו ז"ל שם דבמת פתאום בלא צוואה לא טענינן ליורשים שום טענה לנגד כת"י יעו"ש סי' י"א ובכאן בלא"ה כמה וכמה אומדנות לפנינו המוכיחים ונראים לב"ד דלא נתפרעו ולא לחנם נאקת החללים אנקת אביונים הללו השופכים לב במים בבכי המרורים על מעוט הונם כי תלך חלילה לאיבוד ומהם אשר החזיקו המעות לצורך נשואיהן כשיגיעו לפרקן וזה האיש הי' ישר ובטוח להם ומדוע נחשוש כי הוציאו המעות מידו לתתם לזולתו ולמה יגעלו בו כאשר כן לעינינו אין פוצה פה מהצד שכנגדם לחשדם על ככה שמא כבר נתפרעו ותובעים שנית והגם דעוד לא מלאתי לבי לעשות מעשה בכ"ז להוציא מהיתומים מ"מ נאמן עלי הדיין האמיתי רבינו התשב"ץ מ"ש בתשו' סי' רמ"ב לענין כת"י שהוציאו על היתומים מאחר שמחלוקת הפוסקים אם נאמן לומר פרעתי נגד כת"י טוב וישר הוא שיעשו פשרה וכך הם דנין בכל המקומות והמתיק הדבר במתק לשונו בח"א סי' ל"ב בענין זה ממש וז"ל ומיהו אם יראה לדין לפתוח להם בזה בפשרה הרשות בידו שזה משפט שיש עמו צדקה ומשפט שיש עמו שלום עכ"ל ומכ"ש בנידן דידן אחר כל האומדנות הנראין לב"ד ומהם מקצת אשר זכרנו בודאי טוב וישר לפשר בעד היתומים ואפי' קטנים דאף דב"ד אבי יתמי הן מ"מ אין אנו אחראין להאכילן דבר הנראה לב"ד גזל שבידיהם ולעולם לא יפסוק הקול שנתגעלו בפת בג השוד והחמס וגזילות העני בבתיהם והרי כתב המחבר בחו"מ סי' י"ב דרשאים הב"ד לותר במעות היתומים להשקיטם ממריבות עכ"ל וכ"כ הרמ"א בסי' ק"י ומכ"ש בכה"ג דאיכא נמי יתומים גדולים דלדעת הרשב"א והרדב"ז לא אמרינן בזה דאין נזקקין וכו' פשוט הוא בעיני דזו משפט שיש עמו צדקה לבצוע ביניהם לטוב להם וכדברי התשב"ץ הנ"ל וכאשר סדרתי סדר הפרעון וכו'. עד כה דבריו ודבריו דברי חן וירד לעומק ומצוי הדין בלי נטי' ואפריון נמטי'. והנה מ"ש דאף אם כתב בשטר או בכ"י שלא יאוחר הפרעון מזמן פלוני אפ"ה שייך החזקה דא"א פת"ז אף שהרשות בידו לפרוע תוך הזמן יפה כתב והנני מוסיף דבכה"ג שהניח השטר או הכ"י בידו אף למ"ד דיכול לטעון בכ"י פרעתי ולא חש על הכ"י היינו דוקא כשהגיע זמנו אמרינן כיון דמחויב לפרוע פרע לו ולא חש על הכת"י אבל בת"ז דהרשות בידו שלא לפרוע ופשיטא שמן הסתם כל שיש רשות בידו לא פרע תוך זמנו א"כ כל שפרע בת"ז בודאי לא יפרע לו עד שיחזור לו כת"י דהרי יהי' כחשו ניכר בפניו דלמה פרע והניח הכת"י בידו וזה ברור כשמש לע"ד ויש להאריך בזה ולא נפניתי. אמנם מה שכתב בשם הרדב"ז אם כי זה שנוגע לדינא יפה כתב ויפה דן מ"מ בגוף דברי רדב"ז לפע"ד אף שאיני כדאי לחלוק עליו אבל דבריו נפלאו במחכת"ה דמ"ש דכל שיש יתומי' גדולים הגדולים יכולים להביא ראי' וא"כ נזקקין גם לקטנים לפע"ד יש לחוש שמא באמת הי' יכולים להביא ראי' ועשו קנוניא עם הבע"ח ויגבו אח"כ מנכסי קטנים והרי קיי"ל דאין מורידין קרוב לנכסי קטן וכן קיי"ל בסי' רפ"ה ומטעם דיכול להורות איזה היתר והקטן לא ידע ומכ"ש בזה דהקטן לא ידע כלל אם יש איזה ראיות או לא ואף דקיי"ל דאפוטרופוס מוקמי' לקרוב וכמבואר ברמ"א שם בשם שו"ת מהר"ם פדואה המעיין בגוף הדין ימצא בסי' מ"ו שם דשם דוקא אם ירצו היתומים וגם בתורת נאמנות אבל כאן לא שייך זאת דהא באמת לא עשו אותו אפוטרופוס ומ"ש דהוה כיתומים שסמכו אצל בעה"ב כבר כתבתי דבקרוב לא שייך זאת ובפרט בכה"ג דיש כאן מורי התירא טובא גם מ"ש כיון דאינו יכול לגבות מקטנים הוה כמשתדיף דגובה מנכסים אחרים נפלאתי מאד דשאני אישתדיף דשם נתחייבו הנכסים ורק שנשתדיף בנ"ח שפיר גובין ממשועבדין או מנכסים בב"ח אחרים אבל כאן החשש שמא לא נתחייבו הנכסים ואטו היורשים מחויבים רק הנכסים משועבדים וכל שיש לחוש שמא פרע וכדומה שוב לא נתחייבו הנכסים אף דהגדולים יאמרו שנתחייבו יש לחוש לקנוניא וע"כ לפע"ד ברור דלא כהרדב"ז ומ"ש ראי' מהרשב"א המעיין ימצא דאינו ראי' כלל. דרך כלל דברי הרדב"ז לפע"ד אין לסמוך עליהם נגד הטור והפוסקים. אחר שכתבתי כל זה עיינתי בב"י סי' ק"י ומצאתי שב"י הביא בשם תשו' הרשב"א להדי' דאף שיש יתומים גדולים וקטנים אפ"ה אין נזקקין לקטנים רק לנכסי גדולים עיי"ש ומהתימא על הרדב"ז שנתלה בקורי עכביש על דברת הרשב"א שמביא שם שאין ענינו לכאן ואלו ראה דברי הרשב"א האלו ודאי הי' מודה לזה ועיין בשו"ת מוהר"ם אלשיך סי' קפ"ז שהלכה זה העלה דאין נזקקין לקטנים אף שיש גדולים בהדיי' וכן עיקר אבל דינו ופסקו של מעלתו ברור ויישר כחו כי כל דבריו נכונים וברורים וע"כ יראה שיתקיים פסקו ויוכל לשלוח מכתבי הלז להב"ד דשם והב"ד יתאמצו בכל עוז לקיים הפסק כדי לזכות נפש המת כדי שלא יהי' בכלל לוה וכו' חלילה ויציל עשוק מיד עושקו והמסייע יתברך:
- ↑ אודותיו ראו: רבי נתן רוזנפלד, אב"ד קילקוב. בלקסיקון הרבני "אישי ישראל".
- ↑ קישורים למידע על קוליקיב: ויקיפדיה, המכלול.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |