שואל ומשיב/ג/א/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן א   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט וכוח"ט אל כבוד הרב המופלג וכו' מו"ה מנחם מענדיל מעהר נ"י דיין ומו"ץ דק"ק פעטשניזין:

מכתבו הגיעני תמול לעת ערב ומאד תמהני על מעלתו למה יכתוב בימים האלו אשר הם ימי רצון ותחנונים והימים האלה יחשוב האדם עם קונהו ובפרט כי כבר השבתי שאין דעתי מסכמת למה יטריח. אמנם יען כי דפק על פתחי תשובה אמרתי להשיבו בקצרה. הנה מה שהאריך במ"ש הרמב"ם ששמע ונתפייס ובש"ס אמרו ראה ונתפייס והאריך בזה לפענ"ד נראה ענין חדש דהנה הה"מ בפ"ז מאישות כתב דרבינו לא חילק רק בראה ונתפייס לענין כתובה כתב בפכ"ה ודבריו סתומים וחתומים ועיין לח"מ מ"ש בזה ובב"ש הבין מהה"מ דהקידושין מתבטלין אף במום שבגלוי ורק לענין כתובה אמרינן דראה ונתפייס ודבריו תמוהין דאיך אפשר דגט דאיסורא הוא ניקל טפי מבממון והתימה על הב"ש שלא הביא דברי הכ"מ שחולק על הה"מ וגם תימה על הכ"מ שבבדק הבית חזר וכתב כדברי הה"מ ותמה על הטור והב"ש הביא דברי הה"מ ודברי הבדק הבית אבל הבין דברי הבדק הבית דלענין קידושין מחמרינן טפי והוא תמוה דהרי לעיל מיניה הביא דברי הה"מ להיפוך וגם לא הזכיר כלל דברי הכ"מ הנ"ל. אך מה שנראה לפענ"ד בדעת הרמב"ם דהרמב"ם ס"ל כדעת המרדכי והג"א שהביאו בשם הר"י דס"ל דבאירוסין ל"ש שראה ונתפייס דאין דרך לראות באירוסין ואף במומין שבגלוי יכול לטעון שלא ראה אותה ע"ש ולכך באישות פ"ז לא חילק דשם מדבר מקידושין בלבד ולכך אף במומין שבגלוי יכול לטעון אבל בפכ"ה שמדבר בכנוסה שהרי מדבר מכתובה וארוסה אין לה כתובה אם לא כתב לה לשיטת הרמב"ם ועיין סימן נ"ד לכך כתב שם החילוק שבין גלוי לסתר וז"ב:

איברא דלפ"ז יקשה טפי על הרמב"ם שהרי הרמב"ם כתב שחזקה ששמע ולא כתב כדאמרי' בש"ס שראה ונתפייס והרי שמע ונתפייס שייך גם בארוסה. אך י"ל דע"כ לא אמרינן דחזקתו ששמע ונתפייס רק בכנסה אח"כ אמרינן דמסתמא שמע ונתפייס אבל בעודה ארוסה אמרינן שבשעה ששמע לא נתרצה ואין גבול לשמיעה ואמרינן דעד השתא לא שמע ועכשו ששמע לא נתפייס וצווח והגבול של השמיעה היא בעת הכניסה שמסתמא אומרים לו שהרי יראה אותה וע"כ מסתמא מודיעין לו למען ידע אם יכנוס או לא וז"ב. ובזה דברי הה"מ מבוארים שדוקא בכתובה דהיינו בכנוסה הוא דאמרינן דראה ונתפייס אבל לא בארוסה וארוסה אין לה כתובה לכך תלה הדבר בכתובה אבל לעולם דאין חילוק בין גט לכתובה וז"ב. ומעתה ז"ש רבינו שהרי שמע ונתפייס דהיינו אף שתיכף בעת שנתייחד עמה צועק אח"כ תיכף שאינו מתפייס אמרינן דחזקה ששמע מקודם בימי ארוסתה ושמע ונתפייס שהרי כנסה אח"כ ועכשו הוא דחוזר בו. ובזה מבואר מה דאמר בש"ס והרי ראה ונתפייס אף דשם הראיה היא בשעת חופה כדפירש"י והרי סתם אמרו אפילו צווח תיכף ואפ"ה לא מועיל והיינו משום דחזקה ששמע מקודם והודיעו לו שהרי סופו לראות אותה וא"כ למה נכנס לחופה וע"כ דראה ונתפייס והראי' היא השמועה ששמע מקודם כנ"ל ברור. ומבואר נ"ד דהכלל כיון שלדידן השידוכין הן כאירוסין וא"כ חזקה ששמע מקודם ואפ"ה נכנס לחופה א"כ ע"כ שראה ונתפייס דהיינו ששמע ונתפייס. והנה לשיטת הה"מ דלענין הגט בטל אף במומין שבגלוי ולא כתב דראה ונתפייס רק לענין הכתובה צריך ביאור דא"כ גם בנכנסה לחופה לא שייך שינוי רשות דהא למפרע נתבטלו הקידושין וא"צ גט וא"כ היא למפרע ברשות אביה. אמנם באמת אינו תלוי ברשות והרי בוגרת אף שהיא בבית אביה הוה כאילו היא ברשות בעלה כמ"ש הרא"ש ועיין ח"מ סימן קי"ז ס"ק ט"ז ובב"ש שם ובסימן ל"ט וא"כ כל שנכנסה לחופה או אף בלא נכנסה לחופה והיא בוגרת הוה כאילו היא ברשות בעלה כמ"ש הרא"ש. עכ"פ לפענ"ד מבואר שיטת הרמב"ם בבירור דאף בצווח תיכף כל שכנסה הרי ראה ונתפייס ומ"ש מעלתו דכיון דהוא לא ידע אף שאביו ידע מכל מקום הוא לא ידע והוא ישבע שלא ידע למה נימא דראה ונתפייס לפענ"ד לא נראה דהנה כל מה שאמרו הרי ראה ונתפייס או שמע ונתפייס זה הוא כשהמקדש עומד מצד עצמו אבל בזמנינו שהאב הוא המשדך ומשיא את בנו והבן גם הוא בן תורה סומך הכל על האב א"כ סמך על האב וכל מה שהוא עושה הוא ברצון דידיה והוה כאילו הוא שמע ונתרצה והרי הרמב"ם כתב דדברים הללו אין אדם מגלה אלא לקרוביו וחולק על הגאונים וא"כ ה"ה בזמנינו אין הבן שהוא בן תורה דרכו לשאול ולראות ולחקור אחר הדבר והכל סומך על האב ומה שהאב עושה הכל עשוי וסמך על דעתו וגם יש לומר דחזקה שהאב אמר להבן קודם כניסתו לחופה ואף אם לא אמר חזקה שידע האב שהבן מסתמא יסכים למה שהוא עושה וכמ"ש מעלתו שהאב טוען שחשב שכיון שהוא בעל תורה בודאי לא ישגיח ע"ז וא"כ ריצוי האב הוה כריצוי הבן. וע"כ לפענ"ד גם לדעת הג"א כל שכנסה א"א לבטל הקידושין ובודאי צריכה גט ועיין ב"ש סימן ל"ט ובסימן קי"ז וכל שצריכה גט בודאי נתפייס:

גם לפענ"ד נראה דבר חדש דבזמנינו שיש חרגמ"ה בודאי נתפייס כל שקדשה וכנסה לחופה דהא ידע שלא יוכל לגרשה בע"כ וע"כ שראה וידע וע"כ אני במקומי עומד ואין מועיל להבן שום טענה. גם אודות האלמנה כ"כ לו שאין הדין עם האלמנה גם מה שהוסיף כאן אינו נראה. ומפני טרדת הימים האלו אני מקצר אבל הדין עם הבעה"ב ומה לה אם נשרף הבית כל שיש לה בית שתכניס שם החפצים שלה א"י למחות ובפרט שנתרצית. ומ"ש שארשה לו שיעשה נגד הלבושי שרד בזה לא אוכל להרשות ויעיין היטב ואם הוא מיקל נגד הלב"ש לא יעשה נגדו גם בנו מעמיס עלי להגיד לו חוות דעתי נגד החוות דעת בכמה שאלות אבקש שלא יעמיס עלי ואני לא אוכל השב על ענינים כאלו כי אם נרצה להשיב על דברים כאלו אין קץ וע"כ לא יטריח אותי בזה דברי הדוש"ת באהבה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף